בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1. ביום 8/6/15 הגיש התובע על ידי הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 148,087 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונו של הנתבע אצל התובע המורכבת בעיקרה מהלוואה מיום 20/8/14 על סך 156,100 ₪, בגינה נפתחה הלוואת פיגור ביום 20/10/14.

2. כתב התביעה נמסר לאימו של הנתבע וופא, שהיא גם מיופת כוחו בחשבון, בכתובת שהנתבע מסר לתובע בעת פתיחת החשבון ברח' יוחנן הקדוש 19 בחיפה. כיוון שלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, ניתן ביום 16/10/15 פסק דין המחייב את הנתבע בסכום התביעה בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.

3. ביום 30/11/15 הגיש הנתבע את הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין. הנתבע טוען כי לא קיבל את התביעה, לא חתם על אישור המסירה והוא אינו יודע מי קיבל את התביעה במקומו וחתם על אישור המסירה. הנתבע טוען כי התביעה לא נמסרה בכתובתו הנכונה שכן מזה שנתיים לפחות, מאז שהתחתן, הוא גר בדרך יפו 73 בחיפה.

4. לגופו של עניין, טוען הנתבע כי יש לו טענות הגנה רבות כנגד סכום החוב וכנגד מרכיב הריבית השנתית. הנתבע טוען כי מעולם לא חתם ולא הסכים לשלם ריבית שנתית בגובה של 15% שהופכת את הבנק לשוק אפור. עוד טוען הנתבע כי התובע פעל כלפיו בחוסר תום לב כאשר לא שלח לו התראות בכל הקשור לחובו לבנק ופרע על דעת עצמו פק"מ בסך של 60 אלף ₪. עוד טוען הנתבע כי התובע אישר לו אשראי גבוה במיוחד מבלי לקבל בטחונות ראויים ובכך גרם להסתבכותו. לפיכך מבקש הנתבע לבטל את פסק הדין ולתת לו אורכה בת 30 יום להגשת בקשת רשות להתגונן. הבקשה נתמכת בתצהיר על דרך ההפנייה, אשר אינו מתאים לבקשה מסוג זה.

5. בהחלטת הביניים מיום 30/11/15 ציינתי כי לא ברור מדוע הנתבע לא עיין בתיק בית המשפט טרם הגשת הבקשה כדי לדעת מי קיבל עבורו את התביעה. אין ספק שהנתבע קיבל החלטה זו שכן ביקש לאחר קבלתה להמיר את הסכום של 2,000 ₪ במזומן, שנקבע באותה החלטה כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין, בהתחייבות עצמית. הבקשה להמרה נדחתה ובכל זאת הנתבע לא הפקיד את הסכום שנקבע במועד שנקבע ואף לא הפקיד אותו עד עצם היום הזה.

6. ביום 25/12/15 הוגשה תגובת התובע לבקשה. נטען כי ב"כ הנתבע לא המציא את הבקשה לב"כ התובע, אשר הוציא את הבקשה מאתר נט המשפט. נטען כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר מתאים ודי בכך כדי לדחותה על הסף. נטען כי התביעה נמסרה לכתובתו של הנתבע כפי שנמסרה לבנק במעמד פתיחת החשבון וכפי שהופיע בספח ת.ז. אותו מסר הנתבע לתובע במעמד פתיחת החשבון. נטען כי הנתבע לא טרח לעדכן את הבנק בשינוי כתובתו ולכן המסירה בוצעה כדין. מודגש כי הנתבע לא מתייחס כלל לקבלת המסירה על ידי אימו ולא מסביר מי מתגורר בכתובת ברח' יוחנן הקדוש 19. מודגש כי מקבלת המסירה היא מיופת כוח בחשבון כאשר למסמכי פתיחת החשבון צורף צילום ת.ז. של האם. מודגש כי הנתבע לא מציין כיצד הגיע לידיו פסק הדין ולא בכדי שכן פסק הדין הודבק באותה כתובת ברח' יוחנן הקדוש 19 בחיפה בביקור השלישי ביום 18/11/15.

7. נטען כי טענות ההגנה שמעלה הנתבע במסגרת הבקשה הן טענות קלושות שאין בהן כדי לבסס הגנה אמיתית כנגד התביעה. הטענה בעניין גובה הריבית היא טענה סתמית המתעלמת מהאמור בסעיף 1.3 של התנאים הכלליים וכן מהאמור בסעיף 3 של הבקשות להקצאת אשראי עליהן חתם הנתבע בהזדמנויות שונות. נטען כי הטענה לפיה הבנק העמיד לנתבע אשראים מבלי לקבל בטוחות אינה מתיישבת עם טענת הנתבע לפיה היה בחשבונו פק"מ בו נצברו כ – 60 אלף ₪. נטען כי בפועל ביום 27/1/14, לאחר שהנתבע לא עמד בהחזרי ההלוואות וצבר יתרת חובה, מומשה בחשבונו תוכנית חיסכון בסך של 57,572 ₪. לתגובה צורפו דפי חשבון מחודש פברואר 2014 המלמדים כי הנתבע לא עמד בפרעון ההלוואה במשך תקופה ארוכה וצבר יתרות חובה הולכות וגדלות בחשבונו.

8. לאור האמור בהחלטתי מיום 26/1/16, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק, לאחר שהנתבע לא טרח להשיב לאמור בתגובה במועד שנקבע.

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

10. ברע"א 3090/91 כדן נ' בנק ברקליס דיסקונט קבע כב' השופט שלמה לוין כי אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק כאשר כתב התביעה הומצא בכתובת אותה מסר הלקוח לבנק. לפיכך אין מקום לקבל את טענת הנתבע לפיה נפל פגם בהמצאת התביעה לידי אימו בכתובת אותה מסר הנתבע בעת פתיחת החשבון ברח' יוחנן הקדוש 19 בחיפה. כך בפרט בנסיבות המקרה שלפניי כאשר הוצגו מסמכים לפיהם מקבלת המסירה היא לא רק האימא של הנתבע אלא גם מיופת כוחו בחשבון נשוא התביעה.

11. באשר לסיבת המחדל, עולה מהחומר המצוי בתיק כי הנתבע עבר להתגורר בכתובת אחרת מבלי שטרח לעדכן בכך את הבנק וזו כנראה הסיבה לכך שלא הגיש בקשת רשות להתגונן במועד. סיבה משוערת זו מלמדת על התרשלות ולא על זלזול ולכן אין בה די כדי לסגור בפני הנתבע את שערי בית המשפט מבלי לבחון את טענות ההגנה שהעלה.

12. למעשה ניתן היה לדחות את הבקשה לביטול פסק דין על הסף בשל שתי טענות דיוניות נכונות שהועלו על ידי ב"כ התובע במסגרת התגובה ולא זכו לכל מענה. כך הטענה לפיה הבקשה לביטול פסק דין לא הומצאה לב"כ התובע, המאפשרת לדחות את הבקשה על הסף בהתאם לתקנה 242. כך הטענה לפיה הבקשה נתמכת בתצהיר על דרך ההפנייה, במקום בתצהיר מפורט כמתחייב בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון .

13. גם לגופו של עניין, אין בטענות ההגנה שהועלו כדי להקים לנתבע הגנה אפשרית ולו בדוחק מפני התביעה. הטענה בעניין שיעור הריבית, היא טענה סתמית וכללית המתעלמת מכך שהנתבע חתם על טופס תנאים כלליים במסגרת מסמכי פתיחת החשבון. גם במישור החשבונאי, אין כל בסיס לטענה לפיה ריבית שנתית של 15% לשנה היא ריבית של שוק אפור. הטענה לפיה הבנק התובע נתן לנתבע אשראי ללא בטחונות, אינה מתיישבת עם טענת הנתבע לפיה במהלך ניהול החשבון מימש התובע תוכנית חיסכון בסך של כ – 60 אלף ₪. גם לאחר שהתובע פרש תמונה רחבה בכל הנוגע לאופן ניהול החשבון באמצעות מסמכים רלבנטיים, לא ניסה הנתבע לפרט טוב יותר את טענות ההגנה הכלליות שהעלה במסגרת תשובה לתגובה.

14. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק דין ומחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

על החלטה זו רשאי הנתבע להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 30 יום ממועד קבלתה.

ניתנה היום, כ' אדר א' תשע"ו, 29 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.