מונחת לפניי בקשתן של הנתבעות שכנגד להורות על הפרדת הדיון בתביעה שכנגד כך שחלק מעילותיה, השייכות לפרויקט נפרד מהפרויקט נושא התביעה המקורית – יידונו במסגרת הליך נפרד. כן מבקשות הנתבעות שכנגד להאריך את המועד להגשת כתב הגנה שכנגד מטעמן בכל הנוגע לעילותיה של התביעה שכנגד שעניינן הפרויקט הנפרד – עד להכרעה בבקשה דנן.

1. תמצית העובדות
2. ביום 25.5.15 הגישה הנתבעת שכנגד 1, חברת מליבו בניה בע"מ, כתב תביעה כנגד התובעת שכנגד, משהב חברה לשיכון בנין ופיתוח בע"מ, על סך כ- 9 מיליוני ₪ (להלן: "מליבו" ו- "משהב" בהתאמה), וזאת בגין פרויקט בניה למגורים בעיר נתניה (להלן: "פרויקט נתניה").
3. ביום 10.9.15 הגישה משהב כתב הגנה. בד בבד הגישה משהב כתב תביעה שכנגד, על סך כ- 16 מיליוני ₪, וזאת – הן בגין פרויקט נתניה, והן בגין פרויקט נוסף בפתח-תקווה, בסמוך למושב נחלים (להלן: "פרויקט נחלים"). יוער כי בשני הפרויקטים הנ"ל – משהב הייתה היוזמת ואילו מליבו הייתה החברה הקבלנית המבצעת. כתב התביעה שכנגד הוגש על ידי משהב הן כנגד מליבו והן כנגד חברת אורתם סהר הנדסה בע"מ (להלן: "אורתם"), אשר על פי הנטען בכתב התביעה שכנגד – ערבה לקיום כל התחייבויותיה של מליבו כלפי משהב בשני הפרויקטים.
4. ביום 7.10.15 הגישו הנתבעות שכנגד את הבקשה דנן להפרדת הדיון ביחס לפרויקטים הנזכרים בתביעה שכנגד, כך שחלק מעילותיה, השייכות לפרויקט נפרד מהפרויקט נושא התביעה המקורית – יידונו בנפרד מהתביעה המקורית. כן נתבקש בית המשפט להאריך את המועד להגשת כתב הגנה שכנגד מטעם הנתבעות שכנגד עד להכרעה בבקשה להפרדת הדיון. התובעת שכנגד הגישה את תגובתה לבקשה, והנתבעות שכנגד הגישו את תשובתן לתגובת התובעת שכנגד.
5. טענות הצדדים
6. טענות הנתבעות שכנגד
7. לטענת הנתבעות שכנגד, לפחות מחצית מכתב התביעה שכנגד עוסק בפרויקט נחלים – ולא בפרויקט נתניה, שהוא הפרויקט נושא התביעה המקורית. המדובר בשני פרויקטים שלהם מסכת עובדתית נפרדת לחלוטין, המחייבת בירור עובדתי עצמאי ונפרד. לפיכך, על בית המשפט להפריד את הדיון בעילותיה של התביעה שכנגד העוסקות בפרויקט נחלים מהתביעה המקורית, העוסקת בפרויקט בנתניה, וזאת – מכוח תקנה 53(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א"). בהקשר זה טוענות הנתבעות שכנגד כדלקמן:
8. לכתב התביעה שכנגד צורפה נתבעת נוספת (חברת אורתם), הגם שאינה בעלת דין בתביעה המקורית;
9. פרויקט נחלים ופרויקט נתניה הם פרויקטים נפרדים, אשר בוצעו מכוחן של מערכות הסכמיות נפרדות;
10. סכום הפיצוי הנתבע בגין פרויקט נחלים גבוה בשיעור ניכר (למעלה מכפליים) מסכום הפיצוי הנתבע בגין פרויקט נתניה;
11. בירור התביעה שכנגד כפי שהוגשה יחד עם התביעה המקורית (קרי – בירור של שני הפרויקטים באותו הליך) מנוגד לעיקרון שנקבע בפסיקה לפיו "התובע בתביעה המקורית זכאי לכך שבירור תביעתו לא יימשך למעלה מן הדרוש" [רע"א 210/00 שלומוביץ' נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נד (2) 69 (2000). כן ראו: ת.א. (ת"א) 56500-07-13 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' פ.ד. אחזקות (ישראל) ש.מ. (פורסם בנבו, 4.5.2015), אשר אושרה ברע"א 3895/15 פלדמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 23.8.2015); ת.א. (מרכז) 30991-06-10 איזוטופיה מולקולר אימגינג בע"מ נ' איסורד בע"מ (פורסם בנבו, 10.1.2011); ת.א. (ת"א) 177457/09 גואטה נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו, 14.3.2010)].
12. באשר לטענתה של התובעת שכנגד לפיה תקנה 53(ב) בתקנות סד"א לא נועדה להפריד בין עילות תביעה שונות הנכללות בתביעה שכנגד – משיבות הנתבעות שכנגד כדלקמן:
13. תכליתה של תקנה 53(ב) בתקנות סד"א הינה למנוע את סרבול ההליכים וכן למנוע עיכוב מיותר במתן הסעד המבוקש בתביעה המקורית. פיצול הדיון בשני הפרויקטים לשתי תביעות נפרדות עולה בקנה אחד עם תכלית זו. האפשרות השניה העומדת לפתחו של בית המשפט הינה הפרדה מוחלטת בין התביעה המקורית לבין התביעה שכנגד בשלמותה. אלא שנקיטת צעד כזה תגרום לחוסר יעילות בולט, שכן בתביעה שכנגד קיימות (גם) עילות תביעה שעניינן הפרויקט בנתניה, אשר אין חולק כי ראוי שתידונה ביחד עם התביעה המקורית;
14. במסגרת הבקשה דנן התבקש בית המשפט ליתן כל הוראה משלימה, לרבות בדבר הגשתו של כתב תביעה שכנגד מתוקן ביחס לפרויקט נושא התביעה המקורית בלבד, וזאת – מכוח תקנה 143 בתקנות סד"א.
15. באשר לטענת התובעת שכנגד לפיה קיימת זהות בין שני הפרויקטים, ולפיכך יהיה זה יעיל יותר לדון בהם בהליך אחד – משיבים הנתבעים שכנגד כדלקמן:
16. טענותיה של התובעת שכנגד בנושא זה הן טענות עובדתיות, ומשלא נתמכו בתצהיר – דין טענות אלה להידחות;
17. בכל אחד מהפרויקטים קיימת מסכת עובדתית שונה ונפרדת, ומעורבות בו סוגיות מקצועיות שונות ונפרדות: בפרויקט נתניה – קיימות סוגיות הנוגעות לעיכוב בהוצאת היתר הבניה בתחילת הפרויקט, בשינויים בתכנון, בשינויים בקירות הזכוכית של המבנה, ובעיכוב ממושך בקבלת טופס 4 הנובע ממחדלי תכנון של יועצי התובעת שכנגד. לעומת זאת, בפרויקט נחלים – קיימות סוגיות הנוגעות במספרן ובקוטרן של הכלונסאות אשר מליבו נדרשה לקדוח, בפיר המעלית, בהוצאת היתר בניה מתוקן לקומות העליונות בשלב מתקדם של הפרויקט, ובתכנון לקוי של מערכת הספרינקלרים;
18. מנהלי הפרויקטים, המהנדסים ומנהלי העבודה מטעם מליבו בכל אחד מהפרויקטים – שונים זה מזה;
19. באשר למכתבם של עורכי הדין של משהב אשר נסב על שני הפרויקטים גם יחד – טוענים הנתבעים שכנגד כי אין בכך די כדי להפוך דיון מאוחד בשני הפרויקטים לדיון יעיל.
20. לטענת הנתבעות שכנגד, יש להתיר להן להגיש כתב הגנה שכנגד שיוגבל רק לעילות הכלולות בתביעה שכנגד אשר עניינן פרויקט נתניה, ולהאריך להן את המועד להגשת כתב הגנה שכנגד מטעמן לעילות הכלולות בתביעה שכנגד אשר עניינן פרויקט נחלים, וכל זאת עד לבירור הבקשה דנן להפרדת הדיון. לטענת הנתבעות שכנגד, בנסיבות המקרה דנן מתקיימים שני התנאים המצטברים שנקבעו ברע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (פורסם בנבו, 5.2.2007) על מנת שבית המשפט יתן ארכה לבעל דין להגשת טענותיו לגופם של דברים:
21. ישנם סיכויים גבוהים לכך שטענת הנתבעות שכנגד בעניין הפרדת הדיון – תתקבל;
22. היקף המשאבים הנדרש לשם הגשת כתב הגנה בפרויקט נחלים הינו רב – שהרי אין לו כל קשר לפרויקט נתניה.

1. טענות התובעת שכנגד
2. לטענת התובעת שכנגד, תקנה 53(ב) בתקנות סד"א נועדה להפריד בין התביעה המקורית לבין התביעה שכנגד, בשלמותן – ולא בין עילות תביעה שונות הכלולות בתביעה שכנגד.
3. התובעת שכנגד מפנה לתקנה 46(א) בתקנות סד"א המקנה לתובע זכות לאחד בתביעה אחת כמה עילות תביעה, בין כנגד נתבע אחד, ובין כנגד כמה נתבעים. תקנה זו נועדה לאפשר לבית המשפט לנהל את הדיון ביעילות בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה [רע"א 2301/01 פז חברת נפט בע"מ נ' רשקס, פ"ד נה (4), 245, 247 (2001)]. כן מדגישה התובעת כי על פי הפסיקה – "יש לתת פירוש מרחיב לכלל המתיר צירוף תובעים לתובענה אחת" [רע"א 560/94 שושנה נ' חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד מח (4) 62, 67 (1994)].
4. לטענת התובעת שכנגד, פיצול הדיון בהתאם לבקשתן של הנתבעות שכנגד עלול להוביל לאובדן זמן שיפוטי יקר ולעמל כפול של הצדדים. התובעת מעלה מספר נימוקים בקשר לכך:
5. שני הפרויקטים התנהלו במקביל, נערכו לגביהן ישיבות מקבילות, בעלי התפקידים שנכחו בישיבות אלה היו זהים (אותה חברת פיקוח, אותו בנק מלווה, אותם יועצים וכו'), ונוסח ההסכמים של שני הפרויקטים זהה (למעט השינויים המתחייבים);
6. טענותיה של התובעת שכנגד כנגד חברת מליבו, הנתבעת שכנגד, בקשר לשני הפרויקטים הינן זהות: "בשני הפרויקטים היה איחור ניכר בסיום העבודות, בשניהם איכות הבנייה ירודה, בשניהם הייתה התעלמות בוטה מהנחיות חברת הפיקוח, בשניהם הייתה התעלמות מנוהלי בטיחות, בשניהם התעוררו בעיות אמינות ועוד אינספור כשלים וליקויים" (סעיף 19 בתגובת התובעת שכנגד);
7. בשני הפרויקטים חברת מליבו הכירה באחריותה, ופיצתה את רוכשי הדירות בגין האיחור בהשלמת הבניה;
8. הנזקים שנגרמו לתובעת שכנגד בגין שני הפרויקטים – זהים במהותם;
9. קיימת חפיפה ביחס למרבית העדים הרלבנטיים לשני הפרויקטים;
10. התובעת שכנגד מתנגדת למתן ארכה להגשת כתב הגנה שכנגד לאחר יום ה- 1.12.15.
11. עיקר השאלות שבמחלוקת
12. עיקר השאלות שבמחלוקת בבקשה שלפניי הינן אלה:
13. האם יהיה זה ראוי לנהל את הדיון בפרויקט נתניה ובפרויקט נחלים במסגרת הליך אחד, או שמא עדיף לנהל שתי תביעות נפרדות ועצמאיות שכל אחת מהן תעסוק בפרויקט אחד?
14. ככל שיש לדון בשני הפרויקטים בנפרד – מהי הפרוצדורה המאפשרת זאת?
15. דיון והכרעה
16. האם יהיה זה ראוי ויעיל לדון בפרויקט נתניה ובפרויקט נחלים במסגרת הליך אחד או במסגרת שני הליכים נפרדים?
17. השאלה הבסיסית הנשאלת בבקשה דנן הינה האם יהיה זה ראוי לדון בפרויקט נתניה ובפרויקט נחלים במסגרת הליך אחד, קרי – לדון בתביעה המקורית ובתביעה שכנגד (שבנוסחה הנוכחי עוסקת בשני הפרויקטים הנ"ל גם יחד) בהליך אחד; או שמא יהיה זה יעיל יותר לדון בשני הפרויקטים הנ"ל בנפרד, קרי – לדון בתביעה המקורית ובתביעה שכנגד ביחד, תוך מחיקתם של הסעיפים הקשורים בפרויקט נחלים מהתביעה שכנגד.
18. ברע"א 210/00 שלומוביץ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נד (2) 69, 71 (2000) קבעה כב' השופטת ד' דורנר את אחד המקרים (העיקריים) בהם ראוי להפריד את הדיון בתביעה המקורית מהדיון בתביעה שכנגד:

"אחד המקרים שבהם ראוי להפריד את הדיון בתביעה שכנגד מהדיון בתביעה העיקרית הוא כאשר יגרום האיחוד לסרבול ההליכים ולעיכוב בירור התביעה העיקרית יתר על המידה. כך, למשל, קבע השופט זוסמן בע"א 96/74 רון נ' חזן, כי יש להפריד את הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד, שכן "הדבר מתקבל על הדעת, שאם בשלב זה תצורף התביעה שכנגד יסתבכו העניינים נוספות" (שם, בעמ' 237). ראו גם ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קו "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט מן פורצהיים, שבו נקבע כי יש צורך להפריד את הדיון, משום שהתובע בתביעה העיקרית זכאי לכך שבירור תביעתו לא יימשך למעלה מן הדרוש" (ההדגשות אינן במקור – ב' א').

1. אני סבור כי כלל זה – אשר נקבע ביחס לאיחוד הדיון בתובענות שונות מכוח תקנה 520 בתקנות סד"א, כוחו יפה גם ביחס להפרדת דיון בתובענה עיקרית מן הדיון בתובענה שכנגד, וזאת – בין במקרה בו מתבקשת הפרדה בין התביעה העיקרית לבין התביעה שכנגד כולה, ובין במקרה בו מתבקשת הפרדה בין רכיבי התביעה שכנגד עצמה, כאשר התובע שכנגד הוסיף במסגרתה עניינים חדשים שאינם שייכים לתביעה המקורית.
2. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, לרבות בכתב התביעה ובכתב התביעה שכנגד, ובמיוחד גם בנספח ג' של כתב התביעה שכנגד (הכולל את פניות מליבו לחברת הפיקוח בדרישה לקבלת פיצוי ממשהב בגין שני הפרויקטים, ואת הכרעות חברת הפיקוח בדרישות אלה) הגעתי לכלל מסקנה כי יהיה זה ראוי ויעיל יותר שלא לדון בפרויקט נתניה ובפרויקט נחלים גם יחד במסגרת הליך אחד.
3. אציין כי אני מודע לדמיון הקיים, באספקטים שונים, בין שני הפרויקטים. אכן, בשני הפרויקטים משהב הייתה היוזמת ומליבו הייתה החברה הקבלנית המבצעת, נוסח ההסכמים דומה, ולגבי שני הפרויקטים קיים ויכוח בין משהב לבין מליבו בקשר לגורמים שהובילו לעיכוב בהשלמת ביצועם. לצדדים היו אף ישיבות ותכתובות (מסוימות) משותפות בקשר לשני הפרויקטים. עם זאת, סבור אני כי קיימים מספר גורמים יסודיים ומהותיים היוצרים הפרדה עובדתית ומשפטית במחלוקות הנוגעות לשני הפרויקטים:
4. שני הפרויקטים בוצעו בעיריות שונות (האחד בפתח-תקווה והאחר בנתניה) ובמועדים שונים (ההסכם בקשר לפרויקט נחלים בפתח-תקווה נכרת באוקטובר 2009, ואילו ההסכם בקשר לפרויקט נתניה נכרת במאי 2010);
5. קיים שוני בחלק ניכר מהעדים שצפויים להעיד בשני הפרויקטים הנ"ל – היועץ המשפטי של מליבו הצהיר כי "מנהלי הפרויקטים, המהנדסים ומנהלי העבודה מטעם מליבו בניה בע"מ בפרויקט נתניה מזרח אינם אותם אנשים שמילאו תפקידים אלה בפרויקט נחלים" (סעיף 3 בתצהיר התומך בתשובת הנתבעות שכנגד) להבדיל ממשהב אשר לא צירפה כל תצהיר לתמיכה בטענותיה העובדתיות בסוגיה זו. כמו כן – הגורמים בעיריות השונות אשר מולם עבדו הצדדים היו שונים, וכדומה;
6. במיוחד ראוי להדגיש כי טענותיה של מליבו כנגד משהב בקשר לשני הפרויקטים שונות מהותית אלו מאלו. בקשר לפרויקט נחלים טענה מליבו למעשים או מחדלים של משהב בנושאים הבאים (סעיף 9 בפניית מליבו לחברת הפיקוח מיום 26.8.14):
   1. "עיכוב בבחירת אבן חוץ לחיפוי;
   2. הגדלת גודל קוטר הקידוח בכלונסאות מהנדרש בהסכם;
   3. עיכוב בקבלת תכניות לביצוע בפיר המעלית;
   4. דרישה לחיפוי גב קורות הבטון באבן;
   5. עיכוב במתן היתר הבנייה המתוקן לקומות העליונות במבני הפרויקט;
   6. תכנון לקוי של מערכת הספרינקלרים על ידי היועץ שנשכר מטעם המזמין ואיחור במסירת תכניות מתוקנות לאחר שהרשויות המוסמכות פסלו את התכנון המקורי;
   7. עיכוב במסירת תכניות, פריסות ובחירת החומרים הנדרשים לביצוע עבודות הפיתוח;
   8. שינויים ותוספות שלא נזכרו במפרט העבודות אשר צורף להסכם, לרבות ביצוע מכפיל חנייה במרתף, ריצוף חדרי מדרגות ומחסנים, שדרוג כל הדירות בפרויקט למתן אופציה לחימום בגז ועוד".

לעומת זאת, בקשר לפרויקט נתניה טענה מליבו למעשים או מחדלים של משהב בנושאים הבאים (סעיף 9 בפניית מליבו לחברת הפיקוח מיום 25.3.15):

• 1. "עיכוב בקבלת היתר בנייה לבניית המגדל;
  2. עיכוב בקלת החלטה בנוגע לאבן החיפוי הלקויה;
  3. טעות חמורה בתכנית האדריכלית – חוסר התאמה בגבהים להתחברות לחניון הקיים;
  4. ביצוע עבודות נוספות בהיקף ניכר שאינן נכללות בתחולת העבודה".

1. לאור כל האמור – מקובלת עליי טענתן של הנתבעות שכנגד כי "כל אחד מהפרויקטים עומד, איפוא, בפני עצמו והינו 'עולם שלם' ומלא של סוגיות עובדתיות ומקצועיות, שאין להם שום קשר עם הסוגיות העובדתיות והמקצועיות בפרויקט האחר" וכי לגבי כל אחד מהפרויקטים יידרש בית המשפט "לברר ולהכריע בסוגיות העובדתיות והמקצועיות העולות מתוכו, ללא קשר לסוגיות האחרות העולות בפרויקט האחר" (סעיף 18 בתשובת הנתבעות שכנגד).

לא זו אף זו: קיימת אפשרות לכך שגם מליבו תהיה מעוניינת בהגשת תביעה שכנגד בקשר לפרויקט נחלים, שכן תביעתה המקורית הוגשה בקשר לפרויקט נתניה בלבד. גם בכך עלולה להיות תרומה לסרבול הדיון המאוחד בשני הפרויקטים הנ"ל.

1. לאור כל האמור, אני סבור כי דיון משותף בהליך אחד לשני הפרויקטים הנ"ל יוביל לסרבול ההליכים ולעיכוב בירורה של התביעה המקורית יתר על המידה – תוצאה שמטבע הדברים, אינה רצויה. נוכח מסקנתי זו, יש לבחון מהי הפרוצדורה שבאמצעותה ניתן להורות על בירור בהליכים נפרדים של המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בקשר לפרויקט נתניה ובקשר לפרויקט נחלים.
2. מהי הפרוצדורה שבאמצעותה ניתן להגיע לתוצאה של הפרדת הדיון בשני הפרויקטים השונים?
3. בקשתן של הנתבעות שכנגד הינה, למעשה, כי בית המשפט יורה על פיצול התביעה שכנגד לשתי תביעות נפרדות – האחת, אשר עניינה פרויקט נתניה, תידון כתביעה שכנגד, בצוותא חדא עם התביעה המקורית; ואילו השניה, אשר עניינה פרויקט נחלים, תידון כתביעה עצמאית בהליך נפרד, וכל זאת – בהתבסס על תקנה 53(ב) בתקנות סד"א, הקובעת כדלקמן:

"תביעה שכנגד תתברר במסגרת התביעה המקורית, ואולם רשאי בית המשפט או הרשם, ביוזמתו או לבקשת בעל דין, להורות על הפרדת הדיון אם ראה שאין זה מן הראוי לפסוק בתביעה שכנגד במאוחד עם התביעה המקורית".

תקנה 53(ב) קובעת כלל וחריג: הכלל הוא שתביעה שכנגד תתברר במסגרת התביעה המקורית (בהליך אחד). החריג הוא שבית המשפט יורה על הפרדת הדיון (ופיצולו לשני הליכים) וזאת – "אם ראה שאין זה מן הראוי לפסוק בתביעה שכנגד במאוחד עם התביעה המקורית". דהיינו – סמכותו של בית המשפט על פי תקנה זו היא להפריד את התביעה המקורית והתביעה שכנגד האחת מהשניה, הא ותו לא. הניסיון להשתמש בתקנה זו על מנת לפצל, באותה הזדמנות, את התביעה שכנגד לשתי תביעות נפרדות, כאשר האחת תידון כתביעה שכנגד, ואילו השניה תידון במסגרת תביעה עצמאית – אינו עולה בקנה אחד עם לשונה ותכליתה של תקנה זו. לפיכך, פיצול התביעה שכנגד לשתי תביעות נפרדות [על פי תקנה 53(ב)] – איננו אפשרי.

בנוסף אציין כי במקרה הנוכחי האפשרות לפצל את התביעה שכנגד בשלמותה מהתביעה המקורית גם היא איננה עומדת על הפרק, שכן יהיה בכך כדי ליצור דיון מקביל באותן עילות תביעה הנוגעות בפרויקט נתניה בשני הליכים נפרדים – דבר שאינו יעיל, ואף עלול ליצור תסבוכת משפטית מחמת היווצרות "מעשה בית דין".

1. בקשה נוספת, ולמעשה – חלופית, אותה העלו הנתבעות שכנגד הינה "ליתן כל הוראה משלימה, לרבות הגשתו של כתב תביעה שכנגד מתוקן ביחס לפרויקט נשוא התביעה בלבד" (סעד 4 ברישא של הבקשה) וזאת – בהתבסס על תקנה 143 בתקנות סד"א, הקובעת, בין היתר, כדלקמן:

"בקדם-משפט או לצורכי קדם-משפט מוסמך שופט –

1. לבדוק אם כתבי הטענות ערוכים כדין, להתיר את תיקונם או להורות על כך, למחוק כל דבר שאינו דרוש לענין, לברר מה הן השאלות שהן באמת שאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ולערוך רשימת הפלוגתות;

...

1. לקבוע את שלבי הדיון בתובענה ואת הסדר שבו יתבררו שאלות שבעובדה ושבמשפט, וכן את העניינים שיתבררו בנפרד";

באשר לתקנה 143(7) בתקנות סד"א – אינני סבור כי תקנה זו רלבנטית לבקשה דנן, שכן תקנה זו מקנה לבית המשפט את הסמכות "לקבוע את שלבי הדיון בתובענה" ובכלל זאת – לקבוע בדבר עניינים "שיתבררו בנפרד". המדובר בעניינים שיתבררו בנפרד בתוך מסגרת התביעה, ולא בעניינים שיוצאו לחלוטין מההליך המתברר בפני בית המשפט, כמבוקש בבקשה דנן.

באשר לתקנה 143(1) בתקנות סד"א – תקנה זו מקנה לבית המשפט הדן בקדם המשפט את הסמכות להורות לצדדים, בין היתר, על תיקון כתבי הטענות, וכן "למחוק כל דבר שאינו דרוש לעניין". במקרה דנן, נוכח העובדה שהתובעת שכנגד כרכה בכתב התביעה שכנגד עניינים אשר אני סבור כי ראוי היה שידונו בשני הליכים נפרדים – ניתן לעשות שימוש בתקנה זו על מנת להגיע לתוצאה הרצויה של ניהול הליכים משפטיים נפרדים לגבי כל אחד מבין שני הפרויקטים – פרויקט נתניה ופרויקט נחלים.

1. סוף - דבר
2. לאור כל האמור, אני קובע כדלקמן:
3. דין הבקשה להתקבל באופן חלקי;
4. מכוח הסמכות המוקנית לי על פי תקנה 143(1) בתקנות סד"א – אני מורה לתובעת שכנגד למחוק מכתב התביעה שכנגד את כל הסעיפים הנוגעים בפרויקט נחלים ולהגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 30 ימים;
5. הנתבעות שכנגד תגשנה כתב הגנה שכנגד בתוך 30 ימים;
6. אין בהחלטה זו כדי למנוע מהתובעת שכנגד לנקוט בכל הליך משפטי העומד לרשותה בקשר לפרויקט נחלים;
7. אני מורה למזכירות בית המשפט להשיב לתובעת שכנגד את החלק היחסי של אגרת בית משפט אשר שולמה על ידה בגין הגשת התביעה שכנגד בקשר לפרויקט נחלים, כל זאת – בהתאם להוראות תקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז – 2007, ובניכוי הסכומים שיש לנכותם על פי תקנות אלה והתוספת להן;
8. בנסיבות העניין, נוכח מורכבות הסוגיה המשפטית נושא בקשה זו ובשים לב לתוצאה אליה הגעתי – לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ו, 26 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.