לפניי תביעה כספית על סך 128,924 ₪ שביסודה נזק שנגרם לרכב אותו ביטחה התובעת עקב הצפת מים.

התובעת הינה מבטחת הרכב בכל הזמנים הרלבנטיים ונשאה בתשלום הנזק למבוטח.

הנתבעת הינה העירייה אשר בתחומה התרחשה התאונה נשוא התביעה.

תמצית העובדות הרלבנטיות וטענות הצדדים

1. ביום 10.1.15 בשעה 23:00 לערך, נהג מר עבאס נשאת (להלן – המבוטח) ברכב מסוג ב.מ.וו מ"ר 26-640-76 המבוטח על ידי התובעת (להלן- הרכב).
2. לדבריו, הינו בעל מסעדה בעכו והיה בדרכו חזרה מהעבודה לביתו. המבוטח העיד כי נסע, כהרגלו, דרך רחוב שלמה בן יוסף בעכו. מזג האוויר היה גשום מאד וכל הכבישים היו מכוסים מים. המבוטח נסע ברחוב, רכבו נמוך ולפתע כבה הרכב, בעודו עומד בתוך שלולית המים ברחוב. רעייתו נמצאה עימו ברכב אותה עת.
3. המבוטח ורעייתו יצאו מהרכב בסיוע תושבים מהמקום אשר הציבו כסאות בכביש וסייעו להם לחלוף מעל שלולית המים ולהגיע בבטחה למדרכה. המבוטח הזמין גרר ובהמשך התברר כי המנוע ניזוק באופן בלתי הפיך.
4. השמאי בדק את הרכב במוסך למחרת, ביום 11.1.15. לפי חוות הדעת שהוצגה, שווי הרכב נאמד בסך 469,844 ₪. הערכת השמאי מטעם התובעת, מר שניידרמן יוסי, אמדה את היקף הנזק לרכב בסך 140,472 ₪, כולל ירידת ערך, בגין החלפת מנוע עקב סוג נזק שהוגדר 'נזקי טבע'.

התובעת נשאה בתשלום הנזק למבוטח וכעת עותרת לחיוב הנתבעת בתשלום בגין אחריותה להצפה שגרמה לנזק.

1. עיקר המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לסוגיית החבות ואין מחלוקת ממשית בסוגיית גובה הנזק.
2. התובעת טוענת כי חובת התחזוקה של הכבישים וניקוזם רובצת באופן מוחלט לפתחה של הנתבעת בהתאם לפקודת העיריות וכי חובה סטטוטורית זו מעבירה את הנטל לנתבעת להראות כי טיפלה כיאות בניקוי וניקוז הכבישים בתחומה. משעה שהנתבעת לא עמדה בנטל הנדרש להוכיח כי פעלה כנדרש, לא הציגה את תכנית הניקוז העירונית, לא הוכיחה כי ביצעה תחזוקה שוטפת של פתחי הניקוז בתחומה ולא הגישה כל ראיה מהשירות המטאורולוגי המצביעה על קיומו של מזג אויר חריג, יש לחייבה בתשלום הנזק בו נשאה התובעת.
3. מטעם התובעת נשמעה עדותם של המבוטח והחוקר, מר אורן טולדנו. נמסר כי רעייתו של המבוטח חולה ולכן לא התייצבה לדיון על אף שזומנה כדין. בנוסף, התובעת מציגה דו"ח חקירה שנערך לבקשתה ביום 29.4.15 (ת/3).
4. הדו"ח סוקר את נסיבות התרחשות המקרה באופן התואם את תאור המבוטח, וזאת מטבע הדברים שכן הדו"ח מבוסס על שיחה עם המבוטח. החוקר ביקר עם המבוטח במקום התאונה ותיעד את המקום בתמונות (ת/1). בסיכום חוות הדעת סבור החוקר כי הרשות המקומית כשלה בניקוז מי הגשמים במקום.
5. הנתבעת סבורה כי דין התביעה להידחות משום שלא הוצגה תשתית ראייתית המקימה חבות לפתחה. הנתבעת טוענת כי לא מתקיימים התנאים בסעיף 41 לפקודת הנזיקין וקיימת עמימות עובדתית בנוגע לנסיבות התרחשות המקרה. לא הוכח שהנזק לרכב נובע מהצפת מים, לא צורפה כל תמונה ממקום הארוע או דיווח המתעדים את הדברים בזמן אמת. דו"ח החקירה אינו רלבנטי משום שבוצע שלושה חודשים לאחר המקרה. בנסיבות אלו לא הוכחו נסיבות התרחשות הארוע. מעבר לכך, אף אילו ניתן היה לקבל את עמדת התובעת בפן העובדתי, אזי בפן המשפטי לא הוכחו יסודות עוולת הרשלנות ולכן דין התביעה להידחות.
6. מטעם הנתבעת נשמעה עדותו של מר דניאל מלול, מנהל מחלקת הכבישים אצל הנתבעת.

דיון והכרעה

1. דין התביעה להידחות בשל הטעמים שיפורטו להלן.
2. הטעם הראשון, נובע מהעובדה שלא הוכח כי הנזק שנגרם לרכב מקורו בהצפה.

גרסת המבוטח מהימנה ומתיישבת עם טופס הדיווח על המקרה אותו אישר המבוטח (ת/2). טופס ההודעה על מקרה הביטוח נשלח לתובעת למחרת התאונה, ביום 11.1.15, משמע מדובר בדיווח שבוצע בזמן אמת. בטופס נרשם דיווח שנתקבל מאת המבוטח כדלקמן "תוך כדי נסיעה ברחוב ההגנה בעכו מול המשטרה נכנסתי לשלולית מים והרכב נכבה באמצע ולא התניע...".

1. במעמד חקירתו הסביר המבוטח את אי ההתאמה הנחזית מטופס הדיווח בנוגע למקום התרחשות המקרה. המבוטח מסר כי המסעדה שלו נמצאת ברחוב ההגנה וכי האירוע התרחש 150 מטר סמוך אליו, ברחוב שלמה בן יוסף, בעת שנסע לכיוון ביתו. המבוטח הוביל גם את החוקר לרחוב בו התרחש המקרה והדברים תואמים את גרסתו העקבית, כפי שנמסרה גם במסגרת עדותו. לפיכך, יש לקבוע כי עלה בידי התובעת להוכיח כי הרכב נתקע ברחוב בן יוסף בשעת לילה כפי שטען המבוטח עצמו.
2. מבלי לגרוע מהאמור, יש לציין כי נוכח המרחק הקצר בין שני המקומות ונוכח העובדה שליבת המקרה, קרי נסיבות ההצפה, מתוארת בצורה ברורה ועקבית בכל גרסה שנמסרה על ידי המבוטח, ספק אם יש חשיבות מהותית לאי ההתאמה שנתגלתה במיקום המדויק ויכול שניתן לזקוף זאת לחובת העובדה שבוצע דיווח טלפוני.
3. נשאלת השאלה מה הנזק שנגרם לרכב. בעניין זה שותקת חוות דעת השמאי. השמאי אמנם קובע בסעיף 'סוג הנזק: נזקי טבע' אך אינו מפרט בחוות דעתו מה הנזק שנגרם למנוע שהוחלף ולא ברור אם מדובר בנזק הנובע אמנם מהצפת מים או שמא קיימת סיבה אחרת בגינה הוחלט לבצע החלפת מנוע.

המבוטח עצמו העיד כי גובה המים לא חדר לדלתות הרכב אלא הגיע עד כדי 3-4 ס"מ מתחת לסף הדלת התחתון (ראו בעמ' 4 ש' 8 לפרוטוקול). ספק אם מדובר בגובה אשר עלול לפגוע במנוע בצורה ישירה וממילא לא הוכח הדבר בראיות.

1. הנה כי כן, הגם שלטעמי יש לקבל את גרסת המבוטח בנוגע לאופן התרחשות המקרה, גרסה הנחזית אמינה ומתיישבת עם הדיווח שבוצע בזמן אמת, אזי אין בגרסה זו כדי לבסס קשר סיבתי בין הנזק הנטען למקרה. מדובר בקשר סיבתי המושתת על עניין שבמומחיות. למרות זאת, חוות דעתו של השמאי, הוא המומחה המקצועי מטעם התובעת, שותקת בעניין זה.
2. הטעם השני נעוץ בכך שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי המקרה אירע עקב התרשלות הנתבעת.

נוכח מעמדה של הנתבעת כרשות מקומית, אין מקום להכביר מילים על חובת הזהירות המושגית הרובצת לפתחה בכל הנוגע לתחזוקה תקינה של הכבישים ומערכות הניקוז בשטחה לרווחת ציבור המשתמשים. אחריות זו מבוססת על סעיף 235(2) לפקודת העיריות.

עם זאת, דומני כי בענייננו, לא הוכח קיומה של חובת זהירות קונקרטית. הכלל הוא כי הרשות המקומית צריכה למלא אחר חובותיה בגבולות הסביר ולא כל אירוע נזק שניתן לשייכו למערכת הניקוז או הביוב בתחומי הרשות, מעיד על התרשלותה (ראו ע"א 73/86 שטרנברג נגד עיריית בני ברק פ"ד מג (3) 343).

התובעת סבורה כי די בעובדה שהרכב ניזוק והכביש היה מוצף מים, כדי להעביר את נטל הראיה לנתבעת להוכיח כי פעלה כראוי להתקנת מערכת ניקוז מתאימה ותחזוקתה. משעה שהנתבעת לא עמדה בנטל הנדרש, די בכך להשית לפתחה אחריות מלאה.

1. אין בידי לקבל עמדה זו.

התובעת עותרת לתחולת הכלל 'הדבר מדבר בעדו' בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תחולת הסעיף מותנית בשלושה תנאים מצטברים (ראו ע"א 6792/09 אמג'ד מרעי נגד בית החולים המשפחה הקדושה , ניתן ביום 28.2.11) – כי לתובעת לא היתה ידיעה או לא היתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה הנזק; כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת היתה שליטה מלאה עליו; כי נראה לבית המשפט כי מסתבר יותר שארוע המקרה שגרם לנזק נגרם בשל רשלנות הנתבעת מאשר שהמקרה אירע בהיעדר כל התרשלות מצידה.
נטל השכנוע לקיומם של התנאים רובץ לפתחה של התובעת על פי מאזן ההסתברויות.

1. די בבחינת הנתונים שמספקת התובעת כדי לקבוע כי לא מתקיים בענייננו הכלל הראשון.
   התובעת מתארת את הנסיבות שגרמו למקרה הנזק ובוודאי שהיו בידה הכלים לדעת את הנסיבות שהובילולמקרה.
   המקרה דווח לה בזמן אמת, הרכב נבדק על ידי שמאי מטעמה ולמרות זאת לא הוצגה כל ראיה המעידה על קיומה של בדיקה בדבר הגורם לנזק. השמאי אמנם מתאר את התיקון הנדרש, אך לא מתייחס כלל לסיבת הנזק שנגרם למנוע הרכב. התובעת אינה מבצעת כל בדיקה בנוגע לסיבת הנזק וכל שבוצע הוא הזמנת חקירה כשלושה חודשים לאחר המקרה אשר כוללת אך ורק שיחה עם המבוטח, ללא בדיקת נתוני השירות המטאורולוגי או כל בדיקה אחרת הנחוצה על מנת לברר את נסיבות המקרה. אין די בכך כדי למלא אחר התנאים הנקובים בסעיף 41 לפקודה.

בנוסף, הגם שנראה כי מתקיים התנאי השני, שהרי מדובר בכביש הנמצא בתחום שליטתה העירוני של הנתבעת, ספק רב אם מתקיים בעניינו התנאי השלישי כפי שיפורט בהרחבה בהמשך.

1. המבוטח, בהגינותו, ציין כי "היה יום גשום מאד כל הכבישים היו מכוסים במים, ראיתי שיש מים..." (ראו בעמ' 2 ש' 16 לעדותו בפרוטוקול). בנוסף, במסגרת פגישתו עם החוקר כשלושה חודשים לאחר המקרה, נשאל המבוטח האם זכור לו דבר היכול לגרום לשלולית להיווצר. יתרה מכך, הוצגה בפניו 'דוגמא' לסיבה אפשרית בדמות 'חסימת ביובים עקב אתר בנייה המצוי בסמוך'. על כך השיב המבוטח כי " לא היו גורמים כאלה והסיבה להיווצרות השלולית היא ככל הנראה עקב הסערה הגדולה שהיתה באותם ימים" (ראו בעמ' 3 סעיף 6 לדו"ח החוקר). מדברי המבוטח לא ברור מהו פרק הזמן בו התרחשה הסערה, לא ניתן להבין תוך כמה זמן הצטברו המים על גבי הכביש המדובר והאם מדובר במזג אויר חריג אשר גם מערכות ניקוז תקינות אינן מסוגלות לשאת את העומס הכרוך בו תוך פרק זמן קצר.
2. התובעת אינה מרימה את הנטל המושת לפתחה בעניין זה. אולם, גם אם נניח כי קיימת חובת זהירות קונקרטית, לא מצאתי כי הוכחה התרשלות הנתבעת בנסיבות.

למעשה, ניכר כי התביעה מבוססת על דו"ח החוקר והמלצותיו.
במסגרת עדות החוקר לא הוברר מדוע הזמינה התובעת את החקירה ומה מטרתה, שעה שאין חולק כי התובעת נתנה אמון בגרסת המבוטח ואף שילמה לו פיצוי על פי הפוליסה (ראו בעמ' 5 לפרוטוקול ש' 10-12). אינדיקציה אפשרית למטרת החקירה ניתן למצוא בפרק הסיכום שם מציין החוקר כי "מהחקירה עולה כי לא היה גורם סביבתי רשלן שעקב מחדלו נוצרה השלולית אליה נכנס המבוטח עם רכבו ואולם נראה כי הרשות המקומית עיריית עכו כשלה בניקוז מי הגשמים במקום".

לא ברור על מה מבוססת מסקנה זו של החוקר. בעדותו הסביר כי בעת הביקור במקום לא ראה פתחי ביוב באזור בו נתקע הרכב, אלא רק מצידה השני של המדרכה וזה נראה לו לא מספיק (ראו שם בשורות 19-23). החוקר מודה כי אין לו הכשרה בתחום הניקוז וכי לא ביצע בדיקה של מערכת הניקוז במקום. מסקנתו מבוססת על מראה עיניים ועל בדיקות כאלה שביצע 'לא פעם ולא פעמיים', כדבריו.

1. אין בידי לקבל טיעון זה מצד התובעת. מדובר בהשערה שאינה מבוססת אלא על הרהורי ליבו של החוקר אשר הגיע למקום המקרה במזג אויר טוב בחודש אפריל, שלושה חודשים לאחר המקרה. ההשערה עומדת בניגוד לעמדת המבוטח עצמו, אשר הבהיר כי לדעתו השלולית הינה פועל יוצא של סערה באותם ימים. המבוטח ציין כי מדובר היה בתקופה בה מזג האוויר היה סוער, הכביש כולו היה מלא מים, אם כי תאורו את גובה קו המים אינו מצביע בהכרח על הצפה חריגה. ההשערה לעניין אי תקינות מערכת הניקוז במקום אינה מגובה באדנים עובדתיים כלשהם ומתמונות המקום ניכר כי קיימים פתחי ניקוז במדרכה הסמוכה למקום המקרה כאשר לא הונחה תשתית ראייתית, ולו ראשונית, להוכיח כי אין בהם די.
2. בנסיבות אלו, אין די בתשתית הראייתית שמציגה התובעת על מנת להעביר את נטל הראיה לנתבעת.

חובת ההוכחה להוכיח כי הרשות המקומית כשלה במילוי חובתה וכי הוכחה רשלנותה בנסיבות המקרה, חלה על התובעת מתחילת ההליך ועד סופו. עם זאת, נטל הראיה יכול ויעבור, בהתאם לנסיבות, מצד לצד (ראו ע"א 2661-06-12 כלל נגד מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור, בסעיף מ"ט, ניתן ביום 30.1.13 – להלן פרשת כלל).

נוכח העובדות שהוכחו בענייננו והפסיקה המפורטת באריכות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בפרשת כלל, נראה כי לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל הנדרש להוכיח התרשלות שהובילה לנזק נשוא התביעה.

1. למעלה מן הדרוש, נבחן גם את הראיות שהוצגו מטעם הנתבעת.

יש להקדים ולומר, בזהירות הראויה, כי במסגרת ניהול התיק עלו סימני שאלה רבים ביחס להתנהלות השוטפת אצל הנתבעת מבחינה אופן התיעוד והפיקוח על אירועים המתרחשים בשטחה.

1. מטעם הנתבעת העיד מנהל מחלקת הכבישים, מר דניאל מלול. מחקירת מר מלול עלה כי הינו מחזיק בתפקידו מאז שנת 2006. במסגרת תפקידו הינו אחראי על נושא הניקוז ובמסגרת תפקיד זה הינו מטפל בתלונות ציבור המתקבלות בענייני ניקוז למוקד העירוני . בנוסף, מטפל בקריאות המתקבלות מאת הסיירים העירוניים שתפקידם לתור את העיר, בחלוקה למחוזות, ולהתריע על מפגעים שאותרו. העד הבהיר כי בנוסף לכך הוא עורך סיורים יזומים וכן עוסק בהיערכות והכנת מערכות הניקוז בעיר לקראת עונת החורף. עוד התברר כי המחלקה מונה שני עובדים, אם כי בעבודת ההיערכות לחורף משתתפים כל עובדי האגף.

מעדותו התברר כי אין יומני עבודה ולמעשה לא קיים תיעוד לפעולות שמבצעת מחלקת הכבישים בכל הנוגע לפעולות יזומות. לפי עדותו, התיעוד היחיד הקיים בעניין זה נמצא רק כאשר מתקבלת תלונה במוקד ומתועד אופן הטיפול בה.

1. העד הציג תמונות מקבוצת ווטסאפ בטלפון הנייד שלו שבאמצעותה ניסה להמחיש לבית המשפט את עבודת המחלקה. בתמונות אלו, אשר תועדו בעת האחרונה, נצפה ניקוי של פתחי ניקוז מלאים עלים, ניקוי פתחי ניקוז באמצעות ביובית וכן תמונה של מחפרון המפנה שאריות אדמה מתוך פתח ניקוז. אין מחלוקת כי תמונות אלו הוצגו לראשונה במסגרת הדיון ואינן מתייחסות למועד המקרה נשוא התביעה.
2. תמוהה שיטת עבודתה של הנתבעת, רשות מקומית, בשנת 2015 . תמוה כי לא קיימים יומני עבודה המתעדים את עבודת הצוות וכי התיעוד היחיד הקיים נמצא ביומן המוקד בו מתקבלות קריאות ותלונות מהציבור. ראוי וניתן לצפות כי הנתבעת תתאים את סדרי עבודתה לעת הזו ותנהל רישומים המאפשרים עריכת מעקב ובקרה על התנהלותה, אם וכאשר עולה צורך בכך.
3. ודוק, הנתבעת לא טרחה לצרף ולו את יומן המוקד למועד הרלבנטי, על מנת שניתן יהא ללמוד ממנו האם התקבלו תלונות כלשהן ביחס להצפה ברחוב בן יוסף או סביבותיו סמוך למועד המקרה ביסוד התביעה. נתון זה פועל לחובתה שהרי חזקה כי אילו היה ברשותה נתון התומך בגרסתה לפיה לא היה כל מפגע במקום במועד המקרה, היתה דואגת להציגו, כנדרש.
4. חרף מחדלים אלו בהתנהלות הנתבעת, אין די בכך כדי להרים את נטל השכנוע הנחוץ מבחינת התובעת, אף לא במובן ה'שלילי'.

יש להוסיף ולציין כי עדותו של מר מלול בדבר הפעולות בהן נוקטת הנתבעת לצורך הכנת מערכת הניקוז לקראת החורף לא נסתרה. אמנם, לא הוצג תיעוד המתייחס לחורף שנת 2015 בו עסקינן, אך עמדת מר מלול לפיה זו שגרת העבודה בעירייה לא נסתרה ויש לייחס לנתון זה משקל מסוים, הפועל לזכות הנתבעת.

1. סוף דבר, דין התביעה להידחות.

בשים לב לאופן התנהלות הנתבעת, אשר הכביד על אופן ניהול ההליך וחקר האמת, יש מקום לחייב את התובעת בהוצאות משפט על הצד המתון. לפיכך, התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪. מעבר לכך, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ז, 01 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.