20 פברואר 2018

1. בפני בית הדין תביעת התובע לתשלום דמי שיקום והוצאות כלכלה בהתאם לתקנות הביטוח לאומי (שיקום מקצועי) התשט"ז – 1956.
2. הרקע לתביעה:
3. התובע יליד 1970 מוכר כנכה ומקבל מהנתבע קצבת נכות בשיעור של 60%.
4. התובע למד משפטים במסגרת תכנית שיקום מטעם הנתבע באוניברסיטה העברית בירושלים.
5. התובע לא עבר את מבחני הלשכה שנת 2014 ולצורך הכנה למועד 2015 פנה למוסד בבקשה לאשר לו דמי שיקום והחזר הוצאות כלכלה במהלך קורס ההכנה למבחני הלשכה, שהתקיים מיום 2.2.2015 ועד ליום 23.4.2015.
6. לאחר הגשת התביעה נשוא פסק הדין, אישר הנתבע לתובע דמי שיקום אך לא אישר לו החזר הוצאות כלכלה, ועל כך עניינו של פס"ד זה.
7. תכנית השיקום התקיימה בתל אביב והורכבה ממפגשים קבוצתיים ומפגשי אימון אישי ובסך הכל 21 מפגשים.
8. בתכנית הלימוד מופיעים נשואי המפגשים ותאריכי המפגשים. בתחתית התכנית מצוין כי כל מפגש קבוצתי מקיים בין השעות 10:00 – 14:30 כאשר בפועל המפגשים נמשכו עד השעה 15:00 לערך.
9. כמו כן התקיימו שני מפגשים נוספים שלא צוינו בתכנית: מפגש פתיחה ביום 9.2.2015 מהשעה 12:20 ועד השעה 15:30 ומפגש הכנה לבחינה בעל פה שהתקיימה ביום 10.5.2015 בין השעות 09:30 – 12:30.
10. התובע היה תושב ירושלים בתקופה הרלוונטית וקורס ההכנה למבחני הלשכה התקיים בתל אביב.
11. זמן הנסיעה של התובע מביתו למקום השיקום ארך כשעתיים.
12. השאלות שבמחלוקת:
13. האם זכאי התובע להחזר הוצאות כלכלה בתקופה הרלוונטית בהתאם לתקנה 9(א)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי)?
14. האם יש להתחשב בזמן הנסיעות לצורך חישוב הוצאות הכלכלה?
15. האם בדין מיישם הנתבע את הוראות התקשי"ר המתייחסות לעובדי מדינה לעניין זה?
16. טענות הצדדים בתמצית:

התובע טוען כי הוא זכאי לשיקום מקצועי בהתאם לסעיף 203 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 ולפיכך הוא זכאי להחזר הוצאות כלכלה עת עבר הכשרתו מחוץ למקום מגוריו. דחיית הנתבע את תביעת התובע להחזר הוצאות כלכלה מסתמכת על נהלים פנימיים של הנתבע שנפסלו על ידי בית הדין בב"ל (י-ם) 11946/03 אורי יוסף – המוסד לביטוח לאומי, שקבע מפורשות כי הנהלים הפנימיים מנוגדים לאמור בתקנות. בהתאם לפסק דין זה זכאי התובע להחזר הוצאות כלכלה באורחות צהריים עת עבר הכשרתו מחות למקום מגוריו.

בנוסף, לשון החוק ברורה ואינה מצריכה פרשנות. לשון החוק קובעת שנכה הנמצא בתכנית שיקום מקצועי זכאי לתשלום הוצאות כלכלה לארוחת צהריים כאשר הוא צריך לשהות מחוץ למקום מגוריו בשעת 12 ועד 16 והשיעור הכספי זהה שיעור הכספי אותו מקבל עובד מדינה בדרגה ט'. היינו מבחן הזכאות בנכה הוא כשהוא מחוץ למקום מגוריו אולם שיעור קצובת הכלכלה המשולמת, היא בשיעור המשולם לעובדי משינה. הקשר בין התקשי"ר לתקנות נועד אך ליצור מנגנון הקובע את שיעור הזכאות ולא את תנאי הזכאות.

הנתבע פועל על פי נהלים פנימיים המנוגדים ללשון החוק והתקנות.

הנתבע טוען כי בהתאם להנחיות הפנימיות תנאי מוקדם לזכאות להוצאות כלכלה בהתאם לתקנות השיקום היא רק אם המבוטח נדרש לצאת לרגל לימודיו, ממקום הלימודים, למקום המרוחק 10 ק"מ מגבולות תחום השיפוט של מקום הלימודים.

טענות התובע ביחס לנהלים הפנימיים של הנתבע נדונו והוכרעו ואף נדחו בבית הדין הארצי בעבל (ארצי) 25389-09-16‏ ‏ יהודה ואזאנא נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14.12.2017 (להלן" פס"ד ואזאנא) וכן בעב"ל (ארצי) 48570-02-14 זמיר – המוסד לביטוח לאומי 21.11.2016).

מקום לימודיו של התובע היה בתל אביב. בנסיבות אלו לא מתקיים התנאי של מבוטח הנדרש לצאת לרגל לימודיו למקום המרוחק 10 ק"מ ממקום הלימודים הרגיל ואין כל רלוונטיות לעובדה כי התובע מתגורר בירושלים והלימודים התקיימו בתל אביב. משלא מתקיים התנאי האמור אין כל רלוונטיות אף לזמן הנסיעה.

1. דיון והכרעה:
2. תקנה 9(א) לתקנות השיקום קובעת:

לנפגע שניתן לו שיקום מקצועי ישולמו –

(1) הוצאות כלכלה, לינה ונסיעה שנגרמו לו בקשר לשיקום במקצוע בשיעור ובאופן שנקבעו בתקנות 43 ו-44 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956;

...

סעיף 43 (א) לתקנות הביטוח הלאומי קביעת דרגת נכות קובע כדלקמן:

"(א) המוסד יחזיר לנפגע, לפי דרישתו, הוצאות כלכלה ולינה, בשיעורים המשתלמים לעובד המדינה בדרגת ט' בדירוג הממשלתי על פי הכללים שנקבעו בתקנון שירות המדינה, וכן יפצה אותו על הפסד זמנו, במידה שנגרמו במישרין על ידי התייצבותו בפני ועדה, ועדה לערעורים, יועץ רפואי כאמור בתקנה 3 או על ידי התייצבות לבדיקות אחרות לפי תקנות אלה. הוצאות כלכלה לארוחת צהרים ישולמו לנכה רק אם הוא צריך היה לשהות מחוץ למקום מגוריו בשעות 12.00 - 16.00".

1. בפס"ד ואזאנא דלעיל, קבע בית הדין הארצי כי פסיקת בית הדין הארצי בעניין זמיר, לפיה עמדת המוסד הגורסת כי הזכאות לאש"ל תקום למשתקם שיוצא לרגל לימודיו, למרחק שהוא יותר מ-10 ק"מ מתחום השיפוט של מקום לימודיו הרגיל מתיישבת עם הוראות הדין הרלוונטיות ועם הגיונם של דברים עולה בקנה אחד עם התקנות ועם תכליתן. נקבע כי אין כל חובה אוטומטית על המוסד לשלם הוצאות כלכלה אלא בכפוף לכללים הקבועים בתקשי"ר. עוד נקבע בעניין זה כי דין מבוטח בשיקום מקצועי הושווה, לעניין הוצאות הכלכלה, לדין עובד מדינה. כפי שעובד מדינה לא היה זכאי בתקופה הרלוונטית לקצובת אש"ל אם לא נדרש להימצא בשעות הצהרים במקום מרוחק ממקום עבודתו, כך אין סיבה לזכות מבוטח בשיקום מקצועי בהוצאות כלכלה אם לא נדרש להימצא במקום מרוחק ממקום לימודיו (כמו, לדוגמא, מבוטח שרוכש מקצוע כלשהו ובמסגרת השיקום המקצועי ונשלח לתרגל את מקצועו מחוץ לכתלי הכתה). לא למותר לחזור ולהזכיר בהקשר זה, כי המבוטחים המצויים בשיקום מקצועי זוכים בתקופת השיקום, בנוסף לקצבת הנכות, לתשלומי שכר לימוד ולהחזרי הוצאות מסוגים שונים, ויפים דברי בא כח המוסד בדיון בפנינו, לפיהם "כולנו הולכים לעבודה ולימודים ומצטיידים במזון ומשקה ואין להטיל הוצאה כזאת, שאינה כלל ועיקר חלק אינטגרלי ממעטפת השיקום שניתנת למשתקם, על המוסד".
2. יישום פסק הדין לעיל על נסיבות המקרה שלפנינו, מוביל למסקנה כי המוסד פעל כדין ודין תביעתו של התובע להידחות.
3. משהתובע לא טען כי יצא מחוץ לתחום הלימודים הרי שהתובע אינו זכאי להוצאות כלכלה לתקופה הרלוונטית לתביעה ובדין מיישם הנתבע את ההוראות בעניין הוצאות כלכלה בהתאם להוראות התקשי"ר באמור בסעיף 43(א) לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות).
4. כך גם צודק הנתבע בטענתו כי בנסיבות העניין זמן הנסיעה אינו רלוונטי ואין בו כדי לסייע לתובע.

סוף דבר:

לעניין דמי שיקום – הנתבע הסכים מיוזמתי לתת לתובע. לכן התייתר הצורך בפסיקת בית הדין בעניין. מאידך ולאור האמור לעיל – התביעה לדמי כלכלה – נדחית.
אין צו להוצאות.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ח, (20 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.