לפני: כב' הנשיאה דבורה ברלינר, אב"ד

כב' השופט ג'ורג' קרא, ס"נ

כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט

<#2#>

נוכחים:

המערערים וב"כ עו"ד שאדי כבהא

ב"כ המשיבה – עו"ד איתי פרוסט

מערער 1 - נאשם מוחמד תאקי

מערער 2 - נאשם מוחמד בכר

מערער 3 – נאם שריף אבו גאלי

פרוטוקול

<#5#>

החלטה

הערעורים 5406-01-16 ו-62292-12-15 יאוחדו מאחר שמדובר בערעורים על אותו פסק דין של בית משפט קמא.

<#3#>

ניתן והודע היום ו' אדר ב' תשע"ו, 16/03/2016 במעמד הנוכחים.

עו"ד כבהא: אני חוזר על נימוקי הערעורים ומוסיף :

הערעור לימד אותי אודות כללים וחוקים שאנחנו מכירים ושהכל אפשר לשנות אם אתה התביעה.

זה לא משנה אם מגישים משהו בהסכמה, לדוגמה העדות החשובה בתיק, כי אין לזה ערך או תוקף. כלום.

למעשה סיפור המקרה הוא פשוט, אירוע פריצה לרכב בבת-ים, לאחר כפרק זמן נעצר הרכב המעורב באירוע הפריצה, 4 אנשים בתוך הרכב ומכאן המחלוקת. המדינה סבורה שה- 4 היו שותפים לפריצה. המדינה סברה שיש לבסס את אשמתם של כל ה- 4 על סמך החזקה תכופה בסמוך למעשה. כך נטען בסיכומי המדינה. על-מנת לבסס טענותיה וכיוון שהמחלוקת היתה מאוד צרה, ובעיני משפטית מאוד צרה, הגענו להסכמה שיוגש החומר בהסכמה, למעט דוחות הפעולה של השוטר הרלוונטי בריצקה. למעשה העדויות שהגשנו, ועל כך אני מתקומם, גם כפי שכתבתי בסיכומי, כולל עדותו של עד ראיה לאירוע. המדובר בעד ראיה שמסר גרסה במשטרה והעדות שלו הוגשה בהסכמה.

כבודכם יכולים להבין ממה שכתבתי בסיכומי ובהודעת הערעור את מה שאומר עד הראיה, אבל כבודכם יכול להבין פי כמה למה הכוונה שלי כשקוראים את סיכומי המשיבה.

המשיבה בסיכומיה חוזרת בה, מבקשת לבטל את העדות של העד שהוגשה בהסכמה בפרט מאוד רלוונטי ומדוע הוא רלוונטי? כיוון שבסופו של דבר בימ"ש קמא מבסס את הרשעתו על סמך ראיות נסיבתיות. הוא אומר שהראיות הנסיבתיות, שרשרת הראיות מצביעה באופן וודאי על כך שהמערערים ביצעו את אשר נטען כלפיהם.

עד הראיה בעדות שלו אומר מפורשות שבאירוע ירד אדם אחד. זאת העדות שהוגשה לבימ"ש, ת/2. על כך אף אחד לא חלק. שאלו את עד הראיה אם הוא ראה עוד חשודים והוא השיב שלא. אם הוא אמר שהוא ראה עד אחד, איך המדינה יכולה לטעון שהיו שם 4 אנשים?

לשאלת בית המשפט, איך ת/2 מסתדר עם ת/1 התמליל, אני משיב שהסכמתי שמה שנאמר בתמליל הוא הנכון יותר. צריך לשמוע את ת/1. אי אפשר להתעלם מ-ת/1. אני אמרתי שאני מבקש שדו"ח המוקד יוגש, אבל התעלמו מזה לחלוטין ולא הביאו אותו. מ-ת/1 עולה שהיו שני אנשים, אותו עד אמר שהוא רואה שני אנשים מסתובבים בין הרכבים, מוציאים דבר מה והלכו. לאחר מכן הוא אמר אחד מהם חוזר והוא גם מתאר אותם.

אני אראה שגם בלי לשמוע את ת/1 אפשר להבין שהיו שם רק שניים. עד הראייה אומר שראה שניים לבושים שחור ואפשר לראות שניים לבושים שחור ואפשר לתאר אותם. אבל כשעצרו את כל ה- 4 ברכב, אחד מהם לבש באותו היום בגדים זוהרים. הוא נשאל על זה בחקירתו וזה הוגש בהסכמה.

יש אדם שבזמן אמת תיאר שראה שניים לבושים שחור, קירחים. את האדם עם הבגדים הזוהרים הוא לא מצליח לראות? אם הוא ראה שלושה, הדבר הראשון שצריך לעלות זה האדם עם הבגדים הזוהרים. האם זה לא התפקיד של היחידה החוקרת לזמן ולברר עמו? מה גם כשביקשתי להגיש זאת בהסכמה, הם הסכימו. כשאני מגיש עדות של אדם שהוא עד ראיה אני קונה בכך סיכון משמעותי, אבל הסיכון הזה לא מורגש אצל התביעה כיוון שהם מתעלמים ממנו ואז הם מבקשים בסיכומים, באופן חריג, להכיל את החריג בסעיף 10א' מבלי שהיתה לי הזדמנות לחקור עדים, מבלי שהיתה לי הזדמנות לבדוק איך האמירה הזאת נאמרה, פשוט נגיש במסגרת 10א'. מפנה לסיכומי התביעה.

אנחנו כהגנה נשארים פעורי פה, אין לי יכולת להתמודד עם טענה שכזו ולכן אמרתי שהכללים המשפטיים השתנו.

נקודה חשובה נוספת, אילו היה לנו את שעת האירוע היינו במצב מצוין וזה המחדל העצום ביותר. על מה בית משפט קמא וחבריי מבססים את השעה? הם מבססים אותה על עדותו של השוטר בריצקה.

אם בית משפט אומר לי שהגשנו בהסכמה הן את ההודעה ת/2 והן את התמליל ת/1, אני משיב שכן.

אם בית משפט אומר לי ששני הדברים האלה לא אותו הדבר ושואל איזה זכות מוקנית יש לנו לגבי מה יקבע בית המשפט כממצא ברגע ששניהם מצויים בפניו, אני משיב שאין לי וטו לגבי איך בית משפט אמור להחליט. אני טוען שיש משקל שהם מגישים משהו בהסכמה.

אני חושב שבהיסח הדעת התובעת הסכימה להגיש הכל, אבל זה קצת לא יהיה הוגן להגיש את המסמך הזה. התמליל הוגש לאחר מכן וכל המסמכים האחרים לפני. אבל גם אם ניקח את התמליל, על אף שהתמליל לא מדויק, רק האוזן צריכה לשמוע והיא הראיה החשובה. לכל היותר יש פה בלבול, המדינה חובתה להביא את העד ולבדוק מדוע, איך ולמה.

נכון שהעד חשש ואני יכול להבין למה. אבל העד לא אמר שהוא לא מוכן לשתף פעולה. הוא אמר שהוא מוכן לבוא למסדר זיהוי אבל תמונות וגם את זה המשטרה לא עשתה, אז איך אנחנו יכולים להתמודד עם זה? להביא אותו לדוכן ולבקש שיזהה את הנאשמים? איזה ערך יש לזה?

אמרתי שיש שרשרת של נסיבות. השרשרת החשובה ביותר היא קיומם של 4 חשודים בשטח ואת זה לומדים מכך שהיו 3 ועוד אחד שנהג ומזה מסיקים שהיו 4.

אם בית משפט מפנה אותי ל-ת/17 ול-ת/5 לפרטי המקרה, שם נכתב שפרטי המקרה זה פלט, הדיווח הוא אותו דיווח, מי שמדווח זה המוקד שמקבל את השיחה והוא אומר בזמן אמת: "בהתחלה ראה שני בני מיעוטים חוצים...", את הקטע של פרטי הטיפול באירוע השוטר ממלא ומה שאדון אבינועם מילא זה לא אחד לאחד מה שהופיע בדיווח של בריצקה, ואני נשאל מה יש לי לומר על מה שמאור כתב בדו"ח שלו, אני משיב שב-ת/5 החלק שאותו כותב אבינועם מאור הוא החלק התחתון וגם מהחלק הזה למדים שהמודיע מדווח כי רק שני בני מיעוטים ולא שלושה כמו שהמדינה מבקשת לומר שמשתקף בתמליל.

לשאלת בית משפט אם אדון בריצקה נחקר על הדו"ח, אני משיב שכן, הוא אמר שהוא סיים את כל האירוע, כולל כתיבת הדו"ח ב- 00:26.

אם אומרים לי שבית משפט האמין לבריצקה שבזמן אמת נאמר לו 4 אנשים, אני משיב שיש הקלטה שסותרת את זה. כיוון שאין לי יכולת להתווכח ממה שבית משפט הבין מבריצקה, כל מה שנשאר לי זה ההקלטה. אוזני כבודכם כאוזני בית משפט קמא יכולים לקלוט את מה שנאמר בה. במקרה דנן כשהכל הוגש בהסכמה ואנחנו טוענים שאם מישהו ישמע את ההקלטה הוא יבין שהמדובר בשני אנשים. גם ב-ת/5 ו- ת/17 כתוב: "מודיע המדווח כי ראה שני בני מיעוטים".

אני לא בא לומר אשמים או לא אשמים, אני טוען שהבעיה שלנו שהתיק לא נחקר באופן הנכון. בית משפט קמא קובע שיש פה שרשרת נסיבות שאי אפשר להתעלם ממנה. אם המערערים 1 ו- 2 מסרו גרסה, שקרית או לא, היתה חובה על המשטרה לבדוק זאת. הם אמרו היתה פריצה או לא היתה פריצה, אבל לא היינו שם. השאלה מה הם עשו ברכב. הם אמרו שהלכו לאכול בבת-ים. המקום מרושת מצלמות. ביקשתי שיבדקו אליבי, כתבתי את זה גם בסיכומי, והדברים לא הוכחשו. הנאשם אמר שיש מצלמות. מאחר ויש פה נסיבתיות מסוימת, תשללו אותה, תראו שהוא משקר, תראו שההסבר שלו לא מתיישב עם העובדות. המערער היה במעצר ולא יכול היה להוכיח זאת.

אנחנו מגישים מסמכים בהסכמה, יש בלבול לכאן ולכאן, לא יודעים אם זה 1, 3 או 2. בריצקה עצמו, אותו שוטר שאנחנו מבקשים על סמכו לבסס את הזמנים, כי גם בזמנים יש מחלוקת, אומר שב- 23:04 קיבלו דיווח על האירוע וכששאלתי אותו איך הוא יודע, הוא לא ידע להסביר את הפער בין דיווח על האירוע להגעה למקום. הוא אמר שאינו בקיא במערכת. איך על סמך זה אפשר לקבוע ממצא? כב' השופט קרא צודק, אם היה לנו את דו"ח המוקד היינו פותרים את זה לטובתנו.

לשאלת בית המשפט, מתי המערערים נתנו לראשונה את גרסותיהם, אני משיב שבחקירות, ביום מעצרם. אני מפנה ל-ת/8 מפנה לשורות 24-25.

כיוון שאנחנו מדברים על ראיות נסיבתיות, שרשרת הראיות עצמה לא מושלמת עד כדי הבאת המערערים להרשעה. אם את שעת האירוע אנחנו לא יודעים וזה מחדל שנופל לפתחה של המשטרה, אין ויכוח שההקלטה יכולה היתה לפתור זאת בקלות רבה. הדיווח נכתב לאחר השיחה עצמה. אם האליבי או ההסבר להימצאות ברכב לא נבדק, וזה חבל כי זאת היתה פעולה שאמורים לבדוק, אם לא ביצעו מסדר זיהוי שמתבקש בתיק כזה, אי אפשר לסמוך על כך שבית משפט קמא ירשיע רק על נסיבתיות, מה גם שהחפצים שנתפסו, נתפסו בכלל בתא המטען.

בית משפט קמא קובע קביעה, שלא נטענה על-ידי המאשימה, קובע כיצד כל הרכוש נשאר ברכב. אבל זה לא נכון. המתלונן אומר שגנבו לו מספר דברים אבל לא כל הדברים נמצאו ברכב. אני מפנה לעדות המתלונן. איך אפשר להתעלם מכך שנתפס טלפון הסמסונג ומחשב הנייד?

אם בית משפט אומר לי שגרסת הנהג בפעם הראשונה היא, שכשהוא נסע מיפו לבת-ים היו איתו הפורצים, עשו מעשה שלא יעשה, הוא חוזר ליפו ובאופן אקראי הוא פוגש שלושה אחרים, חברים שלו, מעלה אותם לרכב ונוסע שוב לבת-ים ובדרך חזרה הם נעצרים ומוצאים בתוך הרכב ארבעה אנשים עם רכוש שנגנב והם אומרים שהלכו לאכול, ז"א שהנהג בעצם הניח את התשתית לכל הסיפור הזה אחרי העדות שלו בבית משפט ואני נשאל מדוע להאמין לסיפור הזה, אני משיב שנאשם 4 שיקר, אבל איך זה אמור להשליך לגבי 1 ו-2 שמסרו גרסה? האם חובת המשטרה למצות את החקירה?

ההיגיון של השוטר בריצקה היה שהם נוסעים הביתה. אבל כשהדברים נתפסו, חלק ממה שנגנב, הם נתפסו בתא המטען. השוטר בריצקה אמר שנסע נסיעה מבצעית ועצר אותם, אני שואל באיזה שלב הם עצרו והעבירו את הדברים לרכב? לא בדקנו את הגירסה שלהם ויש חוסר הגיון פנימי.

אם מישהו העביר ותפס את הדברים הלאה, מדוע לא עשו בדיקת טביעת אצבע אחת? יש לי שלל מסמכים שמלמדים שהם מצאו ממצאים על הרכב שנגנב, על היונדאי, והם לא השוו אותם למי מהנאשמים.

יותר זה, תפסו את המחשב הנייד בתוך הרכב, מדוע לא לבדוק על המחשב הנייד, על הטלפון לפחות משהו, טביעות אצבע?

לא צריך להכריע אם הם עשו או לא עשו, אלא אם יש מספיק ראיות.

לכל אחד מהמערערים יש עבר פלילי. המערערים 2 ו- 3 בגין פריצה לרכב, ואני לא מזלזל בשום עבירה, מוקמו במרכז מתחם ענישה שהוא 9 חודשים. תיקים כאלה נגמרים היום, גם כשמדובר באנשים עם עבר פלילי מכביד ביותר, אולי בחודשיים של עבודות שירות. למערער 2 יש מטען כבד מאוד.

בעידן של היום, אחרי הפסיקה של בית המשפט העליון שקובע, ששיקול אמיתי הוא מיצוי חקירה ואי מיצוי חקירה יוביל להפחתה בעונש, אי אפשר להתעלם מהדברים האלה.

לכן כשאני מסתכל על התמונה הכוללת, אני סבור שבית משפט קמא שגה עת קבע את הלולאה המשמעותית ביותר בתיק שמדובר ב- 4 אנשים, כי אין נתון אחד אובייקטיבי שמלמד שיש שם 4 אנשים, את הקלטת ת/1 חובה לשמוע וזה יפתור 90% מהמחלוקת.

מערער 1 הוחשד כרכוש חשוד כגנוב, האייפון. האישה היא בעלים של פלאפון רשום. הפלאפון עם הבעל ולא הוכח שהפלאפון נגנב והוא מרשיע ברכוש חשוד כגנוב. העדות עליה מבקשים להתבסס היא עדות בעייתית. את בעל הרכב שאלו על האייפון.

אני ביקשתי לזכות, אני חושב שבתיק זה יש הרבה מאוד ספקות.

עו"ד פרוסט: זה לא ערעור, אלו סיכומים. הערעור כולו יוצא נגד המשטרה והתביעה. הדבר היחיד שחסר פה זה התמודדות עם ההנמקות של בית משפט קמא.

אתחיל עם סוגיית ה- 4, אומר בית משפט קמא 4 דיברו על 4. התמלול שחברי מפנה אליו ת/1 אומר דבר נורא פשוט, ואני מבקש שאם כבודכם יקראו את התמליל יסתכל על חלוקת העובדה, מגיעה קבוצה ויש ביניהם חלוקת עבודה. אומר התמליל: "שני גברים. מה עושים שני הגברים? פתחו את המכונית ההוא לקח משהו מבפנים...". ממשיך לצטט מעמ' 2 שורה 7 (מצטט).

ז"א, הקריאה אומרת שיש לנו שניים שפורצים, אחד נוהג ברכב ומכניס והרביעי מתצפת וקולט. המוקד מקבל דיווח על ארבעה אנשים. כך רשום ב-ת/17 וב-ת/5 על-ידי המוקדנית, כך גם מבין השוטר את הדיווח שניתן לו. דהיינו יש לי את הדיווח עצמו, את המוקד, את השוטר שמקבל ואת בימ"ש. בימ"ש קמא קורא מנתח בעמ' 15 לדין ומסביר. אני מסתכל לראות איך חברי מתמודד עם הנמקת בית המשפט ואני לא מבין: "התביעה חזרה בעצם הגשת ההגנה על העד היא ויתרה". ,

הוגשו כל המסמכים. הגשת כל המסמכים אומרת זה מה יש בתיק. מה שיהיה במסמכים האלה, זה מה שיגידו העדים והשוטרים. זה לא הגשה של הודעה אחת ואז טענה בסיכומים בספירלה, זה לומר לבית משפט שהיה עד ראיה, עד הראיה אמר את מה שאמר ורואים את החשש ההיסטרי שלו כבר בדיווח ולאחר מכן עד הראיה חוזר בו מרצונו לשיתוף פעולה והוא חושש והוא מצמצם, ובית משפט קמא אומר את זה, זה נגלה לעין ממסמכים שחברי הסכים להם. דהיינו לא הוגשה פה אמירה ואז אנחנו לא יכולים לטעון כנגדה, הוגשה פה תמונה כוללת של התנהלות של העד. בית משפט מנתח את זה. חברי מסתפק לומר על 10א' וש-9 לא מאפשר זאת.

לענין שעת האירוע, הסוגיה של המועד היא אומנם בעייתית, יש היום קושי בין מה שעושה המוקדנית לתוך הטופס של השוטר למה שמקבלים בסוף, אבל מה שבטוח שהאירוע כשלעצמו נפתח בשעה 23:00 וזה מכח הרישום בדו"ח ת/17 למעלה.

חברי נותן המון ניתוחי זמנים. אני לא יכול לומר שזה נופל על הדקות, אבל אנחנו כולנו בשיעור זמנים כזה או אחר.

לשאלת בית המשפט, מה לגבי השעה שבה הם נעצרו, אני משיב שאומר השוטר בריצקה שהוא מגיע, מתחקר במקום, יוצא בפעילות מבצעית ליפו וב- 23.30 הוא עוצר אותם. מסגרת פעולה שכזו נמצאה על-ידי בית משפט קמא אמינה. אומר חברי שיודע שהוא צריך להתמודד עם קביעת אמינות, מפנה לסעיף 30 לערעור, ש"מדובר בעד שהותיר רושם בעייתי ביותר...". המשפט היחיד שבית משפט צריך להסיק שמדובר בעד בעייתי, זה המשפט של השוטר שאומר: "אני לא מסכים איתך לאף מילה".

בית משפט קמא אומר בנוסף לחזקת התכיפות, יש לי, במסגרת התיק הזה, דיווח על ארבעה, איתור של ארבעה, במסגרת זמנים והשתלשלות אירועים מדויקת כהשכל הישר, המסגרת הנסיבתית וכל דבר אחר מלמדת על מסקנה חד משמעית.

אומר חברי בסעיף 34: "לא ניתן לייחס לנאשמים החזקה...", מדובר בהחזקה לצורך עבירות החזקה ולא מכח עבירות שבוצעו בצוותא על ידי ארבעה נאשמים שנושאים איתם את שללם. גם במסגרת זו החזקה תקפה וזו התעלמות מוחלטת ממה שבית משפט קמא אומר לגבי הביצוע בצוותא.

אומר חברי שיש המון מחדלי חקירה. אני לא אמנה אותן, כולל לזמן את העדה שידוע שהיא מבוהלת, אבל אנחנו לא כאן כדי שחברי יחזור על מחדלי החקירה. ברור שבכל תיק אפשר לעשות גם טביעות אצבע וגם איכונים, אבל זה לא מסוג התיקים הללו. אומר בית המשפט קמא את המשימה שעמדה בפני חברי למטה ועמדה בפני חברי פה, שהטענה למחדלי חקירה צריכה לעלות מקום שלא האם ניתן במבט לאחור לחשוב על דירה חקירה, אלא האם יש במחדלי החקירה לפגוע בתשתית הראייתית ולא כך הוא קובע בית המשפט וחברי לא מתמודד עם זה, אלא חוזר שוב על מחדלי החקירה. חברי יכול היה להוכיח.

ואז מגיעה המשימה הגדולה ביותר של חברי, כי התשתית החד משמעית הנסיבתית הזו לא עומדת בפני עצמה, היא עומדת בניתוח דקדקני של בית משפט קמא את גרסאותיהם גם הכבושות וגם הבלתי הגיוניות של הנאשמים.

במסגרת נסיבתית הנטל מועבר אפילו אם לא הושלם. אומר בית המשפט מושלם, אבל גם אם לא, אין מילה אחת, למעט העובדה שהם אמרו "טל בורגר", של חברי שאומרת כיצד טעה בית משפט מטה בניתוחו.

אז כשאנחנו עושים את המסע הזה בין 4, לשעה, לגרסאות צודק בית משפט קמא לחלוטין בטענה שלו, כי מדובר במערכת אומנם נסיבתית, אבל חד משמעית וכך נותרנו לסיום עם האייפון.

חבל שחברי לא התעמת עם בית משפט דלמטה שזיכה את האחרים מההחזקה והותיר רק את מי שנתפס עליו, משום שבית המשפט קמא מפנה לקדמי, מפנה לפסיקה ומפנה לכך שדי היה אפילו בגרסה המופרכת של מי שלא יכול לתת הסבר כיצד אייפון, שהוא נכס יקר, מגיע לרשותו, קל וחומר כאשר לצורך עבירת חשד די אפילו בתלונה של בעלים שנשלל ממנו אייפון כדי לבסס את ההרשעה ולפיכך נראה שאין מקום להתערב בהכרעת הדין. גם בגזר הדין אין מקום להתערב. המדובר במערערים עם עבר מכביד, במערערים שביצעו עבירה ואולי אפילו היה צריך למקם אותם יותר גבוה במתחם בגלל הביצוע בצוותא ובגלל השימוש ברכב מילוט ועזיבה של המקום.

עו"ד כבהא: המסמך אותו אני רוצה להגיש היה אמור להיות מוגש.

חברי מפנה ל-ת/1, אבל חברי בכישרון רב מצטט מהתמליל ויש מילה אחת שאם לא שומעים אותה טוב אפשר לחשוב שחברי צודק, אבל אינו צודק. כשאומר המודיע אם יש עוד אחד חבר שלו, לא חבר שלהם, בגלל זה חובה לשמוע. כשהוא אומר חבר שלו הוא מתכוון לאותו אחד. אם לא שומעים את הקלטת יכולים להתבלבל. המילה "חבר שלו" מחזקת את מה שאנחנו אומרים ואנחנו אומרים שהקלטת מדברת על שני אנשים. אין פרשנות אחרת. המדובר בקלטת של 3 דקות בדיוק.

הפסקה

עו"ד כבהא: אנו מסכימים להצעת בית המשפט ולפיה, נחזור בנו מהערעור בעשר להכרעת הדין ועונש המאסר בפועל באשר למערער שריף אבו גאלי יועמד על 8 חודשים במקום 10 חודשים.

באשר למערערים הנוספים, מוחמד תאקי ומוחמד בכר, עונשי המאסר שהוטלו בתיק הנוכחי יישארו בעינם אולם בית המשפט של ערכאת הערעור יתערב באופן הפעלת המאסרים על תנאי.

<#6#>

פסק דין

המלצנו אכן בפני הצדדים להסכים למתווה דלעיל. המלצתנו ניתנה לאחר שעה ארוכה במיוחד שהקדשנו לשמיעתו של תיק זה. ההמלצה לענין החזרה מהכרעת הדין ניתנה לאחר ניתוח הראיות וטענות הצדדים כפי שהושמעו בפנינו.

הסנגור הסכים וחזר מהערעור על הכרעת הדין ולפיכך ערעורם של כל שלושת המערערים שבפנינו בנושא זה נדחה.

באשר לעונש:

אנו מעמידים את תקופת המאסר שהוטלה על שריף אבו גאלי (נאשם 1) על 8 חודשים, בניכוי ימי מעצרו ככתוב בגזר הדין של בית משפט קמא. יתר רכיבי הענישה של גאלי יישארו בעינם.

באשר למערער 2 מוחמד תאקי, עונש המאסר של 9 חודשים שהוטל עליו בתיק הנוכחי יישאר בעינו. המאסר על תנאי שהוטל עליו בת"פ 22880-03-13 יופעל חציו במצטבר וחציו בחופף, כך שסה"כ יהא עליו לרצות 13 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר. יתר רכיבי הענישה של תאקי יישארו בעינם.

באשר למערער 3, מוחמד בכר, גם לגביו עונש המאסר שהוטל עליו בגין העבירות נשוא התיק הנוכחי יישאר בעינו, 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל. באשר למאסר על תנאי בן 12 החודשים שהוטלו עליו בתיק 4169/09, המאסר על תנאי ירוצה חציו בחופף חציו במצטבר, כך שסה"כ יהא על המערער הזה לרצות 15 חודשי מאסר בפועל (במקום 21 חודשי מאסר כפי שנקבע בגזר הדין של בית משפט קמא), בניכוי ימי המעצר. יתר רכיבי גזר הדין בעניינו יישארו בעינם.

<#3#>

ניתן והודע היום ו' אדר ב' תשע"ו, 16/03/2016 במעמד הנוכחים.

עו"ד כבהא: אבקש עיכוב ביצוע עד ה- 1.5.16.

<#7#>

החלטה

המערערים כולם יתייצבו לריצוי מאסרם ב- 1.5.16. על המערערים להתייצב בתאריך זה בכלא ניצן, אלא אם כן תהיה הוראה אחרת.

הסנגור ידאג להליכי המיון והשיבוץ.

הערבויות יישארו להבטחת התייצבותם.

ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מהארץ.

<#3#>

ניתן והודע היום ו' אדר ב' תשע"ו, 16/03/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סימונה אלפסי