בפני בקשה לגילוי חומר חקירה בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982 (להלן "החסד"פ").

1. כנגד המבקש הוגש כתב אישום בו מיוחסות לו עבירות של סחר בנשק וקשירת קשר לביצוע פשע. כתב האישום במקור (ת.פ. 4336-04-14) אחז 12 אישומים המיוחסים ל-10 נאשמים.

לאחר תיקון כתב האישום הוא כולל 6 נאשמים ו- 11 אישומים. למבקש מיוחס אישום מס' 8 המיוחס גם לנאשם 1 בתיק - סלימאן עווידה (להלן: "סלימאן").

2. על פי הנטען באישום השמיני, במועד שאינו ידוע למאשימה, בתחילת שנת 2013, נוצר קשר בין סלימאן עווידה למבקש. על פי הנטען, סלימאן מכר באמצעות המבקש נשק לתושב הרשות הפלסטינית. בנוסף, עובר ליום 11.1.14 רכש סלימאן מהמבקש נשק ומסר לו באותו יום את תמורתו. הנאשם 1 ניסה את הנשק כדי לוודא שהוא מסוגל לירות.

3. בימ"ש (כב' השופטת (בדימ') בן שלמה) קבעה ביום 24.4.14 כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למבקש בכתב האישום (מ"ת 4408-04-14). ביהמ"ש ביסס את מסקנתו על שיחות מהאזנת סתר על הטלפון של סלימאן ומעדות מדובב שהוכנס לתאו של המבקש לאחר שנעצר. בית המשפט ציין בהחלטתו כי "מתוך דבריו (של המבקש – ז.ב.) למדובב עולה שהיה קשור בהעברת נשק מהשטחים למשיב (סלימאן - ז.ב.), כך על פי הודעות המדובב. לא ברור שכך גם בהתאם לתמליל".

4. המבקש, מבקש לקבל לידיו את כל עדויות המדובב המכונה "שאדי" בתיקים אחרים ואת ההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינו של המדובב. (בנוסף התבקש תיעוד ויזואלי של חקירת המבקש שנערכה בימ"ר צפון, אך ענין זה אינו עומד יותר על הפרק משבהירה המשיבה כי היא נכונה למסור אותו לידי ב"כ המבקש).

5. לטענת המבקש, החומר המבוקש על ידו מהווה חומר חקירה בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ בהיותו חומר שיש בכוחו "להאיר" את נסיבות החקירה ולתרום לבירור האשמה המיוחסת למבקש.

6. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, עדויות המדובב בתיקים אחרים והחלטות שיפוטיות בתיקים אחרים (ככל שאכן קיימים תיקים אחרים) אינם חומר חקירה, ואין להם כל נגיעה לענייננו. יתרה מכך, הם אינם מצויים בידי המשיבה. הראיה העיקרית בהקשר להפעלת המדובב היא הקלטת עצמה, וזו נמסרה לידי המבקש.

המבקש לא השכיל להצביע על הרלוונטיות של החומר המבוקש על ידו ועל כן יש לדחות את בקשתו.

7. לאחר ששמעתי טענות הצדדים, דעתי היא שיש לדחות את הבקשה.

השאלה אם חומר מסוים מהווה "חומר חקירה" נבחנת באופן פרטני על פי טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי במסגרתו הוא מבוקש (בש"פ 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל מיום 30.12.14). על פי הפסיקה המונח את "חומר חקירה" יש לפרש פירוש רחב הכולל אף חומר ראייתי שיש לו קשר עקיף ליריעה הנפרסת במסגרת ההליך שנדון, אך אין לכלול ראיות שמידת הרלוונטיות שלהן להליך הפלילי היא רחוקה ושולית.

לאחרונה קבע ביהמ"ש (כב' השופט מזוז) בבש"פ 4508/15 אורן סבג נ' מ.י. כי:

"על מנת לעמוד במבחן הרלוונטיות ולהצדיק פגיעה בזכות לפרטיות של העד ובאינטרס הציבורי למניעת הרתעת עדים ממסירת עדות, נדרש "דבר מה נוסף", היינו אינדיקציה שיש במרשם הפלילי של עד פוטנציאל ממשי קונקרטי לתרום להגנת הנאשם.

....

האפשרות התיאורטית למצוא במרשם הפלילי סיוע להגנת הנאשם ללא כל אינדיקציה קונקרטית, אין די בה כדי להצדיק לראות במרשם הפלילי של העד משום "חומר חקירה". תקווה ספקולטיבית של ההגנה שמא יימצא בפסקי הדין הנזכרים במרשם הפלילי מידע העשוי לסייע בהגנת הנאשם, אינה מצדיקה פגיעה בזכויות עדים, והיא בגדר מה שכונה על ידי בית המשפט בעניין אל הוזייל "מסע דייג" (Fishing expeditionׂ), שאינו מצדיק הכרה במשם הפלילי של העד כ"חומר חקירה" (ההדגשה במקור – ז.ב.).

הדברים אומנם נאמרו לגבי הרישום הפלילי של עד אך הם יפים גם לענייננו וניתן ללמוד מהם גזירה שווה לגבי החלטות שיפוטיות שניתנו לגבי העד.

ומן הכלל אל הפרט:

8. לטענת ב"כ הנאשם קיים חוסר התאמה בין האמור בהודעותיו של המדובב ובין תמלול

הקלטות של שיחותיו עם המבקש, ואף ביהמ"ש שבחן את הראיות לכאורה היה ער לכך.

על הפער בין האמור בהודעות אשר נגבו מהמדובב לנשמע בקלטות השיחות שבינו לבין המבקש יוכל המותב שדן בתיק לעמוד בעצמו ולקבוע את מידת השלכתם על מהימנות המדובב. לצורך כך אין רלוונטיות למה שקבעו מותבים אחרים על המדובב בהחלטות שיפוטיות (ככל שאכן יש החלטות כאלה).

ב"כ המבקש אינה יכולה להצביע על אינדיקציה כי קיימות החלטות כאלה ובמובן זה בקשתה היא בבחינת "מסע דיג" שאינו מצדיק העתרות לבקשה.

9. חשיפת החלטות שיפוטיות שניתנו ביחס למדובב, אינן יכולות לתרום להגנתו של המבקש כאשר בחינת מהימנותו של המדובב צריכה להבחן בתיק הנדון ומתוך החומר שיעמוד לרשות בית המשפט.

10. לאור האמור הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ו, 01 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.