בפני בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים.

רקע וטענות הצדדים

1. למשיב מיוחסת עבירות חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות וכן החזקת סכין. כפי הנטען, ביום האירוע (שמועדו נשמט מכתב האישום אך מהראיות עולה שמדובר ביום 17.5.15) סמוך לשעה 2 לפנות בוקר בילה המתלונן עם חבריו ברחוב בית ישראל. המשיב חלף במקרה במקום, והחל דין ודברים בינו לבין המתלונן וחבריו במהלכו, ללא סיבה נראית לעין, חבט המשיב באגרוף בפניו של המתלונן בעודו אוחז בסכין. כתוצאה, נחתך המתלונן בעפעף עינו הימנית דבר שהצריך תפירה בהרדמה.
2. ההגנה חולקת על עצמת הראיות. נטען שהמתלונן וחבריו הקניטו את המשיב שצעד לביתו וזרקו עליו דברים והמשיב התגונן בפני איום שחש. עוד נטען שאין ראיות לכך שהחזיק סכין כשלטענתו החזיק במפתחות וכי פציעת המתלונן אינה מן הקשות. ההגנה סבורה כי המתלונן ויתר העדים לא מסרו לעניין זה גרסה אחידה ומציינת שלשוטר הסיור אמר המתלונן שהמשיב החזיק דבר מה חד. צוין שהמתלונן וחבריו סירבו לעימות. נטען שסעיף העבירה אינו הולם את העובדות וכי למרות עברו של המשיב יש לשחררו לחלופה. היות שמדובר באדם החי בשולי החברה, לומד וחי מהבטחת הכנסה הוצע לשחררו בתנאים של חתימת ערבות עצמית וצד ג' והרחקה מן המעורבים.
3. המבקשת עמדה על קיומן של ראיות לכאורה וטענה כי השילוב שבין המעשים לבין עברו הפלילי של המשיב מחייב את מעצרו עד לתום ההליכים.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה

1. האירוע החל עם דיווח למשטרה על דקירה. שוטרים שהגיעו למקום הבחינו בהמולה ובמתלונן "חתוך בסמוך לעין ומדמם". המתלונן מסר לשוטרים כי המשיב "חתך אותו בפנים עם דבר מה חד". לפי דברי הנוכחים במקום הגיעו השוטרים למשיב שמסר "כי בחור צעיר קילל את אימו לכן הוא נתן לו אגרוף בפנים" (דו"ח פעולה דוד קינן 17.5.15).
2. המתלונן נחקר בבית החולים (הודעה מיום 17.5.15 שעה 04:51) ומסר כי פגש בחברים שלו כאשר בינם לבין המשיב "היה ביניהם ריב, הוא אמר אני לא מפחד תתקשרו למי שאתם רוצים התחיל לאיים עם הידיים". אז ראה המתלונן שהמשיב מחזיק בסכין גילוח "הוא הניף את הסכין ואמרנו לו אל תאיים ואז הוא שחרר אותה לעברי" ובמקום אחר "התעצבן עלי הוא הביא לי מכה בעין. ראיתי לפני זה שהוא מחזיק סכין גילוח ביד". המתלונן התבקש לתאר את הסכין והשיב "סכין שנפתחת הידית בצבע זהב והלהב 3-4 ס"מ, סכין כמו שספרים מגלחים מאחור בראש".
3. המשיב נחקר וטען כי קבוצת של 4-5 אנשים "באו אלי וקיללו אותי... הגיע מישהו ואמר להם לעזוב אותי והם אמרו לי שאני מקלל את הרב שלהם, אני נתתי אגרוף לפנים של אחד מהם וברחתי". המשיב חזר והדגיש שהכה את המתלונן "כי הוא קילל את אמא שלי, הם הציקו לי". עוד הוסיף שלפני מכת האגרוף דחף את אחד האנשים וטען כי בזמן המכה החזיק מפתח של הבית "אם הוא נפצע אולי זה מהמפתח ומגיע לו. אני לא התכוונתי לפצוע אותו".
4. כידוע, בית המשפט לא מבצע קביעות מהימנות בשלב זה ועל פני הדברים די בגרסת המתלונן, שאיני מזהה בה פערים של ממש, לביסוס ראיות לכאורה. הדברים אמורים בפרט נוכח התימוכין הקיימים לגרסה זו:
5. עד שנכח במקום בשם שמואל ארנסטי סיפר כי בזמן שהתכתב ביישומן "ווטסאפ" ראה לפתע "את הקווקזי נותן מכה חזקה לחבר שלי שמואל באזור העין ואז שמואל צעק הוא דוקר אותי הוא דוקר אותי ואני ראיתי שירד לדוד הרבה דם מאזור העין". הוא לא ראה אם המשיב החזיק דבר מה בידו "היה חושך".
6. עד נוסף בשם נתן ביטון סיפר שהוא וחבריו דיברו עם המשיב. המתלונן והמשיב החלו לצעוק אחד על השני "ואז הקווקזי התחיל להרים ידיים על דוד זוהר [הוא המתלונן – א.ג.]. ואז דוד זוהר ניסה לדחוף אותו ממנו ואז הוא פתאום הוציא מהכיס שלו סכין גילוח כזה וכולם צעקו לו תיזהר מה אתה עושה תוריד את הסכין מהיד שלך ואז הוא התקרב לכיוון של דוד זוהר ודקר את דוד זוהר באזור העין. זה היה נראה כאילו זה אגרוף אבל אני ראיתי שהקווקזי מחזיק סכין ביד שלו... היא הייתה נראית לי כמו סכין גילוח קטנה". נתן עמד על כך שעמד בקרבת המשיב וראה את הסכין.
7. בדו"ח מד"א נרשם כי המתלונן ספג חתך באורך של כ-5 ס"מ. גם במסמך זה וגם בדו"ח חדר המיון נרשם כי המתלונן סיפר שנחתך מסכין גילוח.
8. כל אלה מבססים ראיות לכאורה לתקיפת המתלונן בידי המשיב ולשימוש בסכין. לא מצאתי פערים של ממש בתיאור הסכין בין העדים השונים, שכולם התייחסו לסכין גילוח תוך שהמתלונן מבהיר כי מדובר בסכין המשמשת ספרים לגילוח (ולמיטב הבנתי: תער). המתלונן טען זאת כבר כשפונה בידי מד"א, ומכאן שאין בדברים שנרשמו בדו"ח הפעולה של השוטרים שהגיעו למקום לפיהם אמר לשוטרים שנחתך ממשהו חד כדי לפגום בגרסתו או להראות שהטענה על סכין גילוח מאוחרת ומתואמת עם חבריו, כפי שניסתה ההגנה לבסס.
9. מהראיות האמורות עולה כי למכת האגרוף והשימוש בסכין קדם עימות מילולי. הדבר, כאמור, צוין גם בכתב האישום. ועם זאת אין ראיות לתמוך בגרסת המשיב לפיה היה לו בסיס לחוש איום ו-וודאי שלא לתקוף את המתלונן בצורה הנדונה. אזכיר שהמשיב עצמו כמצוין לעיל טען שהמתלונן אך קילל אותו.
10. נתתי דעתי גם לדו"ח צפיה של האדי חשאן. אינני סבור שהוא תורם בצורה משמעותית למסכת הראיות. האירוע עצמו לא נקלט במצלמה (השייכת לחנות סמוכה) ובהינתן דברי הצדדים לעימות המאשרים אותו, אין העובדה שלפני האירוע נראה המשיב צועד ואחריו נראו ארבעה נערים "יורדים כלפי מטה" כדי להוסיף לנתונים הרלבנטיים. עוד נתתי דעתי לטענת ההגנה הנסמכת על העובדה שעדים שונים מכנים את המשיב "אליעזר הקווקזי" (למשל מזכר ירון בן צבי מיום 17.5.15, מזכר אמיר בן קיקי 17.5.15). איני סבור שיש בכך להראות כי חבורת הנערים ביקשה להפליל בכזב את המשיב.
11. על רקע כל אלה אני קובע שקיימות ראיות לכאורה.

עילות המעצר והאפשרות להסתפק בחלופה

1. האירוע מציג אלימות לא פשוטה תוך שימוש בסכין, על רקע עימות מילולי. המשיב הגיב לעימות זה, ולדבריו – לקללות שהופנו אליו, בפרץ פתאומי ובלתי פרופורציונאלי תוך שהוא מסכן את המתלונן סיכון של ממש.
2. כידוע, הפסיקה מציגה גישה קפדנית באשר למקרים של תקיפה בסכין: "הלכה פסוקה היא כי יש לנהוג בחומרה במקרים בהם נעשה שימוש בסכין... בהעדר נסיבות יוצאות דופן במיוחד, מי שיעשה שימוש בסכין לפגיעה בחברו דינו יהיה מעצר עד תום ההליכים" (בש"פ 6511/08 אבו בכרה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.7.08. כולל ציטטה מבש"פ 2181/94)).
3. לאירוע עצמו מצטרף עברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעות בעבירות אלימות, איומים, מין, החזקת סכין, רכוש ועוד. המשיב ריצה מספר תקופות מאסר. גזר הדין האחרון ניתן לפני כשנה ובו הורשע בעבירות תקיפה הגורמת חבלה ממש והיזק לרכוש במזיד והוארך מאסר מותנה בן שנה הנוגע לעבירת תקיפה.
4. מכל אלה עולה כי למשיב נטייה של ממש לאלימות אשר, כפי שארע לכאורה במקרה מושא כתב האישום, עלולה להתפרץ בגין ויכוח של מה בכך ולבוא לידי ביטוי בפגיעה נמהרת ובוטה בזולת. עוד עולה מסקירת עברו הפלילי כי ענישה ממשית או ענישה מותנית לא מספקות מענה הולם למסוכנותו של המשיב. הוא העיד בעצמו על גישתו, כאשר נשאל בידי חוקרו האם קללות הן סיבה להכות אדם והשיב "למה מה אני צריך לעשות? לעמוד ולהסתכל?..." (ש' 10 להודעתו). מדובר אפוא באדם הסבור כי אלימות, לרבות שימוש בסכין, הן דרך הולמת לפתרון סכסוכים ואשר חוזר ומיישם את גישתו זו.
5. שקלתי בכובד ראש את טיעוני הסנגור הנכבד אודות היות המשיב אדם פשוט החי בתנאי צניעות ומתמקד בלימוד. מדובר בדמות "משולי החברה" כלשונו. ועם זאת, סבורני כי נקיטה במידת הרחמים נוכח נסיבותיו האישיות של המשיב עלולה לסכן את הציבור סכנה של ממש. שוכנעתי שקיימת סבירות משמעותית כי בפעם הבאה בה יקלע המשיב לוויכוח, יגיב באלימות ויפגע בזולת. החלופה המוצעת אינה נותנת מענה לסכנה זו וההגנה מסרה שאין באפשרותה להציע פיקוח הדוק יותר על המשיב. במצב דברים זה, בדילמה שבין התחשבות בנתוניו של המשיב ומניעת פגיעה בחירותו ובין נטילת סיכון "על חשבונו" של הקורבן הפוטנציאלי הבא, גוברת טובת הציבור.
6. המשיב ייעצר עד לתום ההליכים.
7. זכות ערר כדין.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ה, 28 מאי 2015.