1. התובעת השכירה לנתבע 1 דירה. הסכם השכירות נחתם ביום 8.6.2014. תקופת השכירות החלה ביום 10.6.2014 ואמורה הייתה להסתיים ביום 9.6.2015. הנתבעים 2 ו – 3, הורי הנתבע 1, ערבו להתחייבויות הנתבע 1.
2. אין מחלוקת שהסכם השכירות הופר, הן מחמת איחור בתשלום דמי השכירות והן מחמת העובדה שהנתבע 1 התיר לאחר לעשות שימוש בדירה, ללא היתר של התובעת. כמו כן, הנתבע 1 הסב נזק לדירה. מחמת נסיבות אישיות, בחודש דצמבר 2014 עזב הנתבע 1 את הדירה. בין התובעת (ובעלה) לנתבע 2 ולאחיו של הנתבע 1, ארנון (להלן – "ארנון"), נוצר קשר. שני הצדדים, התובעת והנתבע 2, ביקשו להביא לסיום מהיר ככל הניתן של תקופת השכירות, פינוי המיטלטלין שהותיר הנתבע 1 בדירה, תשלום חובות שנותרו ושחרור הנתבע 1 והערבים מהחובה להמשיך ולשלם את דמי השכירות עד לתום התקופה החוזית.
3. הנתבע 2 נועד עם ב"כ התובעת ופעל בהתאם להבנתו את דרישותיה. הוא שילם את דמי השכירות שהנתבע 1 נמנע מלשלם, נשא בתשלום המסים השונים ונשא בתשלום הוצאות שהתבקשו ממנו בגין הנזקים לדירה. נתוני מוני הגז והמים נרשמו והנתבע 2 נעזר בב"כ התובעת על מנת למלא טופס "סיום שכירות" שאמור היה להיות מוגש לרשות המקומית על מנת לשנות את רישום הדירה על שם התובעת. הפרטים בטופס מולאו ביום 31.12.2014, במשרדי ב"כ התובעת, כאשר נתוני מונה המים היו מעודכנים ליום 29.12.2014. הנתבע 2 הסיק שבכך מולאו מלוא דרישות התובעת והשוכר (הנתבע 1) והערבים (הנתבעים 2 ו – 3) פטורים מתשלום כלשהו נוסף לתובעת.
4. התובעת עומדת על תשלום דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות, בשיעור של 3,200 ₪ עבור כל חודש, ובסה"כ – עבור תקופה של חמישה חודשים – ע"ס 16,000 ₪ (עמ' 5, ש' 7).
5. לאחר ששמעתי את העדים ובחנתי את הראיות, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה (לאחר צמצום המחלוקת) להתקבל, ביחס לעיקר חוב דמי השכירות:
6. אני מקבל את גרסתו ועדותו של הנתבע 2, לפיה הוא האמין שבעצם המענה לדרישות התובעת (לרבות באמצעות ב"כ התובעת) הוא, הערבה הנוספת והשוכר ממלאים את מלוא התחייבויותיהם כלפי התובעת. עם זאת, אין די באמונה כנה וסובייקטיבית כאמור.
7. נחה דעתי, כי היה בדעת התובעת להתחשב בנסיבותיו המיוחדות של הנתבע 1 ולשחרר אותו מהתחייבויותיו (כמו גם את הערבים) מכוח הסכם השכירות, בשני תנאים: תנאי ראשון – תשלום דמי שכירות עד למועד מסירת החזקה, תשלום חובות בגין מסים ותשלום המשקף תיקון את הנזקים בדירה; תנאי שני – תשלום מלוא דמי השכירות עד למועד בו תועבר החזקה בדירה לשוכר חדש.
8. שני הצדדים פעלו בהתאם לאמור. הנתבע 2, כאמור, נשא בכל הדרישות הכספיות שהועלו בפניו. הוא אף פינה את המיטלטלין השייכים לנתבע 1 למחסן ונשא בתשלום דמי אחסנה; התובעת פעלה לרישום נתוני המונים ואף מסרה (באמצעות באת כוחה) בידי הנתבע 2 טופס "סיום שכירות" לצורך עדכון הפרטים אצל הרשות המקומית.

בהודעת דוא"ל מפורטת ששיגרה ב"כ התובעת לארנון ביום 29.12.2014 בשעה 11:42 צוין כי חודש שכירות אינו מסתיים בסוף כל חודש קלנדרי אלא עד ליום 13 לחודש. בשים לב למועד ההודעה, צוינו החובות עד למועד כאמור, לרבות חיוב בגין "שבועיים נוספים עד סוף דצמבר". כן צוין: "ככל שיוסדרו כל החובות לעירייה / מים / חשמל וגז + שכ"ד. נבקש מהמשכירה שלא לעמוד על זכותה לפיצוי בגין עזיבה ללא התראה". להודעה זו השיב ארנון (הודעת דוא"ל מיום 29.12.2014 בשעה 14:03: "תשלום נוסף עד סוף חודש דצמבר יינתן וכן תשלום על מחצית חודש ינואר/2015 באם לא תושכר הדירה .....".

היינו, על אף הרושם שהתקבל אצל הנתבע 2, לא נאמר לו ולא הייתה התחייבות מפורשת כלפיו כי הוראות הסכם השכירות אינן מוסיפות לחייב את השוכר והערבים גם אם לא יימצא שוכר אחר לדירה. מהודעת הדוא"ל ששיגר ארנון לב"כ התובעת (ביום 29.12.2014 בשעה 14:03) עולה שגם לו היה ברור כי קיימת אפשרות שלא יהיה די בהסדרת החיובים עד לסוף חודש דצמבר 2014 וכי קיימת אפשרות שהנתבעים יידרשו לשלם דמי שכירות גם עבור תקופה מאוחרת יותר, אם לא יימצאו שוכרים לדירה.

1. את מילוי הפרטים בטופס "סיום שכירות" ניתן להבין על רקע האפשרות הממשית לפיה התובעת אכן איתרה שוכרים חלופיים, שהרי באותו היום בו מולאו הפרטים בטופס – ביום 21.12.2014 – דיווחה ב"כ התובעת לארנון כי "יש סיכוי טוב שהמשכירים מצאו שוכר חלופי – יעדכנו אותי מחר כנראה" (דוא"ל מיום 31.12.2014).

היינו, לארנון היה ידוע כי סוגיית מציאת שוכרים חלופיים מוסיפה להיות רלבנטית, גם לאחר שהנתבע 1 עזב את הדירה וגם לאחר שהנתבע 2 דאג לפנות את המיטלטלין למקום אחסון. על הודעה זו השיב ארנון: "תודה רבה על העדכונים" (דוא"ל מיום 1.1.2015).

1. הנתבע 2 פינה את מיטלטליו של הנתבע 1 מהדירה לאחר שהוא ביקש לאפשר לתובעת להסדיר כניסה מהירה ככל הניתן של שוכרים חלופיים לדירה, לכשיימצאו. היינו, אין בעצם ההסכמה על פינוי המיטלטלין מהדירה כדי להקנות זכות להימנע מתשלום דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות, אם לא יימצאו שוכרים חלופיים.
2. גם בהודעת דוא"ל מאוחרת יותר, מיום 28.1.2015 בשעה 12:15, עלה ששוכרים חלופיים טרם אותרו, על כל הכרוך והמשתמע מכך. ב"כ התובעת מציינת בהודעה: "וכן, כל סכום נוסף אחר עד למציאת שוכר חלופי – בעלי הדירה פרסמו אותה אצל 2 מתווכים כבר לפני שבוע. אם תוכלו למלוא שוכר חלופי ולזרז, כך ייטב". להודעה זו השיב ארנון (ביום 28.1.2015, בשעה 15:52): "הורי שהינם ערבים נתבקשו לפנות את הדירה כבר לפני כחודש ... מן ההגינות יש לזרז את נושא השכרת הדירה לשוכר חדש". בהודעה מאוחרת יותר, מאותו היום בשעה 17:19, ציינה ב"כ התובעת: "... כבר נכתב לך שבעלי הדירה פרסמו אותה אצל 2 מתווכים כדי לזרז מציאת דייר חלופי. זאת, מעבר לחבות שלהם. אם לכם יש שוכר חלופי – מה טוב". להודעה זו השיב ארנון: "אדבר עם בעלי הדירה".
3. בסיכומו של דבר, עולה שלא סוכם כי השוכר והערבים פטורים מתשלום דמי השכירות גם אם לא יימצאו שוכרים חלופיים. לצורך עמידה על טענה כאמור היה על הנתבעים, לכל הפחות, להגיש תצהיר מטעמו של ארנון, שהרי הוא זה ששימש נציג המשפחה אל מול המשכירה ובאות כוחה, על מנת שניתן יהיה ללמוד על התוכן המלא של ההידברות בין הצדדים (שהרי מעבר לתכתובת שהוחלפה בין הצדדים התקיימו שיחות טלפון בינו לבין ב"כ התובעת וייתכן אף בינו לבין התובעת או בעלה, ישירות). הימנעות הנתבעים להגיש תצהיר מטעמו של ארנון נזקפת לחובתם.
4. הימנעות התובעת מלהעיד את באת כוחה – על אודות סיכום הדברים עם ארנון – נזקפת לחובתה. עם זאת, על יסוד התכתובת שהוצגה, שתומכת יותר בגרסת התובעת ופחות בגרסת הנתבעים, כמו גם בשים לב לעובדה שמדובר בתביעה מכוח שטר, המחדל – ההדדי – מהתייצבות ליתן עדות – פועל בסופו של יום לחובת הנתבעים.
5. התובעת נמנעה מלהציג את הסכם השכירות עם השוכרים החלופיים. עובדה זו נזקפת לחובתה. עם זאת, אין במחדל זה כדי להטות את המסקנה, כאשר ניתן היה להפנות שאלות מתאימות בעניין זה לעדים (התובעת ובעלה, שטיפל עבורה בדירה), אולם הדבר לא נעשה.
6. על יסוד האמור, אני קובע אפוא שעל הנתבעים לשאת בתשלום דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות. בשים לב לתכתובת ממנה עולה שדמי השכירות שולמו עד לסוף חודש ינואר 2015, הרי שעד לתום תקופת השכירות (9.6.2015), נותרו לתשלום 4.3 חודשי שכירות. דמי השכירות עבור תקופה כאמור מסתכמים בשיעור של 13,760 ₪.
7. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 13,760 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, בצירוף אגרות ששילמה התובעת (בלשכת ההוצאה לפועל ובבית המשפט), כשסכומי האגרות נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ועד לתשלום בפועל. בנסיבות העניין, בשים לב למחדלי התובעת, כמו גם בשים לב לאמור בסעיף ד' להחלטה מיום 7.1.2016 ולעובדה שלפחות אל מול הנתבע 2 (להבדיל מארנון) יכולה הייתה התובעת להציג את עמדה באופן בהיר יותר (ר' מילוי טופס "סיום שכירות"), יישאו הנתבעים בתשלום שכר טרחה בשיעור מופחת, ע"ס 1,500 ₪. התשלום ייעשה בתוך 30 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ט אדר ב' תשע"ו, 29 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.