לפניי בקשה על פי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), לביטול צו הפסקה מנהלי אשר הוצא על ידי המשיבים כנגד המבקשים ביום 6.5.15 ביחס לעבודות ושימושים המתבצעים במקרקעין הידועים כגוש 3631 חלקות 17-18-22.

רקע ועובדות

1. ביום 6.5.15 הוציאו המשיבים צו הפסקה מנהלי כנגד המבקשים ואח' ביחס לעבודות בנייה ושימושים אשר בוצעו במקרקעין הידועים כחלקות 17-18-22 בגוש 3631" (להלן: "צו ההפסקה המנהלי"), בין היתר ולרבות; עבודות בניה: מבנים מאבן ומפלדה, וכן בנייה של קרוואנים (חלקם עם מדרגות), שערים, גדר אבן, עבודות פיתוח, כולל התקנת צינורות מים, התקנת מתקנים לאחסון רכבים בקומות. שימושים אסורים: אחסנה ופירוק של חלקי רכב, מגורים, משרדים, אחסנה, חנייה רכבים, משאיות וכדומה.
2. המבקשים הינם בעלי הזכויות להירשם כבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 3631 חלקות 17 ו- 18 בלבד (להלן: "המקרקעין").

טענות המבקשים

1. בבקשתם הראשונית טענו המבקשים כי לא ברור מדוע הוצא כנגד צו הפסקה מנהלי ביחס למקרקעין לא להם (חלקות 19-22) להלן: "המגרשים הסמוכים") מגרשים בהם למבקשים אין חזקה ו/או כל זכות וממילא אינם עושים במגרשים אלו שימוש.
2. צו ההפסקה המנהלי הוצא כנגד עו"ד כנען עמר, אשר ייצג את המבקשים ברכישת המקרקעין, לא ברור איזו זיקה ו/או זכות יש לעו"ד עומר במקרקעין, אשר בגינה הוצא כנגדו צו הפסקה מנהלי.
3. לטענת המבקשים, המשיבים הוציאו צו הפסקה מנהלי כנגד ה"ה ברוך שלר ושרה לזובסקי שלר, מהם רכשו המבקשים את המקרקעין. לא ברור משום מה ועל שום מה הוצא צו הפסקה מנהלי כנגד?
4. לטענת המבקשים, כנגד העבודות המתוארות בצו ההפסקה המנהלי הוציאה המשיבה 1 צו הריסה מנהלי. בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי בב"נ 41020-05-15 י.ד. אחזקות רכבים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, פרטו המבקשים כי הבניה במקרקעין הושלמה זמן רב בטרם הוצאת צו ההריסה המנהלי.
5. בנסיבות אלה המבקשים, כך לטענתם, אינם אמורים לעתור לביטול צו ההפסקה המנהלי שהרי העבודות במקרקעין הושלמו זה מכבר.
6. עוד לטענת המבקשים, סעיף 244 לחוק התכנון והבניה מקנה למשיבים סמכות להוציא צו הפסקה מנהלי אך ורק ביחס לעבודות בניה לגביהן יש יסוד סביר להניח כי הן מבוצעות ללא היתר או בסטייה מהיתר, לא לשימוש במקרקעין. המשיבים הינם רשות מנהלית ומשכך כפופים הם למשפט המנהלי ולעקרון חוקיות המנהל הקובע כי לרשות המנהלית אין אלא אותה סמכות שהוענקה לה על פי חוק. לטענתם, צו ההפסקה המנהלי הוצא כלאחר יד ומבלי שבוצעה כל בדיקה בסיסית ביחס לעבודות ולמקרקעין נשוא הצו, לא נעשתה כל בדיקה לעניין זהות הבעלים ו/או זהות המשתמשים בקרקע.
7. לו זו בלבד, לטענת המבקשים, צו ההפסקה המנהלי הוצא תוך שימוש לרעה בהליכי משפט מקום בו המשיבים מנסים להורות על הפסקת שימוש במקרקעין, דבר אשר הם אינם מוסמכים לעשותו.
8. צו ההפסקה המנהלי הוצא ביחס לשלוש חלקות סמוכות, הנמצאות בבעלויות שונות ונפרדות. הותרת צו ההפסקה המנהלי על כנו תגרום למצב אבסורד לפיו בגין ביצוע של עבודות בניה במגרש הסמוך, ייחשפו המבקשים לעבירה של אי קיום צו הפסקה מנהלי, צו ההפסקה המנהלי אינו מפרט אילו עבודות בניה נמצאות במקרקעין בשימוש המבקשים ואילו עבודות נמצאות במגרש הסמוך.
9. חלק ניכר מהעבודות המפורטות בצו ההפסקה המנהלי, לא בוצעו לא בחלקות 17 ו- 18 ולא במגרש הסמוך. עבודות אלו בוצעו במקרקעין אחרים ביחס אליהם הוצא צו הפסקה שיפוטי. באותו מועד וככל הנראה עבודות ושימושים אלו הועתקו מצו ההפסקה המקביל, לגביו הוגשה בקשה במסגרת בב"נ 55951-05-15. צו ההפסקה המנהלי מתיימר להורות על הפסקת השימושים במקרקעין, סמכות שאין בכוחם של המשיבים במסגרת צו הפסקה מנהלי על פי סעיף 224 לחוק התכנון והבניה.
10. בדיון שהתקיים ביום 17.6.15 הוסיף ב"כ המבקשים וטען כי יש למחוק את כל רכיבי הפסקת השימוש. ככל שבכוונת המשיבה לעצור את השימוש עליה להגיש כתב אישום על שימוש חורג ולא לנקוט בצעד של צו הפסקה מנהלי. לטענתו, המבקשים לא עושים שימוש בחלקה 22 ולא ניתן להחילו עליהם.

טענות המשיבים

1. לטענת המשיבים, נכון אמנם כי למבקשים אין זכות בעלות ו/או כל זכות קניינית אחרת בחלקה 22 ואולם הצו הוצא כנגדם מאחר שנמצא כי הם מבצעים עבודות ללא היתר בחלקה זו. מכל מקום, טוענים המשיבים, ככל שהמבקשים טוענים כי אין להם עניין בחלקה זו, הרי שהוצאת הצו לגבי חלקה זו והפסקה העבודות בה אינה גורמת להם נזק.
2. באשר לטענה לעניין הוצאת הצו כנגד עו"ד עומר כנען ונגד ה"ה ברוך שלר ושרה לזובסקי שלר, אשר אינם מיוצגים על ידי ב"כ המבקשים, רואים המשיבים את עצמם פטורים מלהשיב על טענה זו.
3. עוד לטענת המשיבים, בניגוד לטענת המבקשים ניתן להוציא צו הפסקה מנהלי לפי סעיף 224 גם במקרה של שימוש ללא היתר וזאת מכוח הוראות סעיף 145 (3) לחוק התכנון והבניה המגדיר עבודות בניה כ"כל עבודה אחרת בבניין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תכנית".
4. בדיון שהתקיים ביום 17.6.15 הוסיפה ב"כ המשיבים כי צו הפסקה מנהלי להבדיל מצו הריסה מנהלי, מוצע מכוח סעיף 224 לחוק התכנון והבניה וניתן להוציאו בכל עת, לאלמנט הזמן אין כל משמעות, עוד הוסיפה כי מטרתו להפסיק את השימוש.

דיון והכרעה

1. אין חולק, ולמעשה מאשר זאת המבקש בבקשתו, שהבניה במקרקעין נשוא צו ההפסקה המנהלי שהוצא על פי סעיף 224 לחוק התכנון והבניה נבנתה ללא היתר בניה כדין.

השאלה הנשאלת בענייננו הינה האם ניתן להוציא צו הפסקה מנהלי בעניין עבודות שימוש כפי שמפורטות בצו.

1. סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") קובע:

239 (א) נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם - להפסיק את העבודה או את השימוש (להלן - צו הפסקה שיפוטי) ותקפו של הצו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט

1. סעיף 224 לחוק התכנון והבניה, מסמיך את יו"ר הועדה המקומית ו/או יו"ר ועדה מחוזית או מתכנן המחוז או מהנדס ההעיר, לצוות בכתב על הפסקת בניה, אם יש לו יסוד סביר להניח שהעבודה מתבצעת ללא היתר ו/או בסטייה מהיתר או תוכנית:

224. היה ליושב ראש הועדה המקומית, ובעיריה – גם ליושב ראש ועדת המשנה לתכנון ולבניה, או ליושב ראש הועדה המחוזית או למתכנן המחוז או למהנדס העיר, ובאין מהנדס עיר – למהנדס שהוסמך לכך על ידי יושב ראש הועדה המחוזית או על ידי יושב ראש הועדה המקומית, ובתחום גן לאומי או שמורת טבע כהגדרתם בחוק גנים לאומיים, גם למנהל כמשמעותו בחוק האמור, יסוד סביר להניח כי מבצעים עבודת בניה בלי היתר לפי חוק זה או בסטיה מהיתר או מתכנית, הרי כל עוד לא הוגש לבית המשפט כתב אישום בדבר העבירה שבבניה זאת או בקשה להפסיקה לפי סעיף 239, רשאי הוא לצוות בכתב לכל אדם הנראה לו אחראי לפי סעיף 208 לביצוע העבירה ולכל עובד בשירותו של אותו אדם, להפסיק מיד את הבניה שנעשתה ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית (להלן – צו הפסקה מינהלי).

1. סעיף 145 לחוק התכנון והבניה מפרט מהן העבודות הטעונות היתר:

145. (א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:

(1) התווייתה של דרך, סלילתה וסגירתה;

(2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה;

בפסקה זו –

"שינוי פנימי" – שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבנין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבנין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שנסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור;

"דירה" – חדר או תא, או מערכת חדרים או תאים, שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים, לעסק או לכל צורך אחר; מיום 4.8.1978

(3) כל עבודה אחרת בקרקע ובבנין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תכנית

1. בניגוד לטענת ב"כ המבקשים כי ההפניה לסעיף 145 הינה פרשנות מרחיקת לכת הרי שבע"פ (ב"ש) 1/98 המועצה האזורית חבל אילות (1994) בע"מ, ניתן ביום 4.11.98 נקבע:

"הסמכות האמורה היא למתן צו כאשר "מבצעים עבודת בניה בלי היתר". ברור שהדבר מתייחס לעבודות הטעונות היתר ואלו מפורטות בסעיף 145 לחוק על שלוש חלופותיו ואין כל מקום להניח שהמחוקק רצה לצמצם סמכות זו לחלופה אחת בלבד דבר המשמיט את היסוד מתחת למימוש וביצוע מטרתו היסודית של החוק שהיא למנוע ביצוע עבודות בניה, על כל סוגיהן, שלא על פי החוק. גם העובדה שבסעיף 239 לחוק הדן בצו הפסקה שיפוטי השתמש המחוקק במטבע לשון שונה אין בה כדי לשלול את הפירוש המתחייב, הן לפי נוסח החוק והן לפי מטרת חקיקתו, לפיו הוענקה סמכות למתן צו הפסקה מינהלי, לפי סעיף 224 לחוק, לגבי כל אותן עבודות בניה הטעונות היתר לפי סעיף 145 לחוק על כל החלופות הנזכרות בו".

1. כמו כן, בב"ש (אי) 2013/08 ביג מרכזים מסחריים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אילת, ניתן ביום 12.10.08 נקבע:

"גם שימוש ללא היתר מקים את הסמכות להוצאת צו הפסקה מינהלי מכח סעיף 224.

זאת הואיל וסעיף 145 (3) ענינו :

"כל עבודה אחרת בקרקע ובבנין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תכנית".

ואם אמרנו שכל חלקיו של סעיף 145 באים בגדרן של "עבודת בניה בלי היתר" האמורה בסעיף 224, הרי שגם שימוש במשמע, לאור 145 (3)"

1. כל עוד לא הוגש כתב אישום ו/או לא הוגשה בקשה מכוח סעיף 239 לחוק התכנון והבניה ניתן להוציא צו הפסקה מנהלי. בענייננו, צו המשיבה הוצא מכוח סעיף 224 לחוק התכנון והבניה.
2. הפקח הציג בפניי שרטוט של המקום והסביר כי ניתן צו לגבי חלקות 17 ו- 18. עוד הוסיף כי ייעוד המקום הוא חקלאי בעוד שהמבקשים מבצעים שם אחסון של כלי רכב המיועדים לפירוק. עוד הוסיף כי עבודות הבניה לא הופסקו והמבקשים עשו עבודות גם בחלקה 22 השייכת ל"מתוק מתוק".
3. בחקירתו הנגדית הסביר הפקח כי בטרם הוצאת הצו התייעץ עם המחלקה המשפטית ומנכ"ל העירייה וכי צו ההריסה ניתן למבנים שנבנו ללא היתר וצו הפסקה לעבודות שמתבצעות ולשימוש.

באשר לחלקה 22 העיד הפקח כי המבקשים ביצעו פעולות חפירה בחלקה 22: "עבודה של מילוי" ולאחר מתן הצו הם בנו גדר. העפר שהיה בחלקות 17 ו- 18 עבר לחלקה 22.

1. עדות הפקח הייתה אמינה בעיניי ועשתה עליי רושם חיובי, הפקח היה במקום, ראה כי נעשו עבודות גם בחלקה 22 כאמור לעיל ואף הפנה לצילומים רלוונטיים לחלקה האמורה.
2. מצאתי כי צו ההפסקה המנהלי הוצא כדין, כמו כן, לא מצאתי כי המבקשים הצליחו לסתור את חזקת התקינות של צו ההפסקה המנהלי. נכון אמנם כי החלקות נמצאות בבעלויות שונות ונפרדות, אך נוכח כך שמצאתי את עדות הפקח אמינה, עולה כי המבקשים משתמשים בחלקות אלו ועל כן דין הטענה להידחות.
3. בהערת אגב יצוין כי טוב תעשה המשיבה כי כאשר היא מפנה לפסקי דין בתגובתה, תשתמש בכללי ציטוט אחיד, שכן לא ניתן היה לאתר את פסקי הדין אליהם הפנתה.

עוד מצאתי להעיר כי אכן יש ממש בטרוניות ב"כ המבקשים לעניין פגמים בהוצאת הצו, לרבות לעניין הוספת ו/או רישום שמם של משיבים, כאשר לא הייתה לכך כל רלוונטיות לענייננו, וכאשר ב"כ המשיבה, למרות טענות המבקשים, לא מצאה להתייחס לכך בתגובתה. יחד עם זאת, אין באמור כדי להשפיע ו/או לשנות החלטתי דלעיל.

1. אשר על כן, הבקשה נדחית.
2. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ה, 22 יוני 2015, בהעדר הצדדים.