19 אוקטובר 2016

1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 24/2/15 אשר קבעה כי למערערת נכות רפואית משוקללת בשיעור 74%.

תמצית העובדות והרקע

1. המערערת ילידת 1953, הגישה תביעה לקצבת נכות כללית.
2. באבחון רפואי מיום 21/10/14 נקבע כי נכותה היציבה של המערערת היא בשיעור 73% מיום 1/7/14 ועל כך הגישה ערר.

1. המערערת נבדקה בוועדה ונקבעה לה נכות בשיעור 74%.
2. החלטת הוועדה האמורה הנה מושא הליך זה.
3. בין הצדדים קיימת הסכמה, כי יש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה כדי להתייחס לתלונות בקשר לירכיים וכן לשקול קביעתה בנושא הנכות בגין ליקוי נטען בשורש כף יד שמאל, שכן לא ברור מדוע יישמה הוועדה בקשר לכך פריט המתייחס למרפק.
4. נותר אפוא לדון ביתר טענות המערערת שהועלו במסגרת כתב הערעור ועליהן היא עומדת כפי שיפורטו להלן.
5. אלה טענות המערערת:
6. ועדה קודמת קבעה נכות בשיעור של 5% בגין צרידות ולא ברור מדוע לא נקבעה שוב נכות כאמור.
7. לפי בדיקת אולטרסאונד המערערת סובלת מקרע מניסקוס והיה על הוועדה לקבוע נכות בגין הקרע ללא קשר להגבלת תנועה בברך.

1. אלה טענות המשיב
2. אין די בממצא הדמייתי של קרע מניסקוס, על מנת להקנות נכות.
3. לעניין צרידות מדובר בטעות סופר שנפלה בהחלטה בדרג הראשון ותוקנה על ידי הוועדה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, בהתייחס לעניינים הנתונים במחלוקת בין הצדדים.

להלן אפרט את הנימוקים.

קרע במניסקוס

1. המערערת נבדקה בוועדה בדיקה אורתופדית וכך תועדו ממצאי בדיקת הברך (מתוך פרוטוקול מוקלד):

ברכיים- משתמשת בגרב לחץ עקב דליות יישור ברך ימין 5- שמאל 0. כיפוף 120 מימין 130 משמאל עדיין חריקות פטופמורלי בברך ימין ללא עודף נוזל. ללא סימנים קליניים מניסקיאליים יציבות שמורה בשתי ברכיים. ועדה עיינה ב-US ברך ימין 25/11/14 וטרם הושלם בירור בנושא זה הוועדה דוחה את הערר.

1. קביעת הוועדה נשענה על ממצאי בדיקה קלינית שלא העלתה "סימנים קליניים מניסקיאליים". מטעם זה אין מקום להתערב בהחלטה שלא להעניק למערערת נכות בגין קרע נטען בברך. כך גם מכוח קל וחומר שעה שהוועדה הייתה ערה לממצאי בדיקת אולטרסאונד, אך הדגישה שטרם הושלם בירור בעניין, היינו אין אבחנה ברורה וסופית.
2. בעניין יעקב חזק נקבע כי על מנת ליישם את סעיף 48(2)(ז) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, שעניינו נזק במניסקוס, נדרשת קיומה של הגבלה תפקודית ואין די בממצא של קרע בבדיקת הדמיה

(ברע (ארצי) 12391-07-13 יעקב חזק - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 5/3/14).

1. מכאן כי צודק המשיב בטענתו כי במקרה זה פעלה הוועדה כדין כאשר נסמכה על הבדיקה הקלינית ולכן נדחה הערעור בנושא זה.

צרידות

1. הוועדה לא ערכה בדיקה ודיון בנושא צרידות שכן כעולה מפרוטוקול הדיון, בסעיף התלונות המערערת לא הלינה בנושא זה.
2. המערערת הפנתה לכך שבעמוד הראשון לפרוטוקול הוועדה בפירוט אחוזי הנכות שנקבעו באבחון רפואי מיום 21/10/14 מופיע פריט ליקוי 71 (1)(ב)(1) לתקנות וכי לפי התקנות פריט זה מתייחס לצרידות.
3. ואולם, עיון בפרוטוקול האבחון הרפואי מיום 21/10/14 מעלה כי הרופא המוסמך ציין אמנם את פריט הליקוי 71(1)(ב)(1) לתקנות (המתייחס לצרידות ) אלא שנרשם לידו "ליקוי שמיעה".
4. כאמור פריט הליקוי 71(1)(ב)(1) לתקנות אינו מתייחס לליקוי שמיעה.

לכן הוועדה קבעה כי היא מתקנת את הטעות בסעיפי הליקוי.

הוועדה קבעה אפוא בגין ליקוי השמיעה את הסעיף הנכון היינו פריט 72(1)ח 4 המעניק נכות בשיעור של 15%.

1. סיכומו של דבר, בנושא הצרידות, צודק המשיב בטענה כי מדובר בתיקון טעות בציון הסעיף, והערעור נדחה.

סוף דבר

1. בהתאם להסכמת המשיב, יוחזר עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) באותו הרכב, על מנת להתייחס לתלונות המערערת בקשר לירכיים וכן לשקול קביעתה בנושא הנכות בגין ליקוי נטען בשורש כף יד שמאל, שכן לא ברור מדוע יישמה הוועדה בקשר לכך פריט המתייחס למרפק.

המערערת וב"כ יוזמנו לדיון בוועדה ויוכלו לטעון בפניה בנושא בגינו הוחזר התיק.

הערעור בכל העניינים הנוספים נדחה.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ז תשרי תשע"ז, (19 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.