1. לפני בקשת המבקשת לקציבת מזונות בנם הקטין שלה ושל המשיב 1 (להלן: "החייב"), כבן 10 שנים, וזאת ע"פ סע' 128(א) לפקודת פשיטת הרגל.

2. לחייב ניתן צו כינוס על נכסיו ביום 21.6.15.

3. ביום 5.11.08 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, במסגרתו אושר הסכם הגירושין בין המבקשת לחייב, אשר על פיו נדרש החייב לשלם סך של 1,500 ₪ למזונות הקטין.

4. לטענת המבקשת היא משתכרת סך של כ- 5,000 ₪ לחודש.

לחייבת 3 ילדים נוספים, שאינם ילדיו של החייב - שתי בנות בגירות ובת נוספת קטינה. החייבת נמצאת בהליך של תביעת מזונות נגד אבי הקטינה ואלו טרם נפסקו.

לטענת החייבת, הוצאות התא המשפחתי, מסתכמות בסך של 7,420 ₪ לחודש (לרבות: ארנונה, מים, גז, חשמל, כבלים ואינטרנט, ועד בית, מזון, ביגוד, בריאות וחינוך).

המבקשת הגישה בקשתה לקציבת מזונות ביום 26.3.17 ובה היא מבקשת להעמיד את סכום המזונות שייקצב על הסך שנקבע בבית המשפט לענייני משפחה, דהיינו: 1,500 ₪.

5. החייב סבור כי יש לדחות בקשתה של המבקשת ולחייבו בתשלום מזונות בסך של 800 ₪ בלבד.

החייב לא פירט בבקשתו את הכנסתו והוצאותיו.

לטענת החייב דיווחיה של המבקשת אודות הכנסתה אינם נכונים, ואין היא חושפת את מלוא הכנסותיה. לטענתו, למבקשת דירה נוספת אותה היא משכירה ונתון זה הוסתר על ידה. בנוסף טוען החייב כי המבקשת כוללת במסגרת ההוצאות המדווחות גם את הוצאותיה שלה.

החייב נדרש לשלם לקופת פשיטת הרגל סכום חודשי בהיקף של 250 ₪.

6. המנהל המיוחד סבור כי יש להעמיד את חיובו של החייב במזונות בנו הקטין על סך של
1000 ₪ , וזאת בין היתר, נוכח העובדה כי החייב הינו גרוש ואב לארבעה קטינים בגינם הוא מחויב בתשלום דמי מזונות, אם כי טרם הוגשה בקשה לקציבתם במסגרת ההליך.

7. יצוין כי המבקשת הגישה תשובה מטעמה, אולם לא התייחסה בה לטענות החייב, אודות הכנסתה הנוספת הנטענת.

8. סע' 128 (א) לפקודת פשיטת הרגל קובע:

"לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על פי פסק דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, רשאי בית המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון."

לפי סעיף 128 (ב) לפקודה, הקצבה לפי סעיף קטן א דינה כדין תשלום על פי פסק הדין (בע"מ 3897/11 פלוני נ' פלונית (2011)).

בפש"ר (ת"א) 1831/00 פלונית נ' פלוני (2004) הובהר כי -

"סעיף 128 מהווה חלק ממערכת דינים מיוחדת, שעניינה התווית מעמדם המיוחד של דמי המזונות מחד גיסא, ואיזון בינו לבין צרכיהם של הנושים ה"חיצוניים", אשר הנאמן פועל בשמם, מאידך גיסא, הסעיף מהווה מעין פתרון זמני, המאפשר לבית המשפט לקצוב סכומים מהקופה באורח מיידי לטובת בן-משפחת החייב, במזונותיו הוא חב. זאת, כאשר יתרת ההגנה על נושא המזונות מושגת על-ידי מתן דין קדימה לחובות אלו, ועל-ידי ההוראה היחודית, המונעת את תחולת ההפטר על חוב המזונות, על כל המשתמע מכך".

9. אשר לדרך בה שוקל בית המשפט של פשיטת רגל את הבקשות לפי סעיף 128 הובהר כי האיזון בין הצרכים המתחרים נשקל בבית המשפט של פשיטת הרגל בצורה אחרת מהדרך בה הוא נשקל בבית המשפט שקבע את המזונות.

על בית המשפט לפשיטת רגל "למצוא את נקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של הזכאי למזונות, של נושי החייב ושל החייב עצמו" (ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (2007)).

במסגרת איזון זה על בית המשפט ליתן דעתו למספר רב של נתונים ושיקולים לרבות היקף חובותיו של החייב, סכום המזונות שעל החייב לשלם מידי חודש, הסכום המצוי בקופת הכינוס, הכנסותיו של החייב, והוצאותיו.

10. בשל הצורך לאזן בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, יכול והסכום אשר ייקצב על ידי בית המשפט, יהא נמוך, לעיתים אף משמעותית, מהסכום שנפסק על ידי הערכאה אשר קבעה את המזונות. שכן –

"צרכיו של נזקק המזונות (חשובים כאשר יהיו),בשלב זה, אינם מהווים עוד חזות הכל, ובית המשפט בוחן אף את צרכיהם של הנושים, כאשר מן הראוי ליתן את הדעת על מספרם, סוג נשייתם, מיהותם וסך כל חובותיו של החייב (שאינם נשוא חוב מזונות), לעומת התשלום החודשי המקסימלי שניתן להשית עליו על-פי דין... זאת ואף זאת; כאשר עוסקים אנו בבדיקת חיוב המזונות במסגרת איזון שנעשה על-ידי דיני חדלות הפרעון, חל הכלל הרגיל כי סמכותו של הנאמן (ובית המשפט של חדלות-פרעון, המפקח על מעשיו), להדרש במקרים מתאימים לבדיקה מדוקדקת של פסקי דין וחיובים שנקבעו כנגד החייב, והוא מוסמך, בעת הצורך, "להכנס ולהציץ מאחורי הפרגוד" של פסק-הדין נשוא חוב המזונות; בעניין זה, אין להחלטת בית משפט למשפחה מותר כלשהו על-פני החלטות שיפוטיות של ערכאות אחרות, אשר מן המפורסמות הוא כי זכותו וחובתו של הנאמן לבודקם" (פש"ר 1831/00 (תל- אביב-יפו) אביטל סקס ואח' נ' דוד סקס ואח' תק מח 2004(2), 7067 ע' 7069; וכן ראה - פש"ר (חיפה) 30249-12-10 - ולנטינה נ נ' יבגני פ ואח' . תק-מח 2011(4), 17240 ורבים אחרים).

וכך גם בענין פש"ר (ת"א) 2206/05 בכשי נ' עו"ד חגי (2006) נקבע:

"אין ספק כי מכח מנגנון זה (שעצם מהותו איזון בין החובה לשלם לקטינים לבין צרכי הנושים), משתלמים תכופות סכומים הנופלים בהרבה מאלו שנקבעו בהסכמי גירושין, או אף בידי ערכאה כבית המשפט למשפחה, שמול עיניו עמד אך הסכסוך בין החייב לבין רעייתו לשעבר וילדיהם"

(וכן ראה – רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני (2010)).

11. לאחר שנתתי דעתי לבקשת המבקשת, תגובות החייב והמנהל המיוחד ותשובת המבקשת, ותוך שנתתי דעתי גם לשיקולים הצריכים לעניין לרבות הכנסות הצדדים הנטענות, צרכי הקטין וכן חובותיו של החייב כלפי נושיו ובצו התשלומים שהושת עליו, הריני קוצבת את חיובו במזונות בנו הקטין לתקופה שמחודש אפריל 2017 ואילך בשיעור של 1,000 ₪ לחודש.

מובהר לחייב, כי עליו ליידע את אם הקטינים האחרים בדבר האפשרות להגשת בקשה לקציבת מזונות הקטינים, ולחילופין להגיש בעצמו בקשה כאמור.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים.

ניתן בסמכותי כרשמת.

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ז, 04 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.