הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. רכבו של התובע היה מעורב בתאונת דרכים, כאשר פגע ברכב אחר שהיה נהוג על ידי הנתבע 3 (להלן: הנתבע).

2. לטענת התובע, הוא נסע בנתיב הימני ביותר מבין שלושה נתיבים בכביש 40, בגשר מעל כביש 431 באזור רמלה, כאשר הנתבע שנסע בנתיב האמצעי, סטה ימינה. התובע ציין שלא יכול היה "לברוח" ימינה, שכן מצד ימין שלו היתה מדרכה וגדר הגשר, ועל כן אירעה פגיעה בין שני כלי הרכב.

3. הנתבע טען, כי התובע נסע מאחוריו בנתיב האמצעי, כאשר הוא אותת והחל להשתלב לנתיב הימני. לאחר שעבר לנתיב הימני, עצר בגין מופע אור אדום ברמזור, ואז ניסה התובע לעקוף אותו מצד ימין וחזר לתוך הנתיב הימני מתוך צד הכביש, תוך שהוא פוגע ברכב הנתבע, עם חזית רכב התובע. הנתבע הוסיף וטען, כי בעת הפגיעה היה במצב עמידה מזה מס' שניות, ולא במהלך נסיעה.

4. במועד הדיון הובהר, כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה אם רכב התובע סטה לתוך הנתיב הימני בו נסע הנתבע, מתוך שול הדרך, או אם רכב הנתבע סטה לתוך הנתיב הימני בו נסע התובע. על מנת להכריע בשאלה זו, כאשר התובע טען שלא היה מקום בשול הדרך לבצע עקיפה ואפילו לא מקום שניתן היה לסטות אליו כדי להימנע מתאונה או להקטין את הפגיעה, הצעתי כי הצדדים יגישו תמונות של מקום התאונה בטרם יינתן פסק הדין.

הנתבע הגיש תמונות של מקום התאונה, בהן נראים שני קטעים של הדרך: האחד, לפני העלייה לגשר ולפני רמזור. השני, לקראת ירידה מהגשר, ככל הנראה לפני הרמזור השני הנמצא בסמוך.

התמונה שהגיש התובע לא היתה ברורה ולא ניתן היה להבחין בה בדבר. ביום 03.01.16 ניתנה החלטתי המאפשרת הגשתה מחדש באיכות טובה, ובלבד שייעשה כן בתוך 3 ימים. עד היום לא הוגש כל מסמך או תמונה מטעם התובע, ועל כן ניתן כעת פסק הדין על בסיס הקיים בתיק. עם זאת, לאור התוצאה אליה הגעתי והמבוססת על התמונות שהגישו הנתבעים, לא ניזוק התובע בשל העדר תמונות מטעמו.

דיון והכרעה

5.    מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.

6.    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, ראיתי את תמונות מקום האירוע שהוגשו על ידי הנתבע, ושמעתי את שני הנהגים, הגעתי למסקנה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, וזאת בשל אלה:

ראשית, במבחן הסבירות, מקרה שבו יסטה רכב מנתיבו מבלי להבחין ברכב הנוסע מימינו, סביר והגיוני יותר ממקרה שבו יעקוף רכב בשול הדרך מימין, בניגוד להוראות הדין האוסר על עקיפה מימין ועוד יחזור לתוך הנתיב הימני כאשר רכב נמצא באותו מקום.

שנית, התמונות שצירף הנתבע מעלות כי בשני הקטעים שנראים בהן אין שול רחב או מרווח בין הנתיב הימני לבין שפת המדרכה שמאפשר התרחשות התאונה באופן שתואר והודגם על ידו במהלך הדיון. מדובר בשול צר מאוד, לא יותר ממחצית רוחבו של רכב, ובוודאי שלא ניתן לקבל טענה כי באותו מרווח תתבצע עקיפה, וכי הרכב העוקף יחזור לתוך נתיב הנסיעה הימני בזווית של 45 מעלות, כאשר רק חזיתו חודר לתוך נתיב הנסיעה.

7. כפועל יוצא מהעדפת גרסת התובע, אני קובעת כי התאונה אירעה כפי שתיאר התובע, בגין סטייה של הנתבע לתוך נתיב נסיעתו. מאחר וקיבלתי את גרסת התובע באשר לאירועים שהביאו לקרות התאונה, ובשים לב לתמונות מקום התאונה, אינני מוצאת כי יש לתובע אשם תורם כלשהו לתאונה או לתוצאותיה.

8. הנזקים: בהתאם לחוות דעת השמאי שהגיש התובע, עלות תיקון הרכב מגיעה לסך של 29,723 ₪, וכן נגרמה ירידת ערך בשיעור של 1.5%.

הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית, ובהעדר ראיה אחרת, אני מקבלת את חוות דעת שמאי התובע במלואה.

מאחר ומדובר ברכב משנת ייצור 2010, בתאונה שהתרחשה בשנת 2015, לא מצאתי כי יש לפצות את התובע בגין ירידת הערך הנטענת בשל הקושי לקשור באופן ישיר בין אותה ירידת ערך בשיעור נמוך לבין הפחתה אפשרית במכירת הרכב בעתיד.

אני פוסקת לטובת התובע בגין שכר השמאי פיצוי חלקי, בסך 1,000 ₪. בקביעת סכום זה לקחתי בחשבון את אלה: (א) התובע נשא בשכר השמאי מטעמו ושילם את שכרו בסך 1,500 ₪, כולל מע"מ; (ב) שמאי התובע לא אישר את רכיבי המע"מ – לא לנזק ולא לירידת הערך הנטענת; (ג) מדובר בשכר גבוה יחסית ולא ניתן כל הסבר או פירוט לצורך בביצוע עבודה מיוחדת, המצדיקה שכר מעל המקובל.

סוף דבר

9. על בסיס האמור לעיל, על הנתבעים לפצות את התובע בעלות תיקון הנזק (ללא מע"מ) ובשכר השמאי כפי שנפסק, סך הכל 30,723 ₪.

לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את שערוך הפיצוי להיום, את הטרחה שבניהול הליך משפטי, את התייצבות התובע לדיון, ואת מכלול נסיבות העניין, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך כולל, בערכים להיום, של 32,000 ₪.

10. הפיצוי ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעים או מי מהם, אם לא הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ו, 10 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.