פסק דין

תביעה לתשלום חוב של חברה, אשר לטענת התובעת, הנתבע ערב לחובותיה ושיק שלו נמסר לה לניכיון.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובעת הינה חברה ציבורית שהתאגדה בישראל עוסקת במתן שירותי מטבע ומחזיקה בתעודת רישום לנותן שירותי מטבע ממשרד האוצר על שם התובעת בהתאם לחוק איסור הלבנת הון. תש"ס-2000.
2. הנתבע, לשעבר אב בית דין בבית הדין הרבני בתל-אביב, הוא אביו של מר יעקב דומב (להלן-"יעקב"), אשר ניהל עסק של שירותי מטבע של חברות שהיו בבעלותו ובבעלות אשתו של יעקב.

מערכת היחסים בין הצדדים:

1. גב' דומב רחל, אשתו של יעקב (להלן-"רחל") הינה בעלת המניות היחידה בחברה ששמה "חיים בורנשטיין בע"מ" (להלן-"החברה") שעיסוקה היה במתן שירותי מטבע. מי שניהל בפועל שת עסקי החברה היה יעקב.
2. יעקב היה בעל המניות היחיד של חברה ששמה "הכל למוסדות ולמטבח (י.ד.) בע"מ" (להלן-"חב' המוסדות") שעיסוקה היה באספקת כלים, ציוד מקצועי וחומרי ניקוי למטבחים.
3. לצורך עסק של מתן שירותי המטבע, התקשרה החברה ביום 13.1.15 עם התובעת בהסכם מסגרת למתן הלוואות וניכיון שיקים, אשר במסגרתו, מוסרת החברה שיקים של צדדי ג' לתובעת, ומקבלת תמורתם מזומנים בניכוי עמלות בהתאם למוסכם בין התובעת לבין החברה (להלן-"הסכם המסגרת").
4. במהלך החתימה על הסכם המסגרת חתם יעקב על כתב ערבות אישית לפירעון חובות החברה. רחל, אשתו של יעקב, חתמה על כתב הערבות ביום 14.1.15. לטענת התובעת, גם הנתבע חתם על כתב הערבות ביום 14.1.15.
5. לטענת התובעת, ביום 13.1.15 חתם הנתבע על שטר חוב כעושה השטר, וכערבים לפירעון השטר חתמו יעקב, החברה וחב' המוסדות. סכום השטר הוגבל לסך 1,500,000 ₪. מעיון בשטר החוב עולה כי הנתבעת חתם על שטר החוב ביום 11.1.15.
6. לטענת הנתבעת, במעמד החתימה על כתב הערבות והשטר, מסר הנתבע 5 שיקים לתובעת. הנתבע רשם את השיקים לפקודת התובעת, והם נמסרו כבטוחה לפירעון חובות החברה, כאשר הנתבע ייפה את כוחה של התובעת למלא בשיקים את סכומם וזמן פירעונם בהתאם ליתרות שייווצרו בכרטיס החברה אצל התובעת.
7. התובעת אכן עמדה בהתחייבויותיה בהסכם המסגרת וניכתה שיקים רבים עבור החברה.
8. ביום 3.5.15 פורסמה ידיעה באתר האינטרנט של העיתון "דה מרקר" כי קיים חשד שיעקב ובני משפחתו נמלטו מהארץ לאחר שהסתבכו בחובות שנעים בין 50 מיליון ₪ ל- 80 מיליון ₪, ועקב כך נמלטו מהארץ.

לאחר פרסום הכתבה שלח יעקב הודעת ווטסאפ בה כתב כדלקמן:

"חברים יקרים.

אני מצטער על כל מה שקרה.

אין לי פנים להראות את עצמי בפני אף אחד.

גרמתי לרבים מכם צער גדול מאוד, שאני לא יכול לתאר.

למרות מחשבתי לעמוד ולהילחם על הדברים, קבלתי בעצת חברים טובים ויקרים לעזוב את המדינה ולעבור לגור בארץ אחרת.

אני מצטער על כל נזק שגרמתי לכל אחד מכם, ומקווה שתמצאו את המקום לסלוח לי."

תיק אז' 24492-06-15:

1. ביום 4.5.15 הגישה התובעת לביצוע את שטר החוב, כאשר רשמה בבקשה לביצוע כי הבקשה מוגשת על הסך 1,129,437 ₪. החייבים בבקשת הביצוע היו: הנתבע, יעקב החברה וחב' המוסדות. הבקשה לביצוע שטר החוב הוגשה ללשכת ההוצל"פ ברמלה וסומנה כתיק הוצל"פ מס' 520620-05-15.
2. ביום 10.6.16 הגיש הנתבע התנגדות לביצוע שטר החוב ובו טען כדלקמן:
3. החברה, או כפי שכינה אותה הנתבע "הצ'יינג' ", חדלה לפעול מספר שבועות לפני הגשת ההתנגדות לביצוע השטר;
4. התובעת לא המציאה כל מסמך שהוא שיעקב היה מוסמך לנהל את עסקי החברה, כך שחתימתו הייתה תוך חריגה מסמכות;
5. הנתבע אישר את חתימתו על שטר החוב, אך טען שלא קרא אותו ולא את הסכם המסגרת, וכי חתימתו על שטר החוב הייתה כערב ולא כחייב עיקרי; כאשר בשטר לא היה נקוב סכום ולא תאריך פרעון, כך שמדובר למעשה בשטר בטחון, עם כל המגבלות המוטלות על שטר בטחון;
6. מי שהחתים אותו על שטר החוב היה עו"ד דוד אוחיון, אשר החתים אותו בחדר המדרגות של ביתו;
7. על מנת להזרים מזומנים לעסק, היה יעקב נוהג לפנות לאנשים פרטיים ולבקש מהם שיקים, אותם היה מגיש לתובעת לניכיון, תוך הבטחה לאותם נותני שיקים כי לפני מועד פירעון השיקים הוא יפקיד לחשבונם את סכום השיקים. שם המוטב בהמחאות אלו היה לעתים קרובות שם פיקטיבי. התובעת בחוסר תום לב ביצעה ניכיון לשיקים אלו. חתימות אלו חסרות חתימת היסב של החברה או של יעקב;
8. התובעת לא הקפידה למלא אחרי הוראות חוזה המסגרת;
9. התובעת לא שלחה לו כל דרישת תשלום לשלם את סכום השטר.
10. ההתנגדות לביצוע שטר החוב הועברה לבית משפט השלום ברמלה. ביום 26.11.15 התקיימה חקירה נגדית של הנתבע על תצהירו בהתנגדות לביצוע שטר החוב בה העיד כי הוא יודע שיעקב התעסק בצ'יינג'. הוא ערב רק על פי מסמכים שהוא חתם עליהם, ולהערכתו הוא ערב לחוב שנע בין 2 עד 3 מיליון ₪. לדבריו, הוא שאל את העובד בצ'יינג' ששמו שמואל פרידמן מי בעל הבית, ואמרו לו שבעל הבית היא רחל, כי כנגד יעקב התנהלה חקירה פלילית, והוא לא היה יכול לקבל רישיון לצ'יינג'. כאשר הציגו לו מסמך המסמיך את יעקב לחתום בשם החברה (מוצג מת/4 למוצגי התובעת), לא היה בפיו מענה של ממש. יעקב ביקש ממנו להיות ערב לחובות הצ'יינג', והוא חתם על שטר החוב כעושה השטר. כדיין בבית הדין הרבני הוא מכיר מסמכים משפטיים, ואינו מתכחש לכל מה שחתם. לדעתו, התובעת הגיע להסכמים עם אנשים שחובותיהם כלולים בסכום השטר.
11. לצדדים ניתנה ארכה של 45 יום להגיע להסדר. משלא הגיעו הצדדים להסדר, ניתנה החלטה ביום 2.3.16 הנותנת לנתבע רשות להגן על כל הנטען בהתנגדות, וכי התצהיר שצורף להתנגדות ישמש כתב הגנה, בכפוף להפקדת הסך 50,000 ₪.

הנתבע הפקיד את הסך 50,000 ₪ בקופת בית המשפט ביום 4.4.16.

תיק אז' 34866-07-15:

1. ביום 21.5.15 הגישה התובעת נגד הנתבע בקשה לביצוע שיק על הסך 50,000 ₪. המדובר בשיק מס' 80001193 ז.פ. 30.4.15 אותו משך הנתבע לטובת התובעת בלבד על בנק דיסקונט סניף בני ברק (רח' רבי עקיבא 60, בני-ברק) (להלן-"השיק"). התובעת הציגה את השיק לפירעון, אך השיק סורב על ידי הבנק הנמשך.

הבקשה לביצוע השיק הוגשה ללשכת ההוצל"פ ברמלה וסומנה כתיק הוצל"פ מס' 522755-05-15

1. ביום 15.7.15 הגיש הנתבע התנגדות לביצוע השיק, וההתנגדות הועברה לבית משפט השלום ברמלה.
2. בהתנגדות חזר הנתבע על טענותיו שטען בהתנגדות לביצוע שטר החוב, והוסיף כדלקמן:
3. יעקב החזיק בפנקסי שיקים של הנתבע, כאשר שיקים אלו היו ללא סכום וללא חתימת הנתבע. זאת בתנאי מפורש כי ניתן למשוך המחאה אך ורק תוך הודעה מראש לנתבע וקבלת אישורו טרם משיכת ההמחאה. יעקב היה חייב להודיע לנתבע על סכום המשיכה ומועד המשיכה, ולא ניתן לו כל היתר גורף למשוך שיקים כאוות נפשו. בין התאריכים 2.1.15 - 29.3.15 נוכו 4 המחאות של הנתבע, כאשר סכומי השיקים נעו בין 23,000 ₪ ל- 34,500 ₪, כל זאת כאשר בשיקים מולאו שמות של נפרעים פיקטיביים, ללא ידיעתו;
4. בשלהי חודש ינואר 2015 התובעת ביקשה מיעקב ומהצ'יינג' כי יימשכו 2 - 3 שיקים מחשבונו של הנתבע ישירות לפקודתה ללא סכום וללא תאריך, וכי המחאות אלו יישמרו אצלה כשטרי בטחון במקרה של חילול השטרות. על כן מישהו מהצ'יינג' משך את השיק תוך זיוף חתימתו ומסרן לתובעת ללא ידיעתו וללא חתימתו. על כן מדובר בשיק שניתן ללא תמורה, עם חתימה מזויפת והשטר ניתן כבטחון בלבד;
5. השיק ניתן בחריגה מהרשאה.
6. בישיבה שהתקיימה ביום 7.1.16 הסכימו ב"כ הצדדים שתינתן לנתבע רשות להגן, וכי התצהיר שצורף להתנגדות ישמש כתב הגנה.
7. לצדדים ניתנה תקופה ארוכה לקיים הליך גישור. הליך הגישור לא צלח, ועל כן הגישו הצדדים תצהיר עדות ראשית ותיקי מוצגים.

העדויות:

1. מטעם התובעת העיד מנהל התובעת מר יהודה אודי ניר (להלן-"מר ניר") אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו העיד על חתימת הסכם המסגרת עם החברה, חתימת שטר החוב וכתב הערבות על ידי הנתבע. בכתב הערבות הצהיר הנתבע כי גולו לו כל הפרטים הרלוונטיים לערבותו בהתאם לסעיפים הרלוונטיים בחוק הערבות, וכי הנתבע והערבים האחרים הסכימו כי התובעת תוכל למלא את סכום שטר החוב ואת מועד הפירעון. כן ויתרו הערבים לחברה, וביניהם הנתבע, על כל ההגנות הנתונות להם על פי חוק הערבות.

הנתבע כיהן כאב בית דין בבית הדין הרבני בתל-אביב, תפקיד המקביל לראש הרכב בבית משפט מחוזי, ושם דן בדיני ממונות ופסק בדיני ממונות, כך שכל נושא דיני הממונות בכלל, ודיני הערבות בפרט, נהירים לו היטב. לכן בעת החתימה על שטר החוב ביקש הנתבע להגביל את סכומו לסך מיליון וחצי ₪.

לאחר החתימה על הסכם המסגרת, כתב הערבות ושטר החוב, החלה הפעילות העסקית של החברה אצל התובעת.

בסעיף 7.4 להסכם המסגרת התחייבה החברה כי כל שיק שיוגש לתובעת לניכיון יהיה שיק שנמשך בתום לב ובתמורה, וכי החברה אוחזת בו כשורה.

במהלך העסקים מסרה החברה לתובעת לניכיון מאות שיקים שנמשכו על חשבונות צדדי ג' שונים, וקיבלה תמורתם כספים לאחר ניכוי עמלות בהתאם למוסכם. ולכן, השיקים התקבלו אצל התובעת בתום לב ובמהלך העסקים הרגיל. כאשר התגלתה המעילה של יעקב בתחילת חודש מאי 2015 ובריחתו לחו"ל, הפסיקה התובעת את פעילותה עם החברה באופן מיידי. עם היוודע דבר בריחתו של יעקב לחו"ל, צדדי ג' רבים ששיקים שלהם מסרה החברה לתובעת, ביטלו את השיקים שהעבירה החברה לתובעת, ונותרה יתרת חוב של החברה לתובעת בסך 1,129,498 ₪. כנגד שיקים אלו שילמה התובעת לחברה כספים בניכוי עמלת ניכיון, כך שהתובעת שילמה כספים, אך לא קיבלה תמורתם מאומה.

עד למועד בריחתו של יעקב לחו"ל, התנהל החשבון כסדרו, יעקב העביר שיקים לניכיון לתובעת, החברה ניכתה אותם תמורת עמלה, והבנקים כיבדו את השיקים של צדדי ג'.

השיק של הנתבע שהוגש לביצוע בהוצל"פ ואשר ההתנגדות של הנתבע לביצועו הועברה לבית המשפט, הוא אחד השיקים אשר החברה מסרה לתובעת, התובעת הפקידה אותו בבנק לפירעון, והשיק חולל.

טענות הנתבע לגבי ידיעתו אודות התנהלות יעקב והחברה אינו נכונות, אינן מגובות במסמכים והינן בגדר עדות מפי השמועה בלבד.

כל השיקים לניכיון התקבלו אצל התובעת כשהם שלמים ותקינים על פי מראיהם, וכשהם חתומים ונחתמים על ידי מי מטעם החברה.

מר ניר צירף כרך מוצגים על מנת לתמוך את האמור בתצהירו.

מר ניר נחקר ארוכות חקירה שכנגד בה העיד כי הוא מנכ"ל התובעת מיום 14.6.14. אינו יודע אם חב' צים פיננסים הייתה קשורה למערכת הקשרים עם החברה, אך הוא נתן לחב' צים פיננסים במתן שירותי עבודה, בהיותו עובד של חב' צים אחזקות. בחודש יולי 2014 עזב את עבודתו בחב' צים אחזקות, והתמנה למנכ"ל של התובעת.

בתחילה הגיע יעקב בשם חב' חיים בורנשטיין בע"מ על מנת לחתום על הסכם מסגרת עם התובעת, והוא היה אחד הלקוחות הראשונים של התובע.

הנציג של התובעת בחתימת המסמכים היה עו"ד דוד אוחיון, שגם אימת את החתימות של הנתבעת, את זהותו ואת ידיעותיו למה שקשור למסמכים שנחתמו. אינו יודע כמה זמן נמשכה הפגישה בין עו"ד אוחיון לנתבע.

לתובעת חשוב יותר שטר החוב מאשר כתב הערבות. שטר החוב נחתם ביום 13.1.15 אך הוא מולא ביום 3.5.15, לאחר שהתברר סכום החוב. ההגבלה של סכום שטר החוב לסך מיליון וחצי ₪ נעשתה לפני חתימת שטר החוב בהתאם לדרישתו של הנתבע. על סמך שטר החוב ניתנה מסגרת אשראי של מיליון וחצי ₪, ובמסגרת העסקים הגיעו לניצול אשראי של 1.2.מיליון ₪. במסגרת עדותו נחקר מר ניר על הצבעים השונים של כתב היד בשטר החוב, והסביר כי מאחר והחתומים על שטר החוב חתמו במועדים שונים, אזי מובן מאליו שכתבו בעטים שונים, ומכאן הצבעים השונים של כתבי היד על גבי השטר.

עם החתימה על שטר החוב, מסר הנתבע לתובעת 5 שיקים ריקים ללא סכום להבטחת פירעון יתרת החובה של החברה, כי שיקים זה יותר משטר חוב. הם אוספים כמה שיותר בטוחות, והם קיבלו הערות אזהרה על שתי דירות.

אין לו מושג מה זה ערב יחיד, ואין לו מושג אם נציג התובעת הסביר לנתבע שהוא ערב יחיד, אך הנתבע על פי שטר החוב הוא עושה השטר, דהיינו, חייב עיקרי.

לפני הגשת התביעה ולפני הגשת השיק לביצוע בהוצל"פ התובעת לא שלחה דרישה לנתבע. הם החלו בפעולות הגבייה מיד לאחר שקיבלו את הודעת הווטסאפ של יעקב שהוא ברח לחו"ל והוא מבקש סליחה מכולם.

מי שהביא להם את השיקים של הנתבע הוא יעקב, שסיפר להם על מעמדו ומשכורתו של אביו, והם סמכו עליו. אינם יכולים לבדוק כל שיק, שכן הם מטפלים בכ- 150,000 שיקים בשנה.

נשאל לגבי החתימה השונה של השיק החמישי שנתן הנתבע ואמר שאינו מומחה להשוואת כתבי יד, אך יכול להיות שיש חתימות שונות על גבי שיקים שונים. את השיקים קיבל מיעקב ולא מהנתבע.

הוא הגיש את שטר החוב לביצוע על סכום מופחת מהסכום הנקוב בו, כי יש לו עניין לגבות את החוב המגיע לתובעת ולא כל סכום נוסף אחר. גם שיק 1193 של הנתבע הוא חלק מסכום החוב, ואם השיק היה נפרע, היה מופחת סכומו מסכום שטר החוב.

יתרת חוב בכרטסת הנהלת חשבונות של הסך 51,851 ₪ בפלוס משמעותה ששיקים בסכום זה סורבו, וזו יתרת זכות העומדת לטובת התובעת.

הדו"חות שצורפו לתיק המוצגים הם דו"חות שונים הנכונים לנקודת הזמן בהם הם נערכו. לעתים היו שיקים של מושכי שיקים שבאו להחליף שיקים קודמים שלהם, ובדו"חות אין ברדק, אלא צריך לקרוא אותם נכון. כאשר סכום החוב נמוך מסכום השיק יכולות להיות מספר סיבות לכך, וביניהם, פירעון חלק מסכום השיק על ידי מושך השיק או על ידי מישהו אחר. במערכת שלהם ניתן לקבל מידע מדויק לגבי כל שיק ושיק, שכן מידע זה רשום במערכת, וניתן להגיע למידע זה וניתן להגיע אליו על ידי הקשה על מספר השיק במערכת הנהלת החשבונות.

כאשר הצהיר שהנתבע היה מעורה בעסקים של יעקב, לא התכוון ברמת הפרט של העסקים, אלא מתכוון ברמה המשפחתית. כל המשפחה ידעה אחד על השני, חתמו אחד על השני, וידעו מה כל אחד עושה, ברמה היותר קרובה מאשר אדם זר שחותם ערבות והולך ולא רואים אותו שנתיים.

עד שיעקב נעלם, לא חשדו בכלום. יעקב עבד עם חב' עדי צים, החברה הקודמת בה עבד, ושם יתרת החוב של יעקב ירדה לאפס. הוא לה התלהב לפתוח את המסגרת ליעקב אצל התובעת, אך הבעלים של התובעת, מר עדי צים, החליט כן לפתוח את המסגרת עם יעקב ולנהל אתו עסקי ניכיון שיקים. למרות זאת לא הייתה סיבה לחשוש מהעסקים עם יעקב, כי לפני תחילת העבודה של התובעת עמו התקבלו כל הבטוחות. בחברה הקודמת של הנתבע העדיף להוריד את היתרה לאפס מכיוון שהיה מדובר בחברה שלא עסקה במתן שירותי מטבע, והיה זה כחצי שנה לפני תחילת הפעילות של התובעת ויעקב.

בחקירה החוזרת הסביר מר ניר כי לא פנה קודם לכן לנתבע, כי כל עוד הפעילות מתנהלת כסידרה והנתבע עומד במערך הביטחונות וההסכמים, אין לו כל סיבה אובייקטיבית להניח שלכאורה קורה משהו, ובוודאי לא יכול היה לדעת שיעקב לווה כספים מכל העולם ומתכנן בריחה לחו"ל, מה עוד שהבעלים מר עדי צים היה מעוניין בפעילות עם יעקב. לקח שיקים לביטחון, כי שיקים יותר קל לגבות.

1. מטעם הנתבע העידו העדים כדלקמן:
2. מר אפרים דומב (להלן-"אפרים"), אחיו של יעקב ובנו של הנתבע, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית.

מאחר וב"כ התובעת התנגד לעדויות שמיעה ועדות סברה, לא אתייחס לעדויות שאליהן התנגד ב"כ הנתבעת, אלא אם כן חקר עליהן ב"כ התובעת את העד.

בתצהירו הצהיר אפרים כי עבד במשך שלושה חודשים אצל יעקב, ובמסגרת עבודתו שימש כשליח של יעקב לניכיון שיקים אצל חברה בשם צים פיננסים בע"מ (להלן-"חב' צים"). מר עדי צים שיש כיו"ר וכבעלים של חב' צים, ומר ניר שימש כמנכ"ל של חב' זו. גם גב' גלית כהן ומר ניסן ברנס עבדו בחברה זו, אך אינו יודע מה היה מעמדם בחברה. הוא נשלח על ידי אחיו יעקב מידי יום ביומו לנכות שיקים אצל התובעת. כשהיה מגיע לחב' צים, היה מוסר את שיקים למר ניר, אשר היה מסרב לקבל בין 40% ל- 50% מהשיקים. ברוב הפעמים יעקב לא השלים על כך, ופנה למר צים בטענות שונות, ומר צים היה מאשר סכום נוסף לגבי השיקים שמר ניר סירב לקבל. זכור לו כי מספר פעמים שמר ניר סירב לקבל שיקים, יעקב היה פונה למר צים, ומר צים היה פונה למר ניר לאשר סכומים נוספים, ומר ניר היה בוחר לקבל שיקים שהיו פחות בעייתיים בעיניו. (דבר זה מראה שהתובעת התנהלה בזהירות ראויה בעת שקיבלה שיקים לניכיון). מר ניר אמר לו בשיחה ביניהם כי כבר בעבודתו בחב' צים היו לו חשדות בקשר לאפרים, ולכן הוריד לו את מסגרת האשראי לאפס. אפרים צירף תקליטור של הקלטה של שיחה שלו עם מר ניר, ולאחר מכן צירף תמליל של אותה הקלטה. (בתצהיר לא הצהיר אפרים על התנאים שנקבעו בפסיקה בקשר לקבילות הקלטות ותמלילי הקלטות, ומר ניר לא נשאל על הקלטה זו בחקירתו הנגדית).

אפרים נחקר חקירה שכנגד קצרה על תצהירו בה העיד כי עבד אצל יעקב כ- 3 חודשים לאחר נישואיו, מעט לפני פסח, לפני כ-3 שנים בערך (מועד עדותו היה ביום 9.1.19). כלל העסקאות בוצעו עם חב' צים פיננסים. כל עדותו מתייחסת לחב' צים פיננסים ולא לתובעת. הוא דיבר עם ניסן ברנס בעצמו, שאמר לו שהובא לחברה כמקצוען, והוא הביע את דעתו בחב' צים שלא לעבוד עם יעקב. את מושכי השיקים שמסרו שיקים ליעקב את חלקם הוא מכיר בהיכרות שטחית, ואינו יודע מה סך החובות של יעקב.

בחקירה החוזרת העיד אפרים כי השיח עם מר ניר היה לאחר שמר ניר היה מנכ"ל התובעת.

כבר עתה אציין שאין בידי לקבל את עדותו של אפרים ככל שהיא נוגעת לתובעת ולא נוגעת לחב' צים ולעובדות שהן עדות שמיעה מהסיבות כדלקמן:

1. עדותו של אפרים היא עדות עד המעוניין בתוצאות ההליך, שכן הוא כבנו של הנתבע ואחיו של יעקב, מעוניין להפחית מבני משפחתו את חובם כלפי התובעת ככל שניתן;
2. תצהירו של אפרים ברובו כולל עדויות שמיעה, שב"כ התובעת התנגד לקבילותן;
3. אפרים העיד כי כל פעולותיו עבור יעקב היו כלפי חב' עדי צים, ובכך הודה בפירוש בחקירתו הנגדית. גם בחקירתו הנגדית הודה שהפעילות עליה הצהיר בתצהירו הייתה כ-6 שנים לפני עדותו, דהיינו בשנת 2013, וכי פעל במשך 3 חודשי עבור אחיו בסביבות פסח. גם שלושה חודשים אלו היו בחודשים אפריל עד יולי, כאשר הפעילות של הנתבע במסגרת החברה היו כשלושה וחצי חודשים מינואר 2015 ועד סוף אפריל 2015;
4. אפרים לא הצהיר בתצהירו אודות התנאים שקבע בית המשפט העליון על פיהם ניתן לקבל הקלטה.
5. הנתבע בעצמו אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו חזר על האמור בתצהיריו שצורפו להתנגדויות לביצוע השיק ולביצוע שטר החוב.

תצהירו של הנתבע כלל עדויות שמיעה ועדויות סברה, אליהן התנגד ב"כ התובעת. על כן לא אתייחס לעדויות שמיעה ולעדויות סברה של הנתבע, אלא אם כן חקר עליהן ב"כ התובעת.

הנתבע נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי בעת מתן עדותו הינו פנסיונר, אך בעת החתימה על השטר כיהן כאב בית דין בבית הדין הרבני בתל-אבי-יפו, שם עסק בדיני אישות וגם בדין תורה של דיני ממונות. במסגרת עבדותו עסק גם בנושא שטרי חוב וכתבי ערבות, ככל שהם נוגעים להלכה היהודית. לפי מה שכתוב בשטר החוב, השטר בה להבטיח ההתחייבויות. לפי הבנתו, שטר חוב ניתן לגבייה בהוצל"פ, ולגביית כתב ערבות יש לפנות לבימ"ש, ולכן דרשו שיחתום על שטר חוב, על מנת שניתן יהיה לפעול נגדו ישירות בהוצל"פ. מודה שמסר שיקים לבנו יעקב. למיטב ידיעתו, נכון למועד עדותו היקף ערבותו לנתבע הינו כ- 4 מיליון ₪, שכן לטענתו, בנו יעקב החתים אותו על מסמכים בלי שידע כלל. סכום זה כולל גם את החוב לתובעת. צריך לעשות חשבון מה הערבות שלו כלפי לתובעת. חתם על ערבות לנתבעת גם לחברות נוספות. בהליך אחר בבימ"ש שלום בת"א בקשר לערבותו לחברה אחרת, הגיעו לפשרה. הוא ידע שליעקב יש צ'יינג', אך לא נכנס לעסקי הצ'יינג' ולא שאל את יעקב על כך. כאשר נתן לבנו את פנקס השיקים, וקבעו בעל פה 3 תנאים למילוי השיקים, והם: לפני הוצאת כל שיק יעקב מתקשר אליו, הסכום שיירשם בשיק יהיה סכום מוגבל וכי יעקב לא יתן השיק כשטר ביטחון. לשאלה האם צדדי ג' צריכים לדעת על תנאים אלו השיב כי זו בעיה של יעקב. כל שיק שהיה רוצה להפקיד היה בין 20 אלף ל- 30 אלף ₪. כאשר חתם על הערבות ועל שטר החוב, ידע בדיוק על מה הוא חותם. לפני שעו"ד אוחיון הגיע אליו להחתים אותו עם שטר החוב, הוא סיכם עם בנו יעקב שהערבות שלו על לסך 300,000 ₪ (דברים אלו סותרים את אשר אמר בחקירה הנגדית בבקשה לרשות להגן, שם אמר שערבותו היא לסך שבין 2 ל-3 מיליון ₪). שטר החוב היה פתוח כי כך דרשה התובעת. הוא מעולם לא ביקש להגביל את השטר לסך מילון וחצי ₪. גם את הסך 300,000 ₪ אותם הזכיר בעדותו לא שילם. למיטב ידיעתו הגיש תלונה במשטרה נגד יעקב, אך נראה לו שצירף אישור התלונה לבקשת הרשות להגן. לא טיפל בתביעת החוב שהיה צריך להגיש לנאמן בפשיטת רגל של יעקב. יש פשרות של נושי יעקב שנעשו בדלתיים סגורות, ובכל תיק שולם סכום אחר. מי שהגיע לפשרות הם ילדיו. אין לו טענה לעניין החוב, יש לו טענה לעניין הערבות, שכן הוא לא היה מעורב בעסקים של בנו, ואינו יודע מה סכום החובות של יעקב. במשפחה היו עוד אנשים שעזרו ליעקב, אך נודע לו על כך רק לאחר ההסתבכות של יעקב.

עדותו של הנתבע היא עדות יחידה של בעל דין עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], על כל המשתמע מכך.

הסיכומים:

1. לאחר שמיעת הראיות, הגישו הצדדים את סיכומיהם.
2. התובעת טענה בסיכומיה כי כאב בית דין לשעבר בבית הדין הרבני בתל-אביב-יפו סייע הנתבע לבנו יעקב להתנהל עסקית, ובין השאר סייע לבנו לקבל אשראי מחברות חוץ בנקאיות שונות, והיה שותף מלא לעסקים של בנו יעקב. הנתבע הודה בפה מלא שנתן לבנו פנקס שיקים על מנת להוציא כספים. הנתבע הודה שחתם על השטר כעושה השטר, חתם על כתב ערבות להבטחת כל חוב של החברה ויעקב, ומסר שיקים לבנו יעקב. השכלתו של הנתבע הינה השכלה משפטית, וגם חיבר מאמר בנשוא "תשלום כתובה ואיזון משאבים", בו התייחס גם למשפט העברי וגם למשפט הישראלי, כך שמדובר בבעל דין שבקי גם במשפט הישראלי.

הנתבעת ידע כי הוא ערב לחובות החברה, וכי הוא חתם על השטר כעושה השטר. בתיק אז' (ת"א) 60658-02-16 א.ד. פז יזום והשקעות בנדל"ן (2000) בע"מ נ. דב דומב דחה ביהמ"ש את טענת הנתבע כי הוא ערב ולכן חתימתו על שטר החוב כפופה לערבות, וערעור של הנתבעת על קביעה זו נדחה בע"א (ת"א) 32179-03-17 דב דומב נ. א.ד. פז יזום והשקעות בנדל"ן (2000) בע"מ (פורסם בנבו, 8.6.179)

מאחר והנתבע חתום כעושה השטר, כל ההגנות להן טוען הנתבעת להן הוא זכאי מכוח כתב הערבות שחתם עליו, אינן חלות עליו.

גם אם חלות על הנתבעת ההגנות שבחוק הערבות, הנתבע עצמו חתם על מסמך שגולו לו כל הפרטים הרלוונטיים. יתירה מכך, הנתבע חתם גם על חוזה המסגרת ונספחיו. (מעיון בהעתק הסכם המסגרת שצירפה התובעת לתיק המוצגים שלה לא נראה שהנתבע חתם על הסכם המסגרת9.

השיק שהוגש לביצוע בהוצל"פ לא נפרע משום שסורב ולא מחמת שבוטל על ידי הנתבע.

לנתבע אין כל טענה נגד סכום החוב.

הנתבע נתן לבנו הרשאה למלא את השיקים שמסר לבנו, לכן עליו לשלם גם את השיק על הסך 50,000 ₪. החתימה יכולה להיות לא רק של בעל השטר, אלא גם של מורשה שלו.

מאחר והנתבע חתם על השטר כעושה השטר, אינו יכול להיות ערב יחיד.

1. הנתבע טען בסיכומיו כי הנתבע הינו ערב, וגם שטר החוב קושר בין השטר לבין חובות החברה. דבר זה עולה גם מאומד דעת הצדדים.

הנתבע הינו ערב יחיד על פי חוק הערבות, וזכאי הוא להגנות אלו, גם אם הוא אביו של יעקב.

התובעת הפרה את הוראות חוק הערבות, ולכן הנתבע פטור מערבותו.

בעת מילוי השטר, חרגה התובעת מההרשאה שניתנה לה.

העדויות של ניר רוויות עדויות שמיעה, ועל כן אין לקבלן, וגם הנתבעת לא הוכיחה את גובה החוב.

לגבי השיק על הסך 50,000 ₪, התובעת נהגה שלא בתום לב.

דיון ומסקנות:

תיק אז' 24492-06-15:

האם החיוב בשטר החוב הינו חיוב עצמאי ולא קשור לעסקת היסוד?

1. ב-ע"א 5939/96 ויקטור צמח נ. רחל שלבסקי, פ"ד נא(5) 598 נדון מקרה בו נחתם חוזה שכירות, על פיו שכרו המשכירים מושכר מאת המערער. במסגרת חוזה השכירות מסרו המשיבים למערער שטר בטחון על החלק. בין היתר נועד השטר להבטיח גם תשלום פיצויים מוסכמים בגין הפרת ההסכם. ליד המלים "התמורה קבלתי ב..." המהוות חלק מן השטר, הוספו המלים "בהתאם לחוזה שכירות מיום 31.7.81". המערער מילא את סכום הפיצויים בשטר שנמסר לו על החלק, והגיש על פי תביעה לבית משפט השלום, אשר פסק למערער את מלוא סכום השטר. המשיבים ערערו לבית המשפט המחוזי, אשר העמיד את סכום הפיצויים על 40% מסכום השטר. על כן הגיש המערער את ערעורו לבית המשפט.

ביהמ"ש העליון פסק כדלקמן:

1. אחד מיסודותיו החשובים של שטר חוב הוא היותו הבטחה ללא תנאי. ראשית, נדרש כי היסודות הצורניים של שטר החוב – ובעיקר היותו הבטחה ללא תנאי לשלם סכום כסף – לא ייפגעו; שנית, נדרש כי יישמר אופיו העצמאי של השטר, בלא שתיווצר אינטגרציה בינו לבין עיסקת היסוד.
2. סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 מחיל את הוראות סעיף 25(א) לחוק על כל חיוב. פרשנות שטר באה במסגרת פרשנות החיוב, ומכאן כי משמעות השטר תפורש לפי אומד-דעתם של הצדדים, תוך התחקות אחר רצונם הסובייקטיבי. אין לומר כי לעולם שיקול הסחרות של החיוב השטרי גובר. עיקרון מנחה בדיני השטרות הוא עקרון השקיפות שלפיו השטר עצמו חייב לשקף במדויק את תוכנו.
3. במקרה דנן, המשפט בשטר שלפיו "התמורה קיבלתי בהתאם לחוזה שכירות מיום 31.7.81" מפר את הדרישה להיעדר תנאים בשטר והופך אותו לחוזה רגיל. ראשית, מוסיף המשפט תנאים לתשלום הכסף, אשר אינם ברורים מקריאת השטר ודורשים בירור בחוזה עצמו; שנית, המשפט יוצר במפורש אינטגרציה בין השטר לבין עיסקת היסוד. אין אלא להסיק מכוונת הצדדים, כי ההפניה לחוזה שצוינה בשטר משמעה אינקורפורציה של החוזה, על כל תנאיו, לתוך השטר. אינקורפורציה זו מכניסה לתמונה גם את סעיף הפיצוי המוסכם מראש, שאותו היה רשאי בית המשפט המחוזי להפחית מכוח סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) כפי שעשה.
4. לאור הלכה זו יש לבחון את נוסח שטר החוב שהתובעת הגישה לביצוע בהוצל"פ.

בפסקה האחרונה שבשטר החוב, לפני חתימת הנתבע כעושה השטר, נרשם כדלקמן:

"אנו מיפים באופן בלתי חוזר את כוחה של אקורד ו/או את האוחז בשטר זה, למלא בשטר חוב זה את כל הפרטים החסרים, לרבות מועד פירעון שטר חוב זה ו/או סכומו לפי העניין, הכולשיקול(!) דעתה/ו הבלעדי. שטר חוב זה הינו להבטחת חובות חיים בורנשטיין בע"מ ו/או יעקב דומב בקשר עם חובות ו/או התחייבויות ו/או הסכם הלוואה ו/או ניכון שטרות לאקורד ("ההסכם")".

(ההדגשה שלי-י.ז.)

העולה מכל האמור הוא שהפסקה הנ"ל בשטר עצמו קושרת את השטר להסכם המסגרת שבין התובעת לבין החברה, ולהסכם הערבות שבין התובעת לבין הנתבע. על כן לא ניתן לומר שהשטר עומד בפני עצמו, אלא הוא קשור קשר בל יינתק לעסקת היסוד שבין החברה ויעקב, דהיינו להסכם המסגרת לניכיון שיקים ולהסכם הערבות עליו חתם הנתבע.

1. מכל האמור לעיל עולה כי עסקת היסוד בין התובעת לבין הנתבע היא עסקת ערבות לחובות החברה ויעקב, ויש לפרש את שטר החוב כבא להבטיח במסמך נוסף את ערבותו של הנתבע לחובות החברה ויעקב.

ערבות:

1. סעיף 1 לחוק הערבות, תשכ"ז-1997 (להלן-"חוק הערבות") מגדיר ערבות כהתחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי צד שלישי. נסיבות העניין שלפנינו אכן ממלאות אחר גדרה זו, שכן הנתבע התחייב כלפי התובעת למלא אחר חיובה של החברה ושל יעקב כלפי התובעת.
2. בשנת 1997 הוסף פרק ב' לחוק הערבות. בסעיף 19 לחוק הערבות הגדיר את המונח "נושה" מי שמתן הלוואות הוא המהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי. סבור אני שהתובעת נכנסת להגדרה זו, שכן ב"הואיל" השני להסכם המסגרת נכתב במפורש כדלקמן:

"והאיל ומקבל השירות מעוניין לקבל מאקורד, ואקורד מסכימה, בכפוף להוראות הסכם המסגרת, הנספחים לו, היתר העסקה והתנאים הכלליים, להעניק למקבל השירות הלוואות ו/או העמדת מסגרת אשראי."

מסגרת אשראי גם היא הלוואה, והתובעת אכן מודה שהעמידה לחברה ליעקב מסגרת אשראי בסך מיליון וחצי ₪.

1. סעיף 19 הנ"ל מגדיר גם מי הוא ערב יחיד, כדלקמן:

"מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל עניין בתאגיד; לעניין זה, "בעל עניין בתאגיד" - כהגדרת "בעל עניין" בתאגיד בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968".

מי שחתום כערב בכתב הערבות הם: יעקב, רחל דומב והנתבע. ועל שטר החוב חתומים הנתבע כעושה השטר, יעקב החברה וחברת המוסדות.

ברור הוא שהחברה וחב' המוסדות אינן ערבות יחידות, שכן מדובר בתאגידים.

גב' רחל דומב אינה ערבה יחידה, שכן היא בעלת המניות היחידה בחברה, ועל פי הגדרת "בעל עניין" בחוק ניירות ערך, אינה יכולה להיות ערבה יחידה.

יעקב אינו יכול להיות ערב יחיד, בהיותו בן זוגה של אשתו רחל דומב, ומי שהתחייב בפועל כלפי התובעת.

היחיד העונה על הגדרת ערב יחיד שבחוק הערבות הוא הנתבע.

1. סעיף 21(א) לחוק הערבות קובע כי ערב יחיד ערב רק לסכום הנקוב בחוזה הערבות ולתוספות כמפורט בסעיף 25. סעיף 21(ב) לחוק הערבות קובע כי אם לא נקוב בחוזה הערבות סכום קצוב, אזי פטור הערב מערבותו.

בכתב הערבות האישית לא רשום סכום הערבות, אלא נרשם שהיא ללא הגבלה בסכום. על כן לאור האמור בסעיף 21(ב) לחוק הערבות פטור הנתבעת מערבותו.

אמנם בשטר החוב רשום סכום הערבות בסך 1,500,000 ₪, ולאור הקביעה ששטר החוב הוא למעשה מסמך ערבות, וניתן לראות בו כמסמך משלים לכתב הערבות הקובע סכום קצוב של הערבות למיליון וחצי ₪, אך על כך בהמשך.

1. סעיף 22 לחוק הערבות קובע כי נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, את כל הפרטים אותם מונה הסעיף, וביניהם, הסכום הנקוב בחוזה שבין הנושה לבין החייב. משמע מכך, שכתב הערבות צריך להיחתם לאחר חתימת החוזה שבין הנושה לבין החייב.

בשטר החוב (והתביעה שבפני היא תביעה שטרית) מופיע על גבי השטר אישורו של עו"ד אוחיון כי הנתבע חתם על שטר החוב ביום 11.1.15. מהחתימה על גבי הסכם המסגרת נרשם כי הסכם זה נחתם ביום 13.1.15. משמע מכך, שתחילה אספה התובעת את הבטוחות ורק לאחר מכן חתמה עם החברה על הסכם המסגרת. בנסיבות אלו, לא הייתה יכולה התובעת לגלות לנתבע את כל הפרטים אשר מנויים בסעיף 22 לחוק הערבות.

התובעת הייתה צריכה לחתום תחילה על הסכם המסגרת, תוך שהיא מתנה את כניסתו לתוקף במתן הביטחונות, לרבות הערבות של הערבים, ואז יכולה הייתה לגלות לערבים את כל הפרטים המנויים בסעיף 22 לחוק הערבות.

1. סעיף 22(ב) לחוק הערבות קובע כי:

"נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, בנוסך לפרטים לפי סעיף קטן (א), את הפרטים הבאים:

1. היות הערב ערב יחיד או מוגן;
2. מספר הערבים וחלקו היחסי של הערב בחיוב;
3. היות הערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים;
4. שיעור הרבית כמשמעותה בסעיף 25(א)(2)"

סעיף 23(א)(5) לחוק הערבות קובע כי אם לא גילה הנושה לערב היחיד את הפרטים המפורטים בסעיף 22(ב)(1), (3) או (4), פטור ערב יחיד מערבותו.

1. מעיון בכתב הערבות ובשטר החוב עולה כדלקמן:
2. לא נרשם כי הנתבע הוא ערב יחיד. אמנם נרשם בסעיף 4 שערבות זו תחול בין אם כל הערבים הם ערבים יחידים, אך ההתייחסות הייתה לכל החתומים על כתב הערבות, ואין התייחסות ספציפית בכתב הערבות המביא לידיעתו של הנתבע כי הוא ערב יחיד;
3. בכתב הערבות ובשטר החוב לא נרשם שיעור הרבית כמשמעותה בסעיף 25(א)(2) לחוק הערבות;
4. בכתב הערבות נכתב כי "גולו לי כל הפרטים הרלוונטיים לערבותי בהסכם בין הלווה לאקורד בהתאם לסעיפים הרלוונטיים בחוק הערבות". אינני יודע מה גילתה התובעת לנתבע, אך ברור הוא שכיתוב זה נוגד את תקנות הערבות, תשנ"ח-1998 הקובעות במפורש כי הגילוי לערב היחיד ייעשה במסמך נפרד מחוזה הערבות, תוך מתן הזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימת חוזה הערבות. מסמך כזה לא צירפה התובעת לתיק המוצגים מטעמה, דבר המלמד שמסמך כזה לא נחתם.
5. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שהנתבע פטור מערבותו לחובות החברה ויעקב כלפי התובעת, ככל שהדבר נוגע לתיק אז' 24492-06-15, ויש לקבל את התנגדותו לביצוע שטר החוב.

תיק אז' 34866-07-15:

1. הנתבע הודה כי מסר את פנקס השיקים שלו ליעקב. המשתמע ממסירה פנקס השיקים היא מתן הרשאה ליעקב למלא את פרטי השיק כרצונו, ולמסרו לכל אדם שיחפוץ.
2. להבדיל משטר החוב, השיק מהווה התחייבות שטרית שלמה, ללא כל הגבלה וללא כל הוראה בגוף השיק הקושרת בינו לבין חוזה ההלוואה.
3. טוען הנתבע כי מסירת השיק וההרשאה למלא את פרטי השיק הייתה מותנית בכך שיעקב יקבל את רשותו למילוי כל שיק ושיק, וכי לא אישר ליעקב ליתן שיקים על החלק לצדד ג'. סבור אני שאין לקבל את דבריו אלו של הנתבע מהסיבות כדלקמן:
4. עדותו של הנתבע הינה עדות יחידה, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש].;
5. אילו היו דבריו של הנתבעת נכונים, מדוע לא נתן ליעקב בכל פעם שיק לפי בקשת יעקב, ונתן לו פנקס שיקים שלם?
6. גם אם השיק על הסך 50,000 ₪ הינו שטר בטחון לפרעון החוב של החברה ויעקב לתובעת, הרי התובעת הוכיחה את סכום החוב על ידי צירוף הנהלת החשבונות שלה, ועל פי סעיף 23 להסכם המסגרת שם הסכימו הצדדים ספרי החשבונות של התובעת יהיו ראיה לנכונות תוכנם. במקרה זה הנתבע גם לא ניסה לערער עת נכונות ספרי החשבונות של התובעת.
7. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את התנגדות הנתבע לביצוע השיק.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן:

בתיק אז' 24492-06-15:

1. אני מקבל את התנגדות הנתבע לביצוע שטר החוב, ומורה על סגירת תיק הוצל"פ 502620-05-15 בלשכת ההוצל"פ ברמלה וביטול כל הליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ;
2. מחומר הראיות עולה חשש כבד כי הנתבע ידע על עסקי החברה ויעקב, דבר שבא לידי ביטוי במתן פנקס השיקים ליעקב ולאור הידיעה של הנתבע על החקירה הפלילית שהתנהלה נגד יעקב, אין צו להוצאות בתביעה זו.

בתיק אז' 34866-07-15:

1. אני דוחה את התנגדות הנתבע לביצוע השיק, ומורה על חידוש הליכי הגבייה בתיק הוצל"פ 522755-05-15 בלשכת ההוצל"פ ברמלה;
2. הנתבע ישלם לתובעת את הוצאות המשפט בתביעה זו בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
3. הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ט, 23 יולי 2019, בהעדר הצדדים.