מבוא

בפניי תביעה שהוגשה כהמרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי כנגד שני המשיבים במסגרתה עותר המבקש כדלקמן:

• ליתן צו המצהיר כי המבקש הינו הבעלים החוקי ובעל הזכויות ברכב מסוג מרצדס מ.ר. 3550566 (להלן - הרכב) לעניין רישומו של זה בכל המוסדות הרלבנטיים לכך;
• ליתן צו המצהיר כי העברת הבעלות על הרכב על שמו של המשיב 2 נעשתה תוך זיוף חתימת המבקש או פרטיו האחרים;
• ליתן צו המצהיר כי העברת הבעלות על שמו של המשיב 2 נעשתה שלא כדין ובחוסר תום לב ודינה להתבטל;
• ליתן צו המצהיר כי הסכם מכירת הרכב בין המבקש והמשיב 1 הופר על ידי המשיב 1 ;
• ליתו צו עשה המורה למשיבים לעשות כל פעולה לצורך רישום הרכב על שמו של המבקש ו/או כל צו אחר בנסיבות העניין על פי שיקול דעת בית המשפט.

טענות הצדדים

המבקש טוען כי הוא הבעלים של הרכב נשוא התובענה וכי הוא התקשר בהסכם למכירת הרכב הנ"ל למשיב מספר 1. ביום 17.4.14 נחתם הסכם מכירת הרכב בין המבקש למשיב מספר 1 בעבור תשלום בסך 265,000 ₪ אשר בוצע באמצעות ארבע המחאות דחויות. עוד נקבע כי הגם שהחזקה ברכב תועבר עם חתימת ההסכם הרי שהבעלות ברכב תועבר רק לאחר פירעון כל ההמחאות וכי במקרה של אי כיבוד איזה מבין השיקים יוכל המבקש לקחת את רכבו חזרה באופן מיידי.

המבקש טוען כי ההמחאה האחרונה מבין ארבע ההמחאות הנדונות על סך 85,000 ₪ לא נפרעה ועל כן פנה הוא למשיב 1 על מנת שידאג לפירעונה. משזה לא נענה, דרש לקבל חזרה את החזקה ברכב על פי ההסכם.

משלא נענתה גם דרישתו זו, פנה המבקש ללשכת ההוצאה לפועל לנקיטת הליך מתאים ואז הסתבר לו כי הרכב רשום על שמו של המשיב 2 וזאת מבלי שהוא עצמו היה מודע להעברת הבעלות שבוצעה ומבלי שהיה שותף לה כבעלים הרשום של הרכב במועד ההעברה. מכך טען המבקש כי מסמכי העברת הבעלות זויפו ובשים לב להחלטות שניתנו במסגרת תיק ההוצאה לפועל על רקע טענה זו - הוגשה התביעה דנן.

המבקש טוען כי העברת הבעלות נעשתה תוך זיוף ומרמה וכי מכלול הנסיבות הכרוכות בעסקה הנטענת בין המשיבים ובין עצמם, לרבות מועד זיכרון הדברים אל מול מועד רישום הבעלות הנטענת, מעידים על פעולה בחוסר תום לב ומתוך כוונה להבריח, כהגדרת המבקש, את הרכב אל מחוץ להישג ידו. בנסיבות אלו עותר המבקש למתן הסעדים ההצהרתיים והאחרים כמפורט בכתב התביעה.

המשיב 1 (הרוכש בעסקה המקורית) לא הגיש תשובה להמרצת הפתיחה ולא התייצב להליך ולכן ניתן פסק דין בעניינו בהעדר תשובה המורה כמבוקש וזאת כבר ביום 22.3.16.

משכך במישור היחסים שבין המבקש והמשיב 1 נוצר מעשה בית דין.

המשיב 2 (שעל פי טענתו רכש מהמשיב 1 והינו בעלי הרכב) הגיש תשובתו להליך והתנגד לבקשה.

לטענתו, הוא רכש את הרכב מהמשיב 1 בתום לב ובתמורה מלאה בסך 245,000 ₪ וכי הוא קיבל לידו את החזקה בממכר באופן המגן עליו מפני טענות המבקש אשר נטענות נגדו בחוסר תום לב.

המשיב 2 טען כי לא היה מודע לעסקה בין המבקש והמשיב 1 ותנאיה וכי העסקה בינו ובין המשיב 1 נעשתה בתום לב והושלמה זה מכבר בהעברת התמורה והחזקה בממכר. עוד נטען על ידו כי רישום הבעלות במשרד הרישוי אין בו כדי לגבור על הוראות דיני הקניין וכי יש לראות ברכב נשוא התביעה כרכב שהוא בעליו החוקיים וכי בנסיבות העניין עומדת לו תקנת השוק.

משלא עלה בידי להביא הצדדים להסכמה התקיים דיון לגופו של עניין במסגרתו העידו בעל הדין ועד מטעם המבקש ולאחריו נשמעו סיכומי הצדדים. בהתחשב בנסיבות העניין ולבקשת המבקש ניתן סעד ארעי שאסר על המשיב 2 לבצע כל דיספוזיציה או העברה מכל מין וסוג שהוא ברכב המדובר.

בין לבין הוגשה בקשה לביזיון החלטת בית המשפט בסעד הזמני שניתן ולאחר שגם לאחריה לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה - אין מנוס ממתן פסק דין.

תמצית ההכרעה

לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, שמיעת העדים מטעם הצדדים וסיכומי ב"כ הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל ככל שהדבר נוגע לסעדים ההצהרתיים המבוקשים במישור היחסים בין המבקש והמשיב מספר 2 וכי דין טענת המשיב 2 לעניין תקנת השוק להידחות.

להלן הנימוקים.

דיון

כנגד המשיב 1 שלא הגיש תגובתו ולא התייצב לאף אחד מהדיונים שהתקיימו בתיק ניתן פסק דין בהעדר הגנה. המשיב 1 אף לא זומן להעיד במסגרת ההליך ולדברים תינתן הנפקות המתאימה בהמשך.

מטעם המבקש הגישו תצהיר והעידו: המבקש בעצמו וכן עד מטעמו: מר אמג'ד הזימה.

מטעם המשיב 2 הגיש תצהיר והעיד: המשיב 2 בלבד.

עדות המבקש

המבקש חזר על האמור בתצהיר התומך בכתב הטענות מטעמו מיום 9.6.15 ועמד לחקירה נגדית ממושכת מצד ב"כ המשיב 2 בדיון מיום 22.3.16. יצוין כי המבקש עמד לחקירה גם במסגרת הבקשה לסעד הזמני ביום 17.9.15.

עדותו בשני הדיונים ניתנה באופן שוטף, ברור, נינוח. הוא היה בקיא היטב בפרטי העניין ותשובותיו היו ענייניות וטובות ומצאתי לתת אמון בגרסתו ההגיונית והסדורה אשר לא נסתרה ולא הופרכה ונתמכה בראיות נוספות לרבות עדות המשיב 2.

המבקש הסביר כי התקשר בעסקה עם המשיב 1 וכי שלוש מבין ההמחאות נפרעו. עוד אישר כי אמנם ראה במהלך פרק הזמן שלאחר ביצוע העסקה את המשיב 2 עושה שימוש ברכב, אך הסביר כי לא פעל כנגד האמור בשים לב לכך שלא יכול היה לדעת באותה נקודת זמן כי השיק הרביעי שנמסר לו על ידי הנתבע 1 יחולל.

עוד הסביר כי לא ביקש לקבל ממשרד הרישוי את מסמכי העברת הבעלות, שלטענתו זויפו, וממילא לא מצא לנכון להציגם מאחר והוא עצמו לא ביצע העברת בעלות במשרד הרישוי וכי כל העברת הבעלות, אם בוצעה, נעשתה שלא על דעתו ולא בידיעתו ותוך זיוף פרטיו ועל כן לא היה טעם מבחינתו בהצגת המסמכים הנ"ל.

תשובתו בעניין זה ובשים לב לעמדתו כי מדובר במסמכים מזויפים וממילא חסרי כל תוקף התקבלה על דעתי ולא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המשיב 2 ביחס לתוחלת קו חקירה זה בחקירה הנגדית בייחוד בשים לב לכך שב"כ המשיב כלל לא הציג בפני המבקש את המסמכים הנטענים ולא ביקש לעמתו עימם. האם מצופה כי המבקש - הטוען כנגד העברת הבעלות וטוען לזיופה - הוא שיציג את המסמכים המזויפים שמאן דהוא אחר טוען לחוקיותם ואינו מציגם ?

כאמור, המבקש עמד על דעתו בעניין זה במסגרת חקירתו לכל אורכה ותשובותיו בעניין זה מקובלות עליי ואף עשו עליי רושם מהימן.

לעניין תשובותיו באשר לרמת מעורבותו של המשיב 2 בעסקה שבינו ובין המשיב 1 סייג המבקש בחקירתו הנגדית את האמירה הכללית שנטענה בכתב הטענות מטעמו לפיה המשיב 2 היה שותף למו"מ הטרום חוזי בינו ובין המשיב 1, והסביר כי המשיב 2 לא היה נוכח במעמד המו"מ או החתימה על העסקה אבל היה מודע לתנאי העסקה ולנושא השלמת התשלום הנדרש בגין הרכב. אני ערה לכך שהדברים אינם עולים בקנה אחד באופן מלא עם האמור על ידי המבקש בכתב הטענות אולם לא מצאתי כי בסוגיה זו כשלעצמה יש כדי לפגוע במהימנותו באופן משמעותי בשים לב ליתר הנתונים שהונחו בפניי.

עוד יצוין כי בהתחשב בכך שאין מדובר בתביעה כספית הרי שלא מצאתי לייחס משקל של ממש לשאלות שהוצגו בעניין גביית כספים מהמשיב 1 במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדו ומכל מקום ניכר היה כי גם המשיב 2 וב"כ מודעים למצבו הכלכלי של המשיב 1.

לסיכום עדותו של המבקש אקבע כי מצאתי כי ניתן לתת בה אמון והיא נתמכה במסמכים שהוצגו על ידו, בעדות מטעמו ובמידה מסוימת גם בעדותו של המשיב 2 שתפורט בהמשך.

מטעם המבקש העיד גם מר אמג'ד הזימה (להלן - העד) שמסר תצהיר ביום 29.10.15.

בתצהיר שהוגש הצהיר העד כי הוא היה מעורב בהסכם שנערך בין המבקש והמשיב 1 ואף היה נוכח במעמד חתימת ההסכם ביום 17.4.14 במשרד עורך הדין, החתום כעד להסכם, שהינו קרוב משפחתו.

העד ציין בתצהירו כי המבקש פנה אליו לאחר ביצוע העיסקה בקשר לשיק בסך 60,000 ש"ח שחולל והוא בעצמו פנה למשיב 1 בעניין זה, שמסר לו כי הרכב נמכר על ידו למשיב 2.

העד הצהיר כי פנה למשיב 2 והעמיד אותו על מצב הדברים ובתגובה לכך מסר המשיב 2 לעד שיק של 60,000 ₪ בעבור המבקש כנגד השיק שחולל.

העד הצהיר כי שב ופנה למשיבים עם חילול השיק האחרון בסך 85,000 ₪ ואולם בשלב זה לא פרעו מי מהמשיבים את התשלום האחרון והשיבו לו כי נושא העברת הבעלות יוכל להידחות למועד אחד. עוד הצהיר העד כי רק לאחר נקיטת ההליכים על ידי המבקש הסתברה לו טענת המשיב 2 כי הוא עצמו (העד) הוא שחתם על ייפוי בשם המבקש להעברת הבעלות - טענה המוכחשת על ידי העד מכל וכל.

העד התייצב לחקירה על תצהירו ביום 22.3.16.

עדותו של העד ניתנה באופן רציף ושוטף וניכר היה כי הוא בקיא היטב בפרטי המקרה. העד ידע להסביר במדויק היכן התקיימה העסקה הראשונית בין המבקש והמשיב 1 וציין פרטים שונים שלא נסתרו בקשר לאותה עסקה שהיה בו כדי לבסס את מהימנות גרסתו ובקיאותו במתרחש. עוד ידע לציין כי שני שיקים של המשיב 1 חוללו באי פירעון האחד על סך 60,000 ₪ והאחר על סך 85,000 ₪ ועדותו בענין זה לא נסתרה ולא הופרכה.

העד חזר על גרסתו לפיה המשיב 2 הוא שפרע את התשלום בסך 60,000 ₪ למבקש לאחר שהשיק של המשיב 1 חולל. עוד ציין כי הדגיש בפני שני המשיבים כי עד תשלום השיק האחרון של 85,000 ₪ לא תהיה העברת בעלות פורמאלית ברכב וכי מאחר והתרשם כי נושא תשלום זה לא יוסדר הציע למבקש לנקוט בהליכים על פי ההסכם. העד ציין עוד כי אז נודעה לו טענת המשיבים כי כבר בוצעה העברת בעלות על פי ייפוי כוח שהובא על ידו למשיבים, נתון שהוכחש על ידו הן לגופו והן מהנימוק כי אין לו כל מעמד ביחס לרכב הנ"ל ולא היה לו מעמד כלשהוא במועד הנטען.

יתרה מכך: על אף הצגת השאלות בעניין זה הרי שבפועל לא הוצגו לעד במעמד החקירה הנגדית המסמכים הנטענים לרבות ייפוי הכוח שעל פי הטענה מסר אותו עד למשיבים או למי מהם. היה מצופה כי בשים לב לטענת המשיב 2 לעניין זה כי בפני העד יוצגו המסמכים הנ"ל והוא יעומת עמם ואולם המשיב 2 לא עשה כן והשאלות בעניין זה נותרו כשאלות בעלמא. משכך לא ברורות לי טענות המשיב 2 בסיכומיו לעניין אי עמידת העד בחקירה הנגדית וכיו"ב. למותר לציין כי שאלות ב"כ בחקירה נגדית אינן מהוות ראיה בהליך אלא תשובות העד בלבד והדברים מדברים בעד עצמם. הימנעות ב"כ המשב 2 מלהציג את המסמכים ולשאול את השאלות העומדות בליבת המחלוקת במהלך חקירתו של עד זה יש לה כשלעצמה משמעות ראייתית ידועה והיא מחזקת את המסקנה כי אילו היו נשאלות השאלות המהותיות או מוצגים המסמכים הרלבנטיים שלכאורה אמורים להיות בידי המשיב 2 הרי שהדבר היה פועל כנגדו.

לסיכום עדותו של מר הזימה התרשמתי כי העד תיאר את השתלשלות האירועים בצורה מדויקת, ברורה ופשוטה ומצאתי לתת בעדותו בעניין זה אמון. העד השיב תשובותיו ללא היסוס וענה בשטף גם על נושאים שהיו פחות נוחים לעמדת המבקש דוגמת מעורבותו של המשיב 2 עובר לחתימת העסקה המקורית בין המבקש והמשיב 1. גם ההסברים שנתן ביחס למכלול ההתנהלות עולים בקנה אחד עם מכלול נסיבות העניין והיגיון הדברים והשכל הישר.

עוד יצוין כי העד התייחס בעדותו גם לנושא המכירה הנוספת הנטענת, שלישית במספר, ביחס לרכב נשוא התביעה בשים לב לטענת המבקש לפיה המשיב 2 במסגרת ההליך כאן - ובניגוד לסעד הארעי שניתן - פעל להעביר את הרכב לגורם אחר (מוראד) וניכר היה כי הוא בקיא בפרטים ובהשתלשלות הכוללת של האירועים.

עדותו תמכה בגרסת המבקש והעניק עומק ונופך רחב יותר לטענות המבקש, שכשלעצמן לא נסתרו, ומשכך אקבע כי עלה בידי המבקש לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו.

הדברים מקבלים תימוכין גם בהיבט נוסף והוא עצם הנתון כי ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המשיב 1 שהמשיב 2 היה מודע לו ולמרות זאת לא פעל לזמן לעדות את המשיב 1. הימנעות המשיב 2 מזימון המשיב 1 למתן עדות בהליך לרבות באמצעות בית המשפט הינה מחדל שמשמעותו הראייתית הינה כי אילו היה העד מוזמן לעדות ומעיד הרי שגרסתו הייתה מחלישה או עומדת בניגוד לגרסת המשיב 2 בעצמו.

להתרשמותי זו ולקביעה הדיונית הנ"ל ניתן חיזוק נוסף בעדותו של המשיב 2.

עדות המשיב 2

המשיב 2 מסר תצהיר במסגרת כתב הטענות ואולם עיון בתצהיר מעלה כי אין בו כמעט התייחסות עובדתית לנסיבות העניין אלא התייחסות משפטית וכללית בעיקר ללא פרישה משמעותית של עובדות או מסמכים תומכים בטענותיו.

לכאורה, ודווקא נוכח עמדתו של המשיב 2 ביחס לזכויותיו מכוח דיני הקניין כפי שהועלתה בתשובתו, היה מצופה כי אילו בידי המשיב 2 היו המסמכים התומכים בנושא העברת הבעלות הרי שהיה פועל הוא להציגם באופן מיידי, כפי שפעל להציג את ההסכם שלכאורה נערך בינו ובין המשיב 1.

הימנעות המשיב 2 מהצגת המסמכים הנוגעים להעברת הבעלות - שמצופה כי יהיו ברשותו כמי שטוען להיות הבעלים הרשום של הרכב - במסגרת ההליך דנן, וללא קשר לגורם עליו מוטל נטל ההוכחה אומרת כשלעצמה "דרשני". ממילא יש להבדיל בין נטל ההוכחה ובין נטל הבאת הראייה ובענין זה היה מצופה ואפילו נדרש כי המשיב 2 יציג את המסמכים התומכים בטענתו בפרט בשים לב לכך שהוא טוען להגנת תקנת השוק.

גם לגופה של עדותו של המשיב 2 ולאחר שמיעתה לא מצאתי ליתן בה כל אמון ולא רק שלא מצאתי כי היה בה כדי לחזק את עמדתו של המשיב 2 אלא ההפך הוא הנכון.

עדותו של המשיב 2 ניתנה בחלקים ניכרים באופן מהוסס ומחושב ונעדרה את הספונטניות המצופה מעד בעת מתן עדותו. ניכר היה כי העד מכחיש באופן כמעט אוטומטי נושאים שונים המוצגים לו הגם שמדובר בנושאים שלכאורה אינם אמורים להיות במחלוקת וכי תשובות אחרות ניתנות על ידו במקום כלאחר יד, כמעט מאולתרות באופן שלא היה גם בו כדי לעורר אמון.

במהלך חקירתו הנגדית ועם התקדמותה הפך העד עצבני מאוד והתקשה להשיב על השאלות המופנות אליו באופן סדור וענייני, במיוחד בכל הנוגע להתנהלותו השוטפת עם רכב שעלותו כרבע מיליון ₪, נתון שגרע עוד יותר ממהימנות עדותו עד איונה כליל.

גם לגופה של עדות הרי שלא היה בעדות המשיב 2 כדי לסייע לעניינו שלו.

ייאמר מיד: המשיב 2 הודה בחקירתו הנגדית ללא כחל ושרק כי בעת שלטענתו רכש את הרכב מהמשיב 1 היה מודע לכך שלא כל התמורה בעסקה המקורית נפרעה על ידי המשיב 1 וכי העברת הבעלות מהמבקש לגורמים אחרים לא תתאפשר בהעדר תשלום מלוא התמורה. הדברים עומדים בניגוד גמור להצגת גרסתו בכתב התשובה מטעמו ובכל מקעקעים מכל וכל את כל גרסת ההגנה לה הוא טוען מכוח תקנת השוק ובכלל.

יתרה מכך: המשיב 2 הדגיש כי דווקא משום כך נרשם בהסכם שנערך בין המשיבים ובין עצמם כי העברת העלות למשיב 2 תהיה רק לאחר שכל החוב כלפי המבקש ייפרע, ובלשונו של העד:

"ש. בהסכם שאתה ראית לפני שחתמת כתוב במפורש שהבעלות ברכב לא עוברת עד שכל השיקים ייפרעו ? .

ת. ראיתי , וגם בהסכם שאני עשיתי נרשם שהעברת הבעלות תהיה רק אחרי שכל הכסף שמגיע לתובע מהנתבע 1 ייפרע".

בהמשך אישר המשיב 2 כי היה מודע לכך שהשיק האחרון על סך 85,000 ₪ שמסר המשיב 1 למבקש לא נפרע וכי בנסיבות אלה לא ניתן היה להעביר הבעלות ברכב:

"ש. אתה ידעת שיש שיק ע"ס 85,000 ₪ שחזר?

ת. כן. ידעתי.

ש. מתי ידעת?

ת. מתי שהשיק חזר.

ש. אתה שילמת את ה- 85,000 ₪?

ת. לא שילמתי.

ש. אם השיק לא שולם אז אי אפשר להעביר בעלות.

ת. נכון".

לכאורה ניתן היה בכך לסיים הדיון בראיות המשיב 2 ולקבוע כי המשיב 2 היה מודע בזמן אמת למגבלות המוטלות על העברת הבעלות של הרכב משלא שולמה מלוא התמורה למבקש על ידי המשיב 1, ועל כן ממילא הגנת השוק אינה יכולה לעמוד לו ולו בהיבט הנוגע לתום לבו שלו בעת ביצוע העסקה הנטענת בינו ובין המשיב 1 ובכל מקרה בעת העברת הבעלות הנטענת חודשים לאחר מכן. לטעמי הדברים מדברים בעד עצמם ומצטרפים ליתר הראיות והתרשמותי מהעדים בהליך.

למען הסדר הטוב יצוין כי כי לצורך החלת הגנת השוק על פי סעיף 34 לחוק המכר נדרשת התקיימותם של מספר תנאים ואולם במקרה דנן אין אני נדרשת לדון בכל התנאים - שמרביתם כלל לא נטענו - בשים לב לכך שאחד התנאים העיקריים והמהותיים, דהיינו: דרישת תום הלב מצד הקונה המאוחר בזמן - אינו מתקיים. כמעט למותר לציין כי גם רכיב התמורה ששילם הקונה המאוחר הזמן (המשיב 2) לא הוכח.

מהחומר שהונח ועל בסיס התרשמותי מעדויות הצדדים ומדברי המשיב 2 עולה בבירור כי המשיב 2 ידע בזמן אמת כי המשיב 1 לא שילם למבקש את מלוא התשלומים ועל כן הבעלות ברכב לא הועברה מהמבקש למשיב 1.

משלא הועברה הבעלות ברכב למשיב 1 הרי שממילא לא יכול היה למכור את מה שלא היה מעולם בבעלותו ודומה כי המשיב 2 מודע לכך היטב והדברים משתקפים הן מדבריו והן ממעשיו ואסביר.

התנהלות המשיב 2 לאחר מכן לרבות הפרסום למכירת הרכב ביד 2 בסמוך לנקיטת הליכים משפטיים מצד המבקש, העברת הרכב לשימוש בידי אחרים באופן חופשי על אף שוויו הניכר של הרכב, שעבודו לטובת חוב של 100,000 ₪ בלבד יום לאחר רישומו הנטען וכיו"ב פעולות שונות שאין בצידן הגיון כלכלי או שכל ישר מגבירה גם היא את העדר תום הלב מצדו בהתנהלותו אל מול המבקש וזאת גם ואפשר שבמיוחד לאחר שננקטו הליכים נגדו.

יצוין כי המשיב 2 לא הכחיש בעדותו כי הוא מאפשר לרבים מחבריו לעשות שימוש ברכב וטען כי הוא רשאי לעשות כן. רק לאחר שהסתבר לו במסגרת חקירתו הנגדית כי קיים צו האוסר זאת באופן מפורש אשר ניתן במעמד דיון בהליך כאן בו יוצג על ידי בא כוחו, חזר בו מעמדתו זו באופן כה חד שאך גרע עוד יותר ממהימנות טענותיו והאמון שניתן היה לרחוש לעדותו ממילא. עדותו שיקפה באופן ישיר את התנהלותו במסגרת ההליך כולו לרבות נושא פרסום הרכב, רישום עיקול לטובת גורם שלישי לאחר העברת הבעלות הנטענת וכיו"ב פעולות שונות שכל כולן חותרות תחת זכויות המבקש שהיו ידועות לו זה מכבר.

עוד יצוין כי בחקירתו הנגדית העלה המשיב 2 טענות עובדתיות חדשות לעניין אופן העברת הבעלות ברכב (עמ' 21 לפרוט') שלא בא זכרן בתצהיר מטעמו - והן אף נוגדות במידה מסוימת את הנטען על ידו בשלבים ראשוניים של ההליך באופן גורע ממהימנות טענותיו - ודינן להידחות בהיותן הרחבת חזית אסורה. ממילא טענותיו החדשות של המשיב 2 כפי שהועלו בחקירתו מקעקעות את קו ההגנה לו הוא עצמו טען במסגרת כתב התשובה לעניין אופן העברת הבעלות ברכב. עצם העלאת הגרסה החדשה, מועד נתינתה, ואופן נתינתה - גרעו ממהימנות שתי הגרסאות גם יחד עד הפרכתה כליל של כל גרסת המשיב 2.

לפיכך, משלא הוצגו המסמכים הרלבנטיים מצד המשיב 2, משלא זומן על ידי המשיב 1 ליתן עדות מטעמו בהליך - הימנעות המקימה חובה דיונית כנגדו, והעיקר: משהעיד כי הוא עצמו היה מודע לתניות ולסייגים שבהסכמה בין המבקש והמשיב 1 הרי שתקנת השוק אינה יכולה לעמוד לו, כמו גם כל טענה אחרת המושתתת על עיקרון תום הלב, והדברים פורטו כדבעי.

לא מצאתי ממש בטיעוני ב"כ המלומד של המשיב 2 בסיכומיו ביחס להתנהלות המבקש ונקיטת ההליכים על ידו וניכר היה כי מדובר בניסיון עקר של המשיב 2 להסיט את תשומת הלב מן העיקר אל הטפל בהעדר התמודדות של ממש עם הסוגיות המשפטיות והעובדתיות העולות מתיק זה ועומדות במרכזו.

לסיכום, משמצאתי כי עלה בידי המבקש לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולדחות את כל טענות המשיב 2 (למעט לעניין אפיון התביעה כהליך למתן סעד הצהרתי גרידא) הרי שדין התביעה למתן סעדים הצהרתיים להתקבל.

ממילא המבקש כבר נקט בהליך אופרטיבי במסגרת רשות האכיפה והגבייה שיוכפף עתה לקביעות פסק דין זה לרבות ביטול רישום הבעלות הנטען וכיו"ב.

סוף דבר

התביעה - ככל שהיא נוגעת לסעדים ההצהרתיים המפורטים ברישא של פסק דין זה - מתקבלת.

ב"כ המבקש רשאי להגיש פסיקתא לחתימתי ביחס לסעדים ההצהרתיים.

בהתחשב באמור לעיל הסעד הזמני שניתן הופך לסעד קבוע.

בהתחשב במכלול נסיבות התיק ואופן ניהולו אני מורה כי המשיב 2 (רמי גנטוס) ישא בהוצאות המבקש ושכ"ט עורך דינו בסך כולל של 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מוצע כי ב"כ הצדדים יבואו בדברים בינם לבין עצמם גם בשלב זה על מנת לחסוך הליכים עתידיים.

המזכירות תודיע לב"כ הצדדים טלפונית כי פסק הדין ניתן היום.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשע"ז, 29 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.