1. המערער הזוכה בתיק ההוצל"פ הגיש הודעת ערעור על החלטתה מיום 31.5.15 של כב' הרשמת המחוזית של לשכת הוצאה לפועל בתל – אביב, גב' מרים סגל, שנתנה בתיק הוצל"פ 503067-03-15 ולפיה נתקבלה הבקשה שהגישה החייבת , המשיבה,בתיק ההוצל"פ בטענת "פרעתי" והורתה על סגירת תיק ההוצל"פ.

ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון מפורטים בצירוף נספחים באופן שעמדתו של כל צד הובהרה כדבעי. ב"כ המערער אף הגיש תגובה דחופה קצרה (עמוד אחד) לעיקרי הטיעון של המשיבה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל הנספחים ושקלתי את הטיעונים ואת נימוקיה של הרשמת הנכבדה בהחלטה נשוא הערעור, מצאתי כי דינו של הערעור להתקבל ויש להחזיר את התיק לרשמת לדיון פרטני ולאחר מכן למתן החלטה, מהנימוקים המפורטים להלן.

1. בתיק ההוצל"פ הוגש לביצוע פסק דין מיום 6.1.15 אשר נתן תוקף להסכם פשרה שבו נקבע, בין היתר, כי על המשיבה לשלם למערער סך של 403,613 ₪ בגין תגמולי עבר מכח פוליסה לביטוח סיעודי.

בהסכם שאושר כפסק דין נקבע כי התשלום יבוצע תוך 60 ימים ממועד אישורו של הסכם הפשרה ע"י בית המשפט, דהיינו התשלום אמור להתבצע לא יאוחר מיום 6.3.15 (יום שישי בשבוע).

ביהמ"ש לא אישר למשיבה אורכה לתשלום, שממילא גם לא נתבקשה ואף ב"כ המערער לא נתן הסכמה לדחייה כלשהי במועד ביצוע התשלום.

מכלל כתבי הטענות ובמיוחד מעיון בתצהירים שהוגשו מטעמם של הצדדים עולה כי תיק ההוצל"פ נפתח ביום 9.3.15 ובאותו יום הופקד בחשבון הנאמנות של ב"כ המערער סכום הפשרה.

המחלוקת כיום הינה כספית שכן עם סגירת תיק ההוצל"פ לא שילמה המשיבה את אגרת פתיחת תיק ההוצל"פ ואת שכ"ט עו"ד שנקבע עם פתיחת התיק ובסה"כ סך של כ – 24,291 ₪.

1. החלטתה של הרשמת מבוססת על הנחת יסוד עובדתית לפיה נפרע החוב לפני פתיחת תיק ההוצל"פ וזאת בהתבסס על טענות הצדדים כי החוב כביכול שולם בפועל מיום 8.3.15, יום אחד לפני שנפתח תיק ההוצל"פ.

על בסיס האמור, ואשר בכל הכבוד שגוי, קובעת הרשמת כי השאלה העומדת לפניה הינה האם היה מקום לפתוח התיק לאור פירעון החוב לפני שנפתח תיק ההוצל"פ.

בהמשך לאמור לעיל קבעה הרשמת כי המערער וכן פרקליטתו שייצגה אותו בתביעת הפיצויים ידעו כי המשיבה פרעה את החוב בטרם פתיחת תיק ההוצל"פ ולכן לא היה מקום לפתיחתו והמסקנה כי המערער פעל בחוסר תום לב.

הגם שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, הרי שכאן אין מנוס אלא להתערב בהחלטה.

ראשית, ההחלטה נתנה ללא דיון פרטני וללא חקירות מצהירים, בהתאם לתקנה 27 א' לתקנות ההוצל"פ, ולכן אין כאן עניין של התרשמות של הערכאה הדיונית מהעדים.

ההחלטה מבוססת על כתבי טענות ועל מסמכים ולכן אין לערכאה הדיונית כל יתרון על פני ערכאת הערעור.

עיינתי בכל כתבי הטענות והמסמכים ולא מצאתי בסיס לקביעה לפיה כביכול אין מחלוקת כי התשלום בוצע בפועל ביום 8.3.15.

לא מצאתי כי המשיבה טוענת כי שלמה בפועל ביום 8.3.15, כל שנטען כי ביום 8.3.15 ניתנה הוראה להעביר כספים ולא הובהרה מהות ההוראה ומתי בדיוק בוצעה בפועל.

באשר למערער לא טען כי החוב שולם בפועל ביום 8.3.15, להיפך המערער מתעקש על עמדתו כי רק ביום 10.3.15 ניתן היה לראות את התשלום בחשבון הנאמנות וכי התשלום בוצע כנראה ביום 9.3.15 ורק ביום 12.3.15 נשלח מייל המודיע על ביצוע התשלום, ומכל מקום בעת פתיחת תיק ההוצל"פ לא ידע כי בוצע תשלום או כי יבוצע באותו יום שכן במיל מיום 8.3.15 הודיע ב"כ המשיב כי "הכסף יועבר מקסימום עד סוף השבוע" (נספח ז' להודעת הערעור).

1. לא מצאתי בשום מסמך של המשיבה טענה לפיה המערער פתח את תיק ההוצל"פ ביודעו כי בוצע בפועל תשלום ואף אין ראיה לכך שנאמר לו שהתשלום יתבצע ביום 9.3.15.

יצוין כי התשלום אמור היה להתבצע עד ליום 6.3.15 וככל שבוצע לאחר מועד זה, ועל כך אין ויכוח, הרי שלא שולם בהתאם לפסק הדין המוסכם ולמרות הארכה של 60 ימים שניתנה לתשלום.

אגב, חובת תום לב בהליכי הוצל"פ חלה גם על המשיבה אשר למרות פניות רבות אליה בקשר לתשלום מצאה לנכון להתחיל לטפל בהעברת הכסף רק ביום 8.3.15 ולאחר שחלף המועד המוסכם לתשלום. יש לבחון גם את התנהלותה של המשיבה במבחן תום הלב הנדרש משני הצדדים בהליכי הוצאה לפועל.

השאלה שבבסיס ההחלטה האם היה מקום לפתוח את תיק ההוצל"פ לאור העובדה שהחוב נפרע לפני פתיחת התיק והעובדה שהזוכה (המערער) ידע על הפירעון, לטעמי כלל איננה שאלה שכן אם אכן זהו המצב העובדתי הנכון, הרי שהמערער נגוע בחוסר תום לב ודינו של תיק ההוצל"פ להיסגר.

דא עקא שכל ההנחות העובדתיות לא הוכחו ואינן עולות מהמסמכים ומכתבי הטענות של הצדדים.

1. באשר לטענות המערער על כי לא התקיים דיון פרטני טרם מתן החלטה, אין לו למערער אלא להלין על עצמו.

בתאריך 28.4.15 החליטה הרשמת כי יכול ותינתן החלטה בהיעדר הצדדים. תשובת המשיבה לתגובת המערער הוגשה ביום 18.5.15 ואין למערער זכות קנויה למתן תגובה לתשובה ומאז 18.5.15 ועד למועד מתן ההחלטה 31.5.15, חלפו כשבועיים בהם לא עתר לקיים דיון פרטני ואף לא ביקש לחקור את המצהירה מטעם המשיבה.

למרות האמור לעיל אני סבור כי ראוי היה לרשמת שלא ליתן החלטה בהעדר דיון ולהסתמך על תקנה 27 א' לתקנות ההוצל"פ, שכן המחלוקת העובדתית על פיה יוכרע הדיון הינה בשאלת המועדים ואולי אף שאלת השעות בין פתיחת תיק ההוצל"פ לבין הגעת הכסף לחשבון הנאמנות של המערער ומחלוקת כגון זו איננה יכולה להיות מוכרעת ללא דיון וחקירות.

בנוסף, לא ניתן לקבוע מה ידע המערער, פרקליטתו או בא כוחו בהוצל"פ לגבי התשלום בפועל, או הכוונה לשלם, בעת שנפתח תיק ההוצל"פ וכיצד ניתן לקבוע זאת ללא חקירות?

לעניין הצורך לקיים דיון פרטני ראה עש"א 90146-07-13 שצורף להודעת הערעור כנספח ט"ז וכן עמדתו של המלומד בר אופיר בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות" מהדורה שביעית חלק ראשון בעמ' 266 סיפא.

אף לצורך לקבוע את מידת חוסר תום הלב של מי מהצדדים, יש צורך בדיון ובחקירות וראה בנדון עש"א 4691-01-13, נספח י"ח להודעת המערער.

1. כדי לדייק הרי שבעיקרי הטיעון בסעיף 25 טעון ב"כ המשיבה כי התיק נפתח ביום 9.3.15 והתשלום בפועל בוצע ביום 9.3.15. האמור בעיקרי הטיעון הינו חזרה על מה שנטען בבקשה לסגירת תיק ההוצל"פ בסעיף 1 ה' וכן בסעיף ג א' רישא ונשנה בתצהיר התומך בבקשה בסעיף 3 ה' וכן בסעיף 4 (בטעות נרשם 2) א' רישא.

אשר על כן לא ניתן היה להגיע למסקנה כי הכספים התקבלו אצל ב"כ המערער טרם פתיחת תיק ההוצל"פ וכי ידע בעת פתיחת התיק על ביצוע התשלום, ולכן לא ניתן להגיע למסקנה לפיה פעל ב"כ המערער בחוסר תום לב בפתיחת תיק ההוצל"פ.

עוד אוסיף לעניין תום לב בנקיטת הליכי הוצל"פ, כי בעל דין העומד על זכויותיו לא יכול להיחשב, מניה וביה, לחסר תום לב והכל תלוי בנסיבות.

בין היתר יש ליתן הדעת להתנהגות החייב, למשך הזמן שניתן לביצוע התשלום ואם עומד הזוכה על זכותו כי החוב יפרע במועד המוסכם, זה כשלעצמו לא מצביע על העדר תום לב.

באשר לעובדה כי התשלום אמור היה להשתלם עד 6.3.15, יום שישי בשבוע, אין ולא כלום ואין בכך כדי להאריך המועד שכן הארכת מועד כאשר היום האחרון לביצוע נחשב לפגרה חל רק כאשר מדובר במועד שנקבע ע"י חיקוק עו ע"י בימ"ש ולא במועד מוסכם בין בעלי דין.

לכאורה לא היתה למשיבה כל מניעה לדאוג כי התשלום יתקבל בחשבון הנאמנות של ב"כ המערער ביום 6.3.15, ואגב "תום לב" ניתן היה להקדים התשלום ביום, אם יש קושי לשלם ביום שישי.

1. למניעת כל ספק ספיקא מובהר במפורש כי אין באמור בפסק דיני כדי לקבוע ממצאים עובדתיים הן משום שפסק הדין מסתמך על מסמכים וטענות ולא קיימתי חקירות ואף לא נתבקשתי לקיים. והן משום שקיום חקירות וקביעת ממצאים זה תפקידה של הערכאה המבררת, רשמת ההוצאה לפועל.

כל האמור בפסה"ד לגבי כביכול עובדות וממצאים הינו לכאורה ועל פני הדברים, ואין באמור כדי לחייב את רשמת ההוצל"פ בהחלטה.

אשר על כן מתקבל הערעור ומבוטלת החלטתה של הרשמת מיום 31.5.15.

התיק יוחזר לרשמת כדי שתורה על קיום דיון בנוכחות הצדדים והמצהירים כאשר בדיון ניתן יהיה לברר במדויק מה ידע או לא ידע המערער לגבי התשלום והאם עובדתית קדם התשלום בפועל לחשבון המערער טרם פתיחת תיק ההוצל"פ. כמו כן ניתן יהיה לברר את טענת חוסר תום לב המיוחסת למערער לפיה פתח את תיק ההוצל"פ ביודעו כי בוצע כבר תשלום לחשבונו.

הוצאות הערעור בסך של 3,000 ₪ יהיו לפי התוצאה של החלטת הרשמת שתינתן לאחר הדין.

המזכירות תחזיר לב"כ המערער את הפיקדון בסך 5,000 שח שהפקיד בתיק הערעור.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לרשמת וכן לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ה, 13 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.