ניתנה ביום 11 נובמבר 2015

סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (השופט תומר סילורה; ב"ל 41241-12-13) אשר קיבל חלקית את ערעורו של המבקש על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניינו.

רקע עובדתי

1. המבקש נפגע ביום 4.7.05 בתאונת עבודה, ונגרם לו חתך בגידים המיישרים של אצבעות 2-5 ביד שמאל, ידו הדומיננטית.
2. בוועדה רפואית לעררים מיום 22.9.11 נקבעו למערער 10% נכות בגין צלקת וכן 5% נכות בגין קשיון נח של אצבעות 4 ו-5 לפי פריט 44(4) לרשימת הליקויים המנויה בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התוספת או התקנות לפי העניין). הוועדה הפעילה את תקנה 15 לתקנות במלואה, ונקבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור 19%.
3. המבקש ערער על החלטת הוועדה בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (ב"ל 19464-01-12). בפסק דין מיום 17.7.12 (להלן: פסק הדין המחזיר הראשון) נקבע, בהסכמת הצדדים, כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה, על מנת שתתייחס לשאלות הבאות:

"א. ממצאי הוועדה עשויים לכאורה ללמד כי קיימת הגבלה ממשית בתפקוד אצבעות יד שמאל שהינה היד הדומיננטית, ולא בכדי – קבעה הוועדה כי כתוצאה מכך לא מסוגל המערער לחזור לעבודתו כטכנאי שיניים. לאור זאת, מתעוררת השאלה מדוע בחרה הוועדה בסעיף ליקוי העוסק ב"קשיון נח" (המוגדר כ"קשיון המאפשר תפיסה"), להבדיל מ"קשיון לא נח". הוועדה מתבקשת לשקול עמדתה מחדש לאור האמור לעיל, ולנמק החלטתה.

ב. ככל שהוועדה תעמוד על עמדתה כי סעיף הליקוי הרלוונטי הינו "קשיון נח", ובהתחשב בכך שהוועדה קבעה לכאורה כי קיימת מגבלת תנועה למערער הן באצבע 4 והן באצבע 5, תשקול הוועדה האם סעיף 44(4) לתקנות – המתייחס ל"קשיון נח של אצבע 3, או 4, או 5" (ההדגשות אינן במקור), אינו מחייב/מצדיק קביעת אחוזי נכות נפקדים בגין כל אחת מהאצבעות.

המערער יוזמן לטעון טענותיו בפני הוועדה. הוועדה תהא רשאית להתייחס גם לטענות המערער בדבר מגבלות באצבעות נוספות".

1. הוועדה התכנסה בעקבות פסק הדין המחזיר ביום 24.10.12, וקבעה למבקש נכות בשיעור 5% בגין קשיון נח לכל אחת מן האצבעות 4 ו-5 בנפרד, בנוסף לנכות האסתטית בשיעור 10% ולהפעלת תקנה 15, כפי שנקבע בהחלטתה מיום 22.9.11. הוועדה ציינה כי בשל היעדר שיתוף פעולה מצד המבקש, נקבעו מסקנותיה בהתאם לבדיקתה הקודמת.
2. המבקש ערער אף על החלטה זו (ב"ל 9769-11-12). בפסק דינו מיום 9.6.13 (להלן: פסק הדין המחזיר השני) קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב- יפו על החזרת עניינו של המבקש לוועדה בשנית, תוך מתן הנחיות כדלקמן:

"... מוסכם עלינו כי עניינו של המערער יושב אל הוועדה הרפואית לעררים, על מנת שזו תשקול הענקת נכות בגין קישיון נח של אצבעות 2 ו – 3 בנוסף לנכות שניתנה בגין אצבעות 4 ו – 5. הוועדה תבדוק את המערער והמערער מוזהר בזאת כי ככל שיסרב להיבדק או לשתף פעולה עם הוועדה, רשאית הוועדה להחליט על בסיס הבדיקה שנערכה בעבר. המערער יוזמן לוועדה לשם בדיקה וטיעון בעצמו או באמצעות בא כוחו. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת".

1. הוועדה התכנסה בשלישית ביום 14.11.13, ודחתה את הערר, וזאת לאחר שבדקה את המבקש בדיקה פיזית, ובכלל זאת את כל אצבעות כפות ידיו, וקבעה כי אינה מקבלת את חוות דעתו של ד"ר יפה מטעם המבקש בה נטען כי קיימת למבקש נכות באצבעות 2-3.
2. המבקש ערער על החלטה זו בשלישית בפני בית הדין האזורי לעבודה, בהליך מושא בקשתו דנן. לטענתו, שגתה הוועדה כאשר העמידה לבחינה מחודשת את החלטת הוועדה הקודמת מיום 22.9.11, אשר קבעה למבקש נכות בגין אצבעות 4 ו-5, ולא הגבילה עצמה לבדיקת אצבעות 2 ו-3 בלבד, כהוראות פסק הדין המחזיר השני. לטענתו, קביעת הוועדה מיום 14.11.13 לפיה "בדיקה גופנית היתה תקינה", סותרת את ממצאי הוועדה מיום 22.9.11 אשר קבעה כי "ישנה עדות לקיצור של הגידים המיישרים באצבעות 4 ו-5 המגבילים את טווחי התנועה של שורש כף היד כאשר האצבעות מכופפות". לטענת המבקש, יש בכך כדי ללמד כי הוועדה היתה מבוצרת בהחלטתה, וביקש להחזיר את עניינו לוועדה בהרכב חדש.

פסק דינו של בית הדין האזורי

1. בית הדין האזורי קיבל את טענת המבקש כי קביעת הוועדה מיום 14.11.13 כי בדיקתו הגופנית של המבקש הינה תקינה, סותרת את ממצאיה הרפואיים מיום 22.9.11, באופן כזה שלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה, וקבע כי בנסיבות אלו, נפל פגם בהחלטת הוועדה, המחייב את ביטולה. בעקבות זאת, הורה בית הדין האזורי על החזרת עניינו של המבקש לוועדה בהרכב חדש.
2. עם זאת, בית הדין האזורי דחה את בקשת המבקש כי הוועדה תוגבל לבדיקת נכותו של המבקש באצבעות 2 ו-3 בלבד, ולא תדון בעניינו מבראשית. בית הדין האזורי קבע כי הואיל ומדובר באיברים הקשורים זה לזה, אין מקום לקבע את הוועדה בהרכבה החדש לממצאיה של וועדה אחרת, ונכון וראוי יהא שהוועדה בהרכבה החדש תדון בעניינו של המערער מבראשית, ותקבע את נכותו בהתאם לממצאיה שלה. כן קבע בית הדין האזורי כי החלטות ופרוטוקולים קודמים של הוועדה הרפואית לעררים לא יוצגו בפני הוועדה בהרכבה החדש.

בקשת רשות הערעור

1. המבקש ביקש לערער על פסק דינו של בית הדין האזורי, וטען כי קביעתה של הוועדה הרפואית מיום 24.10.12 לעניין אצבעות 4 ו-5 היא קביעה חלוטה, ועל כן אין הוועדה הרפואית בהרכבה החדש רשאית להתערב בה, ויש להגביל את הוועדה הרפואית בהרכבה החדש לבחינת נכותו של המבקש באצבעות 2 ו-3 בלבד.
2. לטענתו, פסק הדין הינו שגוי משום שהוא חושף את המבקש לשינוי בהחלטות חלוטות שניתנו כבר בעניינו, ואשר כבר קיבל בגינן מענק. לשיטתו, דרך המלך היתה להורות לוועדה בהרכב חדש לפעול על פי הוראות פסק הדין המחזיר השני, ולבחון את דרגת הנכות באצבעות 2 ו-3 בלבד.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינו בבקשת רשות הערעור, בפסק הדין מושא הבקשה ובכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא לבקש את תגובת המשיב.
2. המבקש מבקש שנקבע כי החלטת הוועדה הרפואית מיום 24.10.12 לעניין דרגת הנכות שנקבעה לו לגבי אצבעות 4 ו-5 הינה החלטה חלוטה, ועל כן אל לוועדה להתערב בה, והיא מוגבלת לבחינת דרגת נכותו של המבקש באצבעות 2 ו-3 בלבד. כמו כן, מבקש כי נקבע שאל לוועדה להתערב בהחלטות הנוגעות לדרגת הנכות האסתטית שנותרה לו, ולהפעלת תקנה 15 בעניינו. לטעמנו, אין טענה זו יכולה להתקבל.
3. כלל הוא כי כשמוחזר עניינו של מבוטח לוועדה בהרכב חדש, אין הוועדה בהרכבה החדש כבולה במסקנותיה להחלטות שקיבל הרכב אחר של הוועדה (ר' בר"ע 16877-06-13 יעקב משה- המוסד לביטוח לאומי מיום 4.7.13; בר"ע 22297-08-12 משה הלל – המוסד לביטוח לאומי מיום 9.9.13; בר"ע 26826-10-13 שלמה דרעי- המוסד לביטוח לאומי מיום 13.2.14).
4. אין המבקש יכול לאחוז בחבל משני קצותיו, משעה שביקש כי עניינו יוחזר לוועדה בהרכב אחר, בנימוק כי הועדה הרפואית דנה בעניינו באותו הרכב שלוש פעמים ובשלושתן יצאו טעויות תחת ידה, היה עליו לקחת בחשבון כי העברת עניינו להרכב חדש טומנת בחובה בדיקת עניינו מבראשית, על יסוד בדיקה גופנית של המבקש ועיון בכלל המסמכים הרפואיים, ואין מקום להגבילה. לכך יש להוסיף, כפי שקבע בית הדין האזורי בפסק דינו, כי מדובר בנכות באיברים הקשורים זה לזה קשר הדוק, ועל כן ראוי לאפשר לוועדה לבחון את עניינו של המבקש בעניין זה מתחילתו.
5. נוכח האמור, הבקשה נדחית. כמקובל בענייני בטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ו (11 נובמבר 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.