1. לפניי בקשת המנהל המיוחד לדחות את בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל, וכן לבטל את צו כינוס לנכסי החייב שניתן לבקשת החייב ביום 22.6.15, שכן לטענתו, החייב מתנהל בחוסר תום לב.

טענות המנהל המיוחד

2. חרף הוראות צו הכינוס לא המציא החייב אסמכתאות כי פעל להמצאת צו הכינוס ומועד הדיון בבקשה לפשיטת רגל, לכל הנושים המוצהרים ואלו שהגישו תביעות חוב.

3. בחקירה שקיים המנהל המיוחד לחייב ב- 3.2.16 דיווח החייב כי הוא מתגורר עם משפחתו מזה כשלוש שנים בבית שכור בן 4 חדרים. אולם, מחוזה השכירות שהמציא החייב למנהל המיוחד, עלה כי החייב התגורר באותו בית מעל 5 שנים.

על פי הסכם השכירות, דמי השכירות הם 1,850 ₪ ואילו בחקירה טען החייב שדמי השכירות עומדים על 1,600 ₪ לחודש.

לא זו אף זו, בהמשך המציא החייב למנהל המיוחד חוזה שכירות מיום 1.11.15 לפיו שכר החייב דירה החל מ- 1.1.16 ואותה דירה ממוקמת מעל עסקו של החייב.

4

4. באשר לעיסוקיו של החייב והכנסותיו, מפנה המנהל המיוחד לעדות החייב בחקירתו כי הוא מנהל עסק של דברי מאפה בישוב פארדיס ועל פי הערכת החייב שווי הציוד בעסק נע בין 70,000-90,000 ₪.

לטענת החייב, הציוד נקנה על ידי עורך דין אלטואפשה אשר התיר לחייב לעשות שימוש בציוד ללא תמורה למשך שנתיים, שתחילתם מפברואר 2015 בכפוף לכך שבתום התקופה יועבר העסק על שם עורך דין אלטואפשה. עוד טען החייב כי הוסכם בינו לבין עו"ד אלטואפשה כי בתום השנתיים בהם יפעיל את העסק, אשתו של עו"ד אלטואפשה "תשב ליד הקופה" והחייב יהא שכיר. החייב הוסיף וטען כי ההסכמות היו בעל-פה.

מאידך מפנה המנהל המיוחד לכך שבהתאם לחוזה שכירות שנחתם ביום 1.1.15 שכר החייב את החנות בה מתנהל עסק המאפייה למשך 5 שנים עם אופציה ל-5 שנים נוספות.

5. החייב העיד בחקירתו בפניו כי אשתו עובדת כשכירה בעסק מאוגוסט 2015. אולם, טענה זו סותרת את דיווח תקופת עבודתה למל"ל, שכן מאישור המל"ל עולה כי אשת החייב הועסקה על ידי החייב גם בין התאריכים 1.3.11 ועד 30.6.12 כשכירה ולאחר מכן כעצמאית.

6. החייב אינו מקיים את ההיתר לניהול עסק שניתן לו על ידי בית המשפט ביום 29.1.15, בכך שמגיש דוחות רווח והפסד ללא אסמכתאות ואלה אינם חתומים על ידי רו"ח או יועץ מס.

כמו כן, מפנה המנהל המיוחד לסתירות ואי דיוקים בעדות החייב בחקירה לעניין עבודתו. לדוגמא- מפנה המנהל המיוחד לכך כי על פי אישור המל"ל הועסק החייב במאפיית הכרמל פ.מ. בע"מ בפראדיס בין השנים 2002-2010. אולם, מדין וחשבון על רכוש והתחייבויות ליום 31.12.2002 שהגיש החייב לפקיד השומה בחדרה, עולה כי אותה מאפייה היתה בבעלות משותפת של החייב ואשתו. כלומר, החייב, לטענת המנהל המיוחד, הועסק כשכיר בחברה שבבעלותו.

7. בסעיף 10 לדוח מפנה המנהל המיוחד לרשימה ארוכה של מסמכים ומחדלים שחדל בהם החייב אשר בהצטברותם מלמדת על אי שיתוף פעולה בהליך. לדוגמא – ביקש המנהל המיוחד אסמכתאות למימוש רכבים שהחייב רכש, אסמכתאות בעניין רכישת ציוד המאפיה, דוחות רו"ח ויועץ מס, עותק מהצהרות הון, העדר אסמכתאות בדוחות החודשיים ואי קיום התנאים לקיום העסק.

לא זו אף זו, המנהל המיוחד מציין כי החייב אינו עומד בתשלומים העיתיים שהוטלו עליו.

8. בנוסף, מפנה המנהל המיוחד לכך שהחייב לא הצהיר על קיומו של חוב בהלוואה חוץ בנקאית ומכאן מניח המנהל המיוחד שהחייב פורע את חובו כלפי אותו נושה תוך כדי העדפת נושים.

9. לסיום, תוהה המנהל המיוחד כיצד יכול היה החייב, באמצעות אשתו, לרכוש ב- 14.4.14 שני נכסי מקרקעין בסכום כולל של 680,000 ₪, שעה שכבר היה מסובך בחובות. תמיהה נוספת מעלה המנהל המיוחד לעניין המקורות הכספיים לעסקאות אלה אשר בוטלו כחודש לאחר מכן. תמיהה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מסתבר שמוכר הנכס הוא מי שהשכיר את הנכס לאחר מכן לחייב.

עמדת החייב בדיון

10. בדיון שהתקיים ביום 7.11.17 טען החייב כי ציוד המאפייה נקנה על ידי עו"ד אלטואפשה מאחד בשם עבד מיפו וכי קייםהסכם רכישה. החייב הוסיף כי עו"ד אלטואפשה ביקש ממנו לנהל את עסק המאפייה כשנתיים ולאחר מכן ינוהל העסק על ידי עו"ד אלטואפשה והחייב יהא שכיר בעסק.

אולם, עו"ד אלטואפשה עזב את הארץ לצורכי לימודים והוא מסר את ציוד המאפייה לאביו של עו"ד אלטואפשה, אשר מכר אותו לצד ג'.

תשובת המנהל המיוחד בדיון

11. דברי החייב אך מגבירים את התמיהות. לדוגמא הפנה המנהל המיוחד לכך שבאפריל 2014 נרכש נכס מקרקעין במחיר של 680,000 ₪, כאשר על פי ההסכם החייב שילם את התמורה במזומן ולאחר מספר חודשים בוטלה העסקה בטענה שהחייב לא יכול היה לקבל משכנתא.

לשיטת המנהל המיוחד התמיהה מתגברת כאשר מסתבר שהנכס, אותו לכאורה רכש החייב, מורכב מדירה ומשטח שאמור היה לשמש למאפיה ובהמשך שוכר החייב את הנכס ממי שהיה אמור למכור לו אותו. ודוק, השכירות היא לתקופה ארוכה.

12. עוד תמה המנהל המיוחד כיצד עו"ד אלטואפשה, אשר לגביו נטען שהוא רכש את כל ציוד המאפיה, אינו בארץ ואינו דורש את הציוד.

13. לא זו אף זו, תוהה המנהל המיוחד כיצד נטען על ידי החייב שאשתו הינה עקרת בית, שעה שעבדה במאפיה וניהלה אותה בתקופה שהחייב היה מסובך בחובות ומנוע מלנהל את המאפיה.

על מנת ליתן לו את מלוא יומו התאפשר לחייב להשלים את תשובתו בכתב ובתצהיר.

תשובת החייב בכתב

14. הוא לא הבין כאשר נשאל לעניין תעסוקת אשתו שהכוונה היא לתקופה שקדמה להיתר לניהול העסק שניתן על ידי בית משפט ב- 2015.

15. בעלי המניות בחברת מאפיית הכרמל פ.מ. בע"מ, אינם החייב ואשתו ולראיה הוא מצרף את תדפיס רשם החברות.

באשר לחוב בהלוואה חוץ בנקאית, טוען החייב כי לא ידע שניתן להצהיר על חוב מסוג זה לפני המנהל המיוחד. עם זאת מבקש החייב להדגיש כי אין הוא פורע את חובו שם והוא מסר לנושה את צו הכינוס.

16. באשר לציוד המאפיה חוזר החייב על טענותיו כפי שהובאו לעיל, שהציוד נרכש על ידי עו"ד אלטואפשה והוחזר לאביו, כאשר עו"ד אלטואפשה עזב את הארץ. החייב טוען כי הוא מצרף הסכם לחיזוק טענותיו בעניין זה.

17. לעניין רכישת המקרקעין טוען החייב כי אכן התכוון לרכוש אותם באמצעות נטילת משכנתא, אולם משזו לא אושרה בוטלה העסקה. ויודגש, החייב מכחיש כי שכר את המקרקעין אותן ביקש לקנות בעבר.

תגובת המנהל המיוחד לתשובת החייב

18. החייב נשאל מפורשות היכן עבדה אשתו לפני שעבדה עמו בעסק האחרון שפתח, ותשובת החייב היתה שאשתו עקרת בית.

החייב אינו מתמודד עם העובדה שבעבר ניהל עסק משותף עם רעייתו בעוד שטען כי אשתו עקרת בית.

19. לעניין העובדה שעל פי תמצית רשם החברות החייב ואשתו אינם בעלי מניות של מאפיית הכרמל פ.מ. בע"מ, טוען המנהל המיוחד כי נעשה שימוש באנשי קש. לראיה מפנה המנהל המיוחד כי כתובת התאגיד היא ת.ד. 1544 אצל אבו אלהיג'א מואהב, היא אשת החייב ושואל המנהל המיוחד מדוע "נידבה" אשת החייב את כתובתה כמען החברה אם לא היה לה עניין בה.

20. המנהל המיוחד אף מבקש להטיל ספק לעניין אמיתות הסכם רכישת הציוד על ידי עו"ד אלטואפשה. לטענתו, מטרת ההסכם היא למנוע מנושים לתפוס את הציוד. לחיזוק טענה זו מפנה המנהל המיוחד לכך שבעבר טען החייב שהסיכום בינו לבין עו"ד אלטואפשה היה סיכום בעל פה ואילו לתגובתו צירף החייב מסמך. דהיינו, המדובר במסמך שנערך בדיעבד.

קיימת סתירה בין טענות החייב כי עו"ד אלטואפשה אמור היה לקבל את העסק בתום שנתיים מפברואר 2015 כאשר החייב שכר, בחוזה שכירות מיום 1.1.15, את החנות לניהול המאפיה למשך 5 שנים עם אופציה ל-5 שנים נוספות.

21. כמו כן מפנה המנהל המיוחד לכך כי בהסכם לרכישת נכס המקרקעין נרשם כי הסך של 680,000 ₪ שולם במזומן בעת החתימה, וכך אף נרשם לדיווח למס שבח. משכך, תמה המנהל המיוחד מדוע "מוכר" המקרקעין אינו מסביר בתצהירו את הסתירה.

דיון והכרעה

סעיף 18 ה' (2) מאפשר לבית המשפט לדחות בקשה להכריז על חייב כפושט רגל "אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו".

22. המלומדים לוין וגרוניס בספרם פשיטת רגל, מהדורה שלישית (להלן: "לוין וגרוניס") כותבים בסעיף 82 כי "השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בסוגיה האם להכריז את החייב פושט רגל לבקשתו, היא האם פעל החייב בתום לב".

עוד מוסיפים המלומדים לוין וגרוניס בפסקה 82 כי "ההכרעה בסוגיית ההכרזה תתקבל על יסוד הנתונים הקונקרטיים שבכל מקרה ומקרה. המושג תום לב בהקשר זה (ובהקשרים אחרים) הוא מושג רחב שיכול לכסות סוגים שונים של התנהגויות".

ובהמשך כותבים המלומדים לוין וגרוניס כך:

"כאמור, יש לבחון את התנהגות החייב אף מאז הגיש את בקשתו לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל, כולל בתקופה שלאחר מתן צו הכינוס. אם המשיך החייב ביצירת חובות באופן בלתי אחראי לאחר הגשת הבקשה, נראה שבקשתו תדחה. גם חייב שלא שיתף פעולה עם הכונס הרשמי, לא התייצב לחקירה אליה זומן וסרב למסור מידע ומסמכים צפוי שבית המשפט לא יכריזו פושט רגל ויבטל את צו הכינוס. כך אף קרה לחייב שלא דיווח לכונס הרשמי שהחל לעבוד".

ועוד כותבים המלומדים לוין וגרוניס:

"לעיתים התנהגות חסרת תום לב אינה מוצאת ביטוי בעניין אחד בלבד. כלומר, ייתכן שנתונים שונים, כמו יצירת חובות חדשים בעת שאדם שקוע בחובות, הסתרה של נכסים ופיגור בתשלומים החודשיים יביאו עקב הצטברותם יחד לדחייתה של הבקשה".

23. בית המשפט העליון נדרש לפרשנות הדיבור תום לב גם בע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ. (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין ד.מ.").

כך נקבע בעניין ד.מ. :

"המושגים: "חוסר תום לב" ו-"שימוש לרעה בהליכי משפט", הם "מושגי שסתום". עמימותם מאפשרת לבית המשפט גמישות ומחייבת ליצוק להם תוכן קונקרטי בכל מקרה ומקרה לגופו, לפי נסיבותיו הפרטניות, וזאת תוך ביצוע האיזון הנדרש בין האינטרסים הפרטיים והציבוריים על מונחים על כפות המאזניים. חרף כלליותם של המושגים האמורים, ניתן עדיין בהחלט לומר כי ל"שימוש חסר תום לב" בהליכי משפט (ובכלל זה גם בהליכי פשיטת הרגל) תיחשב ככלל: התנהלות בלתי חוקית, בלתי מוסרית, לא ישרה, או לא הגונה, אשר איננה עולה בקנה אחד עם נורמות התנהגות המקובלות בחברה ועם התכלית שזכות הגישה לערכאות נועדה להגשים, בהקשר הקונקרטי שבו מדובר או נוגדת "תקנת הציבור". "תקנת הציבור" מגלמת את ערכי המוסר וההגינות בחיי החברה."

וממשיך בית המשפט בעניין ד.מ. וקובע :

"העמדת תום ליבו של החייב בבסיס הליכי פשיטת הרגל נובעת מכך ש"אין כל הצדקה לתת קרש הצלה לחייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר."

24. בפש"ר 977/04 שריקי נ' כונס נכסים רשמי (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין שריקי") נקבע כך:

"יתר על כן, בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב שימציא מסמכים וישלם תשלומים חודשיים במועדם."

ומוסיף בית המשפט בעניין שריקי כך:

"כל שעליו (על החייב – התוספת שלי א.ב.) לעשות הוא לשלם תשלום חודשי אשר בדרך כלל מהווה אך טיפה בים הנשייה כלפיו, להגיש דו"ח כספי על הוצאותיו והכנסותיו פעם בחודשיים ולשתף פעולה עם הנאמן על נכסיו. בהניח שהחייב מתנהל בתום לב, דרישות אלה צנועות ביותר. משכך, עמידה דווקנית ומדויקת בדרישות ובתנאי צו הכינוס הם בבחינת "תנאי בלעדו אין" לקיומו של ההליך וקבלת ההפטר בסיומו לפי סעיף 63(1) לפקודה הקובע מפורשות שאחת העובדות המסייגות מתן הפטר, היא שמהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל."

25. בענייננו, ניתן לומר כי הליקויים שלקה בהם החייב במהלך התנהלותו, הסתירות והפירכות שהתגלו בדבריו, תשובותיו הבלתי מספקות ואשר אינן עולות בקנה אחד עם השכל הישר וניסיון החיים מלמדים כי רב הנסתר על הנגלה. החייב מגלה טפח ומכסה שניים, נוהג בחוסר תום לב, מתאים את גרסאותיו ותשובותיו לפי העניין, תוך שאינו מקפיד לגלות את מלוא הנתונים והעובדות הנדרשות לעניין.

26. החייב לא המציא את אסופת המסמכים אשר נדרשה על ידי המנהל המיוחד וצוינה בסעיף 10 לדוח שהגיש לבית המשפט. כך לדוגמא לא המציא החייב את האסמכתאות בנוגע לרכישת כלי רכב שרכש, אסמכתאות לעניין ציוד המאפיה, דוחות רו"ח או יועץ מס ואף אינו עומד בצו התשלומים שהושת עליו.

27. לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת כיצד חתמה אשת החייב על הסכם לרכישת מקרקעין בתמורה ל- 680,000 ₪ ביום 14.4.14 שעה שהחייב כבר היה מסובך בחובות. על פי ההסכם התמורה הועברה במזומן למוכר וכך גם דווח לשלטונות המס. אין כל הסבר מניח את הדעת בדברי החייב ואף לא בתצהיר המוכר כי העסקה בוטלה מהטעם שהבנק לא היה מוכן להעניק הלוואת משכנתא לאשת החייב.

קשה להלום את הטענה כי הדיבור בהסכם המכר ובטופסי הדיווח לרשויות המס לפיו התמורה הועברה במזומן, מקורו בטעות קולמוס. נושא התמורה הוא המהות ולב ליבו של ההסכם. על כן, לא ניתן לקבל את הטענה כי המדובר בטעות קולמוס.

28. באשר למאפיה אשר לכאורה הציוד בה נרכש על ידי עו"ד אלטואפשה ואשר בסופו של יום אמור היה לקבל את המאפיה לבעלותו בתום שנתיים מיום הרכישה, גם כאן אין לקבל את טענת החייב.

כלל לא ברור מדוע רכש עו"ד אלטואפשה, אם רכש, את ציוד המאפיה בעלות שבין 70,000 או 90,000 ₪ ומסר את המאפיה על הציוד שבה, לחייב, ללא כל תמורה למשך שנתיים תוך שעו"ד אלטואפשה מתחייב להעסיק את החייב בתום השנתיים לתקופה של חצי שנה.

העסקה, ככל שהיתה, נוגדת כל הגיון וכל הסבר. על פי ההסכם שהוגש לבית משפט רכש עו"ד אלטואפשה ציוד יקר ערך מסר אותו לשימוש בלא תמורה לחייב ואף התחייב להעסיק את החייב לאחר מכן.

לא זו אף זו, עד להגשת תגובת החייב (תגובה מיום 8.1.18) טען החייב כי אין הסכם בכתב בינו ובין עו"ד אלטואפשה. הנה, בתגובה זו מוגש הסכם בכתב, נושא תאריך 10.4.15 בין החייב ובין עו"ד אלטואפשה.

יתרה מזו, לא הוצגה כל ראיה כי עו"ד אלטואפשה אכן שילם עבור הציוד.

תמיהה נוספת עולה למקרא ההסכם ממנו עולה, לכאורה, כי מי שמכר את הציוד לעו"ד אלטואפשה הוא אחד בשם אבי אלקו ואותו מוכר ערב לביצוע ההסכם בין החייב ובין עו"ד אלטואפשה. כך ממש, המוכר ערב לחיובי הקונה כלפי החייב.

לא זו אף זו, בדבריו לבית המשפט (7.11.17) אמר החייב כי הציוד נרכש מאחד בשם עבד (עמ' 4 ש' 26) ואילו "בהסכם" המוכר הוא אבי אלקו.

חיזוק לגישה זו שהחייב הוא הבעלים של המאפיה והציוד שבה ניתן ללמוד מכך שהחייב שכר את מבנה המאפיה ל-5 שנים עם אופציה ל-5 שנים נוספות. אם אכן כטענת החייב המאפיה שייכת לעו"ד אלטואפשה, לא ברור, ואין כל הסבר מניח את הדעת מדוע שכר את המבנה לתקופה מצטברת של 10 שנים.

29. חיזוק נוסף למסקנה כי החייב מתעתע בבעלי התפקיד ובנושים הוא גרסאותיו המשתנות חדשות לבקרים בנושא העסקת אשתו. כזכור, מסר החייב למנהל המיוחד כי רעייתו עבדה עמו כשכירה במאפיה החל מאוגוסט 2015. אולם, מאישור המל"ל עולה כי היא עבדה אצל החייב בתקופות שקדמו לכך. אין לקבל את טענת החייב כי לא הבין את שאלת המנהל המיוחד. הרושם שיצר החייב בדיון שהוא מבין היטב את ההליך ואת השאלות שנשאל.

30. באשר לבעלות במאפית הכרמל פ.מ. בע"מ, עולה מתדפיס רשם החברות כי החייב ואשתו אינם בעלי מניות שם. אולם, החייב כלל אינו מתמודד ואינו משיב לטענת המנהל המיוחד כי העולה "מדין וחשבון על רכוש והתחייבויות ליום 31.12.2002", שהגיש החייב לפקיד השומה בחדרה, המדובר בחברה בבעלות משותפת שלו ושל אשתו. כלומר, משלא טרח החייב להתמודד עם טענה זו, אין אלא להסיק כי צודק המנהל המיוחד כי לחייב ולאשתו היה עניין באותה חברה והוא בחר שלא לגלותו בחקירה.

31. הכמות עושה את האיכות. מצבור המחדלים, אי אמירת האמת, אי גילוי נכסים והעלמת נתונים מבעלי התפקיד מביאה למסקנה כי החייב נוהג בהליך בחוסר תום לב.

החייב ניהל באמצעות אחרים את מאפיית הכרמל ד.מ. בע"מ.

רכישת ציוד המאפייה שניהל במסגרת ההליך בוצעה על מנת להרחיק רכוש מנושים תוך אי גילוי מידע למנהל המיוחד.

החייב אינו ממציא מסמכים, כפי שנדרש ואינו עמוד בצו התשלומים.

לחייב אין הסברים מניחים את הדעת כיצד רכש מקרקעין, באמצעות אשתו, כשהוא משלם 680,000 ₪ במזומן. עסקה עליה דיווח לרשויות המס ולאחר מכן מבטלה בטענה שבקשתו למשכנתא לא אושרה. (כך ממש!!).

לא רק שהחייב לא קיים את הוראות צו הכינוס באפן דווקני, הוא לא קיימן בקירוב. לא רק שהחייב כשל באי מסירת מידע מדוייק בעניין פרטני, אלא כמעט בכל עניין ועניין.

32. אשר על כן, מורה בית המשפט על דחיית בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל ועל ביטול צו הכינוס וההגבלות מכוחו, למעט צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר יישאר על כנו למשך 90 ימים נוספים.

הוצאות ההליך, שכר טרחת המנהל המיוחד בצירוף הוצאותיו, שכר השגחה לכנ"ר וחלוקת הדיבידנד לנושים, יבוצעו על ידי המנהל המיוחד בפיקוח הכנ"ר.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ח, 19 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.