לעת הזו, על בית המשפט להכריע בדבר הצורך במינוי מומחה בתחום השיקום.

בטרם תיבחן העתירה לגופה, אציין פרטים הנוגעים להליך ואשר חשובים גם לצורך הכרעה בבקשה זו.

המדובר בתביעה שהגישו הוריו של התובע מס' 1, צעיר יליד 03/11/1995, זאת בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 09/10/2014, אז הוסע התובע ברכב שהיה מעורב בתאונת דרכים. בעת ההתנגשות, הועף התובע החוצה מהרכב, נמצא בזירת התאונה כשהוא מחוסר הכרה ופונה במסוק לחדר המיון במרכז הרפואי סורוקה. בהגעתו לשם ובעקבות בדיקות הדמיה, נמצא כי התובע סובל מחבלת ראש קשה, לצד חבלה רב מערכתית.

בשל חבלת ראש דיפוזית קשה נצפתה עליית לחץ תוך גולגלתי שהצריכה ניתוח דחוף. בהמשך, בשל הגדלת חדרי המוח, נזקק התובע לניתוח ראש נוסף, לצורך הכנסת דלף חדרי-צפקי. כמו כן, נזקק התובע לפיום קנה הנשימה וכן להחדרת PEG.

ביום 12/01/2015, הועבר התובע לבית החולים הרצפלד להמשך טיפול סיעודי מורכב.

עת נדרשתי לתביעה ולבקשה למינוי מומחים רפואיים, ראיתי לנכון למנות מומחה בתחום הנוירוכירורגי. בעקבות מינוי זה הוגשה חוות דעתו של ד"ר שגיא הרנוף, אשר מלמדת כי ביום 21/01/2016 נבדק התובע על ידי המומחה בבית החולים הרצפלד, שם אושפז.

על פי חוות הדעת התובע מצוי בהכרה, עיניו פקוחות והוא מבצע הוראות בסיסיות משמאל. נמצאה חולשה קשה מימין. המומחה ציין כי התובע נושם ספונטנית דרך פיום הקנה, אך ישנן הפרשות מרובות ובשל כך הפיום טרם הוסר.

בפרק המסקנות ציין המומחה כי התובע נותר עם פגיעה מוחית קשה מאוד, התקשורת עמו הינה מינימאלית ובסיסית. צוין כי התובע מרותק למיטה וכי הוא במצב "סיעודי מורכב", כאשר קיימת חולשה קשה בפלג גוף ימין.

המומחה קבע כי שיעור נכותו של התובע עולה על 100% וזאת, לצמיתות. עם זאת, ציין המומחה כי "יתכן שיפור מינימאלי בעתיד".

להשלמת התמונה אציין, כי המומחה הדגיש את נזקקותו של התובע להמשך טיפול סיעודי מלא, על כל הכרוך בכך.

לאחר שנתקבלה חוות דעתו של המומחה, עתר ב"כ התובעים למינוי מומחה בתחום השיקום. במסגרת הבקשה נטען כי כעולה מחוות הדעת של ד"ר הרנוף, בשל מצבו המיוחד של התובע, זה יזדקק לצרכים שיקומיים רבים ומן הראוי, כי מומחה שיקומי יקדים ויעריך צרכים אלה.

בשעה שנדרשתי לבקשה, הוריתי לנתבעים למסור תגובתם ואלה עשו כן. בעקבות כך הוגשה תשובה מאת התובעים לתגובת הנתבעים.

הנתבעים מדגישים בתגובתם כי דווקא בשל מצבו הרפואי הקשה של התובע והיותו מוגדר כ"סיעודי מורכב",יחד עם העובדה כי מאז הועבר התובע לבית החולים הרצפלד (12/01/2015) הוא מאושפז במוסד הנזכר ושם הוא מקבל מענה הולם וראוי למכלול צרכיו, הן בהקשר הסיעודי והן בהקשר הרפואי, כי אז אין עילה מבוררת המצדיקה מינוי מומחה בתחום השיקום.

לשיטת הנתבעים, התובע אינו "בר שיקום" והואיל והתובע זוכה לקבל מענה כולל והולם לצרכיו המיוחדים, במוסד הסיעודי בו הוא מאושפז, כי אז אין הצדקה למינוי מומחה שיקום לצורך הערכת צרכי שיקומו של התובע, מקום בו ברור כי צרכים אלו מסופקים לתובע, באופן ראוי והולם במוסד הסיעודי בו הוא מאושפז.

לא מיותר לציין, כי במסגרת תגובתם הנתבעים, רואים לנכון, להידרש ולו באופן משתמע לבחינת היתכנות חזרתו ולו בעתיד של התובע לחיק משפחתו, כאשר הנתבעים סבורים כי בשל מורכבות מצבו הרפואי של התובע ונזקקותו החדה והגדולה לעזרת הזולת, יש להניח כי בעניינו של התובע תועדף האפשרות הטיפולית המוסדית על פני זו המשפחתית. בנוסף, מציינים הנתבעים כי מינוי מומחה בתחום השיקום אינו נעשה כדבר שבשגרה ולכל הפחות ראוי כי ייעשה בשלבים מתקדמים יותר של בירור התובענה.

התובעים בתשובתם יוצאים חוצץ כנגד טענת הנתבעים לפיה, התובע אינו "בר שיקום". בהקשר זה, מציינים התובעים את העובדה כי גם המומחה שמונה על ידי בית המשפט לא שלל את האפשרות לשיפור עתידי במצבו של התובע ואם לא די בכך, הרי שמסמכים רפואיים עדכניים שהתקבלו מבית החולים הרצפלד, שם שוהה התובע, מלמדים על מגמת שיפור רצופה ועקבית, הכל כמתואר במסמכים הללו.

יצוין כי התשובה נתמכת בתיעוד רפואי עדכני מיום 15/05/2016.

סוגיה נוספת המוצאת ביטויה בתשובת התובעים נוגעת לאפשרות כי לא ירחק היום וניתן יהיה לשחרר את התובע לביתו. בהקשר זה, מדגישים התובעים כי על פי התרשמות גורמי הטיפול נוכחות בני משפחתו של התובע לצדו, תורמת באופן ניכר להתקדמות תהליך השיקום.

עיינתי בתיעוד הרפואי העדכני שהציגו התובעים, כחלק מתשובתם, ונמצא כי אכן בסמוך לאחר העברתו של התובע לבית החולים הרצפלד (12/01/2015) לא נצפתה התאוששות נוירולוגית משמעותית ותקופה ארוכה שהה התובע בהרצפלד ללא שינוי במצבו הנוירולוגי.

אולם, בהמשך "הופיעו סימנים של התאווררות, התחיל להגיב לקרובי משפחה בתיווך, לבצע פקודות פשוטות. הוחל טיפול על ידי PK-MERZ ובהמשך ריטלין, עם שיפור נוסף במצבו. הוחל טיפול שיקומי, התחיל ללכת בעזרת הליכון אמות עם תמיכה של שני מטפלים. כעת, מסוגל ללכת עד 10 מטרים, מבצע תרגילים לחיזוק שרירי ידיים, מתרגל אופניים לחיזוק שרירי רגליים... החולה משתף פעולה ומבצע פקודות, ריכוז וקשב שלו הולכים ומשתפרים" (מתוך מכתב שחרור רפואי מיום 15/05/2016).

במסמך נוסף שצורף שכותרתו "מעקב רפואי", נרשם על ידי ד"ר ט. ונדר. "בחודשים האחרונים חל שיפור תפקודי במצבו, התחיל ללכת עם הליכון... למטרת המשך טיפול שיקומי אופטימלי ושיפור תפקוד אנו ממליצים לשימוש צווארון סומי בהתאמה אישית".

נדמה כי אין צורך להכביר מילים אודות ההתקדמות שחלה, מאז נבדק התובע על ידי ד"ר הרנוף (21/01/2016) כאשר על פי דיווחים מחודש מאי 2016 ניתן בהחלט להתרשם מכך שהתובע נמצא מתאים להשתלבות בטיפול שיקומי, מתוך כוונה להביא לשיפור תפקודי וכפי שעולה מהדיווחים, אכן מהלך שיקומי זה משיג שיפור והתקדמות בתפקוד.

להשלמת התמונה בהקשר זה, אציין, כי אכן במסמכי בית החולים הרצפלד קיים ביטוי מפורש לכך שנוכחות קרובי משפחתו של התובע לצד מיטתו מביאים להיענות טובה יותר מצד התובע לטיפול הרפואי-שיקומי הניתן לו והתרשמות גורמי הטיפול היא, כי נוכחות בני המשפחה והעידוד הפעיל מצדם, מסייעים מאוד בהתקדמות תהליך השיקום אצל התובע.

אין חולק כי מינוי מומחה בתחום השיקום אינו נעשה כעניין שבשגרה (ראו בהקשר זה, רע"א 604/15 פלונית נ' בוריס קוגן ואח', נבו 10/02/2015). אולם, בנסיבות המקרה דנן ניכר וברור כי התובע נזקק להליכי שיקום ואם לא די בכך, הרי שהשתלבותו בתהליך שיקום מאומץ ומשמעותי הניבה תוצאות כבר בהיבט המידי.

אכן פגיעתו של התובע היא פגיעה קשה ונכותו גבוהה עד למאוד, אולם כפי שנאמר ברע"א 3044/01 קרייזל נ' אריק מלול ואח' (עליון 10/05/01) "כשאין מחלוקת בדבר שיעור הנכות הגבוה עקב התאונה, כגון בתאונה בה הנכות היא של 100% אף ניתן לחסוך את מינויים של מומחים רפואיים בתחומים השונים ודי יהיה במינויו של מומחה שיקום" (הדגשה אינה במקור – נ.נ.).

בדומה לכך, קובע כב' השופט זילברטל ברע"א 4102/12 גד צברי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (עליון, 02/09/12) כי "כאשר מדובר בפגיעה רב מערכתית, נוצר לעיתים צורך במינוי מומחה שיקומי. צורך זה עשוי להתגבר כאשר הנכויות נקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי ואין לבית המשפט יכולת לברר... מהם צרכיו השיקומיים של התובע, לרבות היקף העזרה לה הוא זקוק, הצורך באביזרים, נחיצותם והיקפם של טיפולים רפואיים ופארא-רפואיים...".

לבד מן העובדה כי בית המשפט חש אי נוחות לנוכח קביעת הנתבעים כי התובע אינו "בר שיקום", הרי שהתיעוד הרפואי העדכני מלמד כי התובע בר שיקום וכי בזמן הקצר שחלף מאז שולב במערך טיפול שיקומי, נרשמה אצל התובע התקדמות וחלו שיפורים, שבוודאי אינם זניחים, בתפקודו הפיזי.

בהקשר זה, ראוי להזכיר כי מדובר בבחור צעיר, יליד 03/11/1995, אשר חרף הפגיעה המוחית הקשה לצד הפגיעה הרב מערכתית, עושה מאמצים להשיג רמת תפקוד טובה יותר מזו שהייתה נחלתו בחודשים שלאחר התאונה.

לא סביר בעיניי לקבוע באופן חד ונחרץ כי נשלל הסיכוי להשיג שיקום ולו חלקי אצל התובע, מקום בו קביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם המציאות וכל שכן, בשעה שגורמי הטיפול לא אמרו נואש. יתירה מכך, אלה אוחזים בדעה כי המשך שילובו של התובע במסגרת שיקומית, בעידוד ובסיוע בני משפחה, יהא בו כדי להשיג תוצאות תפקודיות אף טובות יותר.

הרבה מעבר לדרוש, אציין כי תמוה בעיניי שב"כ הנתבעים ראה לנכון, במסגרת תגובתו לבקשה למינוי מומחה בתחום השיקום, להרחיב הדיבור בשאלה "מוסד או בית", שכן טרם בשלה העת לדון בסוגיה זו. מה גם, שהנטייה הפסיקתית הינה "להעדיף כי הניזוק ישהה בחיק משפחתו ולא במסגרת מוסדית" (מתוך ע"א 1952/11, חאלד אבו אלהווא נ' עיריית ירושלים, עליון 06/11/2012).

נוכח כל האמור לעיל, ודווקא בשל ההתקדמות שחלה באפיק השיקומי, סברתי כי נכון יהיה להורות על מינויו של מומחה בתחום השיקום לבדיקת התובע וקביעת צרכיו השיקומיים ובכלל זה, היזקקותו לאביזרים, טיפולים רפואיים ופארא-רפואיים.

קביעת זהותו של המומחה וגדרי סמכויותיו, ייעשו בהחלטה נפרדת שתינתן בסמוך.

בשל פרישתי הקרובה ונוכח הצורך בקבלת חוות דעתו של מומחה בתחום השיקום, יובא ההליך בפני ס. הנשיא - כב' השופטת דברת, לשם ניתובו מחדש וקביעתו לדיון בתחשיבי נזק בעקבות קבלת חוות דעת זו.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ו, 31 מאי 2016, בהעדר הצדדים.

חתימה