לפניי תביעת התובעת לתשלום הפרש בין סכום הנזק, שנגרם לרכבו בתאונה באשמת מבוטחת הנתבעת לבין הסכום, ששילמה הנתבעת כסכום, שאינו שנוי במחלוקת.

אין חולק כי ביום 3/9/14 פגעה מבוטחת הנתבעת, גב' גלבין אורנה (להלן: "הנהגת"), ברכב התובעת מאחור, לאחר שהתובעת עצרה לפני מעבר חציה, והסבה לו נזק. הנהגת לא היתה צד לתביעה, לא הובאה לעדות ולא הוצגו תמונות רכבה.

התובעת הגישה חוות דעת לנזק לרכב בסך 5,855 ₪, לירידת ערך בסך 2,275 ₪, קבלה על תשלום שכר טרחת שמאי בסך 1,003 ₪ וחשבונית מוסך ע"ס 5,853 ₪.

הנתבעת שילמה רק 2,041 ₪ בגין הנזק, רק 0.5% בגין ירידת ערך, סכום של 284 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 450 ₪, סה"כ 2,775 ₪ ונימקה זאת באי התאמה של הנזק, בגינה אישרה רק שיפוץ המגן האחורי (התכתובות בין הצדדים צורפו לכתב התביעה) ונזק עקיף יחסי.

לכתב ההגנה צירפה הנתבעת חוות דעת בוחן תנועה, מר אשר הירש, שגם העיד לפניי.

לאחר שעיינתי בראיות, מצאתי לנכון לקבל את התביעה במלואה ולדחות את טענות הנתבעת. אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל הוכחת נזקיה, אין מחלוקת על האחריות לתאונה ועל גרימת הנזק וטענות הנתבעת והמומחה מטעמה הינן הנחות תיאוריות, שלא הונח להן בסיס עובדתי, וחלקן אף נסתרו בדיון כדלקמן.

ראשית, עסקינן ברכב שנת יצור 2014, יד ראשונה אצל התובעת, שעלה לכביש בחודש אפריל 2014, וגמא 6,187 ק"מ עד לתאונה ביום 3/9/14. התובעת ואביה העידו כי לא נגרם לרכב נזק קודם, ואישורים על כך צורפו גם לכתב התביעה. הרכב נבדק ע"י קל גד שמאים ביום 4/9/14 במוסך.

שנית, הנהגת ברכב הנתבעת, לא העידה בתיק, לא דיווחה על התאונה למעבידיה או לנתבעת, אלא לאחר קבלת דרישת התובעת, ולא טענה כי רכב התובעת היה פגוע לפני התאונה. הסתמכות הנתבעת על חוות הדעת של הנהגת בטופס ההודעה על תאונה מטעמה ביום 27/10/14 (נספח לכתב ההגנה) לפיה לרכבה אין נזק וכי לרכב התובעת נגרמו "שריטות קלות בפגוש האחורי" חסר משמעות. אין חולק כי הנהגת אינה מומחית בהערכת נזקי כלי רכב. גם לא נסתרה עדות התובעת לפיה הנתבעת נסעה במהירות, והן מתיישבות עם הודעת הנהגת "לא הספקתי לעצור כשצד ג' בלם בפתאומיות". לא נסתרו כל טענות התובעת בעדותה ובסיכומים אודות נסיעת הנהגת במהירות מופרזת, הדיפת התובעת קדימה ומצב הרכב עובר לתאונה (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 20-26).

שלישית, המומחה מטעם הנתבעת ביסס את חוות דעתו על עיון בצילומי רכב התובעת וחוות הדעת מטעמה, לא ראה אפילו את רכב מבוטחת הנתבעת, לבדיקת השאלה האם נגרם לו נזק, כטענת התובעת, והסתמך על מידות כלי רכב דומים (ראו עדותו בעניין, פרוטוקול, עמ' 3, שורות 12-17).

בחוות דעתו נמצאו מספר אי דיוקים, ללא הסבר. האחד התברר בדיון, כאשר התובעת נדהמה לשמוע כי המומחה טוען כי התאונה ארעה בחניון קניון עזריאלי. התברר כי מדובר בפרט שגוי, שנכתב בחוות הדעת, ללא הסבר סביר (עמ' 4 לחוות הדעת, פרוטוקול, עמ' 2, שורות 9-20). מאחר והמומחה ביסס את חוות דעתו על נסיעה במהירות מאד נמוכה כמקובל בחניון, וחוות דעתו מבוססת על השערות ומסקנות מקצועיות הנובעות מהן, נשמט אחד היסודות לה. לא נטען כי התבקשה הסטוריית טיפולים של הרכב מהמוסך ולא נטען כי יש סימנים ברכב התובעת, המעידים על נזק, שנגרם מיותר מאירוע אחד.

המומחה עצמו מפנה לאי דיוקים בדיווח של הנהגת, כאשר תוקן שם הנהג מ"אירנה גלקין" ל"מיכאל גלקין" (עמ' 4 לחוות הדעת, למטה) בעוד שבטופס ההודעה של התובעת נרשם שם הנהגת כ"אורנה גלקין" וכן בשוני בשעת התאונה. אין ספק שהמחיקה בטופס ההודעה של הנתבעת מוסיפה לחוסר אמינותה. חוות הדעת לוקה באי דיוק נוסף בפירוט המסמכים שהתקבלו ע"י המומחה, שם נכתב כי בטופס ההודעה על תאונה נרשם כי נהג "מיכאל גלמן (אורלי)" ואני מפנה את תשומת הלב גם לטעויות הרבות בתאריכים בסעיף זה 1/17/15, 14/3/14 (עמ' 3 לחוות הדעת).

הסיכום הינו כי אין חולק כי ארעה תאונה, בה פגעה נהגת מבוטחת הנתבעת ברכב התובעת מאחור והסבה לו נזק. הנטל להראות כי הנזק היה נמוך מזה ששילמה התובעת, ללא הפעלת הביטוח, ועל בסיס חוות דעת שמאית, הוטל על כתפי הנתבעת, והיא לא עמדה בכך, ולא הוכיחה את הטענה לפיה הנזק לא נגרם בתאונה. הנתבעת גם שינתה את טעמיה בהזדמנויות שונות בהתכתבויות בין הצדדים, כך טענה כי אין התאמה בנזק, אך בחרה לשלם סכום כראות עיניה, וטענה כי ניתן היה להסתפק בשיפוץ הפגוש האחורי ולא להחליפו אך לא הציגה חוות דעת שמאי בעניין או בעניין ירידת הערך. גם את סכום שכ"ט השמאי ששולם הפחיתה באופן שרירותי ללא הסבר.

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא הסכום, שהפחיתה מהתשלום לתובעת, בסך 6,358 ₪, אגרת משפט בסך 70 ₪ והוצאות משפט בסך 300 ₪.

סה"כ סכום פסק הדין לסילוק התביעה הינו 6,728 ₪, לתשלום תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' אדר ב' תשע"ו, 13 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.