א. המבקש הגיש תובענה כנגד המשיבה ובקשה לאישורה כייצוגית. חברי הקבוצה בשמה הוגשה התובענה כוללת את כל הנישומים בתחום שיפוטה של המשיבה אשר שילמו למשיבה סכום של 200 ₪ בגין החלפת פח אשפה, או כלי אצירה, כתוצאה מפגם, או נזקים שנגרמו על ידי עובדי המשיבה, או הקבלן מטעמה, במהלך השנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור.

ב. נטען בבקשת האישור, כי המבקש מחזיק בדירת מגורים בתחום השיפוט של המשיבה ומחויב בתשלום ארנונה כללית ותשלומי חובה אחרים בגין הנכס שבחזקתו.

במהלך שנת 2015 ניזוק כלי האצירה של המבקש על ידי עובדי המשיבה, ו/או הקבלן, ו/או עובדיו אשר מפנים את האשפה בשעות הלילה הקטנות, והמבקש פנה אל המשיבה ועמד על בקשתו לקבל פח אשפה, או כלי אצירה. המבקש פנה למחלקת התברואה אצל המשיבה והוסבר לו שעליו לשלם סכום של 200 ₪ כתנאי לקבלת כלי אצירה ובלית ברירה הוא שילם סכום זה וקיבל לידיו את כלי האצירה מנציגי המשיבה.

ג. נטען בבקשת האישור, כי המשיבה גובה כספים מתושבים ומתעשרת על חשבונם שלא כדין, שכן המשיבה, כמו כל רשות מקומית אחרת, התקשרה עם קבלן בחוזה לאיסוף או פינוי פסולת. אחד התנאים העיקריים בחוזה עם הקבלן הינו האחריות המוחלטת אודות הטיפול בכלי האצירה כולל ההחלפה או התיקון על חשבונו הבלעדי של הקבלן.

מכאן טענת המבקש, שכאשר פונה תושב למשיבה ומודיע על פגם או נזק שקרה לכלי האצירה, על הרשות לבצע בדיקה עניינית, ולאחר מכן להודיע לקבלן על החלפת כלי האצירה על חשבונו כשהתושב אינו חייב לשלם תשלום כלשהו למשיבה.

ד. בתגובתה טענה המשיבה, בין היתר, שלא בוצעה על ידי המבקש פנייה מוקדמת אליה טרם הגשת בקשת האישור, אין למבקש עילת תביעה אישית כנגד המשיבה, ואין דרך להגדיר את חברי הקבוצה ואת היקף הסכומים שנטען כי נגבו מהם שלא כדין, וכמו כן, לא הובאו נתונים על סכום התביעה או על דרך החישוב. לטענת המשיבה, אין בסיס לטענת המבקש כי התשלום בסך 200 ₪ הוא בבחינת מס או אגרה או תשלום חובה, ומדובר למעשה בסכום ששולם בתמורה לקבלת מיכל אשפה דהיינו מדובר ב"מחיר" ומיכל האיסוף נמסר למבקש תמורת תשלום מופחת כהטבה לתושבים.

ה. בנוסף מציינת המשיבה, כי פינוי האשפה ברחבי תמרה מתבצע באמצעות קבלן עצמאי בעל ניסיון ואין לחייב את המשיבה בתשלום פיצוי עבור נזק שנגרם על ידי הקבלן או עובדיו במהלך או בעקבות פעולות הפינוי.

נטען גם, שהיה מקום לצרף את קבלן פינוי האשפה ואת החברה למשק ולכלכלה כמשיבים נוספים וזאת כמי שעלולים להיפגע מאישור הבקשה או קבלת התביעה.

תגובת המשיבה נתמכת בתצהיר מר ג'אד דיאב מנכ"ל המשיבה.

ו. לאחר ישיבת קדם משפט שהתקיימה, הגישו הצדדים בקשה בהסכמה להסתלקות מן התובענה לפי סעיף 16 של חוק תובענות ייצוגיות.

בעקבות ישיבת קדם המשפט קיבלו הצדדים את המתווה שהוצע להם על ידי בית המשפט לסיום ההליך.

ז. הצדדים מבקשים שבית המשפט יפטור אותם מן הצורך לפרסם מודעות בדבר הגשת בקשת ההסתלקות.

הוסכם גם שלעניין הגמול ושכר הטרחה יגישו הצדדים טיעון בכתב, ולבקשת ההסתלקות מצורף תצהירו של המבקש עצמו ותצהיר בא כוחו.

ח. בהודעתה מיום 1.3.16 בה מודיעה המשיבה כי מקובל עליה המתווה שהוצע על ידי בית המשפט בתיק ת"צ 16281-06-15 (בהתאמות המתבקשות), מציינת המשיבה כך:

1. המשיבה מבהירה שלא נהגה בעבר ואין היא נוהגת בהווה למכור לתושבים כלים לאיסוף אשפה ואין בכוונתה לעשות כן בעתיד.

2. המשיבה מבהירה, כי מכירת מיכלי איסוף האשפה לתושבים התבצעה בתקופה מוגבלת מיוני 2014 עד דצמבר 2014 (למעט 3 מכולות גדולות שנמכרו לעסקים מסחריים בתחילת 2015), וכן מדגישה המשיבה שמכירת הכלים נעשתה באופן חד פעמי כמתואר בתצהיר מנכ"ל המשיבה שצורף לתגובתה לבקשת האישור.

3. המשיבה מוכנה להציג בפני בית המשפט את התיעוד הרלוונטי כולל תיעוד מלא ומדויק של כמות הכלים שנמכרו, מועדי המכירה והסכומים שנגבו.

4. המשיבה חוזרת ומצהירה, שאין בכוונתה למכור בעתיד כלים לאיסוף אשפה לתושבים, ואולם ככל שתשנה המשיבה את עמדתה בנושא זה, כי אז תגבש ותפרסם, בשקיפות מלאה, נוהל מסדיר מפורט, ותפעל לפי המתווה שהציע בית משפט זה בתיק ת"צ 16281-06-15 בהתאמות המבוקשות.

ט. בטיעונו לעניין גמול ושכר טרחת עורך דין מציין המבקש, כי הודעתה של המשיבה מיום 1.3.16, הוגשה כ-8 חודשים לאחר הגשת בקשת האישור, דהיינו, בקשת ההסתלקות המוסכמת הוגשה לאחר שהמשיבה השתכנעה שאכן קיימת טעות, ולאחר שהתקיימה ישיבת קדם משפט.

י. ב"כ המבקש מפרט את השיקולים המצדיקים מתן גמול ושכר טרחת עורך דין, ובכלל זה את התועלת שצמחה לציבור או לחברי הקבוצה, את עצם היות הבקשה מוצדקת, את מידת הסיכון והטרחה שהייתה כרוכה בהגשת בקשת האישור, וכן התייחסות לתועלת העתידית.

כמו כן, יש להביא בחשבון, לדעת ב"כ המבקש, את אופן ניהול ההליך, את עצם ההודאה של המשיבה שבאה בעקבות בקשת האישור, וכן את החובה המוטלת על המשיבה לנהוג בתום לב באחריות וזהירות ברמה מוגברת בהיותה רשות ציבורית.

לנוכח כל אלה סבור המבקש, כי ראוי לפסוק לזכותו גמול בסכום של 10,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין לבא כוחו בסכום של 30,000 ₪.

יא. שונה עמדת המשיבה הטוענת, כי למעשה היה מקום לדחות את בקשת האישור על הסף הואיל ותביעה השבה כנגד רשות על סכומים שגבתה שלא כדין, ניתן להגיש רק לגבי מס, אגרה, או תשלום חובה אחר. אולם, לא ניתן להגדיר את התשלום בגין כלי האצירה כ"תשלום חובה". התשלום ששילם המבקש עבור רכישת כלי האצירה הוא בגדר "מחיר טהור".

יב. מוסיפה וטוענת המשיבה, כי השאלה האם מוסמכת רשות מקומית למכור לתושביה מוצרים ושירותים הזמינים בשוק החופשי, כנגד תשלום סביר או מופחת, מבלי שהמכירה כרוכה ביסוד של כפייה או חוסר ברירה, היא שאלה נכבדה, ואולם, כך טוענת המשיבה, אינה רלוונטית לדיון בתיק זה, שהרי לא כל פעולה הנעשית על ידי רשות מקומית שלא כדין או בחוסר סמכות יכולה לשמש עילה לתובענה ייצוגית.

יג. לחלופין טוענת המשיבה, שאין לחרוג מסכומים סמליים בגין גמול ושכר טרחת עורך דין, וזאת בהתחשב בכך שמכירת כלי איסוף האשפה לתושבים נעשתה על בסיס חד פעמי, בתקופה מצומצמת ובנסיבות מיוחדות, כמפורט בתצהיר המנכ"ל ובהודעת המשיבה שבעקבותיה הוגשה בקשת ההסתלקות.

המוצרים, כך נטען, נמכרו במחיר עלות, לא הייתה התעשרות ולא הייתה כוונת התעשרות ושום אינטרס ציבורי אמתי לא נפגע כתוצאה מפעולותיה של המשיבה.

בנוסף טוענת המשיבה, כי המבקש לא פנה אליה בפנייה מוקדמת, ולא מצא לנכון להסביר מדוע נמנע מעריכת פנייה מוקדמת. במקרה זה ניתן להניח בוודאות גבוהה שפנייה מוקדמת הייתה מייתרת את הגשת התובענה, שהרי ממילא נפסקה מכירת המיכלים חודשים רבים טרם הגשת התביעה.

יד. טענה נוספת של המשיבה היא, שהכנת התביעה לא הייתה כרוכה בטרחה מיוחדת ואין זו תביעה יחידה, שכן ידוע למשיבה לפחות על שתי תביעות נוספות שהוגשו באותה תקופה, ולכן כשמוגשות מספר תביעות באותו נושא ראוי לקחת זאת בחשבון בקביעת שיעור שכר הטרחה במיוחד כשהתביעות מוגשות על ידי אותם מייצגים.

במקרה זה, כך מדגישה המשיבה, לא הוגשה הודעת חדילה, הואיל והמשיבה הודיעה מלכתחילה שלא עסקה בעבר, אינה עוסקת בהווה, ואין לה כוונה לעסוק בעתיד, במכירת עגלות אשפה, והפעולה נעשתה באופן חד פעמי. לטענת המשיבה, התנהגותה לא גרמה נזק לאיש, והמוצרים נמכרו במחירים נמוכים בהרבה מאשר מחיר השוק.

טו. מוסיפה המשיבה, כי במקרה זה גם לא ניתן לטעון שהתובענה השיגה את מטרתה וקידמה אינטרס ציבורי חשוב.

מציינת המשיבה, שטענת המבקש כאילו מוטלת על רשות מקומית, חובה לספק כלים לאיסוף אשפה ללא תמורה, היא טענה חסרת יסוד, מה גם שהכלים נמכרו לכל דורש וללא קשר לשאלה אם נגרם, או לא נגרם נזק לכלי האיסוף ששימש את התושב קודם לכן.

מכירת הכלים לתושבים לא נועדה לפצותם על נזק שנגרם להם כתוצאה ממעשה או מחדל של העירייה, ולא הוצגה כל הוכחה שמכירת הכלים נעשתה על בסיס של פיצוי בגין עוולה.

טז. מוסיף ב"כ המשיבה, שהודעת העירייה שבעקבותיה הוגשה בקשת ההסתלקות חסכה התדיינות משפטית וזמן שיפוטי יקר.

המשיבה מדגישה, שלא הושגה במקרה זה תכלית של הפסקת גבייה לא חוקית, ומדובר לכל היותר בטעות בתום לב משלא נתנה המשיבה את דעתה מראש לשאלה האם מוסמכת היא למכור לתושבים מוצרים שימושיים במחיר עלות, הנמוך בהרבה ממחיר השוק.

כמו כן, עומדת המשיבה על כך, שיש להביא בחשבון כי הטלת חיוב כספי על הקופה הציבורית יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס של הציבור, ומרכז הכובד בתובענה ייצוגית חייב להיות אינטרס הציבור ולא האינטרס של מגישי התביעות, לגיטימי ככל שיהיה.

עד כאן תמצית טיעוניהם של באי כוח הצדדים.

יז. נתתי את דעתי לטענות המפורטות והמנומקות שהעלו באי כוח שני הצדדים, הן בבקשת האישור, הן בתגובה לבקשת האישור, והן בטיעוניהם לעניין גמול ושכר טרחת עורך דין, שבקביעתם של אלה יש להתבסס על הקריטריונים שפורטו בסעיפים 22-23 של חוק תובענות ייצוגיות.

יח. המקרה הספציפי בענייננו מתמקד לדעתי בסוגיה אחת והיא: האם רשאית הייתה המשיבה לגבות מן המבקש תשלום בגין כלי האצירה שלו אשר ניזוק, כשטענת המבקש היא שכלי האצירה ניזוק (במהלך 2015) על ידי עובדי המשיבה, ו/או הקבלן, ו/או עובדיו, המפנים את האשפה בשעות הלילה הקטנות.

יט. משזו השאלה המצומצמת שבמחלוקת, אין אני נדרש לדון בכל שאר הטענות החשובות שהעלו באי כוח שני הצדדים בטיעוניהם.

הטעם לכך הוא, שבחוזה ההתקשרות מיום 16.09.13, בין המשיבה לבין קבלן איסוף האשפה נכתב בסעיף 2.36 כדלקמן:

..."הקבלן יטפל בכלי האצירה בעת הפריקה טיפול זהיר על מנת שלא יגרום לנזקים. הקבלן יהיה אחראי לכל הנזקים שייגרמו לכלי האצירה בעת ריקונם/הוצאתם, החזרתם למקומם וידאג לתיקונם או החלפתם, על חשבונו, בהתאם להוראות הרשות המקומית. היה והקבלן לא יתקן או יחליף את כלי האצירה, כאמור, תוך 48 שעות ממועד דרישת הרשות המזמינה, תהיה הרשות המזמינה רשאית לבצע זאת במקומו, ולנכות מכל תשלום המגיע לקבלן את הוצאות התיקון או ההחלפה, כאמור, בתוספת תקורה בשיעור 12% מכל תשלום המגיע לקבלן".

כ. מכאן, שכאשר פנה המבקש למשיבה וטען, שכלי האצירה שלו ניזוק על ידי עובדי המשיבה, ו/או הקבלן, ו/או עובדיו, היה על המשיבה לבחון ולבדוק את נכונות טענתו. וככל שהיה מתברר שטענה זו נכונה, היה על המשיבה לוודא שהמבקש יקבל כלי אצירה חלופי תקין, וזאת בשים לב לכל האמור בחוזה ההתקשרות שבינה לבין קבלן פינוי האשפה.

כא. כמו כן, ראוי היה שתהיינה הנחיות והוראות מתאימות במדור קבלת הקהל אצל המשיבה באשר לדרך בה יש לפעול כאשר מבקש תושב המקום כי יוחלף כלי האצירה שלו מחמת שלטענתו נגרם נזק, בין אם על ידי המשיבה, ובין אם על ידי הקבלן.

נוכח כל אלה, אינני סבור שבקשת אישור זו הייתה בגדר בקשה שניתן היה לדחותה על הסף.

כב. לעיצומו של עניין, סבורני כי הושקעה טרחה ועבודה בהכנת הבקשה, וכן התקיימה ישיבת קדם משפט אחת. מאידך גיסא, נכון הוא שהוגשו, כפי שמציינת המשיבה, תביעות נוספות באותו עניין ובסמוך לאותה תקופה, וגם זהו שיקול שיש להביאו בחשבון.

כג. אינני סבור שיש משקל במקרה זה להיעדר פנייה מוקדמת, שהרי במסגרת טיעוניה, עמדתה הראשונית של המשיבה הייתה שדין הבקשה להידחות על הסף, ומשכך מה התועלת שיכולה הייתה לצמוח מפנייה מוקדמת של המבקש אל המשיבה? גם אינני סבור שההסדר שהושג עבור חברי הקבוצה הוא חסר תועלת, כפי שטוענת המשיבה, שהרי יש בהסדר שהושג כדי להתוֹות את הדרך בה על המשיבה להתנהל למקרה ותושב המשיבה טוען שנגרם נזק לכלי האצירה שלו באחריות המשיבה, או באחריות הקבלן.

כד. עוד ראוי להביא בחשבון, שעצם העובדה שהושג הסדר בהליך זה לאחר ישיבת קדם משפט אחת, ומבלי שהיה צורך בהשקעת משאבים לצורך דיונים נוספים, אף היא בעלת משקל, וכן ראוי להביא בחשבון שיש לנהוג בזהירות בהטלת תשלומי גמול ושכר טרחת עורך דין על הקופה הציבורית של הרשות המקומית, קופה אשר נועדה, מטבע הדברים, לדאוג לרווחת תושבי הרשות המקומית (עיינו: עע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל, בפיסקה 32 (27.12.2010))).

כה. לאחר שהצבתי לנגד עיני את טיעוניהם המפורטים של שני הצדדים ואת השיקולים הרלוונטיים לעניין הגמול ושכר הטרחה, אני מעריך את תשלום הגמול המגיע למבקש בסך של 2,000 ₪ ואת שכר הטרחה המגיע לב"כ המבקש בסכום כולל של 12,000 ₪ (כולל מע"מ).

כו. אני נעתר לבקשתם של הצדדים ופוטר אותם מן הצורך לפרסם מודעה בדבר הגשת בקשת ההסתלקות, וזאת בשים לב לכך שאין בבקשת ההסתלקות ליצור מעשה בית דין (זולת לגבי המבקש עצמו), ועיינו: ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חב' לביטוח בע"מ (22.12.10).

כז. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן:

1. אני מאשר את בקשת ההסתלקות לפי סעיף 16 של חוק תובענות ייצוגיות ואני נותן תוקף של פסק דין לכל האמור בבקשה המוסכמת להסתלקות מן התובענה ולרבות האמור בהודעתה של המשיבה הנושאת תאריך 1.3.16.

2. אני מורה בזאת על דחיית התובענה האישית של המבקש ועל מחיקתה של בקשת האישור.

3. אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש גמול בסכום של 2,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין לבא כוח המבקש בסכום כולל של 12,000 ₪ (כולל מע"מ).

המשיבה תבצע את התשלום במשרד ב"כ המבקש בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין אל:

1. ב"כ המבקש עו"ד נזאר בכרי, כרמיאל.

2. ב"כ המשיבה עו"ד מוחמד זידאני, חיפה.

3. מנהל בתי המשפט – לעדכון פנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, כ"ט אדר א' תשע"ו, 09 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.