בפני בקשה לצו מניעה זמני, בה התקיים דיון במעמד הצדדים לאחר שניתן צו ארעי במעמד צד אחד.

עניינה של הבקשה – עבודות בניה שמבצע המשיב בחלקה 35/3 בגוש 7841 בטייבה, בנכס שהינו רכוש משותף של יורשי המנוח סוילח גאבר, כאשר המבקש הינו אחד מבניו ויורשיו של המנוח ואילו המשיב הינו בן אחיו של המבקש, מחמוד גאבר.

המבקש הצהיר, וגרסתו לא נסתרה, כי מדובר במבנה בו חמש יחידות דיור, מתוכן מחזיק המבקש בשלוש יחידות דיור ואילו המשיב מחזיק ביחידה אחת בקומת הקרקע בצד הצפון מזרחי של המגרש, אותה רכש מאח אחר של המבקש, אלעזים גאבר.

המבקש הצהיר, ועדותו לא נסתרה, כי המשיב החל לאחרונה לבנות בצד הצפוני של המגרש תוספת בניה, לגביה טען בפני המבקש כי יש לו היתר כדין. ביום 7.6.15 החל המשיב לפתוח פתחים (חלונות) ביחידת הדיור הקיימת, לשנות את חזית המבנה ולחפור פתחים בשטח השייך למבקש, כאשר לחלק מהפתחים יש גישה לחלק המוחזק ע"י המבקש. המבקש פנה למשיב, ולאחר שסורב – פנה לועדה המקומית, כדי לבדוק אם קיים היתר בניה לפעולות אלה, ואזי התברר לו כי לא קיים היתר בניה לתוספת הבניה בכללותה ולעבודות הבניה המתבצעות כעת, בפרט.

המבקש הצהיר כי פקח הועדה המקומית, וליד טיבי, הגיע למקום וגילה כי העבודות המתבצעות מסכנות את המבנה הקיים, מאחר שנדרשת בדיקת יציבות המבנה, שהינו ישן, ע"י מומחה, ועל כן הוצא צו הפסקה מנהלי כנגד המשיב.

המבקש הצהיר, ועדותו לא נסתרה, כי חרף צו ההפסקה המנהלי, המשיך המשיב בביצוע העבודות.

המבקש טוען, כי נוכח סיכון המבנה הקיים במגרש, העדר היתר בניה, הפגיעה בחזית המבנה והפגיעה בשימוש הסביר ובחזקתו במקרקעין המשותפים, תוך ניצול זכויות בניה שאינן שייכות לו, פוגע המשיב בזכויות הקניין של המבקש, מפריע לשימושו הסביר בנכס ומסכן את בטיחות המבנה.

המבקש נחקר על תצהירו, וחזר או הוסיף על האמור בו.

המשיב הגיש תצהיר מטעמו, שאין בו משום סתירה לעובדות שנטענו ע"י המבקש, ואף לא טרח להתייצב לדיון (לטענת אביו – מחמת הצטננות) ולא ביקש לדחותו למועד אחר. המשיב אף לא הגיש מסמך כלשהו שיש בו לסתור את טענות המבקש.

בנסיבות אלה, יש לראות את המסכת העובדתית שנטענה ע"י המבקש כמוכחת, ולהתעלם מכל טענה נוגדת שלא נתמכה בתצהיר ולא ניתנה למבקש הזדמנות לחקור עליה.

ב"כ המשיב אינו חולק על כך שהמשיב ביצע עבודות בניה ללא היתר, וכי הוצא עליהן צו הפסקה מנהלי על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה, שתוקפו ל-30 יום.

ב"כ המשיב העלה מספר טענות משפטיות אשר לדעתו יש בהן לשלול מתן צו זמני ולהביא לביטול צו המניעה הארעי שהוצא.

לעניין זכות הבעלות של המבקש – טוען ב"כ המשיב כי המבקש לא הציג צו ירושה ועל כן אין לו זכות לבקש צו מניעה נגד המשיב. אין בסיס משפטי לטענה זו. לא נסתרה טענת המבקש, כי ירש מאביו שתי יחידות וקנה יחידה שלישית מיורש אחר. אין מחלוקת על מעמדו של המבקש כמחזיק בשלוש מתוך חמש יחידות הדיור, בהסכמת היורשים האחרים, ואף לא על זכות החזקה של המשיב ביחידה שרכש מיורש אחר. אי קיומו של צו ירושה אינו שולל את זכותו של המבקש, כמחזיק כדין במרבית שטח המבנה, להתנגד לביצוע פעולות בלתי חוקיות בנכס, שפוגעות בבטיחותו של המבנה המשותף, בחזותו ובשימושו הסביר בו.

לעניין זהות בין הסעד הזמני לסופי – המבקש כלל בכתב התביעה סעדים נוספים של צו הריסה ביחס לחלק שנבנה ללא היתר וצו סילוק יד לגבי החלק במגרש החורג מקוי הבניה המותרים כדין. סעדים אלה אינם זהים לסעד הזמני שהתבקש, והינם לגיטימיים באם יוכחי המבקש את תביעתו. אין לומר, כטענת ב"כ המשיב, כי הסעד היחיד לו זכאי המבקש הינו פירוק השיתוף במקרקעין.

לעניין שיהוי – הוכח כי תחילה הציג המשיב מצג שווא בפני המבקש, כי מדובר בבניה בהיתר, ועל כן לא בדק המבקש אצל הועדה אם קיים היתר לתוספת הבניה. ברם, כאשר המשיך המשיב ופתח חלונות ופתחים בחזית המבנה, פעולות שבוצעו בסמוך מאד להגשת הבקשה, וסרב להציג את ההיתר בפני המבקש, פנה המבקש לוועדה והוברר לו כי מדובר בבניה ללא היתר. לפיכך, בכל הנוגע לפעולות הבניה החדשות, אין מדובר בשיהוי.

עוד טוען ב"כ המבקש כי לא הוכח שייגרם נזק למבקש כתוצאה מאי מתן הצו, וכי מאזן הנוחות פועל לטובת המשיב. טענה זו הינה תמוהה, כאשר מדובר בביצוע פעולות בניה שמשנות את פני המבנה, עלולות לפגוע בבטיחותו, ופולשות לתחום מגוריו של המבקש תוך פגיעה בפרטיותו. מנגד, המשיב אינו מחזיק בכל זכות חוקית לבנות ללא היתר.

לפיכך אני קובעת כי גם התנאי של מאזן הנוחות פועל לטובת המבקש.

אשר על כן אני מורה כי הצו הארעי יעמוד בעינו עד למתן פסק דין בתיק.

באם יקבל המשיב מהוועדה המקומית היתר בניה לביצוע עבודות בניה במגרש – יוכל לבקש עיון מחדש בצו.

אין בצו כדי למנוע מהמשיב לבצע עבודות בניה בתוך המבנה, שאינן חייבות היתר בניה ואינן משנות את חזותו ואת קירותיו החיצוניים.

המשיב ישא בהוצאות המבקש בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ה, 28 יוני 2015, בהעדר הצדדים.