בשם התובע: עו''ד שי גנון

בשם הנתבעים: עו''ד ספקטור

הצגת השאלה השנויה במחלוקת

1. בגדרי פסק דין זה עליי להכריע בשאלה השנויה במחלוקת – האם הנתבעת מס' 2, הראל חברה לביטוח בע''מ (להלן- "הנתבעת"), נהגה כדין עת ניכתה סך של 180 ש''ח משכר טרחת השמאי מטעם התובע אשר בדק את רכב התובע וערך חוות דעת שמאית באשר לנזקי הרכוש שנגרמו לרכבו בעקבות תאונת דרכים.

אפתח ואומר, שלמגינת הלב, מחלוקת זו שבה ועולה בלא מעט תיקים המוגשים לבית המשפט, ואך מצער שכך, שכן הצדדים אינם משכילים להגיע לכלל הסכמות, ועומדים לא אחת על הכרעה שיפוטית.

1. למען שלמות התמונה יובהר כי הנתבעים אינם חולקים על שאלת החבות וגובה הנזק בתיק, והם אף שילמו את מלוא הנזק לתובע, כאשר המחלוקת היחידה שנותרה ובגינה הוגשה התביעה הינה הפרש של 180 ש''ח, כאמור, בגין עלות שכר טרחת השמאי. התובע נשא בשכר טרחת שמאי בסך 850 ש''ח, כאשר הנתבעת שילמה סך של 670 ש''ח ומיאנה, מטעמיה היא, להוסיף ולשלם את היתרה בסך 180 ש''ח בגינה הוגשה התביעה.
2. בפתח הדיון שהתקיים לפניי ב- 2/6/16 הזמנתי את הצדדים להגיע לכלל הבנה בתיק, וזאת בשים לב לסכום התביעה שאינו מצדיק את העלויות הכרוכות בניהול התיק, דא עקא, ולמגינת הלב, הצדדים, התבצרו, איש איש, בעמדותיו, מבלי שהיה ניתן לגשר על המחלוקת ביניהם.
3. לאחר שנשמעו סיכומים תמציתיים, הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת המתעוררת בתיק זה מכוח הוראת סעיף 79 א' של חוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ''ד-1984 (להלן- "החוק") וזאת לאחר שהובהרו להם המשמעויות הנגזרות מהכרעה שכזו בזיקה עם אפשרויות ועילות הערעור המצומצמות והדווקניות ביותר.

הכרעה

1. אף שהצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק מכוח הוראת סעיך 79 א' של החוק, עדיין מצאתי לנכון לומר דברים אחדים ביחס לשאלה השנויה במחלוקת, וזאת בשים לב לכך שהמחלוקת נושא תיק זה שבה ועולה בלא מעט תיקים, כאמור, בתקווה שלאחר הכרעתי זו, תביעות ממין זה בגין מחלוקת סביב שכר טרחת שמאי תתייתרנה, והמתדיינים ישכילו להגיע להבנות ביניהם באופן שיחסוך בהוצאות כספיות של הצדדים עצמם כפי שגם יחסוך זמן שיפוטי יקר אותו יהיה ניתן לתעל לתיקים רבים אחרים העומדים ותלויים לבירור והכרעה. מכל מקום, הואיל והכרעתי זו מתבססת על הוראת סעיף 79 א' של החוק, כאמור, הרי הדברים להלן יאמרו בקצרת האומר, ובתמציתיות במידת האפשר.
2. ככל שהדברים אמורים במישור המהותי של עילת התביעה ובזכאות לשכר טרחת השמאי, הרי דעתי אינה נוחה כלל ועיקר מהדרך בה הנתבעת פעלה עת קיזזה כלאחר יד סך של 180 ש''ח בטענה שמדובר בשכר טרחה שאינו סביר או בשכר טרחה חריג.
3. בכל הכבוד הראוי, הנתבעת לא הציגה כל ראיה, אף לא אפס קצה של ראיה, בתמיכה לטיעונה זה. מלבד טיעון סתמי כי מדובר בשכר טרחת חריג או בלתי סביר, הנתבעת לא הציגה דבר בתמיכה לטיעון זה.
4. מצופה היה כי הנתבעת תתכבד ותגיש חוות דעת נגדית או עדות סדורה לגבי השאלה מהו שכר טרחת השמאי הסביר בעיניה, וכיצד תוספת של 180 ש''ח בלבד הופכת את שכר הטרחה לכזה שאינו סביר בנסיבות העניין. הנתבעת גם לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובע, לא הזמינה אותו לחקירה, ולא הסבירה באיזה אופן וכיצד היא מבקשת לשכנע את בית המשפט בצדקת טיעוניה. ראו בעניין זה האמור בפסק דינה של כב' השופטת ברכה בר זיו במסגרת רתק (חי) 2799-12-08 יעל פלג נ' מנורה – חברה לביטוח בע"מ.
5. אינני יכול לתת יד להתנהלות ממין זה, בעיקר אמורים הדברים, משמדובר בתובע שהוא אדם פרטי וחוות הדעת שניתנה בעניינו לא ניתנה כחלק או במסגרת של הסדר כזה או אחר עם חברות הביטוח, או אז יתכן והיה זכאי להטבה או הנחה בשיעור שכר טרחת השמאי.
6. האם הנתבעת טוענת ברצינות כי על התובע, שהוא אדם פרטי, כאמור, לכתת את רגליו ולהתחיל לערוך סקר שוק מקיף לגבי שיעורי שכר הטרחה המקובלים של שמאים, וכל זאת על מנת לעמוד או למלא אחר ציפיותיה של הנתבעת או אף לעמוד בחובת הקטנת הנזק. ראו בעניין זה ע''א 357/80 נעים נ' ברדה פ''ד, לו (3) 777.
7. התובע, בהיותו אדם פרטי, אינו בקיא ולא אמור להיות בקיא ברזי ההסדרים הקיימים בין חברות הביטוח לבין שמאים, ואינו נהנה מהסדרים אלה, לא כל שכן אמורים הדברים משגם אם שכר הטרחה עלה במעט על שכר טרחת השמאי אותו הנתבעת נוהגת לשלם לשמאים כחלק או במסגרת הסדר הקיים עמה, אינו מלמד הוא כשלעצמו ששכר הטרחה אינו סביר בנסיבות העניין.
8. הדעת אינה סובלת התנהלות ממין זה, שהינה בבחינת התעשרות שלא כדין על חשבון תובעים פרטיים, בתקווה כי תובע ראציונאלי לא ימהר להגיש תביעה בגין סכום כה פעוט, ובכך תתעשר קופתה של הנתבעת (תקווה שבמקרה זה נכזבה ולא התממשה). חצי הביקורת של הנתבעת אמורים להיות מופנים, אם בכלל, כנגד השמאי שלשיטתה גבה שכר טרחה מעל לסביר, ואיני קובע שאלה פני הדברים בתיק זה, ובוודאי לא כנגד תובע תמים שהוא אדם פרטי אשר סבל מנזק רכוש לרכבו ומבקש כעת לקבל את נזקו בחזרה.
9. תובע תמים, שהוא אדם פרטי, שרכבו ניזוק באירוע תאונתי, זכאי לקבל את מלוא הסעד הכספי לו הוא זכאי בגין הנזק שנגרם לרכבו, ועל הנתבעת הטוענת לשכר טרחה מופרז או בלתי סביר, לדוק פורתא ולהוכיח באותות ובמופתים את טיעונה בקשר זה ומדוע על בית המשפט לקבל את טיעוניה דווקא ולהעדיפם על טיעוני התובע, מקום, ועל כך אין מחלוקת, שהתובע נשא במלוא התשלום לשמאי בגין עלות שכר טרחתו.
10. עד כאן דבריי נאמרים במישור המושגי של עצם עילת התביעה והזכאות לסעד הכספי הנתבע בתביעה. דעתי שונה ביחס לדרך הדיונית בה בעל דין מבקש לממש את זכותו לקבלת הסעד לו הוא טוען, שכן בעניין זה על בית המשפט לשקול שיקולים נוספים הלוקחים בחשבון גם שיקוליהם הצרים של המתדיינים עצמם וגם שיקולים כלליים ורחבים שיש בצדם השלכה רוחבית ומערכתית.
11. לעניות דעתי, גם מימוש זכות או סעד ובחירת האפיק הדיוני המתאים, אמורים להיעשות בתום לב, בדרך מקובלת ומידתית, תוך שהמתדיין משווה בעיני רוחו את עקרון הקטנת הנזק ואת העלויות הכרוכות בבחירת הליך כזה או אחר. על הבא בשערי בית המשפט לנהוג בתום לב גם במימוש זכותו שעפ''י טענתו הופרה ע''י יריבו. בעניין זה אני מבקש להפנות לדבריו המאלפים של כב' השופט עמית יריב בתא''מ (תל-אביב) יהודית רטנר נ' הכשרה חברה לביטוח מהם עולה כי תביעות ממין זה ובסכומים כה נמוכים ראוי שתתבררנה בבית המשפט השלום לתביעות קטנות דווקא שהוא הפורום המתאים והראוי לניהול תביעות ממין זה.
12. כמובן, שאין בצד קביעתי זו מסקנה גורפת לפיה כל תיק המוגש בגין סכום כה נמוך ראוי לבררו בבית המשפט לתביעות קטנות, ולתפישתי, בהחלט תתכנה תביעות, אשר חרף הסכום הנמוך ביותר הנתבע בגדרן, יש לבררן, מסיבות שונות, בבית משפט שלום רגיל.

דא עקא, ברמה הכללית והעקרונית, וכל עוד אין נתונים המלמדים אחרת, למשל קושי אובייקטיבי של המתדיין הספציפי לנהל באורח מושכל את תביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות או סוגייה עקרונית המתעוררת והמחייבת ליבון ובירור רחבי היקף כך שאין בית המשפט לתביעות קטנות הפורום או הזירה המתאימים בנסיבות העניין וכיוצ''ב, הרי ראוי שתביעות כאלה תתבררנה בבית המשפט השלום לתביעות קטנות ולא בבית משפט שלום רגיל.

1. מנגד, זכותו של כל בעל דין לנהל כראות עיניו את עניינו, ולבחור במסלול הדיוני ו/או בערכאה המשפטית, בין בית משפט שלום ובין בית משפט לתביעות קטנות, בהם הוא חפץ, דא עקא שבית המשפט רשאי ומומסך לאזן זאת במסגרת הוצאות ההליך ובכלל זה שכר הטרחה שהוא פוסק בסופו של יום.
2. לדוגמא, ועל דרך ההיקש ניתן ללמוד מהוראת סעיף סעיף 81 א' 2 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 בה נקבע כי : " הוגשה לבית המשפט שלא בדרך של העברה לפי הוראות סעיף 81א או 81א1, לפי העניין, תובענה לתשלום שטר או תביעה על סכום קצוב (בסעיף זה - תביעה), שניתן היה לבצעה לפי חוק זה, לא יהיה התובע זכאי לכך שייפסק לזכותו שכר טרחת עורך דין בבית המשפט בשל תביעתו, ---". (ההדגשה שלי ק.נ.).
3. עינינו הרואות איפוא שבנסיבות מסוימות המחוקק שלל את הזכות בגין שכר טרחת עו''ד, מקום שבעל הדין בחר שלא להגיש את התביעה בדלת אמות הוראות חוק ההוצאה לפועל, וזאת על מנת לעודד תובעים להגיש את תביעותיהם באפיק משפטי מוגדר ומסויים.
4. עוד מן הראוי להפנות לדבריו של כבוד השופט זילברטל במסגרת רע''א 111/15 ‏ ‏ אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ:

"עוד נפסק, כי: "...ככלל עלויות ניהול ההליך צריכות להיות סבירות ומידתיות בהתחשב בשווי הסכסוך" (רע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי, [פורסם בנבו] פסקה 10 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (4.8.2014); ראו גם: רע"א 1133/14IATA INTERNATIONAL AIR TRANSPORT ASSOCIATION נ' שוורץ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (24.4.2014)). בפרשה אחרת, שהאמור ב ה יפה במידה רבה גם לענייננו, ציינתי כי:

"... נוכח משאביה המצומצמים של מערכת בתי המשפט ומשימותיה הרבות, ובהן עניינים של פיקוח נפש ממש, יש רגליים להשקפה שלפיה אין מקום להקצות משאבים נוספים לפרשה זו בדרך של מתן רשות ערעור לבית משפט זה, אף אם היתה כרוכה בה סוגיה עקרונית (ואיני סבור כך), ... גם בהינתן סכום התביעה בו מדובר (לחובה המוטלת בדין האנגלי על בית המשפט לדון בעניין אזרחי באופן שיעמוד ביחס הולם גם להיקפו הכספי, ראו תקנה 1.1 של ה- Civil Procedure Rules 1998 האנגליות, תקנה המונה את מטרות העל שבהתחשב בהן יש ליישם ולפרש את תקנות סדר הדין האזרחי)" (רע"א 8126/13 עו"ד כשדי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (26.1.2014).

1. כמו כן, גם פסק דינו של שכב' השופט אריאל צימרמן במסגרת תא''מ (שלום תל-אביב) 25275-08-15 וידל נ' שלמה חברה לביטוח רלבנטי עד מאוד למחלוקת המתעוררת בתיק זה.
2. סיכומם של דברים-

התביעה מתקבלת איפוא שכך שעל הנתבעים, באמצעות הנתבעת מס' 2, לשלם לתובע את הסך 180 ש''ח ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

מנגד, הואיל ולא הובאה כל ראיה וגם לא נטענה כל טענה שהייתה מניעה אובייקטיבית כי התובע ינהל את ההליך בבית המשפט השלום לתביעות קטנות ומשהתובע בחר לנהל את ההליך בבית המשפט השלום כאן, מצאתי לנכון שלא לפסוק את שיעור שכר הטרחה בסך 1,500 ש''ח המקובל לפסוק בתיקים כאלה, ולפסוק אך את שכר הטרחה המינימאלי בסך 794 ש''ח ובצירוף מע''מ בסך 929 ש''ח, בצירוף החזר אגרה ששולמה.

בנסיבותה עניין, ולאור הסכמת הצדדים לפסיקה עפ''י סעיף 79 א' של החוק, אני נותן פטור מתשלום מחצית שנייה של האגרה.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

קודם חתימת פסק הדין, כולי תקווה שפסק דין זה יתרום במידת מה להפחתת כמות התביעות המוגשות תדיר בגין תשלום הפרשי שכר טרחת שמאי.

המזכירות תמציא בדואר רשום לבאי כוח הצדדים את פסק הדין ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ו, 05 יוני 2016, בהעדר הצדדים.