בפני שתי תביעות שאוחדו לדיון אחד. מדובר בתביעות שענינן גריעת שיקים מרשימת שיקים שסורבו לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א – 1981.

המדובר בערעור או בקשה של חברה בשם עמי קאר בע"מ בבעלות עמי חניפס שלמעשה הינה חשבון עיסקי ובערעור או בקשה של מר חניפס עמי ביחס לחשבון האישי שלו . אין חולק, כי מסגרת האשראי של החברה או החשבון העסקי היתה בשיעור של 120,000 ₪ ואילו בחשבון הפרטי מדובר היה במסגרת אשראי של 15,000 ₪.

בפתח הדיון שנערך בפני ביום 7.10.15 הציגה המשיבה בפני מסמך המרכז שיקים שלא כובדו על ידי הבנק, המסמך אינו מפריד בין החשבון העסקי לבין החשבון הפרטי למרות שבמעמד הדיון פורטו פחות או יותר הסירובים בחשבון העסקי ובחשבון הפרטי המלמד על לא פחות מ- 44 שיקים שסורבו על ידי הבנק, חלקם שיקים שסורבו לאחר מתן הצו הזמני שניתן על ידי בדבר עיכוב ההגבלה. בענין זה אני מפנה לסעיף 6 בצו הזמני אשר ציין במפורש ואני מצטט:" מובהר למבקש כי צו זה הוא זמני בלבד ואין בו כדי להכשיר משיכת שיקים ממועד הוצאת הצו מחשבונו מבלי שיהיה בחשבונו כיסוי מספיק לכיבוד שיקים אלה. אין בצו זה כדי לחייב את הבנק להמשיך ולכבד שיקים אשר ימשכו מחשבונו מבלי שתהיה בחשבון זה יתרה מספקת". עצם העובדה שהמבקש עצמו אשר קיבל את הצו בשני התיקים הן בחשבון העסקי והן בחשבון הפרטי במעמד צד אחד פעל בניגוד לצו עצמו ולמרות שהצו מצביעה על כך שחייב להיות כיסוי בחשבונו היה בה כדי להביא לדחיית התביעה. עם זאת אינני מסתפק בכך ואבקש לבחון את טענות המערער לגופו של ענין. כפי שלמדתי מתביעתו ומדבריו בפרו' הישיבה מיום 7.10.15 יש למבקש שתי טענות מרכזיות.

הטענה הראשונה, עניינה קיומו של נוהל שלפיו כיבד הבנק שיקים הגם שלא היתה יתרה בחשבון במועד מתן השיקים, כך הסביר: "אני טוען שהיה נוהל ביני לבין הבנק שהבנק כיבד את שיקים. למשל עם גב' קרולין עובדת בחשבון עסקי. בתקופה האחרונה הגיעה נציגה חדשה בשם קטי שגם היא כיבדה שיקים שכאלה, שבאותו יום הפקדתי וזה כובד. התנהלות זו לא היתה בכתובים, זה נעשה כמדיניות זה היה עד שלקחתי הלוואה גדולה והתחילו לסגור את הברז".

בהקשר זה אציין כי המבקש הציג לעיוני שני שיקים האחד על סך של 4,300 ₪ כאשר השיק הוצג לטענת המבקש בתאריך 20.8. (מועד פרעון השיק 31.6.15), אך רק בתאריך 21.8 הופקד הכסף וכובד (שיק מס' 10779) וכן הציג דוגמא נוספת של שיק על סך של 1500 ₪ (ז.פ 18.8.15) כאשר הציג הוצג לטענתו בתאריך 19.8.15 אך רק בתאריך 20.8.15 הופקד הכסף וכובד (שיק מס' 10852).

לטענת המבקש דוגמאות אלו ואחרות המופיעות בכתבי הטענות יש בהן כדי ללמד על אותו נוהל בלתי כתוב אשר היה נהוג על ידי הבנק.

טענה שניה של המבקש כפי שעלתה מכתבי הטענות, מהסבריו והסבר ב"כ בסיכומיו, נגעה לעיקול וכך הסביר ב"כ :"היה שיק פיקדון אחד אצל הספקים, אותו צד ג' כתב סכום והפקיד בבנק, למרות שאותו סכום לא מגיע, המבקש הגיע לבנק וביקש לבטל, הבנק טען שעל מנת לתת הוראת ביטול צריך שהסכום הנקוב בשיק צריך להיות בבנק, באותו הרגע, זה היה סכום של 167,000 ₪. בהמשך היו שיקים שהוא רצה להפקיד כספים אמרו לו שהבנק לא יוכל לכבד את השיקים והיה צריך להחזיר את השיקים מסיבת עיקול ולא סיבת אכ"מ".

דהיינו טענתו של המבקש היתה כי מדובר היה בחשבון שהיה בו עיקול והבנק דרש שיופקד הסכום לכסות את העיקול ואז לכבד את השיקים, למרות עמדתו הנוקשה של הבנק גם לאחר הטלת העיקול הוצא שיק על סך של 1,500 ₪ שכובד.

יש לדחות שתי טענות אלו של המבקש, טענות שהן טענות המרכזיות העולות בסיכומיו.

ראשית אציין כי מסגרת האשראי בשתי החשבונות היתה, במסגרת העסקית סך של 120,000 ₪ ובמסגרת הפרטית סך של 15,000 ₪ בלבד. המבקש חרג בצורה קיצונית מהמסגרות הללו ולא הוכיח מעבר לתצהירו ולדבריו כי היה נוהל שאפשר לו חריגה קיצונית שכזו , עול ההוכחה הוא על התובע בהקשר זה וגם אם הוכיח, כי היו סטיות ספורדיות מהוראה מפורשת אליה הפנה ב"כ המשיבה שאומרת שיש להפקיד את הכסף ביום מתן השיק כאשר הפקדה לאחר מכן יוצרת חריגה אין בכך כדי לקבוע כי המבקש הוכיח יש היתה הסכמה שכזו מצידה של המשיבה להתנהלות היוצרת גרעונות שכאלה בחשבונו. יש לזכור כי החריגה בחשבון העסקי הגיעה לכדי 250,000 ₪ כעולה מתוך המסמכים.

עוד הסביר ב"כ המשיבה, והדבר עולה גם בצורה מפורשת בכתב התשובה, כי הוסבר למבקש היטב שצריך להפקיד את הסכום של השיקים אחרת הוא עלול להכנס לחריגה.

לענין הטלת העיקול הסביר ב"כ המשיבה את עמדת הבנק ואני סבור שעמדה זו היא עמדה נכונה העולה בקנה אחד עם הוראות החוק והפסיקה. כך הסביר: "לענין העיקול היה ומופקד כסף בזמן על חשבון השיקים הכסף היה נתפס לעיקול ואז היה ניתן להחזיר את השיקים מסיבת עיקול, מאחר ולא היה כיסוי לשיקים אז הם חזרו אכ"מ". העובדה שהיה עיקול אין בה כדי לשנות את העובדה שלא היה כסף בחשבון שנועד היה לכסות את סכום השיקים ולכן פעל הבנק כחוק כאשר סירב את קבלת השיק ומדובר כאן על השיק הגבוה ביותר מבין השיקים שסורבו בסך של 167,164 ₪, בתאריך 10.5.15 מס' שיק 10044.

אני מסמן את מס' השיקים שסורבו ואשר הוגשו על ידי הבנק כמסמך מ/1 ומורה לסרוק מסמך זה לתיק בית המשפט.

כמות השיקים שסורבו בשתי החשבונות והסכומים המצטברים מתוכם אינם מאפשרים לקבל את עמדתו של המבקש וטיעוניו בענין זה נדחים.

אני מורה איפוא כי צו העיכוב הזמני שניתן במסגרת שני התיקים דינו להתבטל.

דין הערעור בשני התיקים להדחות.

אני נמנע בדרך כלל לפסוק הוצאות בתיקים אלה, אולם משהתעקש המבקש על מתן פס"ד יש לחייבו בהוצאות. אני אסתפק בהוצאות מינוריות בנסיבות הענין ואפסוק לחובתו סך של 1,500₪ + מע"מ בלבד .

סכום זה ישלם המערער למשיבה תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן בזה פטור ממחצית שניה של אגרת בית משפט, יש לסרוק את המסמך המתייחס לשיקים שסורבו לתיק בית המשפט.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ו, 07 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.