1. בפני בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית בת 30 יום אשר הוטלה על המבקש ביום 7.6.15 בגין עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר.

על פי הנטען בדוח נהג המבקש בכביש 6 לכיוון צפון במהירות של 186 קמ"ש מקום בו מותרת מהירות של 110 קמ"ש.

2. ב"כ המבקש טענה להיעדר קיומן של ראיות לכאורה. לדבריה אין פירוט מתי בוצעו פעולות הכיול לפני ואחרי המדידה ולכן יש ספק לגבי תקינות המכשיר בעת ביצוע המדידה. כן טענה כי אופן עצירת המבקש לאחר מדידתו כמתואר ע"י השוטר אינו מתיישב עם השכל הישר וכי אין אפשרות לשמור על קשר עין רצוף בנסיבות המתוארות.

טענה כי אין סכנה לציבור מהמשך נהיגתו של המבקש וכי עברו התעבורתי אינו מכביד. טענה כי כוונת המחוקק בפסילה מנהלית היתה לשם מניעת סכנה מיידית וממשית הנשקפת מהמשך נהיגתו של החשוד הספציפי ולא כ"מקדמה" על חשבון העונש. ביקשה להתחשב בנסיבותיו האישיות ונכות בנו הנזקק לטיפולים רפואיים רבים וקבועים.

ביקשה להורות על ביטול הפסילה המנהלית, קיצורה או סיוגה.

3. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי קיימות ראיות לכאורה. הפנתה לדברי המבקש כפי שנמסרו בדוח- כי מיהר הביתה. הדגישה כי מדובר בעבירת מהירות חריגה של 186 קמ"ש, מהירות שאי אפשר להגיע אליה בהיסח הדעת. הפנתה לחומר החקירה ונסיבות המקרה שנרשמו על ידי השוטר.

4. בבואו לדון בבקשה מעין זו אמור ביהמ"ש לבדוק האם יש בהמשך נהיגתו של המבקש משום פגיעה וסיכון לשלום הציבור, בדיקה המסתמכת הן על עברו התעבורתי של המבקש והן על נסיבות ביצוע העבירה הספציפית ובלבד שיימצאו ראיות לכאורה לחובתו של המבקש.

5. לאחר עיון בדו"ח התנועה על כל חלקיו, מצאתי כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה על ידי המבקש וזאת בשים לב לכך שהאכיפה בוצעה על ידי מפעיל מוסמך תוך מילוי הדרישות לבדיקת המכשיר בתחילת המשמרת ועם סיומה, תוך הקפדה על התנאים המקדמיים לאכיפה. אמנם כפי שטענה ב"כ המבקש, אין בדו"ח פירוט לגבי השעה המדויקת בה בוצעו הבדיקות במכשיר בתחילת המשמרת ובסיומה, אך לא מצאתי כי יש בכך כדי להטיל ספק בתקינות המכשיר בעת ביצוע המדידה. מכל מקום, בשלב זה ניתן להסתפק בראיות לכאורה וטענה זו, ככל שיעמוד עליה המבקש, מקומה להתברר במסגרת התיק העיקרי.

מדו"ח התנועה עולה כי השוטר לאחר שקלט את מהירות נסיעת המבקש סימן למבקש לעצור בצד, המבקש האט את מהירות נסיעתו והמשיך בנסיעה, השוטר עלה לניידת ונסע אחריו תוך שמירה על קשר עין רצוף עד עצירתו לאחר כ-1.5 ק"מ וכי מרגע מדידת הרכב עד לעצירתו לא עבר אף רכב בכביש בכיוון נסיעתו.

יצוין, כי המבקש נקלט במרחק של 148.1 מטרים.

דברי המבקש לאחר שנעצר כאמור היו: "אני מצטער ממהר הביתה למשפחה.." משמע לא הכחיש כי נסע במהירות אשר אינה מותרת על פי החוק.

6. באשר למסוכנות, המבקש נוהג משנת 1997 וצבר לחובתו 13 הרשעות קודמות. אף שמדובר ברובן בעבירות מסוג ברירת משפט, הרי שעברו של המבקש אינו מקל עימו בנסיבות העניין. המהירות המיוחסת לנאשם היא מהירות גבוהה מאוד, וחורגת ב- 76 קמ"ש מהמהירות המותרת במקום ומכאן שנהיגתו של המבקש מעידה עליו כי הוא נהג מסוכן.

7. לאחר ששקלתי את כל טענות המבקש, לנוכח חומרת העבירה ועברו, לא שוכנעתי כי יש מקום לבוא לקראת המבקש ולבטל את הפסילה המנהלית. ערה אני לנסיבות האישיות של המבקש אשר זקוק לרישיונו על מנת להסיע את בנו לטיפולים רפואיים אך יחד עם זאת, ובהתחשב בכך כי גם לאם המשפחה יש רישיון נהיגה, ולאור הנסיבות שפורטו לעיל, אני סבורה כי הפסילה המנהלית היא מידתית ומאוזנת בנסיבות המקרה.

8. לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

מודעת זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט סיוון תשע"ה, 16 יוני 2015, בהעדר הצדדים.