התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע ע"ס של 4,807 ₪, עקב תאונת דרכים מיום 5/2/14.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע פגע ברכבה של התובעת מאחור, המחלוקת הינה בשאלת הנזקים שנגרמו לתובעת והאם מילאה את חובתה להקטנת הנזק.

התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי, שנערכה ביום 9/9/14 והונפקה ביום 4/12/14 . הרכב עצמו תוקן ביום 9/9/14, כך על פי החשבונית שצורפה.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי מדובר בתאונה קלה מאד וכי 2 הרכבים נסעו לאט לאור עומס התנועה שהיה במקום. הנתבע טען כי אביו היה בקשר עם התובעת וביקש לבדוק את הרכב במוסך מטעמו ואף לשלם את עלות הנזק שיימצא, אולם התובעת לא שיתפה פעולה ובסופו של דבר העמידה את הנתבע בפני עובדה קיימת לאחר שהרכב תוקן.

לטענת הנתבע, התובעת לא הסכימה כי הנתבע יקבל חוות דעת נוספת והודיעה לו כי הרכב יתוקן אך ורק במוסך מטעמה, בו הרכב מטופל. עוד ציין הנתבע כי התובעת עדכנה את אביו כי עלות התיקון נעה בין 1000-1,500 ₪, כאשר בסופו של דבר התיקון הנדרש גבוה בהרבה ואינו תואם את הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה.

בדיון, שהתקיים ביום 5/10/16, העידו התובעת והשמאי מטעמה, הנתבע ואביו.

לאחר ששמעתי את הצדדים, לרבות השמאי, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

1. התובעת תבעה , בין היתר, סך של 3,009 ₪ עבור הנזק הישיר וסך של 708 ₪ עבור שכר טרחת שמאי.

2. לאחר ששמעתי את הצדדים הנני מקבלת את טענת אביו של הנתבע ומוצאת מקום להאמין כי פנה לתובעת בבקשה כי הרכב ייבדק גם במוסך מטעמו. אינני סבורה כי לאחר אותה בדיקה היה על התובעת להסכים כי הרכב יטופל באותו מוסך, אולם היה מקום כי התובעת תאפשר לנתבע לבדוק גם הוא את הרכב על מנת לקבל הצעת מחיר וקנה מידה לנזק שנגרם ולעלות התיקון. לא היה עליה להתעקש היכן ואיך יבדוק את הרכב, והיא לא הייתה מחויבת להסכים לעלות התיקון אותה היה מציג לאחר בדיקתו, אולם היה עליה לאפשר לנתבע לבדוק את הרכב על מנת שיוכל להתרשם מהנזקים שגרם ועלות תיקונם. לאחר ששמעתי את הצדדים, אני גם סבורה כי בדיקה כזו הייתה מייתרת את ההליכים המשפטים.

3. בנוסף, קיים פער זמנים ארוך ובלתי סביר בין מועד קרות התאונה והמועד בו ראה השמאי את הרכב , פער שייתכן ויש בו כדי להשפיע על הנזק לרכב והגדלתו עקב אי תיקון בזמן. התובעת העידה כי באותה תקופה לא יכולה הייתה להתפנות לתיקון הרכב ובדיקתו על ידי שמאי עקב מצבה הבריאותי של אמה ואני מקבלת את הסברה זה, אולם למרות הסבר זה, יש לקחת בחשבון כי במשך התקופה בה לא תוקן הרכב, הוחמרו נזקיו ובכך גם עלות תיקונו.

4. השמאי מטעם התובעת אכן העיד כי עלות התיקון לא יכולה הייתה להיות נמוכה יותר לו הרכב היה מתוקן בחודש פברואר 2014 ולא בחודש ספטמבר 2014, אולם השמאי לא ראה את הרכב ביום התאונה ואף לא בסמוך לה ולא יכול לדעת מהו מצבו בעת בדיקתו לעומת מצבו לאחר התאונה. לא ניתן לדעת האם במשך כל אותם חודשים ארוכים לא החמיר מצבו של הפגוש עקב, למשל, נסיעה על כבישים בהם מהמורות , או בורות , כך שהסברו של השמאי לגבי מצבו של הפגוש , ייתכן ונגרם עקב קפיצות של הרכב או נסיעה ארוכה ללא תיקון הרכב לאחר התאונה.

5. בכל הנוגע לטענותיו של הנתבע ביחס לאי התאמת הפגיעות ברכבו אל מול פגיעות התובעת, מצאתי מקום לקבל את עדות השמאי במלואה, עדות אשר תואמת גם את התמונות שצורפו במהלך הדיון ולכתבי הטענות. מבחינת מיקום הנזק ניתן ללמוד כי מיקום הנזק שתיקונו נתבע ביחס למצב הרכבים בעת התאונה, הוא הנזק שנגרם עקב התאונה.

6. לו רצה הנתבע לסתור את חוות דעת השמאי מטעם התובעת , היה יכול לצרף חוות דעת שמאי מטעמו . אכן, לאחר שתוקן הרכב השמאי מטעם הנתבע לא יכול היה לבדוק את הרכב באותה רמת דיוק של השמאי מטעם התובעת, אולם שמאי מטעמו של הנתבע יכול היה לסתור את גובה הנזק הנתבע על פי הנזקים שפורטו בחוות הדעת וכן לתמוך בטענת הנתבע כי הנזקים ברכב התובעת אינם תואמים את דרך קרות התאונה. הנתבע גם לא הראה תמונות אותן הוא צילם, שיש בהן כדי לסתור את התמונות אותן הציגה התובעת ומראות את הנזקים נכון למועד התאונה.

7. בשים לב לאמור לעיל, אני מאשרת את הסעד הנתבע בגין שכ"ט השמאי בסך של 708 ₪ נכון ליום 4/12/14 . מתוך הנזק שנקבע על ידי השמאי בסך של 3,009 ₪, מצאתי מקום להפחית 20% עקב הפרש הזמנים בין התאונה ובין התיקון, שיכול היה להחמיר את הנזק לרכב, וכן לאור העובדה כי התובעת לא אפשרה לנתבע לבדוק את הרכב במוסך מטעמו, למרות בקשתו.

8. לא מצאתי מקום לקבל את הסעד המבוקש עבור ירידת ערך עקב עדותו של השמאי מטעם התובעת כי לאור גילו של הרכב ירידת הערך לא תילקח בחשבון (עמוד 5 שורות 1-2).

9. עוד לא מצאתי מקום לפסוק לתובעת סעד עבור עוגמת נפש וטרחה, וכן את הוצאות התביעה, כאשר לו הייתה התובעת פועלת בהגינות אל מול הנתבע ומאפשר לו לבדוק את הרכב , ייתכן והליך זה היה נמנע.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 2,407 ₪ עבור נזקיה וכן סך של 708 ₪ עבור שכ"ט השמאי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 4/12/14 ועד מועד התשלום בפועל.

התשלום ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ז, 09 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.