לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 4.9.14 בירושלים.

1. במועדים הרלבנטיים לתביעה היה התובע 1 הבעלים של רכב מ.ר. 5711672 (להלן: "רכב התובעים"). התובעת 2 היתה במועדים הרלבנטיים הנהגת ברכב התובעים.
2. הנתבעת 1 היתה במועדים הרלבנטיים מבטחת רכב מ.ר. 5873059 (להלן: "רכב הנתבעים"). הנתבע 2 היה במועדים הרלבנטיים הבעלים של רכב הנתבעים והנתבעת 3 היתה במועדים הרלבנטיים הנהגת ברכב הנתבעים.
3. מוסכם בין הצדדים כי ביום 4.9.14 אירעה התנגשות בין צדו השמאלי של רכב התובעים לבין צדו הימני של רכב הנתבעים. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות.
4. גרסת התובעת 2 הינה כי נסעה ברח' שדרות האוניברסיטה בנתיב אמצעי. רכב הנתבעים שהגיע מהנתיב השמאלי סטה לנתיב נסיעת רכב התובעים ופגע במראה השמאלית ובצדו השמאלי של רכב התובעים.
5. גרסת הנתבעים לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתם, במועד התאונה נסע רכב התובעים בנתיב הימני ורכב הנתבעים בנתיב השני מימין. לפתע סטה רכב התובעים לנתיב נסיעת רכב הנתבעים ופגע בו בצדו הימני קדמי.

דיון והכרעה

1. העידו בפני התובעת 2 (להלן: "התובעת") וכן הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת").
2. התובעת העידה כי נסעה בנתיב האמצעי, כאשר רכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי. הואיל ולאחר הרמזור הנתיב השמאלי מתפצל לשני נתיבים המובילים שמאלה, הנתבעת ניסתה להשתלב בנתיב נסיעת רכב התובעים ופגעה ברכב התובעים במראה השמאלית קדמית, כאשר זכוכית המראה נשברה. הנתבעת המשיכה בנסיעה ורק לאחר שהתובעת צפרה לה, עצרה הנתבעת את רכבה.
3. מנגד העידה הנתבעת, כי נסעה בנתיב המוביל ישר לכיוון מעלה אדומים. לפתע שמעה מכה ברכבה, ולאחר שהתובעת צפרה לה עצרה. הנתבעת טענה בעדותה כי לא נסעה בנתיב המתפצל ומוביל לפניה שמאלה.
4. לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן וכן בחנתי את הראיות שהוצגו לפני, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת וכי הנתבעת היא שסטתה מנתיב נסיעתה לנתיב נסיעת רכב התובעים. ראשית אציין, כי עדות התובעת היתה אמינה עלי. שנית, גרסת התובעת נתמכת בעובדה בתמונות הנזק, מהן עולה כי זכוכית המראה השמאלית ברכבה התנפצה, מה שמעיד כי רכב הנתבעים הגיע מאחורי רכב התובעים וסטה לעברו. לו היתה נכונה גרסת הנתבעת כי רכב התובעים סטה לעבר רכב התובעים, הרי שהנזק במראה ברכב התובעים היה בצדו החיצוני של המראה ולא בצדו הפנימי.
5. מנגד הנתבעת הודתה בעדותה, כי לא ראתה את רכב התובעים עובר לתאונה, וכי היא משערת כי התובעת סטתה לעברה.
6. מכאן, שמול גרסתה הפוזיטיבית של התובעת הנתמכת במיקומי הנזקים ניצבת גרסה לא ברורה של הנתבעת באשר לאופן התרחשות התאונה.
7. לפיכך, אני מקבלת את גרסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה וקובעת כי רכב הנתבעים סטה לנתיב נסיעת רכב התובעים, ועל כן האחריות לתאונה רובצת לפתחה של הנתבעת 3.
8. בעקבות התאונה נגרמו לתובעים הנזקים הבאים: נזק לרכב בסכום של 2,089 ₪ בהתאם לחוות דעת השמאי וחשבונית התיקון שצורפו לכתב התביעה. כן נשאו התובעים בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 600 ₪. מכאן שסך הנזקים הישירים של התובעים בגין התאונה הם בסכום של 2,689 ₪
9. כן דורשים התובעים פיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 1,000 ₪ וכן קרן ביטוח שלא הובהר טיבה. איני מוצאת מקום לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש בתביעות מסוג זה, וכן לא ברור מה משמעות הנזק "קרן ביטוח", שכן הנתבעים לא הפעילו את פוליסת הביטוח המקיף של רכבם.
10. לפיכך אני קובעת כי הנתבעים, ביחד וחוד, ישלמו לתובע סך של 2,689 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 28.9.14 ועד התשלום בפועל.

כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובעים בסכום של 750 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ו, 18 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.