התובעת ילידת 1961, מורה במקצועה, נפגעה לטענתה בתאונה מיום 24.8.14 עת מעדה במכשול שהיה מצוי באזור מתחם הקניות בכיכר מאירהוף שבחיפה. מדובר בפס אבן או גרנוליט שקוע ברצפה שמחד נראה בולט לעין, מאידך יצר הפרש גבהים הטמון בו סיכון של ממש.

התובעת הגישה תצהיר של הגב' ז'אנה גליקמן לביסוס טענותיה בדבר קיום המכשול, אירוע התאונה ונפילתם של אחרים באותו האזור.

לתובעת נגרם שבר ברדיוס יד שמאל שהצריך ניתוח וקיבוע בפלטה שהוצאה לאחר כחודשיים.

המומחה מטעם התובעת, ד"ר פ. פריהולד קבע לה נכות בשיעור 15%, המומחה מטעם הנתבעת קבע לה נכות רפואית בשיעור 5% ונוכח הפער בין חוות הדעת, מונה מומחה מטעם בית המשפט-פרופ' מ. רופמן אשר קבע לתובעת נכות בשיעור של 5% תוך שהוא מציין כי מחד גיסא, יש מקום להניח שהנכות הזמנית סמוך לתאונה הייתה גבוהה יותר ומאידך גיסא, חל שיפור וריפוי וכיום הנכות הרפואית עומדת על 5% בלבד.

הצדדים הציגו נתונים ומסמכים ביחס לעבר הרפואי, ביחס להפסדי התובעת וביחס למקומות עבודתה בעבר ובהווה, בשעתו הגישו תחשיבי נזק מפורטים ומשלא הושגו הסכמות, נקבע התיק לשמיעה.

במועד הדיון הגיעו הצדדים להסכמה בדבר הכרעה על דרך הפשרה, לתובעת ולבא כוחה כמו גם לב"כ הנתבעת ניתנה האפשרות להוסיף ולטעון, התובעת הדגישה את הסבל הרב שהיא חווה ובין היתר את הכאבים שאינם מרפים וחרף הנכות הרפואית הנמוכה גורמים לה בסופו של דבר להגבלה של ממש בעבודתה, דבר אשר הביא לאחרונה, לטענתה, למתן הודעה במקום עבודתה בדבר פרישה בעוד חודשיים לערך.

ב"כ התובעת הדגיש כי הגם שהמעביד שילם את שכרה של התובעת בתקופת אי הכושר, בא הדבר על חשבון ימי מחלה שלהם ערך כספי מסוים בעת פדיונם (אעיר כאן כי תנאי פדיון ימי המחלה במגזר ההוראה ידוע ומצוי בידיעתי השיפוטית הגם שלא הובאו נתונים כלשהם, לא במובן הכללי ולא במקרה הספציפי של התובעת). כך גם הודגש שמדובר במפגע מסוכן שהיה ידוע לנתבעת שמצדה לא נקפה אצבע במשך שנים. ב"כ התובעת טען גם לעניין רכיב הכאב וסבל והפנה לכך שהתובעת עברה שני ניתוחים.

ב"כ הנתבעת הדגיש את בעיית החבות ולו משום הצורך לייחס לתובעת אשם תורם גבוה מאד בנסיבות העניין, הפנה למסמכים רפואיים המצביעים על נפילות קודמות (כמו החלקה באמבטיה או נפילה בעבודה) ועל רצף של תלונות הנוגעות לכאבים ומגבלות בכתף עד כדי פגיעה בתפקודה כמורה וביכולתה לכתוב על גבי הלוח.

ב"כ הנתבעת הפנה לכך שלמעשה לא נגרם לתובעת נזק כספי ממשי, את שכרה קיבלה במלואו, המשיכה לעבוד בכל העבודות ללא מגבלה וטען כי אותה פרישה עליה דיווחה התובעת בדיון, איננה מבוססת בראיות כלשהן.

נוכח הדרך הדיונית שנבחרה, אין צורך במתן נימוקים וקביעת ממצאים, עקרונות חישוב הנזק שהגישו הצדדים נמצאים לפני זאת לצד הטיעונים בדיון האחרון, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 63,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 3000 ₪ ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 9,500₪+מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 ימי עבודה שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

נוכח הדרך הדיונית שנבחרה, הסכמת הצדדים למתן הכרעה על דרך הפשרה כבר בישיבת בית המשפט השנייה, ניתן פטור מתשלום אגרה שנייה.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ז, 12 יולי 2017, בהעדר הצדדים.