לפני בקשה לביטול כתב האישום, זאת בטענה שהמאשימה לא עמדה בחובתה לפי סע' 60א לחוק סדר הדין הפלילי ולא שלחה לנאשם מס' 1 מכתב ידוע. על פי הטענה, מכתב הידוע נשלח לכתובת לא נכונה, שונה מזו שמסר הנאשם בחקירותיו.

המאשימה מתנגדת לבקשה. בתגובתה ציינה המאשימה, כי מכתב הידוע נשלח לכתובתו של הנאשם המופיעה במשרד הפנים, וככל שלא עדכן את כתובתו, התקלה רובצת לפתחו.

דין הבקשה להדחות.

ראשית, המאשימה עמדה בחובתה, ושלחה מכתב ידוע לכתובת אשר היתה ידועה לה, היא הכתובת המופיעה במשרד הפנים. חובתו של אדם היא לעדכן את הרשויות בכתובת מגוריו העדכנית וככל שלא מילא חובה זו, אינו יכול לבוא בטענות למאשימה על כך שמכתב הידוע לא הגיע אליו. העובדה שהנאשם מסר כתובת אחרת בחקירתו אינה מעלה לענין זה, שהרי מדובר בהודעהאשר נגבתה למעלה משנתיים קודם למשלוח מכתב הידוע.

שנית אומר, כי גם אלמלא היה נשלח מכתב ידוע בכלל, ולא רק לכתובת לא עדכנית, אין תוצאת הדבר בהכרח ביטול האישום. אין בחוק סדר הדין הפלילי כל בסיס לטענה, כי הסעד למקרה בו לא נשלח מכתב ידוע הוא ביטול האישום. המדובר בסעד קיצוני, אשר אינו עומד ביחס לתקלה שנגרמה. גם לגופו של תיק זה, לא ראיתי, מטענות ב"כ הנאשמים, כי העובדה שמכתב הידוע לא הגיע אל הנאשם קודם להגשת האישום, גרמה לנזק אשר רק ביטול ההליך יביא לתיקונו.

אני ער לפסיקה אליה הפנה ב"כ הנאשם, בה בוטלו כתבי אישום במקרים דומים. ועם זאת, פסיקתו של בית המשפט העליון היא המחייבת, ושם נקבע, בע"פ 1053/13, היכל נ' מדינת ישראל, כי אי משלוח מכתב ידוע אינו מביא לבטלות ההליך.

לאור אלה, דוחה הבקשה.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ז, 10 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.