לפניי בקשה לעיון מחדש בהחלטה שבה נדחתה בקשה לדחיית התביעה, ולחילופין למחיקתה, בשל אי ציות התובע (המשיב) להחלטות בית המשפט בקשר לגילוי מסמכים.

השתלשלות העניינים:

ביום 23.6.16 הגיש הנתבע (המבקש) בקשה לדחייתה (או לחילופין למחיקתה) של התובענה בשל אי ציות מתמשך להחלטת בית-המשפט. זאת בשל כך שהתובע, תוך אי ציות מתמשך, ממרה צו בית המשפט בדבר גילוי ועיון במסמכים שגילויים מתחייב על-פי דין. על-פי המתואר בבקשה ביום 13.1.16 הומצאו לידי ב"כ המשיב שאלון ובקשה לגילוי ועיון במסמכים על-ידי ב"כ המבקש. בהעדר התייחסות של המשיב, הוגשה ביום 27.3.16 בקשה לבית-המשפט להורות למשיב להשיב לשאלון בתצהיר ולגלות בתצהיר ערוך כדין את המסמכים המפורטים בבקשה. ביום 28.3.16 נינתה החלטה אשר מורה למשיב לתת את תגובתו תוך 10 ימים. חרף החלטת בית-המשפט, המשיב לא הגיב לבקשה. לפיכך, ביום 10.4.16 הגיש המבקש בקשה למתן החלטה בהיעדר תגובת המשיב. ביום 11.4.16 ניתנה החלטה "כמבוקש" בהיעדר תגובה, והמשיב נדרש למלא אחר ההחלטה תוך 10 ימים. ביום 20.4.16 הוסכם על אורכה למענה לשאלון ולדרישת גילוי המסמכים עד ליום 11.5.16. המשיב לא השיב לשאלון ולא ערך תצהיר גילוי מסמכים, וביום 23.6.16 הגיש המבקש בקשה נוספת לדחייה או מחיקה של התובענה. נטען בבקשה כי התנהלות המשיב מהווה אי קיום צו בניגוד להוראות תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ומחדלי המשיב אף מקימים עילה למחיקת התובענה מחמת חוסר מעש על-פי תקנה 156 לתקנות.

ביום 26.6.16 ניתנה החלטה אשר מורה למשיב להגיב לבקשה תוך 5 ימים.

ביום 28.6.16 הודיע ב"כ המשיב כי ב"כ המבקש העניק לו אורכה בת 14 ימים למתן מענה לשאלונים.

ביום 14.7.16 הגיש המבקש בקשה שנייה לדחיית, ולחילופין למחיקת, התובענה בשל אי ציות מתמשך להחלטת בית-המשפט. על-פי האמור בבקשה זו רק ביום 13.7.16, באיחור, המציא ב"כ המשיב תצהיר תשובה לשאלון בלבד, ואולם המשיב טרם המציא לידי ב"כ המבקש תצהיר גילוי מסמכים כפי שמחויב לעשות על-פי דין ועל-פי החלטת בית-המשפט.

ביום 18.7.16 ניתנה החלטה המורה לתובע להגיב תוך 7 ימים (ימי הפגרה במניין).

ביום 25.7.16 הגיב ב"כ התובע להחלטה, ומסר כי מתקיים הליך גישור בין הצדדים, שהתקיים ביום 27.6.16 ועתיד להימשך בחודש ספטמבר 2016, וכי תצהיר גילוי המסמכים לא הוגש בשל הליך הגישור שהיה תלוי ועומד בין הצדדים וכי ב"כ המבקש מתכבד להגישו בהזדמנות זו. לתגובה צורף תצהיר גילוי מסמכים. לאור הסרת המבקש עתר ב"כ המשיב למחיקת הבקשה, והתחייב לעמוד בכל הדרישות הפרוצדורליות, קלה כבחמורה.

ביום 26.7.16 ניתנה החלטה לפיה לאור הליך הגישור אשר מתקיים בין הצדדים והגשת תצהיר גילוי המסמכים, הבקשה לדחיית/למחיקת התביעה נדחית. עוד נקבע כי סוגיית ההוצאות תיבחן בתום ההליך.

ביום 4.8.16 הגיש ב"כ המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 26.7.16, לבטלה ולהורות תחתיה על דחיית (ולחילופין מחיקת) התובענה בשל אי ציות מתמשך מצד המשיב, גם כיום, להחלטת בית-המשפט בקשר לגילוי מסמכים. בבקשה נטען כי ההחלטה ניתנה על בסיס מצגים מטעים מטעם המשיב. על-פי האמור בבקשה בהחלטה מיום 11.4.16 חויב המשיב לגלות למבקש מסמכים ספציפיים, להעמידם לעיונו ולאפשר העתקתם. לעניין הגישור, טיעוני המשיב היה בגדר מצג מטעה, משום שהמבקש הבהיר לכל אורך ההליך, כי אין בהליך הגישור משום ויתור על דרישתו להשיב לשאלונים ולגלות את המסמכים. לעניין הגשת תצהיר גילוי המסמכים, הרי שהמחדל לא הוסר. בניגוד למצג שהציג המשיב, הוא לא מילא אחרי ההחלטה בדבר גילוי מסמכים ספציפי, עיון בהם והעתקם, כפי שהתבקש בגדרי הבקשה. התצהיר שצורף הוא תצהיר כללי בלבד, שאינו מתייחס למסמכים הספציפיים שפורטו על-ידי המבקש, כנדרש על-פי תקנה 113 לתקנות. כלומר, על אף הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו למשיב, הוא בחר שלא לקיים את הצו.

ביום 22.8.16 ניתנה החלטה לתגובת המשיב תוך 21 ימים (ימי הפגרה במניין).

המשיב לא הגיב להחלטה, על אף שמעיון בנט המשפט, עולה לכאורה כי ב"כ המשיב צפה אף בהחלטה זו.

ביום 19.9.16 ניתנה החלטה נוספת לפיה טרם התקבלה תגובת ב"כ המשיב, וכי על המשיב להגיב תוך 10 ימים נוספים.

המשיב לא הגיב להחלטה, על אף שמעיון בנט המשפט, עולה לכאורה כי ב"כ המשיב צפה בהחלטה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את השתלשלות האירועים, ובפרט בשים לב להעדר הציות המתמשך להחלטה בדבר גילוי מסמכים ספציפיים ובהעדר תגובה של המשיב להחלטות שיפוטיות מיום 28.8.16 ומיום 19.9.16, סבורני כי דין הבקשה למחיקה מחמת אי ציות לצו ומחמת חוסר מעש להתקבל. מנגד, אין מקום לדחיית התובענה.

במשך חודשים ארוכים פונה המבקש שוב ושוב לבית-המשפט בבקשה שהמשיב יציית לצו שיפוטי שניתן לגילוי מסמכים ספציפי. מדובר בצו שניתן "כמבוקש" בחודש אפריל 2016 לאחר שלא נתקבלה תגובת המשיב להחלטה קודמת. המשיב לא חלק על ההחלטה, ולא ביקש בה עיון חוזר, אלא בחר שלא לציית לה. תצהיר גילוי המסמכים הכללי, שהוגש באיחור, אינו מהווה את הסרת המחדל כנדרש, ואינו מהווה ציות לצו גילוי המסמכים הספציפי. לאחר מכן, ניתנו החלטות שיפוטיות אשר הורו, פעם אחר פעם, למשיב להגיב לבקשה לעיון מחדש אשר עותרת למחיקת או לדחיית התובענה, אך המשיב לא הגיב להחלטות ולא נתן טעם מדוע לא תימחק התובענה.

סעיף 122 לתקנות קובע כדלקמן:

"בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון, צו לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו".

בנסיבות אלה, משניתנו למשיב הזדמנויות מספקות לציית לצו השיפוטי וכן להגיב לאפשרות שהתובענה תימחק, והמשיב בחר שלא לעשות כן, סבורני כי מן הראוי להורות על מחיקת התביעה בשל הפרת צו, כאמור בסעיף 122, ולחילופין מחמת חוסר מעש.

אשר על-כן, אני מורה על מחיקת התביעה.

המשיב יישא בהוצאות המבקש בסך של 2,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים, ואלמלא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הדיון שקבוע בתיק מבוטל.

מזכירות בית-המשפט תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ז, 05 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.