פתח דבר

1. גזר הדין מתייחס לנאשם 1 (להלן: "הנאשם") בלבד. הדיון בעניינה של הנאשמת 2 (להלן: "הנאשמת"), הופרד.
2. הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר דיוני, בכתב אישום מתוקן, בעבירות סיוע לשוד מזוין, קשירת קשר לביצוע פשע והסגת גבול, כפי שיפורט להלן.

העובדות

1. ואלה העובדות בהן הודה והורשע הנאשם:
   1. הנאשמת ואחרת (להלן: "האחרת") ניהלו במשך כ-8 חודשים קשר זוגי, ונפרדו במהלך חודש פברואר 2015. לאחר פרידה זו, ובמשך כחודש וחצי, עובר ליום 15.5.2015 (להלן: "מועד השוד"), ניהלה האחרת קשר זוגי עם אחר (להלן: "האחר").
   2. עובר למועד השוד, קשרו הנאשמים קשר לסחוט באיומים את האחר.
   3. במסגרת הקשר ולשם קידומו, הגיעו הנאשמים ביום 15.5.2015 סמוך לשעה 1:30, לדירתו של האחר (להלן: "הדירה"), כשהם מצוידים בשני סכיני קצבים. באותה עת האחר לא היה בדירה, אלא ש.ב. (להלן: "המתלונן"). הנאשמים נכנסו לדירה, ונשארו בה שלא כדין משך כשעתיים, וזאת כדי להפחיד את המתלונן.
   4. סמוך לשעה 2:00, הגיע לדירה שכן (להלן: "השכן"), וביקש להיכנס פנימה או לאפשר למתלונן לצאת החוצה. בתגובה, דחפה הנאשמת את המתלונן ומנעה ממנו, על דעתו ובהסכמתו של הנאשם, להתקרב לדלת הדירה, תוך שאיימה בפגיעה שלא כדין בשכן, באומרה: "לך מפה יש לי אקדח בתיק, עוד שנייה אני יורה". רק לאחר כשעה הצליח השכן להיכנס לדירה.
   5. בנוסף, הנאשמת הרסה ופגעה במזיד ושלא כדין בדירה, בכך שניפצה את הטלוויזיה, שברה קיר גבס, וחוררה את הכורסאות.
   6. במסגרת הקשר ולשם קידומו, שדדה הנאשמת פריטים מהדירה, על דעתו ובהסכמתו של הנאשם, בכך שגנבה גלשן, בקבוק בושם, כ-500 ₪ מארנקו של המתלונן, ושרשרת. מיד לאחר מכן, נמלטו הנאשמים מהמקום.
   7. מספר דקות לאחר מכן, שב הנאשם למקום, ולקח את סכיני הקצבים.

העבירות

1. על יסוד הודאתו בעובדות המתוארות, הורשע הנאשם בעבירות הבאות:
2. סיוע לשוד מזוין – לפי סעיף 402(א) ו-(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ביחד עם סעיף 32 לחוק העונשין.
3. קשירת קשר לביצוע פשע – לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.
4. הסגת גבול – לפי סעיף 447(ב) לחוק העונשין.

ההליכים

1. הנאשמת כפרה בעבירות המיוחסות לה, והדיון בעניינה נקבע להוכחות.
2. ההליכים בענייננו של הנאשם התמשכו, בעיקר בשל אי-התייצבותו לשלושה מתוך תשעה דיונים, וזאת למרות צווי הבאה שהוצאו נגדו, ובשל שיתוף פעולה חלקי עם שירות המבחן.

דיון ומסקנות

1. אין מחלוקת שמדובר באירוע אחד.
2. במעשיו פגע הנאשם בערכים חברתיים מוגנים של ביטחון הפרט, הזכות לשמירה על הקניין, וביטחון ושלום הציבור.

עוצמת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים אינה מבוטלת, במיוחד לאור העובדה שבאירוע נעשה שימוש בנשק קר, בצוותא חדא, על ידי הנאשמים.

1. לחומרת הנאשם, יש לזקוף את התכנון המוקדם, המתבטא בקשירת הקשר, הצטיידות הנאשמים בסכינים, הסגת הגבול, השימוש שנעשה בסכיני הקצבים לצורך הפחדת המתלונן, והפגיעה בקניינו של המתלונן.
2. הסנגור טען כי חלקו של הנאשם בעבירות, יחסית לחלקה של הנאשמת, מינורי, וכי הנאשם הושפע במידה רבה מהנאשמת, שהייתה הדמות הדומיננטית, כפי שעולה אף מהרשעתו בעבירה נגזרת של סיוע לשוד מזוין בלבד, ולא בעבירה המושלמת.
3. הסנגור ביקש להגיש ראיות מתיק החקירה, כדי להוכיח נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, שיש בהן כדי להשליך על חלקו היחסי של הנאשם, ועל מידת השפעת הנאשמת על הנאשם, בביצוע העבירות. ב"כ המאשימה התנגדה לכך, מהטעם שבכך עלול בית המשפט להיחשף לראיות שיוגשו במסגרת בירור אשמתה של הנאשמת.

על מנת להימנע מהחשש שעליו הצביעה המאשימה, מחד גיסא, ועל מנת שלא לפגוע בזכויות הנאשם מאידך גיסא, אפשר בית המשפט לסנגור, לטעון בדרך של "פאראפרזה", ביחס לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, ככל שהן מבוססות על הראיות בתיק החקירה, ותוך מתן אפשרות לב"כ המאשימה להתנגד לכל טענה שאינה מבוססת על חומר הראיות.

1. לטענת הסנגור, על פי חומר הראיות, הנאשמים הכירו עת הועסק הנאשם עלי ידי אבי הנאשמת. הנאשמת ביקשה מהנאשם להתלוות אליה לצורך גביית כסף, לטענתה, בעקבות תקיפה מינית שעברה. הנאשם הצטרף אליה, כשומר ראש. הנאשמים הצטיידו בסכינים, מחנות בבעלות הנאשמת, ובכניסתם לדירה, הנאשמת היא זו שהחזיקה בסכינים. על פי הטענה, למרות שבמהלך האירוע, הנאשם היה נתון תחת השפעת סמים, הוא זה שניסה לעצור בעד הנאשמת כשהחלה לנופף בסכינים, בדירה.

לטענות אלה לא התנגדה ב"כ המאשימה.

לאור כל האמור, טען הסנגור כי הנאשם שימש דווקא הדמות הממתנת באירוע, וכי על רקע זה יש לקרוא את התרשמות שירות המבחן, לפיה השליך הנאשם את האחריות על הנאשמת, שבעקבותיה נגרר, וכי אין להסיק מכך בהכרח, על אי-נטילת אחריות של הנאשם על חלקו באירוע.

1. מבלי לקבוע עמדה ביחס לאחריות הנאשמת למעשים המיוחסים לה, או לחלקה היחסי באירוע, הרי שדי בבחינת כתב האישום המתוקן, ובהשוואת חלקו היחסי של הנאשם באירוע – ביחס לחלקה היחסי הנטען של הנאשמת – כדי ללמד על כך שיש ממש בטענת הסנגור, בדבר חלקו היחסי המופחת של הנאשם באירוע.

מעבר לכך, לא נטען כי הסיבה להגעת הנאשמים לדירה, קשורה בנאשם. אין כל אינדיקציה לקשר, או להיכרות מוקדמת, בין הנאשם לבין האחר או למתלונן.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה הנאשם – הנאשם אינו זה שדחף את השכן, ומנע ממנו להתקרב לדלת הדירה; הנאשם לא איים על השכן; הנאשם לא גרם נזק לרכוש בדירה; ואף לא היה המבצע העיקרי בעבירת השוד המזוין.

1. עם זאת, ספק רב בעיני אם יש לזקוף לקולת הנאשם את העובדה שהיה נתון תחת השפעת סמים במהלך האירוע, כפי שטען הסנגור. לדעתי, נסיבה זו פועלת דווקא לחובת הנאשם, שכן המסוכנות הפוטנציאלית של אדם האוחז בסכין קצבים, ונתון תחת השפעת סמים, גבוהה משמעותית, מהמסוכנות הנשקפת מאדם שאינו נתון תחת השפעת חומרים ממכרים. בנוסף, אין ספק, שהאימה שיוצר אדם כזה בסביבתו, גבוהה ומשמעותית, ולו בשל החשש בשל שליטתו העצמית המוגבלת.
2. מדיניות הענישה הנוהגת, בנסיבות הדומות לענייננו:

ע"פ 2038/14 בן מנחם נ' מדינת ישראל (23.6.14) – בית המשפט העליון אישר עונש של 14 חודשי מאסר על מערער, שהורשע בסיוע לשוד בנסיבות מחמירות. המערער, שידע על תוכניתם של שני נאשמים אחרים לשדוד מכשיר סלולר תוך שימוש באלימות, הסיע אותם במטרה לבצע את השוד, ובדרכם, רכש אחד הנאשמים תרסיס גז לביצוע השוד. בהמשך, הנאשמים ריססו נער באמצעות הגז המדמיע, חטפו את מכשיר הסלולר שלו, בעוד המערער ממתין ברכב על מנת למלט אותם.

ת"פ (מרכז) 52473-06-12 מדינת ישראל נ' ברגיג (9.5.13) – נגזרו על נאשם, 22 חודשי מאסר, שכללו הפעלת עונש מאסר מותנה בן 8 חודשים, מתוכם 4 חודשים במצטבר. אותו נאשם סייע לאחר לשדוד מכשיר סלולר מקטין. האחר איים באמצעות מכשיר חד על הקטין. סיוע הנאשם התבטא בנוכחותו במקום, ובמילוט האחר מהמקום באמצעות קטנוע שנהג. לנאשם היה עבר פלילי מכביד, והוא השתחרר ממאסר זמן קצר לפני ביצוע העבירות.

ע"פ 212/14 יעקב נ' מדינת ישראל (11.8.14) – בית המשפט העליון אישר עונש של 24 חודשי מאסר שהוטלו על מערער, שהורשע בשוד בצוותא, בשל שנכנס עם אחר לחנות בתחנת דלק, השניים צעקו "זה שוד, תביא את הכסף", האחר חבט במתלונן באלה בראשו וברגליו, ולאחר שהמתלונן מסר להם 772 ₪ ו-131 קופסאות סיגריות, נמלטו מהמקום.

נסיבות פרשה זו חמורות מענייננו, מכיוון שהמערער הורשע בעבירה המושלמת של השוד, והופעלה אלימות ממשית נגד המתלונן.

ע"פ 1233/15 מאג'ד נ' מדינת ישראל (19.1.16) – בית המשפט העליון אישר עונש של 36 חודשי מאסר על מערער, שהורשע בשוד בחבורה, בכך שעקב אחר שתי קשישות, שענדו שרשראות זהב, ובהגיען לרחוב הודיע לאחר. בהמשך, האחר התקרב לקשישות ותלש בכוח מצווארן את השרשראות. לאחר מעשה, השניים נמלטו והתחלקו בשלל.

נסיבות פרשה זו חמורות מענייננו, מכיוון שהמערער הורשע בעבירה המלאה, ונקבע שחלקו היה שווה לחלקו של האחר. בנוסף, החומרה היתרה של העבירה, המתבטאת במטרת השוד, קשישות חסרות אונים, אינה מתקיימת בענייננו.

ע"פ 5033/05 אשרף נ' מדינת ישראל (10.10.05) – בית המשפט העליון אישר עונש של 8 חודשי מאסר שהוטלו על מערער, שהורשע בסיוע לשוד בנסיבות מחמירות, בכך שפגע ברכב בכוונה להביא לעצירתו, ובזמן שנהגת הרכב הנפגע יצאה מרכבה, נאשם אחר גנב את רכבה תוך הכאתה, והמערער נסע בעקבות גנב הרכב, עם רכבו.

ע"פ 1257/14 כרים נ' מדינת ישראל (16.6.14) - בית המשפט העליון אישר עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לשני מערערים (כרים וענאן), שהורשעו בסיוע לשוד מזוין בחבורה, בשל נוכחותם בלבד, במהלך אירוע בו נאשמים אחרים תקפו שני מתלוננים באלה ובמכות, ושדדו מהם 16,000 ₪.

חלקו של הנאשם בענייננו, משמעותי יותר, שכן תרומתו לאירוע מתבטאת במעשים מעבר לנוכחות פסיבית, כפי שפורט לעיל.

1. ב"כ המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם בנסיבות ענייננו נע בין 20 ל-42 חודשי מאסר בפועל. לביסוס טענתה הפנתה ב"כ המאשימה לת"פ 19235-03-13 (מרכז) מדינת ישראל נ' גרשר (23.4.14), (להלן: "עניין גרשר") הדומה בנסיבותיו, לטענתה, לענייננו.
2. הסנגור המלומד עו"ד כבהא טען כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין 6-12 חודשי מאסר. לטענת הסנגור, לא מצא ולו פסק דין אחד שנסיבותיו מתאימות לענייננו. על פי הטענה, נסיבות עניין גרשר, אינן דומות ואף לא קרובות, מכיוון שמדובר בסיוע לביצוע שוד בנק, תוך איומי אקדח, הסתרת האמצעים לביצוע העבירה, וחלוקה בשלל.

סבורני כי נסיבות עניין גרשר חמור יותר מנסיבות ענייננו, לפיכך אין להסיק ממתחם העונש שנקבע בעניין זה, לענייננו.

1. לאור כל האמור, אני קובע שמתחם העונש, ההולם את חלקו של הנאשם באירוע, נע בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל.
2. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם, כבן 52, נשוי ואב ל-4 ילדים, מכור שנים רבות לסמים קשים, ומנהל אורח חיים עברייני ושולי. כיום עובד הנאשם בצביעת כלי רכב, ומצוי בהליך גירושין. רעיית הנאשם לא שיתפה פעולה עם שירות המבחן. המתלונן מסר לשירות המבחן כי אינו חושש מהנאשם. לדברי הנאשם, החל בצריכת סמים בגיל 15, ומאז, משך למעלה מ-35 שנים, הוא מכור לסמים קשים. הנאשם תיאר ניסיונות גמילה רבים שערך, לרבות בחו"ל, אך בסופו של דבר, שב לצרוך סמי רחוב. בחודש יולי 2015, חזר הנאשם בפעם השלישית, לטיפול במרפאת "צור אביב" (מתדון וסובוקסון) (נ/1), בעקבותיו חל שינוי לטובה בהתנהגותו. הנאשם מסר בדיקות שתן נקיות מסמי רחוב, למעט שימוש חד-פעמי באופייטים, שיתף פעולה עם העובדת הסוציאלית, ולא גילה בעיות התנהגות. השירות התרשם כי הנאשם אדם חלש, עם דימוי עצמי וגברי נמוך, וכי הרקע לעבירות, בהן הורשע, מורכב מדפוסיו העבריינים, מהתנהלותו הבעייתית וההתמכרותית, ומפיתוי כספי. השירות התרשם מחוסר מודעות הנאשם למשמעות ולחומרת מעשיו.

לאור כל האמור, העריך השירות כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה של הנאשם, וכי אם תתרחש, חומרתה אף היא צפויה להיות גבוהה. עם זאת, סבר השירות כי במועד עריכת התסקיר, חודש נובמבר 2015, פחתה במידה מסוימת רמת הסיכון להישנות התנהגות אלימה, אך נדרשת התמדה בהליך הטיפולי לצורך צמצום הסיכון, והגברת הסיכוי לשיקום. לאור העובדה שמדובר בראשית ההליך הטיפולי, המליץ השירות לדחות את הדיון, ולא המליץ על עונש מסוים. בטיעוניו לעונש, לא עתר הסנגור לדחיית הדיון.

1. לצורך קביעת העונש בתוך המתחם, יש ליתן משקל הולם לחומרה לעברו הפלילי של הנאשם. לחובת הנאשם 13 הרשעות קודמות, בעיקר בעבירות סמים, מרביתן לצריכה עצמית, אלימות ורכוש. עם זאת, למעט הרשעתו האחרונה של הנאשם, משנת 2011, הרשעותיו הקודמות, ישנות יחסית, בין השנים 1984-2001. הנאשם ריצה 4 מאסרים ממושכים יחסית. ממאסרו האחרון שוחרר הנאשם בשנת 2002. עוד יינתן משקל הולם לחומרה להערכת השירות בדבר מסוכנתו הגבוהה של הנאשם, ומודעתו החלקית לחומרת מעשיו.
2. מנגד, יינתן משקל הולם לקולה להודאת הנאשם, לשיתוף הפעולה שלו עם הרשויות, להתמתנות בהתנהגותו העבריינית בשנים האחרונות, לניסיונות השיקום שלו, לעובדה שכיום הוא מטופל במרפאת מתדון, כמו גם להפחתת הסיכון המסוימת להישנות התנהגותו האלימה.

סוף דבר

1. באיזון בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
   1. 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, שמניינם מיום מעצרו, 17.1.2016, ובניכוי ימי מעצרו מיום 20.5.2015 עד יום 12.7.2015.
   2. 9 חודשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור איזו מהעבירות בהן הורשע, או כל עבירה אחרת מסוג פשע, בפרק י"א לחוק העונשין.
   3. 3 חודשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של הסגת גבול.
   4. פיצוי בסך 1,500 ₪ לכל אחד מהמתלוננים: השכן והמתלונן. הפיצויים יופקדו בקופת בית המשפט, לא יאוחר מיום 1.4.2016.

הפיצויים יקוזזו מהפקדה בסך 2,000 ₪ בתיק מ"ת 44917-05-15, ומפיקדון בסך 1,000 ₪, בתיק זה, וזאת בכפוף להוראת כל דין, לזכויות צדדים שלישיים בכספים אלה, ובכפוף לכל מניעה אחרת להעברת הכספים.

פרטי המתלוננים יוגשו בכתב למזכירות בית המשפט, על ידי ב"כ המאשימה.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ה, 31 ינואר 2016.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

חתימה גראפית משתמש חותם בפועל