16 מרץ 2017

1. התובע הינו עצמאי שנפגע בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. האם יש לחשב את בסיס השכר לתשלום דמי פגיעה וגמלאות לפי גובה ההכנסה ששימשה בסיס לתשלום מקדמות דמי ביטוח במועד הפגיעה, בהתאם לתקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד – 1984, או לפי השומה הסופית שהוגשה למס הכנסה מאוחר למועד הפגיעה? זוהי השאלה שבפנינו.

התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

2. התובע, יליד 1971, הוא עצמאי, בעל עסק לייבוא ושיווק נעליים.

ביום 21.1.13 הודיעה מחלקת גבייה וביטוח לתובע כי הוא מחויב בתשלום דמי ביטוח על פי תעריף המינימום בגובה 160 ₪ עבור שנת 2012 (מוצג 6 לתיק המוצגים). באפריל 2013 ביקש התובע להגדיל את ההכנסה המשמשת בסיס לתשלום מקדמות ביטוח. בהתאם לכך, דיווחה רואת החשבון שלו על הכנסה חודשית כעצמאי בגובה 13,000 ₪. משכך, ביום 25.4.13 הודיע המוסד לתובע כי בעקבות חישוב חוזר של דמי ביטוח, אלה עומדים על סך 1,673 ₪, כך שעבור החודשים ינואר – מרץ 2013, הכנסותיו החייבות במס עומדות על סך 37,203 ₪. כפועל יוצא, חויב התובע בתשלום הפרשי דמי ביטוח בסך 4,610 ₪ (מוצג 7 לתיק המוצגים).

3. ביום 11.9.13 התובע נפגע בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המוסד כתאונת עבודה. ביום 23.12.13 הודיע המוסד לתובע שתביעתו לדמי פגיעה בעבור התקופה 12.9.13 עד 11.12.13 אושרה על ידו. זאת, לפי הכנסתו ברבע השנה שקדמה לפגיעה ושעל בסיסה חושבו המקדמות, בגובה 37,203 ₪.

ועדה רפואית מיום 15.9.14 קבעה לתובע בגין הפגיעה בעבודה, נכות משוקללת מיום 1.6.14 בשיעור 45%.

4. ביום 25.12.14 התובע פנה למוסד בבקשה לתקן את שכרו הרבע שנתי, ובהתאם את הגמלאות המשולמות לו בגין התאונה, בהסתמך על דוח שומה סופי לשנת 2013, שבו דיווח על הכנסות לשנת 2013 בסך 1,265,356 ₪, ועל רווח נקי בגובה 249,963 ₪, ממנו נגזר שכר חודשי של כ-20,000 ₪ (ס' 12-13 לתצהיר וינטר ונספחים 9-19 לתיק המוצגים).

במכתב מיום 13.1.15 הודיע המוסד לתובע שעליו שכתנאי לעריכת חישוב עליו להמציא העתק דוח שומה לשנת 2013 שהוגש למס הכנסה נושא חותמת "התקבל" או שומה לשנת 2013, שהוצאה על ידי מס הכנסה.

בינואר 2015 שלח התובע דוח שומה לשנת 2013 נושא חותמת "התקבל" ליום 31.12.14. נוכח האמור המוסד לא נעתר לבקשה לתיקון בסיס ההכנסה לחישוב, בנימוק שזו הוגשה מאוחר למועד הפגיעה והתובע לא פנה להגדלת מקדמותיו טרם הפגיעה. בעקבות זאת הגיש התובע את התביעה שבפנינו.

5. קדם משפט התקיים ביום 11.1.16 בפני כב' השופטת הבכירה מיכל לויט. בסיומו, נקבעה הפלוגתא בתיק זה: האם כדין חישב המוסד את בסיס השכר לצורך תשלום דמי פגיעה וגמלאות בגין התאונה מיום 11.9.13 לפי הדיווח שמסר התובע למוסד באפריל 2013, או שמא יש לקחת בחשבון את נתוני השומה שהוגשה ביום 31.12.14, ואף אין להתחשב בהפסדי שנים קודמות שבאו לידי ביטוי במסגרת שומה זו.

בדיון מיום 13.6.16 נעתר בית הדין לבקשת התובע להגשת עדות רו"ח לילי וינטר, בנוגע לאופן והסיבות בשלן נקבעו המקדמות באפריל 2013 על בסיס שכר של 13,000 ₪.

טענות הצדדים

6. התובע עותר לחישוב דמי הפגיעה וגמלת הנכות בגין התאונה שאירעה לו בספטמבר 2013 על פי הכנסתו כפי שקבעה בדוח השומה הסופית לשנת 2013 מיום 11.9.13, ולא על פי ההכנסה המדווחת משנת 2013 שעל בסיסה נקבעו לו המקדמות. לטענתו, על אף שדיווח באפריל 2013 על הכנסה נמוכה מהכנסתו לשנת המס 2013, הרי המדובר היה בתכנון מס לגיטימי במסגרתו קיזז וזקף לזכותו הפסדים משנים קודמות של העסק, בהתאם לסעיף 28 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. לשיטתו, יש לראות בו כמי ששילם דמי ביטוח ביתר ולא בחסר עובר לפגיעה. הכנסתו של התובע הייתה גבוהה יותר על פי החוק בשנת 2013, אולם הוא היה זכאי להחזר מס הכנסה ודמי ביטוח.

המוסד, מנגד, טוען כי גמלאות התובע חושבו על ידו כדין על פי ההכנסה ששימשה בסיס לקביעת המקדמות במועד הפגיעה ובהתאם לתקנה 11.

דיון והכרעה

7. בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, מבוטח שהוא עצמאי חייב בתשלום דמי הביטוח לפי השומה הסופית של הכנסתו בשנה השוטפת, מהמקורות המפורטים בסעיפים 2(1) ו-(8) לפקודת מס הכנסה. שיעור דמי הפגיעה נקבעים עבור מבוטח עצמאי לפי ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה (סעיף 345(ב)(1) ו-(2) וסעיפים 97, 98(א)ו-(ב) לחוק הביטוח הלאומי).

עם זאת, תקנה 11 קובעת "גמלה חוסמת" במובן זה שבמקרה שבו אירעה הפגיעה בעבודה בשנת מס מסויימת, תיחשב ההכנסה לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, הכנסה לפי שומה סופית (תקנה 11(א) לתקנות) .

8. בעניין דורושקביץ (עבל 32864-10-14 ‏דורושקביץ נ' המוסד לביטוח לאומי (25.2.16)) עמד בית הדין על התכליות העומדות בבסיס תקנה 11, בקובעו דברים אלה:

"שלוש הן תכליות התקנה: האחת, לדאוג לכך, שהכנסת המבוטח קודם לפגיעה בעבודה היא זו שתשמש בסיס לקביעת שיעור הגמלה. זאת מתוך החשש שהכנסת העצמאי עלולה להצטמצם עקב הפגיעה, ובהתאם יצטמצם שיעור הגמלה; השנייה, לתמרץ את המבוטח העצמאי לשלם דמי ביטוח בזמן אמת על פי הכנסתו האמיתית, וממילא להביא לכך שידווח בזמן אמת על שינויים בהכנסתו; השלישית, לשמש בלם מפני ניסיונות של עצמאיים לשנות, לאחר התאונה, את שומתם ובכך להגדיל את שיעור גמלתם. תכליות אלה מוגשמות בהסדר שנקבע בתקנה 11.

זאת ועוד, יש להיות ערים לכך שמקום שבו מוגשת לאחר הפגיעה בעבודה שומה עדכנית על ההכנסה בשנה השוטפת, אין בידי המוסד כלים אמיתיים לבחון את האותנטיות של השומה המאוחרת. שכן גידול בהכנסה יכול להיות מושפע לא רק מצד ההכנסות, אלא גם מצד ההוצאות שהעצמאי מחליט לרשום או לא לרשום באותה שנה".

9. לאור תכליות אלה, נפסק שככלל, טענה בדבר אותנטיות השומה המאוחרת, כשלעצמה, לא יהיה בכוחה להביא לסטייה מתקנה 11. סטייה שכזו תוכר ככלל רק מקום שבו המבוטח מסר למוסד או למס הכנסה, טרם הפגיעה וללא כל קשר אליה, דוח עדכני בנוגע להכנסותיו. כמו כן, סטייה תוכר במקרים חריגים שבהם מועד הפגיעה בעבודה אינו ברור, והוא נקבע בדיעבד, לפי שיקול דעת רפואי, למפרע ועובר להגשת התביעה, ומסתבר שהדוח העדכני נמסר לאחר מועד הפגיעה למפרע. כל זאת בתנאי שבמועד הגשת הדוח העדכני לא ידע המבוטח כי תהיה לו השפעה על שיעור גמלאותיו בגין הפגיעה בעבודה (פסקאות 44-47 לפסק הדין).

בענייננו זה, הדיווח היחיד שהגיש התובע בנוגע לגידול בהכנסותיו עובר לפגיעה, היה בקשתו מאפריל 2013 למוסד לתיקון המקדמות, שהביאה לכך שהמוסד הגדיל את ההכנסות המשמשות בסיס לתשלום מקדמות דמי הביטוח, באופן שהכנסות אלו עמדו על 13,000 ₪, החל מהרבעון הראשון לשנה זו. מעבר לכך לא הוגשו עד מועד הפגיעה בקשה להגדלת מקדמות או דווח על גידול בהכנסת התובע.

10. עולה היטב מהראיות, שהתובע היה יכול לפנות למוסד בדיווח על גידול בהכנסות המשמשות בסיס לחישוב המקדמות בהתאם לתקנה 4 לתקנות, המאפשרת למוסד לחשב מחדש את המקדמות האמורות של המבוטח. רואת חשבון וינטר מלווה את פעילות העסק של התובע משנת 2007 ועולה מהעדויות, שהתובע מקבל יעוץ שוטף של רו"ח עבור פעילות עסקו (ס' 1 לתצהיר וינטר; ע' 9, ש' 22; ע' 11, ש' 9). רו"ח וינטר העידה שמקדמות דמי ביטוח נקבעות כהערכה, בשיתוף ובהסכמת הלקוח, לאחר שהיא ממליצה להגדיל או להקטין אותן (סעיף 14 לתצהירה). ואכן, בפועל, במהלך השנים הוגשו על ידי התובע באמצעות רו"ח וינטר מספר בקשות למוסד לתיקון מקדמות (ע' 7, ש' 13; מוצגים נ/1 – נ/3).

זאת ועוד. הבקשה מאפריל 2013 להגדיל את בסיס המקדמות הוגשה על ידי רו"ח וינטר בעקבות פגישה שערכה עם התובע בעניין זה (ס' 5-7 לתצהירה), עת "שנת 2013 היתה שנת שגשוג בעסק" (ס' 7 לתצהיר התובע). רו"ח וינטר העידה כי תחילה עודכנו המקדמות באפריל 2013 להכנסה של 13,000 ₪, בהנחה לקיומם של הפסדים מועברים, כשעל דרך כלל נבחן על ידה תיק הלקוח במהלך השנה, ובמסגרת זו היקף הפעילות של העסק והפסדיו "בד"כ פעם בחודש, אבל זה תלוי, בכל תיק זה אחרת" (ע' 7, ש' 21; ע' 8, ש' 1).

התובע עצמו הודה כי רו"ח וינטר המליצה להגדיל המקדמות להכנסה חודשית של 13,000 ₪ כשלב ראשון, על סמך תכנון מס המבוסס על קיומם של הפסדים לקיזוז (ס' 8 לתצהירו). כשבנוגע להמשך הטיפול במקדמותיו העיד "זה לפי הדינמיקה של העבודה, כל חודש הייתי אצלה במשרד" ואף הוסיף בנוגע לנושא המקדמות רק כי "דיברנו בכלליות, אבל צריך להבין שהעבודה שלי היא מאד מאד דינמית, המספרים משתנים בצורה קיצונית מאד" (ע' 9, ש' 20).

בנוסף לכך, הרי שבכל הנוגע לחודשים שקדמו לפגיעה, התובע העיד על גידול בהכנסות ממכירות ואף הסתמך על כרטסת הכנסות לשנת 2013 לפיה עובר לתאונה בוצעו העסקאות הגבוהות לשנת 2013 (סעיפים 14- 16 לתצהיר התובע ונספחים 9-17 לתיק המוצגים). רו"ח וינטר העידה כי בחודשים יולי – אוגוסט 2013 "בוצעו בעסקו של מר שירזי מכירות בסכומים גדולים לשני לקוחות" (סעיף 10 לתצהירה; עדות התובע בע' 9, ש' 27). אלא שהתובע לא הוכיח כל מניעה להגשת בקשה נוספת להגדלת מקדמות ברבעון העוקב, נוכח השינויים שחלו בהכנסותיו, כפי שהוצג בראיותיו (ע' 10, ש' 1). כל שהעיד בעניין זה בחקירתו היה כי "אני לא יודע בוודאות אם דברתי איתה או לא, אני לא יכול להגיד נקודתית האם אמרתי לה את זה" (ע' 11, ש' 1). בעוד רו"ח וינטר העידה שבמהלך חודשי הרבעון השלישי, התובע לא פנה אליה בנושא המקדמות בשל מכירות גדולות בעסק (ע' 8, ש' 4).

11. באשר לדיווח למס הכנסה, הרי שאין חולק שהתובע או מי מטעמו לא הגיש דיווח למס הכנסה בזמן אמת ועובר לפגיעה על הכנסותיו בשנת 2013. דו"ח השומה הסופית לשנת 2013 הוגש למס הכנסה על ידי התובע רק בסוף דצמבר 2014, הרבה אחרי הפגיעה.

סוף דבר

12. התביעה נדחית, שכן לא מצאנו שנפל פגם בהחלטת המוסד לקבוע את שיעור דמי הפגיעה וגמלת הנכות לפי ההכנסה ששימשה בסיס לחישוב המקדמות עובר לפגיעה.

כמקובל בתיקים בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ז, (16 מרץ 2017), בהעדר הצדדים.