המדינה, ע"י הפרקליטות

לפניי בקשה מטעם התובע לפטור אותו מתשלום אגרה.

לאחר שעיינתי בבקשת התובע לפטור מאגרה, בתגובות הנתבעת והמדינה לבקשה ובתשובת התובע לתגובות, אני מחליט לדחות הבקשה.

ניכר היטב כי הבקשה עצמה, כפי שהוגשה (על התצהיר שבה ועל האסמכתאות הספורות שלה), אינה מבססת את התנאי ההכרחי בדבר היעדר יכולת כלכלית לשלם האגרה, כאשר הבקשה אף לא מתיימרת להציג תמונת מצב כלכלי מלאה ומפורטת וגם לא נתמכת באסמכתות הכרחיות, הכל כפי תגובות הנתבעת והמדינה. ומאחר שהתובע, בכך שתמך את תשובתו לתגובות בתצהיר חדש ובאסמכתות חדשות, מודה למעשה (אם לא במפורש) בכך שבקשתו הייתה חסרה מאוד, די בכך כדי לקבוע שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.

לא מצאתי בנסיבות שראוי לאפשר לתובע להציג עובדות וראיות חדשות רק במסגרת תשובתו לתגובות. בכך התובע מתיימר למעשה להגיש בקשה חדשה, כאשר הפסול בכך כפול: ראשית, לנתבעת ולתובעת לא ניתנה ולא יכולה הייתה להינתן (במסגרת הפרוצדורה של בקשה בכתב) הזדמנות להגיב לעובדות ולמסמכים החדשים שהוצגו בתשובת התובע; ושנית, עפ"י הלכת ביהמ"ש העליון מהזמן האחרון, על תובע המבקש פטור מאגרה לרכב, כבר בבקשתו הראשונה, את מלוא העובדות, הנתונים והמסמכים הרלוונטיים למצבו הכלכלי, ולא להגישם לשיעורין, ורק בעקבות הסתייגויות שמעלה הצד שכנגד.

אתן דוגמא אחת לבעייתיות הרבה שבהתנהלות התובע: בתצהירו התומך בבקשה הצהיר בסעיף 13 "אין בבעלותי נכס כלשהו", והנה, בעקבות דברי הנתבעת והמדינה בתגובותיהן, הצהיר פתאום התובע, בתצהיר התומך בתשובתו לתגובות, כי בבעלותו וברשותו בית מגורים (דירת 5 חדרים) ואף רכב פרטי. הדברים מדברים בעד עצמם.

לסיכום

בקשת הפטור מאגרה – נדחית.

התובע ישלם האגרה הדרושה עד יום 30.11.15, שאחרת תימחק התביעה.

בשלב זה ולמרות שהנתבעת כבר הגישה בפועל כתב הגנה (לא הייתה חייבת להגישו טרם ההכרעה בבקשת הפטור שבנדון), לא ינותב התיק לטיפול שופט.

ההחלטה תישלח לצדדים + למדינה.

קובע תז"פ ביום 5.12.15.

ניתנה היום, י"ז חשוון תשע"ו, 30 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.