1. לפני תביעה על סך כ-14 אלף ₪, בה נטען כי על הנתבע לשלם לתובע דמי תיווך בקשר לעסקת רכישת דירה בקדימה.
2. מתצהיר התובע ומעדותו בדיון עולה הגרסה הבאה:

הנתבע הזמין מהתובע שירותי תיווך והתחייב לשלם דמי תיווך בשיעור 1% + מע"מ אם תמורת הדירה תהיה 1.07 מליון ₪ ומעלה ודמי תיווך בשיעור 1.25% + מע"מ אם תמורת הדירה תהיה 1.06 מליון ₪ ומטה. התובע הציג לנתבע דירה שאכן נרכשה על ידו, תמורת 950,000 ₪.

בעת הצגתה הראשונה של הדירה לתובע, בדצמבר 2014, לא נחתם בין הצדדים הסכם וזה נחתם רק בפגישה נוספת בין הצדדים, בפברואר 2015. באותו מועד לא גובש הסכם לרכישת הדירה ורק כחודש לאחר מכן, לאחר שהמתווכת מטעם המוכר שבה ופרסמה את הנכס, פנה הנתבע במישרין אל אותה מתווכת ורכש את הדירה. המתווכת הבהירה לנתבע כי עליו לשלם לתובע דמי תיווך. תצהירה של המתווכת שצורף אף הוא לתיק בית המשפט תומך בדברים.

התובע מאשר כי לא שילם את האגרה השנתית של רשיון התיווך לשנת 2015 אלא במאי 2015 וכי במועד חתימת ההסכם לא היתה האגרה משולמת. לטענתו, מועד התשלום הוא עד סוף חודש מרץ ומשכך לא היתה מניעה כי יעסוק בתיווך בעת שנחתם ההסכם, בפברואר.

עוד אישר התובע כי על גבי ההסכם צוין מספר שגוי כמספר הרשיון שלו, ומדובר לגרסתו בטעות טכנית חסרת משמעות של ממש, משמולאו שאר פרטיו ללא טעות. יצוין כי בחקירתו הנגדית התברר שאף שם משפחתו של הנתבע, כפי שמולא בהסכם, אינו מדויק.

1. מתצהיר הנתבע (המפנה לבקשת הרשות להתגונן) ומעדותו בדיון עולות הטענות הבאות:

משלא שילם התובע את האגרה במועדה לא היה בעל רשיון בתוקף לעיסוק בתיווך במועד בו נחתם ההסכם והוא אינו זכאי לדמי תיווך. העובדה כי על גבי ההסכם לא נרשם מספר הרשיון הנכון של התובע מעלה תמיהה ומנע את האפשרות לבדוק האם לתובע רשיון תקף.

עוד נטען כי התובע לא ביצע שום פעולה על מנת לקדם את רכישת הדירה, לא סייע במו"מ ולא היה הגורם היעיל.

דיון

1. סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו -1996 (להלן: "החוק") קובע כי מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם היה בעל רשיון בתוקף לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה עת, פטור זמני, ובהתקיים תנאים נוספים.
2. תקנות המתווכים במקרקעין, תשנ"ז – 1997 (להלן: "התקנות") קובעות (ת' 12 ו-13) כי תשולם אגרה שנתית "לא יאוחר מ-31 במרס של השנה", ובהתאם לסעיף 18 לחוק אם לא שילם המתווך את האגרה השנתית במועד, לא יהא רשאי לשמש כמתווך במקרקעין כל עוד לא שילם את האגרה.
3. אין חולק כי התובע שילם את האגרה לשנה הרלבנטית רק במהלך חודש מאי וכי ההסכם בין הצדדים נחתם בחודש פברואר.
4. ב"כ התובע גורס כי אם גם האגרה משולמת לאחר סוף חודש מרץ אין באמור כדי להפקיע את תוקף הרשיון לתקופה שמראשית השנה ועד לסוף חודש מרץ (המועד האחרון לתשלום האגרה) אלא רק לתקופה שמראשית חודש אפריל ועד לתשלום בפועל. ב"כ הנתבע גורס, מנגד, כי תשלום מאוחר של אגרת הרשיון אינה יכולה להכשיר את הרשיון בדיעבד.
5. איני יכול לקבל את פרשנותו של התובע. האגרה המשולמת היא בגין כל השנה ואי-התשלום במועד משליך רטרואקטיבית לתקופה שמתחילת השנה. תכלית ההוראות בסעיף 18 לחוק ובתקנה 13 לתקנות היא ליתן שהות לתשלום האגרה, ולא מתן אפשרות לעסוק בתיווך במקרקעין מבלי לשלם את האגרה הדרושה. בנסיבות האמורות, היה רשאי התובע לעסוק בתיווך במקרקעין בשנת 2015 רק החל מיום 13.5.15 ולא היה רשאי לשמש כמתווך במקרקעין בתקופה שמ-1.1.15 ועד ליום 12.5.15.

ר', בין היתר, תא"מ (פ"ת) 13733-06-13 (כב' הש' הר-ציון; 31.12.15) וסקירת הפסיקה בפסק דין זה; ת"ק (י-ם) 2420/08 (כב' הש' בן-עטר; 22.12.09) ועוד.

1. התוצאה אכן קשה מבחינת המתווך, אך עסקינן בפעולה (תשלום האגרה) שכל כולה מצויה בשליטתו. התקלות הנוספות שנפלו בהסכם בין הצדדים (מספר הרשיון, שם הנתבע) מלמדות, אף הן, על חוסר ההקפדה שננקט על ידי התובע בהתנהלותו מול הנתבע.
2. נוכח האמור מתייתר הצורך להכריע בשאלה אם התובע היה הגורם היעיל בהתקשרות בין הנתבע לבין המוכר.
3. דין התביעה, לפיכך, להדחות.

התובע יישא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ו, 23 יוני 2016, בהעדר הצדדים.