תביעת נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שקרתה ביום 4.11.14 בה היה מעורב אוטובוס של הנתבעת 2 שהיה נהוג על ידי הנתבע 1.

גרסת נהג התובעת הינה:

נסעתי ברחוב בן יהודה מדרום לצפון. בנתיב הימני. הגעתי לצומת בן יהודה – מאפו, נעצרתי, אחרי שורה של, אני מעריך אוטובוס שהיה לפנים ועוד 3-4 מכוניות לפני. הרמזור התחלף לירוק, אני מבחין שמכוניות עוקפות את האוטובוס שעמד בצומת, ונוסעות, אחת ישר ואחת ימינה לרחוב מאפו, ימינה הכוונה מזרחה. גם אני, לצערי מרגיש שאני חייב לעקוף את האוטובוס, בדרכי לפניה ימינה, לרחוב מאפו, מזרחה. תוך שאני מבצע את הפנייה, פתאום אני מרגיש באוטובוס שהוא התחיל פתאום לנסוע, אוטובוס שהיה דומם לחלוטין ופתאום התחיל לנסוע וחובט בי בדופן הימנית – אחורית, בכנף הימנית – אחורית של הרכב שלי. אני נעצר בצומת, לבחון מה קרה לו ומה קרה לי, אני רואה שחטפתי פגיעה בכנף הימנית, מעיכה בכנף הימנית. שאלתי אותו למה אתה מתחיל לנסוע פתאום כשאתה בעצם היית תקוע זמן מה, וראית שכולם עקפו אותך, לא שמעתי שום תשובה הגיונית ממנו, וזהו. הלכתי לדרכי. החלפנו פרטים והלכתי לדרכי.

ש. הצד השני טוען שהוא כל הזמן היה בנסיעה, הגחת מהנתיב השמאלי ועקפת אותו, תתייחס?

ת. קודם כל אני רוצה לומר שבן אדם שרוצה לפנות ימינה לא נמצא בצד שמאל אף פעם, מי שרוצה לפנות ימינה נמצא בצד ימין. היו הרבה מכוניות לפני בצד ימין וגם אני . פתאום התחילה שיירה שעקפה את האוטובוס מצד שמאל. אני התייחסתי לאוטובוס כדומם ולהפתעתי ברגע שהתחלתי לנסוע, זה לקח המון זמן, לא זמן קצר שאפשר להניח שהאוטובוס בסדר ותכף הולך לנסוע.

הנתבע 1 לא התייצב לעדות, מאחר ולפי דברי ב"כ הנתבעת 2 הוא כבר לא עובד בדן ולא הצליחו לאתרו. אף שהנתבעים לא הציגו עדות נגדית, שוכנעתי כי במקרה זה אין מקום להטיל עליהם אחריות.

מדובר בתאונה שהתרחשה בצומת כאשר כידוע, חל איסור לעקוף בצומת (ראו תקנה 47(ה) לתקנות התעבורה, האוסרת ביצוע עקיפה בצומת אם זו לא הושלמה בטרם הגיע לצומת), ואין חולק כי נהג התובעת עקף את האוטובוס כדי לפנות בצומת ימינה לרחוב מאפו. ייתכן כי סמך על התנהגותם של נהגים אחרים שעקפו את האוטובוס אולם, הוא לא היה חייב לעשות כן, ויכול היה לחכות שהאוטובוס יתקדם.

הטענה כי האוטובוס היה דומם מבחינתו לא הוכחה ולכל היותר מדובר בתחושה אישית ובפרשנות סובייקטיבית אישית שלו את תנאי השטח, שכן הא ראיה כי האוטובוס התקדם. בהקשר זה נשאל העד:

ש. אתה טוען בהודעתך שראית אוטובוס תקוע בצומת, על אף שהרמזור ירוק, וכשאתה נכנס לו לנתיב ועוקף אותו, הוא מתחיל לנסוע, בדיעבד אתה מבין שהוא לא היה תקוע?

ת. הוא היה נראה תקוע, או שעמד או שנרדם. אני לא יודע מאיזו סיבה.

אדרבא, תמונות שהוצגו לבית המשפט ואשר צולמו לאחר התאונה מראות כי אורות האוטובוס דולקים והדבר מלמד כי ככל הנראה היה פעיל.

נהג התובעת נשאל וענה:

ש. אם אומר לך, שנהג האוטובוס אומר שהוא עמד, הוא נוסע ישר, ולא תקול ולא תקוע, אחרי שני רכבים בפניה למאפו, כשהתחלף לירוק והם התחילו לפנות למאפו, רכבים לפניו עמדו, וגם הוא עמד, היו הולכי רגל שחצו את רחוב מאפו, וזה גרם לעיכוב לכל מי שרצה לפנות ימינה ובעקבות כך גם האוטובוס נעצר למס' שניות, אתה יכול לשלול?

ת. זה לא נכון.

ש. ראית מה היה במאפו, איך אתה יכול לראות מה היה שם כשאתה מאחורה?

ת. זה צומת מרומזר, התנועה מוסדרת גם למכוניות וגם להולכי רגל, כשאני התחלתי את הפניה ימינה הצומת היה נקי לחלוטין.

איני מקבל תשובה זו. נהג התובעת היה מאחורי האוטובוס והוא לא יכול היה לראות מה קורה ברחוב מאפו. אמנם ייתכן כי כאשר פנה לא היו הולכי אך אין מכך להסיק כי גם לפני כן לא היו הולכי רגל. נהפוך הוא, סביר כי לא היה נוצר עיכוב והאוטובוס היה ממשיך בדרכו ללא הפרעה ואז ככל הנראה התאונה לא היתה מתרחשת.

העובדה כי התאונה קורית בדיוק כאשר רכב התובעת מבצע את הפניה ימינה תומכת בטענת הנתבעת כי האוטובוס לא היה תקול וכי מדובר בעקיפה אסורה בצומת ובחוסר זהירות.

נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.

ניתן היום, ה' סיוון תשע"ז, 30 מאי 2017, בהעדר הצדדים.