לפניי שלוש בקשות מקדמיות - בקשת הנתבע 2 לסילוק התביעה כנגדו על הסף, בקשת התובע לתיקון כתב התביעה ובקשתו למחיקה על הסף של התביעה שכנגד, לחילופין להארכת המועד להגשת כתב הגנה מטעמו.

רקע כללי ותמצית העובדות הצריכות לעניין:

ביום 7.06.15 הגיש התובע, עורך דין במקצועו, כתב תביעה כנגד הנתבעים, אב ובנו, בגדרו טען כי הוציאו דיבתו רעה. לדבריו, הנתבע 1 (ולהלן: הנתבע) פנה אליו לצורך קבלת ייצוג משפטי. התובע בדק את הפעולות המבוקשות והמצב המשפטי ומצא כי אין באלה עילה לנתבע, ולפיכך הודיעו כי לא יוכל לסייע לו.

בעקבות האמור התפתח ויכוח בין הצדדים, בהמשכו סרב הנתבע לעזוב את משרד התובע ואף הוזמנה משטרה.

לאחר האירוע הנ"ל החל הנתבע מנהל מסע רדיפה נגד התובע, תוך פירסום מודעה המגנה את התובע בעמוד הפייסבוק שלו. בהמשך אף הפיץ את המודעה בדפים נוספים רבים.

באשר לנתבע 2 (ולהלן: הנתבע 2 או האב), נטען כי פניות אליו לבקשו להשתלט על בנו, הנתבע, לא הועילו, אף שהבן משוחרר בערבות בהשגחתו.

בד בבד עם הגשת כתב התביעה, הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה וצו עשה זמני נגד הנתבעים, שיאסור עליהם להמשיך בפרסומי לשון הרע כנגדו וכן צו שיחייבם להסיר פרסומים שכבר פורסמו בפייסבוק ובכל מקום אחר.

עוד באותו יום ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, כמבוקש.

המשיבים הגישו תגובתם לבקשה ובקשה למוחקה על הסף, ככל שהיא נוגעת לנתבע 2. לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, הוסכם כי הצו יוותר על כנו, תוך הסכמה שאף המבקש - התובע יסיר כל פרסום שעשה הוא שיש לו קשר עם הנתבע.

ביום 7.7.15 הגישו הנתבעים כתב הגנה מטעמם במסגרתו עתרו פעם נוספת למחוק ו/או לדחות את התביעה נגדם על הסף בשל היעדר עילה, היעדר יריבות ו/או בהיותה מוגשת בחוסר תום לב.

לגופו של עניין השיבו, כי הנתבע אינו מכחיש שפנה לתובע על מנת שהאחרון ייצג אותו בהליך משפטי וכי התובע הודיעו שאין בידיו עילת תביעה. לטענת הנתבע, ביחס לפרסום האמור, הרי שהוא חוסה בהגנת החוק בהיותו אמת, ולפי שיש עניין צבורי בפרסום.

הנתבע טוען, כי בעקבות דרישתו כי התובע ישיב לו את שכר הטרחה ששילם, התפתח בין הצדדים ויכוח והוא פנה למשטרה. בטרם שהגיעה המשטרה היכה התובע את הנתבע והוציאו בכוח מן המשרד.

עוד נטען, כי בטרם שפרסם את המודעה נשוא התביעה, החל דווקא התובע להשתלח בו ולהכפישו בדף הפייסבוק שלו, תוך הפרת חובת החיסיון החלה על עו"ד כלפי לקוחו.

התובע אף שלח לנתבע מסרונים לטלפון הנייד בנוסח בוטה מעליב ומאיים.

בפרסמו מידע שהגיע לידיעתו עקב שירותו המקצועי וללא קבלת הסכמת לקוחו, הפר התובע את סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגיש הנתבע תביעה שכנגד נגד התובע, בגדרה עתר על רקע הדברים האמורים לחייב את הנתבע לפצותו בגין התקיפה שתקף אותו התובע במשרדו, בגין פרסום לשון הרע, בגין הפרת חיסיון עו"ד לקוח ובגין איומים.

הנתבע 2 הכחיש את כל המיוחס לו, וטען כי הוא אינו משמש כאפוטרופוס של הנתבע. ככל שהנתבע ביצע עוולה, הרי שאביו אינו מעורב בכך ואין בינו ובין התובע כל יריבות.

להלן אדרש לבקשות הצדדים:

בקשת הנתבע 2 לסילוק התביעה כנגדו על הסף

הנתבע 2 טוען כי יש לסלק את התביעה כנגדו על הסף מחמת העדר עילה והעדר יריבות. בין הצדדים לא נקשרו מעולם יחסי עו"ד לקוח או יחסים אחרים כלשהם. לא הוא שביצע את הפרסום הנטען ואף לא היה מודע אליו או לכוונת הנתבע לבצעו. נטען, כי מטרת התובע בצירופו להליך היא בבחינת עשיית עושר ולא במשפט, שכן הוא נתפס על ידו כ"כיס עמוק" והדברים עולים מהמסרונים שנשלחו לנתבע.

הנתבע 2 טוען כי אינו נושא באחריות פלילית או אזרחית למעשיו של בנו הנתבע, הוא אינו משמש כאפוטרופוס שלו ואפילו היה כזה, הרי שאין בכך כדי ליצור יריבות בינו לבין התובע.

התובע מצדו מפנה לפסיקה, לפיה בקשה לסילוק על הסף מתקבלת רק לעתים נדירות ויוצאות דופן. לטעמו, המקרה דנן אינו נופל בגדר עניינים אלה.

הן במסגרת כתב התביעה והן במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני, נטען כי האב נושא באחריות למעשיו של הנתבע מאחר שהנתבע הינו אסיר המשוחרר בערבות האב, כמו גם בשל מצבו הנפשי של הנתבע ולפי שהאב הינו אפוטרופוס שלו.

לטענת התובע, בבקשה למתן צו מניעה זמני צוין כי הנתבע מבצע את העוולות מתוך ביתו של האב ובאמצעות מכשיר הטלפון שלו.

זאת ועוד, הגשת הבקשה טרם שהוגש כתב הגנה והושלמו הליכים מקדמיים מוקדמת. בדעת התובע לבקש גילויים של מסמכים שונים, בהם מידע על מצבו הרפואי של הנתבע לצורך בירור האם שוחרר בפיקוחו של האב, מידע מהמהשרד לביטחון פנים על מנת לברר האם הנתבע שוחרר ממאסר בפיקוח או בערבות של הנתבע ומידע מחברת סלקום, על מנת לברר האם הנתבע הינו בעל מכשיר הטלפון ממנו בוצעו העוולות הנטענות.

עוד טוען התובע, כי ברשותו ראיות המסבכות את הנתבע 2 באחריות למעשי הנתבע שאין זה הזמן להציגן, וכי התנהגותו של האב בדיון בבקשה לצו המניעה מעידה על שליטתו המוחלטת בנתבע.

בתשובה לתגובה טען הנתבע 2 כי יש לדחות התגובה, שכן היא כוללת טיעונים עובדתיים שאינם מגובים בתצהיר.

לגופו של עניין טען, כי התובע מנסה לייחס לו התרשלות בפיקוח והשגחה על בנו הבגיר, שהינו בעל כשרות משפטית (עובדה שבה מודה התובע בכתב טענותיו) ואין בסיס משפטי לטענה זו.

אין אחריות שילוחית ואחריות כוללת על אפוטרופוס בתור שכזה למעשי רשלנות או מעשי עוולה המיוחסים לבנו. אחריותו של אפוטרופוס למעשה עוולה של בנו איננה אוטומטית/ מוחלטת, והיא מותנית בהוכחת חובת זהירות קונקרטית ובקיומם של יתר מבחני הרשלנות.

לטענתו, גם בהנחה ששימש כאפוטרופוס לבנו, הוא לא צפה ולא יכול היה לצפות את מעשיו, וככל והנתבע ביצע את המיוחס לו, הרי שמעשהו ניתק את הקשר הסיבתי בין המעשה לרשלנות המיוחסת לנתבע 2.

דיון והכרעה

אכן, כטענת התובע, סעד של מחיקת תביעה על הסף יינתן אך במקרים נדירים בהם ברור כי אין אפשרות כלשהי, אפילו יוכח כל האמור בתביעה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש על ידו (ראה י. זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 384).

יחד עם זאת, במקרה שלפניי סעד זה מתבקש נוכח אופן ניסוח התביעה.

עיון בכתב התביעה מעלה, כי התובע לא טען שהנתבע 2 עצמו ביצע כנגדו עוולה המנוגדת לחוק איסור לשון הרע, או כי הוא היה שותף או מעורב בכל דרך שהיא במעשים המיוחסים לנתבע. כל שנטען בתביעה (להבדיל מהצו הזמני) הינו כי פניותיו לנתבע 2 שישתלט על מעשי הבן הנתבע לא הועילו (סעיף 28 לתביעה).

אין באמור, אפילו יוכח כנכון, כדי לבסס עילה כנגד הנתבע 2 או כדי לזכות את התובע בסעד כלשהו.

יתרה מכך, אפילו היה הנתבע 2 אפוטרופוס לנתבע (ואין לפניי כל מסמך משפטי ללמד על כך), הרי שאין בתביעה פירוט מדוע יש לחייבו בתור שכזה למעשיו של הנתבע. התובע לא פירט איזו חובה הפר האב בתור אפוטרופוס, אשר יש בה כדי להטיל עליו אחריות כלשהי.

משלא יוחס לנתבע 2 מעשה כלשהו, הרי שאין יריבות בין הצדדים ויש למחוק את התביעה כנגדו.

ביחס לטענות שנטענו במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני, יובהר כי את עילות התביעה יש לפרט בכתב התביעה עצמו ולא במסגרת בקשות אחרות המוגשות לבית המשפט.

אף לגופן אין בהן ממש, וזאת בהתחשב בטענות התובע עצמו בתגובתו, כי על קיומן הוא יבקש ללמוד במסגרת הליכים מקדמיים בהם בדעתו לנקוט. ממילא אין בפיו טענה כי האב ידע או אישר את מעשי הנתבע.

טענת התובע אודות ראיות המצויות בידו המסבכות את האב נטענה אף היא בעלמא, ללא צירוף תצהיר, ולפיכך אין לייחס לה משקל כלשהו. זאת ועוד, אף לא ברור איזו ראיה יש להביא לאותה העדר השתלטות נטענת בתביעה, כך שתצמיח עילה הנעדרת לגופה מהתביעה.

משכך, יש למחוק את התביעה ביחס לנתבע 2.

הבקשה לתיקון כתב התביעה

לאחר שהוגשה בקשת הסילוק לעיל ובטרם הוגש כתב הגנה בתיק, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה. הבקשה הוגשה ללא תצהיר. במסגרת הבקשה טען התובע, כי בזמן הגשת התביעה טרם התגבש הנזק סופית, וכי בשלב זה התגלו פרסומים ומעשים נוספים של הנתבעים. משכך, מבקש הוא לתקן את כתב התביעה על ידי הוספת עילת תביעה בגין פרסומים בעל פה ביחס לנתבע והוספת עילת תביעה בגין פרסומים בעל פה ובגין הטרדה ופגיעה בפרטיות ביחס לנתבע 2.

הנתבעים מבקשים לדחות את הבקשה מאחר שלא צורף אליה תצהיר, או לכל הפחות למחוק ממנה את הטענות העובדתיות.

לטענתם, מטרת התובע בהגשת בקשה זו היא לבצע מקצה שיפורים תוך הרחבת חזית אסורה, על מנת לשכנע את בית המשפט שלא למחוק את הנתבע 2 מהתביעה.

טענות התובע בבקשת התיקון שטחיות וכלליות, ואינן מאפשרות לנתבעים לברר עם מה עליהם להתמודד.

התקנות מחייבות את התובע לפרט את הנסיבות המצריכות את התיקון ולפרט את הפרסומים אותם הוא מבקש להוסיף, על מנת לאפשר לבית המשפט לקבל החלטה מושכלת.

בתשובתו לתגובה טוען התובע, כי הבקשה הוגשה בטרם הוגש כתב ההגנה בתיק, ומשכך היא הוגשה בלי תצהיר.

דיון והכרעה

דין הבקשה להידחות.

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (ולהלן: התקנות) מורה כי בית המשפט רשאי בכל עת להתיר לבעלי הדין לתקן את כתבי טענותיהם, על מנת שיוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת. בקשה כאמור טעונה תצהיר.

בענייננו, התובע מבקש לתקן את כתב התביעה על ידי הוספת עילות תביעה לשני הנתבעים.

לא זו בלבד שהתובע לא צרף תצהיר לבקשה, אלא שאף בבקשה עצמה אינו טורח לפרט דבר באשר לאותן עילות נטענות או פרסומים שבוצעו, על מנת שניתן יהיה לשקול את הבקשה.

לא מצאתי כי יש בפסיקה אליה מפנה התובע (בש"א (ת"א) 5484/08 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' דיאקום בתקשורת 2000 בע"מ ואח') כדי לסייע לו. באותו עניין דובר על תיקון שאינו דרסטי ושאינו מהווה שינוי חזית או משנה באופן מהותי את הסוגיות הניצבות לדיון או את היקף המחלוקת. בעניין שלפניי, לכאורה בפי התובע עילות חדשות ופרסומים נוספים. אלה בוודאי משנים את חזית המחלוקת ומרחיבים אותה, ולפיכך טעונים הבהרה ותצהיר.

לאור האמור, דין הבקשה להידחות.

בקשת התובע למחיקה על הסף של התביעה שכנגד

התובע הגיש בקשה למחיקה על הסף של התביעה שכנגד. לטענתו, עוד ביום 7.6.15 הגיש הנתבע נגדו תביעה קטנה (ת"ק עפולה 12376-06-15) בגין אותו אירוע (עותק התביעה צורף לבקשה). התובע (כאן) הגיש כתב הגנה והתיק נקבע לשמיעה.

התובע טוען כי הסעד בשתי התביעות זהה (אף כי הורחב במידת מה בתביעה שכנגד).

על פי הנטען, בהתאם לתקנות 45 ו- 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, יש לראות את כל הסעדים הנתבעים בתביעה השנייה כסעדים שכבר נתבעו בתביעה הראשונה או כסעדים שהנתבע ויתר עליהם בעת הגשת התביעה הראשונה, ולפיכך יש להורות על מחיקת ההליך.

הנתבע בתגובתו ביקש לדחות את הבקשה, מחמת אי צירוף תצהיר. לגופו של עניין ציין, כי בין לבין נמחקה כבר התביעה הראשונה. התביעה שכנגד אינה מכילה את אותם טענות וסעדים, והיא עומדת כתביעה עצמאית ונפרדת מהתביעה הראשונה.

בדיון שהתקיים בפניי אישר התובע כי התביעה הקטנה אכן נמחקה, אולם לדבריו הנתבע הגישה מחדש, כנגד תביעה קטנה אחרת שהתובע הגיש נגדו.

בעקבות טענה זו ביקש ב"כ הנתבע להתייחס לטענה בכתב. במסגרת התגובה נטען, כי עיון בתביעה החדשה העלה כי אין המדובר באותן עילות תביעה. אכן, חלק מהטענות הנזכרות בהליך זה נטענו שם כרקע לתביעה הקטנה שהוגשה, אולם זו מתמקדת בהחזר שכה"ט ששולם לתובע ותביעה להשבת סכומים שאביו שילם. עובדות אלה ידועות לתובע, אשר בכתב הגנתו שם מאשר מפורשות את הדברים.

זאת ועוד, ולמען הזהירות, הנתבע כבר הגיש לבימ"ש לתביעות קטנות בקשה לתיקון כתב התביעה, וקרוב לוודאי שבקשה זו תתקבל.

התובע השיב לתגובה והוסיף, כי מדובר במסכת עובדות אחת שעומדת ביסוד שתי התביעות. הוא אישר שהסעדים המבוקשים בשתי התביעות שונים, אך לטענתו המדובר בעילת תביעה אחת והלכה למעשה יש בפנינו פיצול סעדים שהנתבע אינו רשאי לעשותו.

דיון והכרעה

הסכסוך בין הצדדים אשר יסודו באותה התקשרות, הוליד הליכים שונים – הליך זה שלפניי ושלוש תביעות קטנות שהגישו הצדדים זה כנגד זה.

תקנה 44 לתקנות קובעת, כי תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו, וכי תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יוכל להגיש לאחר מכן תובענה לקבלת אותו חלק.

תקנה 45 קובעת, כי תובע שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת רשאי לתבוע את כולם או מקצתם, אך אם לא תבע את כל הסעדים, יוכל לתבוע את הסעדים שלא נתבעו רק ברשות בית המשפט.

לעניין עילות התביעה קובעת תקנה 46, כי התובע רשאי לאחד לתובענה אחת כמה עילות. כאשר הרעיון העומד בבסיסי התקנות הינו שלא להטריד את הנתבע ואת בית המשפט בתביעות שונות בגין אותה עילה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, עמ' 331).

השאלה העומדת לבחינה הינה האם מדובר באותה מסכת עובדתית העומדת ביסוד ההליכים.

"המבחן להגדרת "עילה" לעניין זה (תקנות 44 ו- 45) , הוא כל אשר בלשון בני אדם נחשב לסיבה הדומיננטית של התביעה או התביעות שהוגשו" (א' גורן, שם, בעמ' 335).

ובהמשך נאמר:

"לבחינת זהות העילות "אין צורך שתהיה חפיפה מוחלטת בין העניינים הנדונים בשתי התביעות, כל עוד השאלה המהותית בשתיהן זהה, על מנת שתיקבע זהות העילות"... העילה נחשבת לעילה זהה אם הסכסוך בשאלה המהותית הוא זהה".

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בעקבות הבקשה דנן ביקש הנתבע למחוק את התביעה הקטנה הראשונה שהגיש (ת"ק 12376-06-15 בשלה הוגשה בקשה זו), וזו בינתיים נמחקה.

מחיקת תביעה, כידוע, אינה יוצרת מעשה בית דין, וממילא העובדה שלא נדונה כלל מייתרת את החשש שהנתבע (התובע כאן) יוטרד בגין אותו הליך פעם נוספת.

עיון בתביעה השניה (ת"ק 39410-01-16) מעלה, כי אין ביסודו מסכת עובדות זהה לתובענה שלפניי. אף כי הנתבע (התובע שם) חוזר על השתלשלות העניינים המלאה בין הצדדים, הדברים נטענו שם לדבריו כ"רקע" לתביעה, בעוד שהמוקד שלה הינו בדרישתו להשבת הכספים ששולמו כשכ"ט משלא ניתן השירות לשמו שולמו, וכן לפיצוי בגין תביעת סרק שהוגשה כנגדו על ידי התובע (ת"ק 367011-11-15). בהליך שלפניי, מסכת העובדות נוגעת לארועים שהתרחשו לאחר סירוב התובע להשיב את הכספים – הפרסום הנטען, הטענה להפרת חיסיון עו"ד לקוח,טענות בדבר אלימות שננקטה ואיומים שהושמעו.

לפי שביסוד הדברים עובדות שונות, הרי שלא ניתן לומר כי מדובר באותה מסכת עובדתית.

לסיכום, הבקשה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבע 2 בסך של 1,500 ₪.

אשר להוצאות הנתבע, הרי שלאלה יידרש בית המשפט במסגרת פסק הדין.

התובע יגיש כתב הגנה לכתב התביעה שכנגד בתוך 30 יום מהיום.

כמו כן ולמען ייעול ההליך, ניתן בזאת צו לגילוי מסמכים הדדי, כללי וספציפי וכן למתן תשובות לשאלון ופרטים נוספים. הצו יקוים תוך 21 יום מקבלת דרישה בכתב. דרישה בכתב תוגש לא יאוחר מ - 45 ימים מהיום.

ניתן בזאת צו לעיון הדדי במסמכים שיקויים תוך 21 יום מקבלת דרישה לעיון. דרישה לעיון תוגש לא יאוחר מ7- ימים מקבלת תצהיר גילוי מסמכים.

אני קובעת ישיבת ק"מ נוספת וזאת ליום 30.10.16 שעה 10:00

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ו, 05 יוני 2016, בהעדר הצדדים.