בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

התובע נפגע בנסיבות שתוארו בכתב התביעה, בתצהירו ובעדותו בבית המשפט.

התובע לא הביא עדים וגם לא הנתבעות. הוא היה עד היחידי.

הנתבעת מכל מקום הכחישה את נסיבות הארוע ואת חבותה והדגישה את השיהוי בהגשת ובניהול התביעה אשר מתייחסת לארוע מיום 12.11.08 וכאשר מנהל הנתבעת 1 מר אברהם אברהם ז"ל הלך לעולמו.

על פי גרסתו של התובע בזמן שהוא ירד מקומה שלישית לקומה שניה וזאת לצורך הבאת חומרי טיח וצבע בהליכה רגילה ובאמצעות גרם מדרגות בשיפוע, גרם מדרגות שחסרו בו מדרגות והיה בו ללא מעקה, החליק נפל ונחבל בחלקי גוף שונים.

כאמור התובע הוא היה העד היחידי בישיבת בית משפט מיום 4.2.20.

בסיכומיו טוען התובע, כי עדותו של התובע בבית המשפט היתה אמינה, עקבית וקוהרנטית ויש לאמץ אותה. אין כל מקום להטיל עליו רשלנות תורמת והאחריות הבלעדית צריכה להיות על הנתבעת.

בנוגע לשיהוי הנטען בהגשת התביעה אשר כאמור התרחשה בתאריך 12.11.08 הסביר ב"כ התובע בהודעת הבהרה ששלח לבית המשפט לאחר הגשת הסיכומים כי תביעה זו הינה גלגול שני של הליך קודם אשר הוגש ביום 31.1.11 במסגרת תיק אזרחי 55633-01-11 אשר הוגש בבית משפט השלום בעכו והמשמעות היא שהתובע הגיש את התביעה פחות מ- 26 חודשים לאחר אירוע התאונה הנטען.

הנתבעת מכל מקום בסיכומיה שוללת מכל וכל את נסיבות התאונה המתוארות על ידי התובע וטוענת כי אלה לא הוכחו.

התובע לא הביא כל עד רלבנטי על מנת להוכיח את גרסתו ואת תביעתו וזאת הגם שהיו עובדים נוספים במקום. יש להתייחס איפוא לעדותו כעדות יחידה של בעל דין כמשמעותה בסעיף 54 (א) לפקודת הראיות.

הנתבעת טוענת כי עדותו של התובע לא היתה אמינה והמסמכים הרפואיים של מד"א בבית חולים אותם התובע מצרף בתצהירו לא כוללים שום אזכור לנפילה במדרגות או בכלל לנפילה עקב מפגע כלשהו.

בתצהירו טוען התובע כי החליק במדרגות אך בעדותו בבית המשפט סיפר: "או שהחלקתי או שהיה מסמר או שנתקלתי במשהו או שהחלקתי אולי נתקעתי במשהו אולי באבן קטנה אולי במסמר". (עמוד 22).

גרסתו של התובע היתה בהתחלה שאין עדים. בהמשך הוברר שהיו עדים במקום ואלה לא באו להעיד. עדותו לא היתה סבירה לחלוטין שכן על פי האמור בעדותו נפל מקומה ראשונה לקומה שלישית ומדובר בנפילה של 6 מ' שבוודאי אינה סבירה והגיונית בנסיבות.

התובע מכל מקום לא טרח להציג תמונות של אותן מדרגות אשר ישקפו את מצבן.

עוד מפנה הנתבעת בסיכומיה כי חוסר אמינותו של התובע באה לידי בטוי גם במסמך 4 שהינו מסמך הפטורין מהעבודה כאשר התובע ביקש לקשור בין התאונה ובין פטוריו מהעבודה אבל בניגוד לכך מסמך מ/4 מדבר על סיבות אחרות לגמרי שעניינן פיטורין מהעבודה שהן עזיבת העבודה ללא אישור בזמן העבודה.

לחלופין אם לא תתקבל עמדת הנתבעת כי דין התביעה להדחות עקב אי עמידה בנטל הראיה יש מקום לפסוק בנסיבות העניין אשם מכריע. מדובר בתובע שהכיר היטב את גרם המדרגות והשתמש בו באופן יום יומי. התובע על פי עדותו עבד אצל הנתבעת בעבודות בניה ושיפוצים לרבות במבנה נשוא כתב התביעה. הוא הכיר היטב את המבנה ואת העבודות שהיה עליו לבצע באותו יום. בעדותו בעמוד 22 שורות 5-8 היא בהתאם "אני יודע את העבודה. אחרי השעה 08.30 בא לבקר אותי. אני יודע את העבודה שלי. אני יודע מה צריך לעשות. הוא בא אחר כך אם משהו לא בסדר הוא אומר. אני עבדתי אצלו כמה חודשים וידעתי מה צריך לעשות".

דיון והכרעה:

עניין לנו בתובע אשר נפגע תוך כדי הליכה רגילה במדרגות, מדרגות שנטען שהיו עם חסר של מדרגות שונות ללא מעקה ושהובילו בסופו של דבר להחלקה ונפילה מגובה. התובע לא צירף תמונות של חדר המדרגות וגם לא הביא לעדות עדים כלשהם. עם זאת שמעתי את עדותו של התובע אשר פונה גם מהמקום על ידי מד"א ואני נותן אמון שהתובע נפל במקום שבו הוא מציין ובנסיבות אותן הוא מציין.

עדותו היא אכן עדות יחידה של בעל דין לפי סעיף 54 א' לפקודת הראיות ושמעתי אותה בקפידה תוך מתן אמון כי התובע נפגע בדרך ובמקום אותה תיאר.

העובדה שמדובר בתאונה משנת 2008 ונציג הנתבעת 1 הלך לעולמו, דבר שהיה בו כדי לפגוע בוודאי ביכולתן של הנתבעות להדוף את התביעה, הוסברה בין השאר על רקע העובדה שהתביעה הוגשה אחרי כ- 26 חודשים בעכו אלא שנמחקה והוגשה בשנית בבית המשפט בקריות.

העובדה שאני נכון לקבל את התביעה ולתת אמון בתביעת התובע אין פירושה שדין התביעה להתקבל ללא הטלת רשלנות תורמת. מדובר בנסיבות שגרתיות של עבודה, בעבודה ובמקום המוכרים היטב לתובע על פי עדותו. התובע היה צריך אף הוא לנקוט משנה של זהירות בהתנהלותו והתנהגותו. התובע לא צילם את המדרגות ולא הביא עדים שיהיה בהם כדי להמחיש את מצב המדרגות והעובדה שהייתי נכון לתת אמון בעדותו, אין פרושה שאדם מנוסה שהכיר היטב את גרם המדרגות, אין להטיל עליו אשם תורם בביצוע עבודה שגרתית זו.

אני מטיל על התובע בנסיבות העניין 25% רשלנות תורמת ולוקח בחשבון כאשר אני מטיל רשלנות תורמת גבוהה יחסית זו, גם את העובדה שנציג הנתבעת הלך לעולמו לאחר 12 שנה בו מתבררת התביעה, תביעה אמנם שהיא גלגול שני אך העובדה שהיא מתבררת רק לאחר שהוגשה בשנית בבית משפט זה, הסבה בעליל לנתבעות נזק ראייתי.

משכך אני עובר לדיון בשאלת הנזק.

בתיק זה מונו מספר מומחים רפואיים.

המומחה הרפואי בתחום כירורגיית כף היד, פרופ. שטהל קבע את נכותו של התובע בעקבות התאונה בשיעור של 5% בגין מכלול הפגיעות בידו הימנית ובכתף שמאל. יש לציין כי יד ימין היא ידו הדומיננטית של התובע.

המומחה בתחום כירורגית פה ולסת מטעם בית המשפט ד"ר ואסים עבוד קבע את נכותו של התובע בעקבות התאונה כדלקמן:

נכות צמיתה בשיעור חצי אחוז בגין אובדן שן מספר 32 שלא ניתנת לשחזור, נכות צמיתה בשיעור 2.5% בגין הכאב הדיספונקציה שהתפתחו בקדמת הלסת העליונה ובמערכת הלעיסה.

נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור 7.83%.

הצדדים חלוקים על המשמעות התפקודית של הנכות האמורה.

התובע סבור כי נוכח מקצועו, גילו הצעיר של התובע שהינו יליד 1986 והיה בן 22 בלבד בזמן המקרה ונוכח הנסיבות הכוללות של חייו כפי שמפורטים בסיכומים יש לחשב לו לפי 10% נכות תפקודית.

הנתבעת לעומת זאת טוענת כי מדובר בנכות שאיננה תפקודית. השבר בכף היד בבסיס עצם המסרק התאחה אחוי מלא ולתובע טווחי תנועה מלאים כך שמדובר בנכות שלמעשה איננה תפקודית כלל.

זאת ועוד התובע חזר למקום עבודתו ללא כל מגבלה ובהמשך המשיך בעבודות אחרות כאשר שכרו עלה עם השנים.

בנוגע לבסיס השכר התובע טוען כי לפני התאונה השתכר אצל הנתבעת סכום של כ- 5,100 ₪ בממוצע לחודש ובשערוך להיום סך של 5,700 ₪. התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת ולאחר שחזר לשוק העבודה התחיל לעבוד בחברת "אירלנד פאלס בע"מ" שם הוא משתכר במומו שכר של 9,000 ₪ לחודש ובהמשך בחברת "טי.בי.אם. תגלית אחזקת בע"מ " סך של 8,000 ₪.

משכך טוען התובע כי יש לחשב לו לעבר לפי 5,700 ₪ ולעתיד לפי שכר ממוצע במשק וזאת נוכח גילו הצעיר וזמן הפגיעה העומד על סך של 12,494 ₪.

הנתבעת לעומת זאת מפנה לכך כי על פי אישור המל"ל בסיס השכר של התובע הינו 4,393 ₪ ואין מקום להגדיל את בסיס השכר. לא הוכח שנגרם לתובע כל נזק בעבר והוא המשיך לעבוד לאחר 3 חודשי אי כושר אצל הנתבעת ללא כל מגבלה ו/או הפרעה בתפקוד.

לאחר שעברתי על הטיעונים של הצדדים בנוגע לנכות התפקודית ובסיס השכר לעבר ולעתיד, בחנתי את חוות הדעת הרפואיות ואת המסמכים הרפואיים, אני סבור שיש לפצות את התובע לפי 5% נכות תפקודית בלבד וגם זאת לא פיצוי אקטוארי מלא.

אציין כי אינני רואה דרך לפצות את התובע לפי 10% נכות משום שהנכות שנקבעה בתחום השיניים והפה ולסת איננה תפקודית במשמעותה לעתיד ואילו הנכות האורטופדית הינה נכות בכף יד ימין שהיא ידו הדומיננטית ולכן אי אפשר לשלול את קיומה של הנכות התפקודית בהקשר זה.

הנסיון לטעון כי טווחי התנועות מלאים לאור איחוי השבר בכף יד ימין אינו עולה בקנה אחד עם חוות דעתו של פרו. שטהל בתחום כירורגית כף יד ומאחר וזו חוות הדעת המחייבת אני סבור שיש לראות בנכות זו כתפקודית. עם זאת איננה סבור כי הפצוי האקטוארי הוא מלא בין השאר על רקע העליה בשכרו של התובע כפי שניתן להתרשם מתלושי השכר.

ביחס לעבר – התובע השתכר עובר לתאונה סך של 5,000 ₪ וזה יהיה הבסיס לעבר וביחס לעתיד אקח בסיס שכר של 8,000 ₪ המבטא גם את שכרו דהיום במומו. יש לציין כי מדובר היה בבחור צעיר מאוד בזמן המקרה ולכן סיפור חייו טרם נכתב ולראיה גם העובדה ששכרו עלה כאמור לעיל.

משכך ראשי הנזק לפצוי הם כדלקמן:

כאב וסבל – 35,000 ₪.

הפסד השתכרות לעבר – התובע היה ב- 4.5 חודשי אי כושר ולא 3 חודשים כפי שציינה הנתבעת. בתקופה זו מגיע לו סך של 22,250 ₪. מדובר בתאונה שהתרחשה בשנת 2008. על פי תחשיב נזק התובע מ- 4/09 ועד היום מדובר ב - 136 חודשים לערך ו- 5% נכות מתוך 5,000 ₪ מדובר בסכום של 34,000 ₪. עם זאת אני סבור כי לאור השיהוי בהגשת התביעה אין לפסוק לתובע את מלוא הסכום האמור ואני פוסק לו בגין אי כושר עבודה חלקי 20,000 ₪ בלבד.

סה"כ הפסדי ההשתכרות לעבר הינם איפוא 42,250 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד – התובע יליד 4.1.1986. על פי מקדם היוון של 251.1856 לפי 5% מתוך 8,000 ₪ שזה 400 ₪ לחודש הפסד ההשתכרות האקטוארי המלא לעתיד הינו כ- 100,000 ₪ כאשר מאחר ומדובר בתובע ששכרו עלה עובר לתאונה אקח 75% בלבד מהסכום האמור ,דהיינו 75,000 ₪ כהפסד השתכרות לעתיד.

הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים – 12.5% מתוך הסך האמור דהיינו 9,375 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – 5,000 ₪.

הוצאות גלובאלי - 3,000 ₪.

טיפולי שיניים לעבר ולעתיד – בראש נזק זה חלוקים הצדדים.

על פי סיכומי התובע בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט ד"ר ואסים עבוד התובע יצטרך לעבור בעתיד טיפולי שיניים כדלקמן: 8 מבנים ו- 8 כתרים בשיניים שעברו טיפולי שורש בעקבות התאונה(11,12,14,21,22,31,41 ו- 42) כאשר יהיה צורך להחליפם בממוצע כל 10-15 שנים. במקרה של התובע כ- 4 פעמים לפי תוחלת החיים ואש על כן עלות הטיפול לפי ד"ר עבוד מומחה בית המשפט הינה כדלקמן:

עלות מבנה עומדת על סך של 400 ₪ ואילו עלות כתר עומדת על סך של 2,000 ₪ ומשכך בהכפלה ב- 8 המדובר ב- 19,200 ₪. את הסכום האמור יש להוון בהיוון כפול למשך 40 שנה ביחס לטיפולים בעתיד והמדובר בסכום של 47,965 ₪ נוספים. בנוסף ד"ר עבוד קבע כי יש להחזיר לתובע את עלות טיפולי השורש בסך של 4,800 ₪.

סה"כ טוען התובע כי יש לפסוק לו בראש נזק זה בהתאם לחוות הדעת של ד"ר עבוד סך של 52,765 ₪.

התובע טוען כי מאחר ולא יהיה זכאי להחזר השתתפות מטעם המל"ל בגין טיפולים כפי שנקבע על ידי מומחה בית המשפט יש לפצות אותו בסכום נוסף מעבר לסכום האמור של כ- 20,000 ₪ בגין טיפולי שיניים וזאת לאחר שהגיש קבלות מכללית סמייל המסתכמים בסכום של 19,614 ₪.

הנתבעת מצידה מפנה לעדותו של התובע בבית המשפט. במסגרת עדותו בבית המשפט בנוגע לטיפולי השיניים מסר התובע כי אינו יודע כמה שילם עבור טיפולי השיניים וכמה בפועל שילם הביטוח הלאומי עבורם. עם זאת אישר כי המל"ל מכסה חלק מעלויות אלה. התובע לא ידע לומר אם בכלל עשה טיפולים בשיניים אליהם התייחס המומחה מטעם בית המשפט. התובע לא ידע לומר מתי ביצע טיפולים בשיניים אלה וגם הודה בעמוד 26 (שורה 17) כי לא ביצע מבנה וכתר לשיניים כפי שמצויין בחוות דעת המומחה. התברר כי התובע ללא קשר לארוע התאונה סובל ממחלת חניכיים אשר בגלל נדרש לעבור עקירות של כל השיניים כך שלמעשה אין כל צורך לבצע את הטיפולים שבחוות הדעת שכן לתובע לא יהיו שיניים המצריכות טיפול שורש, מבנה וכתר מקום בו עומדים לעקור את השיניים.

מכל מקום המומחה מטעם בית המשפט קבע כי מדובר ב- 8 מבנים ו- 8 כתרים אותם יש להחליף כל 10-15 שנים כאשר מדובר ב- 4 פעמים לפי תוחלת חיים והעלות של 8 כתרים ו- 8 מבנים עומדת על סך של 19,200 ₪. ובהיוון לעתיד הסכום הנוסף הינו 28,224 ₪.

עם זאת הנתבעת טוענת כי לאור עקירת השיניים עקב מחלת החניכיים ומאחר והמל"ל בכל מקרה הוא שנושא בטיפולים רפואיים בתחום פה ולסת אין לחייב את הנתבעת בגין עלויות אלה.

אודה על האמת הייתי מצפה, כי סוגיה זו אשר עלתה אכן בחקירתו של התובע תבוא לידי ביטוי במשלוח שאלות הבהרה ובהבהרות אשר יבקשו הצדדים ממומחה בית המשפט ד"ר עבוד. בפועל הדבר לא נעשה ולמעשה הצדדים השאירו את העניין לפתחי.

עדותו של התובע בעניין זה מלמדת כי אכן יש בעיה עם האמור בחוות דעת ד"ר עבוד שכן המשמעות האמיתית העולה מדבריו של התובע היא כי הטיפול העתידי לא יבוא לידי ביטוי במהלך תוחלת חייו לעניין החלפת מבנים וכתר, מקום בו יעקרו השיניים עקב מחלת חניכיים ממנה סובל התובע ואינה קשורה כלל בתאונה. משכך, הסכום אותו אפסוק לתובע היא הנגזרת של מסקנתי זו ואני פוסק לתובע את הסכומים הבאים:

19,200 ₪ בגין החלפת המבנים והכתרים ובתוספת 4,800 ₪ בגין טיפולי שורש שאושרו ולאחר ששקלתי בעניין אפסוק סכום נוסף לאור הקבלות מכללית סמייל בסך של 19,614 ₪.

סה"כ הסכום הנפסק הינו- 43,614 ₪ ואינני פוסק סכומים נוספים לגבי העתיד.

סה"כ ראשי הנזק הם על כן כדלקמן:

כאב וסבל – 35,000 ₪.

הפסד השתכרות לעבר – 42,250 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד – 75,000 ₪.

הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים – 9,375 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – 5,000 ₪.

הוצאות – 3,000 ₪.

טיפולי שיניים לעבר ולעתיד – 43,614 ₪.

סה"כ ראשי הנזק: 213,239 ש"ח בנכוי 25% רשלנות תורמת – מדובר בנכוי של 53,309₪ ובנכוי דמי פגיעה של המל"ל בסך 13,000 ₪.

הסכום הינו 147,200 ₪ בצירוף 20% שכר טרחת עו"ד + מע"מ וכן אגרת בית משפט ששולמה.

אבקש לציין כי שקלתי בנסיבות העניין ולא מצאתי הצדקה לשפות את התובע על הוצאות משפט מבוקשות הכוללות את חוות דעתו של ד"ר גנאים וד"ר לין בהשתתפות התובע בחוות דעתו של פרו. שטהל וד"ד עבוד.

הנסיבות הכוללות בתיק זה אינן מצדיקות זאת.

סכום זה תשלם הנתבעת לתובע תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ביתרת האגרה החלה בתיק זה תישא הנתבעת.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשפ"א, 14 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים