התובעת הינה בעלת אוטובוס מ''ר 8838301.

הנתבעת ביטחה רכב מ''ר 83-155-71.

על פי הנטען בכתב התביעה ביום 11.12.13 בכביש 40 נסע האוטובוס בנתיב הימני. לפתע רכב הנתבעת, שנסע בנתיב השמאלי במהירות מופרזת איבד שליטה על רכבו, התנגש במעקה הבטיחות משמאל, סטה לנתיב הימני וחסם את נתיב נסיעת האוטובוס וגרם לתאונה.

הנתבעת, בכתב הגנתה, טוענת כי רכבה נסע בנתיבו והאוטובוס של התובעת שנסע מאחורי רכב הנתבעת לא שמר מרחק פגע ברכב הנתבעת והדפו על גדר ההפרדה. רכב הנתבעת נהדף מגדר ההפרדה חזרה לכביש והאוטובוס פגע בו בשנית והדפו לעבר מעקה הבטיחות בצד השני ופגע בו פעם נוספת.

עד התביעה מולייה יהייס, נהג האוטובוס חזר על גירסתו, הוא לא ראה את הרכב הנפגע. פתאום הרגיש חבטה ומיד רכב עמד מולו והוא בלם, החלק השמאלי של רכבו נפגע.

באוטובוס היו 2 נוסעים שלא הובאו לעדות. הפגיעה בחלק האחורי של מכונית הנתבעת בחלק השמאלי הוא מהפגיעה במעקה. הנתבע הוא שפגע באוטובוס ולא להיפך, עד מטעם הנתבעת נהג המכונית מר אבו בית פאדי העיד כי נסע בנתיב הימני ועקף את האוטובוס. פתאום ראה את האוטובוס שנותן מכה לרכבו, הוא החל להחליק בגלל הגשם.

העד לא הגיש תביעה למרות שנגרם לו נזק כבד. הטענה כי סוכן הביטוח אמר שהגיש תביעה, אך כזו לא נמצאה וסוכן הביטוח לא הובא לעדות.

לאחר ששמעתי את העדויות הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את התביעה.

העדים שהיו ברכב התובעת לא הגיעו למתן עדות. מאידך נהג הנתבעת לא הגיש תביעה בגין נזקו שהיה לא קטן, ולא הביא את סוכן הביטוח שלו לאשש את טענותיו.

הנזק הינו בסך 4,148 ש''ח.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום הנזק, משהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות העדים, את שכ''ט עוה''ד בסך 1500 ש''ח וכן את אגרת המשפט.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ז, 27 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.