1. עניינה של התביעה נזקים שנגרמו לרכבו של התובע (פורד מונדאו, מ.ר. 7727462) בתאונת דרכים שאירעה בכביש 6 ביום 16.3.15, בעת שפגע בו רכב הנתבעות (קיה, מ.ר. 78-019-31), שבו נהגה הנתבעת 1. סכום התביעה 19,917 ₪ והוא משקף פיצוי על נזק בהתאם לדוח שמאי בסך 14,914 ₪, שכר טרחת שמאי בסך 944 ₪, אבדן זמן, הוצאות, טרחה ועגמת נפש בסכום כולל של 4,059 ₪.

2. אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה היתה תאונת שרשרת וכי מלבד פגיעת רכב הנתבעות ברכב התובע, פגע גם רכבו של התובע ברכב שנסע לפניו. המחלוקת בין הצדדים מתמצית בשאלה הבאה: האם רכבו של התובע נפגע תחילה על ידי רכב הנתבעות, ניזוק בחלקו האחורי ונהדף לעבר הרכב שלפניו, ואגב כך ניזוק גם בחלקו הקדמי, כגרסת התובע, או שמא התובע פגע תחילה ברכב שלפניו וניזוק בחלקו הקדמי, ורק לאחר מכן פגע רכב הנתבעות ברכב התובע, הצטרף לתאונת השרשרת, וגרם נזק לחלקו האחורי של הרכב בלבד, כגרסת הנתבעות. הנתבעות אינן חולקות, למעשה, על אחריותן לנזק במוקד האחורי של רכב התובע אלא רק על הנזק שנגרם לחלקו הקדמי של רכבו.

3. התובע העיד כי נסע בכביש ומשהבחין בעומס התנועה לפניו, בלם ואז פגע בו רכב הנתבעות והדפו לעבר הרכב שלפניו. התובע העיד כי רכבו לא היה במצב עצירה אלא במצב של נסיעה ובלימה בעת שנפגע. התובע העיד כי לא ראה את מי שנסע מאחוריו.

4. הנתבעת 1 העידה כי נסעה במהירות סבירה וכאשר רכב התובע בלם, לא הספיקה לבלום. "ראיתי מעין פקק ואני זוכרת שהצטרפתי לתאונה".

5. מטעם הנתבעות העידה גם עדה בשם רויטל, שהיא חברתה של הנתבעת 1 ובאותה עת עבדו השתיים באותו מקום עבודה. רויטל העידה כי "הוא נתן ברקס בלי לאותת, בלי שום דבר, נהג חדש". התרשמתי כי העדה רויטל עשתה ככל יכולתה לסייע לעניינה של הנתבעת והא ראייה, רויטל העידה כי "הוא נכנס לנתיב בלי לאותת והיא לא יכלה לבלום". הטענה כי התובע נכנס לנתיבה של הנתבעת לא הועלתה בשום מקום בכתבי הטענות של מי מהצדדים ואף לא בעדותה של הנתבעת עצמה.

6. מבין שתי הגרסאות עדיפה בעיני גרסת התובע וזאת מן הטעמים הבאים:

(1) גרסת התובע נראתה לי מהימנה, סדורה וברורה. יובהר, כי אינני מטיל ספק במהימנות הנתבעת והעדה מטעמה אולם אני סבור כי, כבהרבה מקרים דומים, התרשמותן מאותן שניות היתה חלקית, ועיצובה בתודעתן, מטבע הדברים, על רקע העניין הסובייקטיבי שיש לנתבעת בתוצאות ההליך.

(2) התרשמתי כי הנתבעת וחברתה, שהיו במכונית שמאחור לא יכלו לראות בצורה ברורה את המתחרש לפני רכבו של התובע. הנתבעת העידה כי "הצטרפה לתאונה" אולם לא ידעה לתאר דבר אודות השניות שלפני רגע הפגיעה ברכב התובע. הנתבעת וחברתה לא ידעו לתאר את פגיעת התובע ברכב שלפניו וספק רב בעיני אם היו יכולות לדעת על פגיעה כזאת לפני שרכב הנתבעות פגע ברכב התובע, שהיה עדיין במצב של נסיעה כאשר נפגע מאחור.

(3) הנתבעות לא צירפה לכתב ההגנה מסמך דיווח כלשהו של הנתבעת, בין הודעת ביטוח ובין דיווח לנתבעת 2 וגם כתב ההגנה של הנתבעות "רזה" מאד ולא מפרט דבר מבחינת השתלשלות העובדות, למעט הטענה כי רכב הנתבעות "הצטרף" לתאונה. דלות הגרסה העובדתית של הנתבעות בכתב ההגנה, העדר הודעת ביטוח או כל מסמך דיווח רלוונטי אחר ודלות עדויותיהן של הנתבעת וחברתה, מקשים על גיבוש גרסה קוהרנטית מטעם הנתבעות.

7. על בסיס כל זאת, אני מוצא כי התובע עמד בנטל ההוכחה והראה כי הנתבעות הן האחראיות העיקריות לתאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבור כי יש לייחס לתובע מקצת האחריות לנזק לחלקו הקדמי של הרכב, בגין אי שמירת מרחק מתאים מן הרכב שלפניו. כזכור, הפגיעה ברכבו של התובע אירעה בעודו במצב של נסיעה ולו היה התובע שומר מרחק ראוי מן הרכב שלפניו, היה הנזק לחלקו הקדמי של הרכב נמנע, במלואו או בחלקו. העדה רויטל העידה כי התובע לא שמר מרחק מן הרכב שלפניו ועדות זו, יש בה כדי לתמוך ולו במידה צנועה במסקנה זו, המבוססת בעיקרה על נסיון החיים והשכל הישר. אני מעריך את אחריותו של התובע לנזק לחלקו הקדמי של הרכב בכשליש.

9. סיכומו של דבר, הנתבעות יפצו את התובע על מלוא הנזק שנגרם לחלקו האחורי של הרכב ועל שני שלישים מן הנזק שנגרם לחלקו הקדמי. כמו כן, ישאו הנתבעות בחלק הארי של אותן הוצאות שהוציא התובע, שעליהן הוא ראוי להחזר, בהתאם לחישוב הבא:

מלוא הנזק האחורי (לפי הערכת שמאי) בתוספת מע"מ – 7,115 ₪;

שני שלישים מן הנזק במוקד הקדמי בתוספת מע"מ – 4,412 ₪;

חלק מירידת הערך – 800 ₪;

חלק משכר טרחת השמאי – 600 ₪;

טרחה והוצאות שונות - 750 ₪.

סך הכל – 13,677 ₪.

10. הנתבעות ישלמו לתובע סך 13,677 ₪ בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ו, 13 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.