כללי:

1. התובעת - ילידת 19/5/64, הייתה מעורבת בשתי תאונות הדרכים נשוא התביעה: הראשונה מיום 22/1/09, והשנייה מיום 8/4/14 (להלן: "התאונה הראשונה"; "התאונה השנייה"). התאונה השנייה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה.

2. לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בגין התאונות. התביעה הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975.

3. אין מחלוקת בין הצדדים כי קיים כיסוי ביטוחי לתאונות, אצל הנתבעת 1 לתאונה הראשונה ואצל הנתבעת 2 לתאונה השנייה. המחלוקת נוגעת לשאלת גובה הנזק והפיצוי המגיע לתובעת בגין כל אחת מהתאונות, ובעניין זה נשמעו ראיות, והצדדים סיכמו בעל פה.

הנכות הרפואית:

4. התובעת נבדקה לצורך הליך זה על ידי מומחים מטעם בית המשפט בתחומי האורתופדיה והא.א.ג, כמפורט להלן.

6. המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, ד"ר ליאור דיין קבע כדלקמן:

בגין התאונה הראשונה: נכות זמנית מלאה למשך 4 שבועות; נכות זמנית חלקית בשיעור של 50% למשך חודש נוסף; נכות זמנית חלקית בשיעור של 25% למשך שנה. בתום הזמניות - הועמדה נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת על 10% נכות לפי סעיף 35 1 ב' לתקנות המל"ל לקביעת נכות מעבודה. בגין תסמונת כאב, שמהם נוכה מצב קודם, בגובה של 5%.

בגין התאונה השנייה: נכות זמנית מלאה למשך 4 שבועות, וכי תאונה זו לא גרמה לנכות צמיתה.

עוד קבע המומחה בתחום האורתופדי, כי התובעת תזדקק לטיפולים שיקומיים קבועים להקלה על מצבה, את עלותם של אלה העריך המומחה בכ- 2,000 ₪ לשנה, כולל ההשתתפות העצמית מצידה בתרופות, ועל טיפולים אחרים.

הוסיף המומחה בתחום האורתופדי וקבע בחוות דעתו, כי להערכתו התובעת כשירה לעיסוקה כמנהלת חשבונות במשרה מלאה, למעט בתקופות אי כושר זמני של חודש לאחר כל אחת מהתאונות.

7. בתשובות לשאלות הבהרה מיום 12/12/16 מטעם ב"כ התובעת, השיב המומחה והבהיר מדוע אין שינוי בקביעותיו.

8. המומחה בתחום האורתופדי, ד"ר דיין זומן לחקירה לבקשת התובעת. במהלך חקירה ארוכה, נשאל המומחה, על מהלך בדיקת התובעת ובאשר לשיקולים שהביאוהו לקביעותיו, וכן בנוגע למהלך טיפולים נלווים והשפעותיהם, ועוד.

9. בכל הנוגע להוצאות הרפואיות הנ"ל, הבהיר המומחה כי מדובר בעלות שהיא מעבר לסל הבריאות והבהיר שיש לזקוף לחובת התאונה הראשונה מחצית ממנה, לכל תוחלת חייה; (עמ' 14 ש' 18-35 עמ' 15 ש' 19 ועד עמוד 17 ש' 17 לפרוטוקול הדיון).

10. לשיטת ב"כ התובעת, בשים לב לעלויות של קנאביס רפואי, הערכת המומחה בתחום האורתופדי נמוכה. אולם, הובהר כי התובעת אינה מטופלת בקנאביס רפואי, והמומחה ציין שתסמונת הפיברומיאלגיה אינה התוויה לטיפול באמצעותו. עוד הבהיר המומחה בחקירתו, כי כאשר שקלל בחוות דעתו את הסכום השנתי הנ"ל, כדמי השתתפות בעלויות מצד מטופל הזכאי לטיפולים במסגרת הציבורית, הוא לקח בחשבון גם את האפשרות ההיפותטית שהתובעת תזדקק לטיפול בקנאביס בעתיד (ראו טעמים והתייחסות לכך בעמ' 16-15 ל בפרוטוקול חקירתו).

11. עוד ציין המומחה, במהלך חקירתו לב"כ התובעת, כי הערכת הנכות המיוחסת לתאונה הראשונה היא על הצד הגבוה (עמ' 18 ש' 12-5 וכן עמ' 23 ש' 25 ואילך). עניין זה זכה לחקירה ארוכה מצד ב"כ הנתבעת 1. המומחה הסביר באריכות, בהגינות ובשקיפות, את שיקוליו לחלוקה שווה של מצב התובעת בין התאונה לבין עברה שאינו קשור בה, ולא שינה מקביעתו בהקשר זה.

12. בחנתי את פרוטוקול חקירתו של המומחה בתחום האורתופדי ד"ר דיין, בראי כלל הראיות והעדויות האחרות שהובאו בפניי. מצאתי כי השיב בבהירות ובאופן ישיר וכנה לכל שאלה שנשאל; שוכנעתי כי קביעותיו לא נסתרו.

13. המומחה מטעם בית המשפט בתחום הא.א.ג, ד"ר יוסף בלום, קבע כי קיימת ירידה בשמיעה שאינה מקנה נכות צמיתה בגין מי מהתאונות, לפי סעיף 72 (1) א' 1. כן קבע המומחה הנ"ל שנמצא טנטון המקנה 2.5% נכות לפי חלקיות סעיף 72 (4) ד ii , אך הותיר לשיקול דעת בית המשפט האם לשייך פגימה זו לתאונה הראשונה. עוד קבע המומחה ד"ר בלום, כי התובעת סובלת מ- 10% נכות לפי סעיף 72 (4) , אך ללא קשר למי מהתאונות.

ב"כ התובעת שלח ביום 5/7/17 שאלות הבהרה למומחה בתחום הא.א.ג, אשר השיב עליהן ולא שינה מקביעותיו הנ"ל.

14. בחקירתו על ידי ב"כ התובעת, נשאל המומחה מדוע הותיר ללא הכרעה את שאלת הקשר הרפואי בין תופעת הטנטון לבין התאונה הראשונה, והסביר. המומחה הפנה בהקשר זה למסמך רפואי מיום 5/4/09, מכחודשיים וחצי אחרי התאונה הראשונה (עמ' 54 ל ת/1), בו נכתב שהתובעת סובלת מתופעת הטנטון "מזה זמן ממושך". לאחר שאישר כי לא הוצג בפניו תיעוד בדבר תלונות על טנטון ממועד המוקדם לתאונה הראשונה, וכי הוא ער לגרסת התובעת כי הנ"ל הופיע רק אחרי התאונה הראשונה - הסביר כי החשוב הוא, לא אם קיים תיעוד קודם, אלא האם התופעה עצמה הייתה קיימת, אם לאו, והותיר את ההכרעה לבית המשפט. הוסיף המומחה וציין כי עצם העלאת תלונה על טנטון לא מספיקה כדי לקבוע נכות, וכי יש לבסס את הקביעה על ממצאי בדיקות. עוד הסביר, כי לעיתים - סביבה רועשת ממסכת את הטנטון. בנוסף, ציין המומחה שאם בית המשפט יתרשם שמדובר בטנטון קבוע שהחל אחרי התאונה הראשונה, אזי הוא מקנה 10% נכות; אך אם יקבע שהיה קיים קודם לכן וכי הוחמר אחרי התאונה הראשונה, הרי שניתן לחלק את הנכות הרפואית באופן שווה' דהיינו- מחצית על חשבון התאונה הראשונה, ומחצית בגין מצב קודם; ככל שבית המשפט ימצא שהטנטון לא קבוע, הרי שניתן להעריכו ב - 5% נכות מתוך 10% אפשריים, ואף כאן - ככל שייקבע שמדובר בהחמרה, ניתן לבצע חלוקה בין התאונה הראשונה ובין מצב קודם. כן הוסיף המומחה והסביר בחקירתו מדוע קבע בחוות דעתו שבנסיבות העניין, יש להעריך את שיעור הנכות בגין טנטון לא קבוע רק ב- 5%, ולזקוף לחובת התאונה מחצית (דהיינו – 2.5%), והבהיר מדוע בכל מקרה אין מדובר לטעמו בחלוקה שרירותית (עמ' 7-4 לפרוטוקול חקירתו).

15. לגבי הסחרחורת, חזר המומחה על קביעתו לפיה אין לייחס למי מהתאונות את התופעה שאובחנה אצל התובעת (עמ' 7 ש' 26 עד עמ' 10 לפרוטוקול חקירתו).

גם בחקירה הנגדית לב"כ הנתבעת 1, חזר המומחה והסביר את קביעותיו ולא שינה מהאפשרות כי יש לייחס לתאונה הראשונה, ולא לשנייה, מחצית מהנכות הקיימת בגין הטנטון. כן שב המומחה והסביר מדוע הירידה בשמיעה שנמצאה אצל התובעת נחשבת תקינה, ולכן אינה מקנה נכות (עמ' 13-11 לפרוטוקול הדיון).

16. חקירת המומחה בתחום הא.א.ג הייתה נוקבת וארוכה. בחנתי את תשובותיו והתרשמתי מהן, גם במהלך החקירה עצמה וגם בקריאה חוזרת לצורך ההכרעה דנן. התרשמתי כי המומחה השיב באופן בהיר ולא מתחמק לכל שאלה שהוצבה בפניו, הסבריו היו מפורטים ומתיישבים עם ההיגיון. מכל האמור, מצאתי שאף חוות דעת המומחה בתחום הא.א.ג וקביעותיו לא נסתרו.

17. אשר לשאלה מתי החל הטנטון אצל התובעת והאם יש לייחס לתאונה חלק מהנכות בגינו, ומה שיעורה.: לא הוצג בפניי הסבר משכנע שישמוט את הקרקע מתחת לתיעוד הנזכר, לפיו - כחודשיים אחרי התאונה הראשונה, נרשמה מפי התובעת תלונה על טנטון הנמשך זמן ממושך. הגורם הרפואי שביצע את הרישום, לכאורה מפי התובעת, לא זומן לעדות מטעמה. עם זאת, אני מאמינה לתובעת כי תופעת הטנטון עליה היא מתלוננת כיום, נמשכת וקבועה. לכן – ולאחר בחינת חוו"ד, תשובות המומחה ופרוטוקול חקירתו - מצאתי לקבוע, בהתאם לאפשרויות שהציב המומחה הא.א.ג, שמדובר בנכות בשיעור של 10%, שמתוכה – יש לייחס לתאונה 5%, כהחמרת מצב.

18. מכל האמור - אני קובעת שנכותה הרפואית של התובעת הנובעת מהתאונות היא כדלקמן:

בגין התאונה הראשונה: נכות אורתופדית בשיעור של 5% מתוך 10% בגין תסמונת כאב, עקב החמרת מצב קודם; וכן - נכות בתחום הא.א.ג בשיעור של 5% מתוך 10% בגין טנטון, עקב החמרת מצב קודם. דהיינו, נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 9.75%.

נכויות זמניות: 100% למשך 4 שבועות; 50% למשך חודש נוסף; 25% למשך שנה.

בגין התאונה השנייה: לא נקבעה נכות צמיתה באף תחום. נקבעה נכות זמנית של 100% למשך 4 שבועות.

הנכות התפקודית:

19. התובעת טוענת בתצהירה, בין היתר, כי מאז התאונות היא סובלת מכאבי ראש ומסחרחורת מעת לעת, מטנטון ומרגישות יתר לרעש, תחושת אטיות באוזניים מעת לעת, ירידה בשמיעה, הפרעות שינה, פחדים, חרדות, עצבנות, מצב רוח ירוד, ועוד תלונות למכביר. בנוסף, בכל הנוגע לתפקודה בחיי היום יום, טענה התובעת כי היא סובלת מכאבים מפוזרים וחזקים במקומות שונים בגוף, המפריעים לה, פוגעים באיכות חייה, מטרידים את מנוחתה, פוגמים בקשה בריכוז ובזיכרון ובהתמקדות שלה, ומקשים עליה בתפקודי היום יום ובעבודה, ברכינה ובהתכופפות, בהרמה ונשיאת חפצים, בהליכה, בישיבה ובעמידה ממושכות, בירידה במדרגות ובביצוע מאמץ פיזי. בנוסף – טוענת התובעת כי היא חוששת מנהיגה, בעיקר למרחקים גדולים ומעדיפה שיסיעו אותה.

20. מטעמה של התובעת – העידו היא ובעלה, אשר התייחס גם כן לסבלה של רעייתו, חזר על עיקר תלונותיה, וטען שהיא מתקשה בניהול משק הבית וכי הוא והילדים עוזרים בכך.

21. עוד לטענת התובעת ובעלה, בגין התאונות ועד שנת 2017, הועסקה בביתם עזרה בשכר באופן מזדמן וכי מאז הם מעסיקים עזרה בשכר אחת לשבועיים, שאף היא אינה מספיקה אך מטעמים כלכליים אינם מגדילים את היקפה.

22. בחנתי את טענות הצדדים, בראי כלל הראיות. יובהר כבר עתה, כי כל טענה רפואית מפי התובעת ובעלה, לרבות טענות בתחומים שלא נקבעה בהם נכות רפואית על ידי המומחים מטעם בית המשפט (כמו טענות בתחום הנפשי), או שנקבע לגביהן כי אינן קשורות בתאונה (כמו הטענה בדבר הסחרחורות), לא תילקחנה בחשבון לצורך אומדן הנזק בגין התאונות מושא תביעה זו.

23. התובעת מנהלת חשבונות סוג 3 בהכשרתה וכן בוגרת השתלמות הנהלת חשבונות ממוחשבת. לטענתה, נכותה הרפואית מקשה עליה בביצוע עבודתה, הכרוכה בישיבה ממושכת מול מחשב וניירת, ומצריכה בין היתר קשב וריכוז.

24. התאונות דנן, שרק בגין הראשונה מהן, כאמור, נותרה נכות צמיתה, אירעו לפני שנים רבות. המהלך התעסוקתי לאורך השנים מלמד כי חרף נכותה הרפואית, שאין להקל בה ראש, התובעת הצליחה לשמור על רצף תעסוקתי במהלך רוב התקופה הרלבנטית, והיא עובדת במשרה מלאה, במקצועה, ושכרה במומה הושבח באופן משמעותי.

25. מהראיות שנשמעו, עולה כי בחודש דצמבר 08, עובר לתאונה הראשונה, סיימה התובעת תקופת עבודה של כחצי שנה בחברה מסוימת, לאחר מכן חתמה בלשכת התעסוקה. ביום 25/1/09, דהיינו - אחרי התאונה הראשונה, היא הייתה אמורה לטענתה להתחיל עבודה חדשה, בשכר של 5,000 ₪ ברוטו לחודש. בפועל- התובעת המשיכה לחתום דמי אבטלה עד חודש יוני 09, ולאחר מכן השתלבה בשוק העבודה, כמפורט בתצהירה על נספחיו. על פי הנתונים שהוצגו, התובעת החליפה מספר מקומות עבודה עובר לתאונה השנייה, אך בכולם עבדה במשרה מלאה, בשכר גבוה מהנזכר לעיל. בעקבות התאונה השנייה התובעת נעדרה כיומיים ולא הוכח כי נגרמו לה הפסדים בפועל.

מאז חודש אוגוסט 2010 ועד למועד עדותה, התובעת מתמידה בעבודתה בחברת "עזרה וביצרון בע"מ" במשרה מלאה כאמור. שכרה האחרון הידוע במומה, בהתאם לנתוני השכר האחרונים שצורפו לתצהירה (נספח ל'), עמד על כ-9,500 ₪ נטו (ברוטו שנתי פחות מס הכנסה לשנת 2017).

26. לטענת התובעת-– אלמלא התאונה, הייתה מבצעת שעות נוספות ומשביחה את שכרה עוד יותר. ברם, לא הוכח כי במקום עבודתה של התובעת, ניתן לבצע יותר שעות נוספות מאלו המבוצעות בפועל על פי תלושי השכר שהציגה. לא הוכח גם, בעדות עמית או ממונה ממקום העבודה כי התובעת מתקשה או מוגבלת בביצוע עבודתה.

27. מכל האמור, בשים לב לכך שהתאונה הראשונה החמירה (ואף הכפילה) מצב רפואי קודם, ועם זאת - בהתחשב בסוג הנכות, מהותה, גילה של התובעת, עיסוקה, ויתר השיקולים הצריכים לעניין – ראיתי להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת, על שיעור דומה לזו הרפואית.

הפיצוי המגיע:

נזק לא ממוני:

28. תאונה ראשונה, מיום 22/1/09 – בגין 9.75% נכות: 16,539 ₪. הסכום נכון למועד פסק -הדין.

תאונה שנייה, מיום 8/4/14: לא נקבעה נכות צמיתה. תקופת אי הכושר הועמדה על 4 שבועות, את הפיצוי בראש נזק זה, ראיתי להעמיד על סכום של 6,000 ₪.

הפסדי שכר או פגיעה בכושר ההשתכרות, והפסד הפרשות סוציאליות :

29. המהלך התעסוקתי של התובעת לאורך השנים, זכה להתייחסות בפרק העוסק בנכות התפקודית. עובר לתאונה הראשונה, שהיא העיקרית בתביעה דנן, שכרה של התובעת היה נמוך, מאז חודש 08/2010 התובעת מתמידה בעבודתה במקום עבודה מסודר וקבוע, במשרה מלאה, מבצעת שעות נוספות, ושכרה הושבח משמעותית.

30. הפסדי עבר:

כפי שפורט לעיל, ערב התאונה הראשונה התובעת לא עבדה, ולאחריה קיבלה דמי אבטלה עד שחזרה לשוק העבודה. ב"כ התובעת בסיכומיו, הודיע כי אין עתירה לפיצוי בגין הפסדי שכר בעקבות התאונה הראשונה (עמוד 45 ש' 32-34 לפרוטוקול), ובצדק, יש לציין.

עקב התאונה השנייה – עותרת התובעת להפסדי שכר בשיעור של 650 ₪ בגין שני ימי עבודה. ( עמ' 46 ש' 5-4 לפרוטוקול). התובעת צירפה לתצהירה (נספחים כ"ח וכ"ט) אישור מחלה למשך יומיים ותלוש שכר מחודש אפריל 2014, בו מצוין אכן ניכוי של 2 ימי מחלה. התאונה השנייה מהווה תאונת עבודה. לכן – תשלום יומיים אלו, ממילא לא היה משולם ע"י המל"ל, גם לו פנתה למיצוי זכיותיה בגין נכות זמנית, וממילא, בהיעדר נכות צמיתה, לא הייתה זכאית לתשלומים נוספים. עם זאת, התובעת לא הוכיחה באישור מעסיק כי נגרם לה נזק עקב גריעת 2 ימי מחלה מהמצבת שלזכותה, או את שווים, כאשר העיקרון הוא שגם כאשר מחושב שווי ימי עבודה הרי שאין מדובר בזקיפה מלאה.

בנסיבות אלה, ובהיעדר ראיה לא ייפסק פיצוי בראש נזק זק גם בגין התאונה השנייה.

31. פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד בגין התאונה הראשונה:

לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, בראי כלל הראיות והעדויות – בהתחשב בנכותה התפקודית של התובעת, בשכרה במומה, שהושבח כאמור, בשנות ההשתכרות שנותרו לה, במצבה שאינו קשור בתאונה הראשונה - ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש של פגיעה תיאורטית בכושר ההשתכרות שלה על סכום כולל של 50,000 ₪. סכום זה כולל את הפיצוי המגיע בגין רכיב ההפרשות הסוציאליות, והוא נכון למועד פסק הדין.

עזרת הזולת:

32. התובעת עותרת לפיצוי בראש נזק זה בסכום גלובלי של 50,000 ₪ בגין התאונה הראשונה, ובסך של 10,000 ₪ בגין התאונה השנייה.

כאמור, התאונה הראשונה, החמירה את מצבה של התובעת, כמפורט בהרחבה בפרק הדן בנכות הרפואית, כך שהיא זכאית לפיצוי בגין תרומתה של זו לצורך הקיים בעזרת הזולת – בין אם עזרת משפחה (מעבר לזו הניתנת ממילא), ובין אם עזרה בשכר . עם זאת, התובעת סובלת מסחרחורת, שהליקוי בגינה הוערך ב- 10% נכות רפואית, שיש לקבוע כי אף היא מצריכה סיוע של צד שלישי. תלונותיה הגופניות של התובעת רבות ומשמעותיות ולא ניתן לייחס את כולן לתאונה הראשונה.

בחנתי את טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, בראי כלל הראיות והעדויות, ואף נתתי את הדעת לתקופות אי הכושר הזמני, למשך כשנה וחודשיים בעקבות התאונה הראשונה, ולמשך כחודש ימים בעקבות התאונה השנייה.

לאחר שנתתי את דעת לכל הנ"ל - אני פוסקת לתובעת בגין התאונה הראשונה את הסך של 42,000 ₪ בראש הנזק של עזרת הזולת, לעבר ולעתיד גם יחד. הסכום נכון למועד פסק הדין.

אשר לתאונה השנייה, בהתחשב בתקופת אי הכושר הזמני שקבע המומחה, ובעובדה שהתובעת חזרה לעבודה בחלוף 2 ימי מחלה שניתנו לה, ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה, בגין התאונה השנייה בסכום כולל של 1,000 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

הוצאות רפואיות, לרבות נסיעות לטיפולים:

33. עסקינן בתאונה עיקרית מיום 22/1/09, לפני "חוק ההתייעלות", ובתאונת עבודה שלא הותירה נכות, מיום 8/4/14.

התובעת הגישה קבלות בגין הוצאות רפואיות שונות, וביקשה לפסוק לזכותה, בגין התאונה הראשונה, את העלויות המפורטות וכן פיצוי בגין נסיעות לטיפולים. את הדרישה בפריט זה - מעמידה התובעת על סכום כולל של 8,000 ₪ לעבר; בנוסף – מפנה התובעת לקביעת המומחה ד"ר דיין, כי תיגרמנה לה עד תוחלת חייה הוצאות רפואיות עודפות, בסך שנתי של 1,000 ₪. דהיינו - ממוצע חדשי של כ- 83 ₪ כשאת מחציתן יש לייחס לתאונה הראשונה, ואת המחצית האחרת - למצבה הרפואי שאינו קשור בה. לשיטתה, יש לפסוק לה לעתיד שני שליש מהסכום הנ"ל, ולא רק את מחציתו.

בכל הנוגע לתאונה השנייה - מבקשת התובעת לפסוק לה פיצוי גלובלי בסך של 1,000 ₪.

לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, בראי כלל הראיות והעדויות – אני פוסקת לתובעת סך כולל של 28,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות בעבר ולעתיד. הסכום נכון למועד פסק הדין.

סוף דבר

34. אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת, בגין התאונה הראשונה, מיום 22/1/09 – פיצוי בסך של 136,539 ₪. לסכום זה יתווספו השתתפות בשכ"ט עו"ד של התובעת בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק, וכן החזר בגין הוצאות משפט, הכוללות מחצית מאגרת פתיחת ההליך, וכן – מחצית מעלות חקירות המומחים, לאחר ששוכנעתי כי היה בחלק מהן צורך לשם הערכת הפיצוי המגיע. הסכום הפסוק ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין במשרד ב"כ הנתבעת 1, שאם לא כן – יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום בפועל.

35. אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת, בגין התאונה השנייה, מיום 8/4/14 – פיצוי בסך של 7,000 ₪. לסכום זה יתווספו השתתפות בשכ"ט עו"ד של התובעת בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק, וכן החזר בגין הוצאות משפט, הכוללות מחצית מאגרת פתיחת ההליך. הסכום הפסוק ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין במשרד ב"כ הנתבעת 2, שאם לא כן – יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום בפועל.

המזכירות תואיל לשלוח את פסק הדין לצדדים, באמצעות ב"כ.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ט, 01 מאי 2019, בהעדר.