בפני בקשה מספר 14, שעניינה בקשת הנושה לדחיית תכנית הפירעון המוצעת על ידי החייבת, וככל שזו תיענה החרגת נשייתו מן ההפטר.

ההליך וטענות הצדדים

1. צו כינוס לעניין רכוש החייבת ניתן ביום 5.9.15. מדובר בהליך שני של החייבת. החייבת גרושה ולה שני ילדים קטינים. החייבת עוסקת בתחום הביגוד.
2. כנגד החייבת הוגשו 6 תביעות חוב אשר אושרו בסכום של 198,355 ₪, מתוכן תביעת החוב של הנושה היא בסך של 69,041 ₪.
3. ביום 9.2.17 התקיים דיון בעניינה של החייבת. במסגרת דיון זה, הוגשה הצעה לתכנית פירעון אשר בית המשפט הציע להגדילה לסך של 2000 ₪ בחודש למשך 50 חודשים, הצעה אשר התקבלה על ידי החייבת ואושרה על ידי הנאמן ועל ידי הכנ"ר.
4. במסגרת הדיון מיום 9.2.17 הובעה התנגדות מצד הנושה, הוא הגרוש של החייבת, לאישור תכנית הפירעון ולהכללת חובו במסגרת תכנית הפירעון, לאור פסק דין חלוט שניתן לזכותו נגד החייבת בסך של 50 אלף ₪, בגין נזקי גוף ולשון הרע. במסגרת אותו הדיון, נטען על ידי החייבת, כי הנושה טוען לחוב של החייבת כלפיו, שעה שהוא עצמו אינו משלם לחייבת דמי מזונות ילדיה כפי שנדרש לעשות.
5. עוד באותו היום, הוגשה על ידי הנושה בקשה מספר 14, מושא החלטה זו, שכללה את פסק הדין הנזיקי בתביעתו נגד החייבת, וכן את התנגדותו לתוכנית הפירעון ובקשתו להחרגת חובו מהפטר.
6. פסק הדין אליו הפנה הנושה הוא פסק דין בתביעה בגין לשון הרע ותקיפה, אשר הגיש נגד החייבת במסגרת תיק תמ"ש 6348-04-13 מרדכי בוצ'וק נ' נורית רז. פסק הדין ניתן ביום 5.1.15 לאחר שהחייבת לא הגישה ראיות מטעמה ואף לא התייצבה לדיון ההוכחות בתיק. בפסק הדין, בית המשפט למשפחה, אשר ציין כי "הצדדים אינם מפסיקים להתכתש ביניהם" (סעיף 2 לפסק הדין) קיבל את תביעתו של הנושה כי הכינויים והדברים שפרסמה עליו החייבת בפרסומים שונים בפייסבוק מהווים לשון הרע, וכן כי החייבת תקפה אותו באלימות באירוע אחד, שלו הייתה עדה עו"ד ברדה, כאשר כל שמצוין לגבי אירוע זה, הוא כי החייבת התנהגה באופן אלים וגס כלפי הנושה (סעיף 20 לפסק הדין). במסגרת פסק הדין פסק בית המשפט לנושה פיצוי בסך של 25,000 ₪ בגין לשון הרע, ופיצוי נוסף בסך של 25,000 ₪ בגין אירוע תקיפה אחד. וכן חייב את החייבת בשכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪. סה"כ חויבה החייבת במסגרת פסק הדין בתשלום הסך של 60,000 ₪.
7. באשר להצעת ההסדר של החייבת טען הנושה, כי בדוח המנהל המיוחד שהוגש בינואר 2017 צוין בסעיף 21 בצורה מפורשת כי כל הנושים התנגדו להצעת החייבת להפטר בסך של 100,000 ₪. נתון אשר לא הוזכר על ידי המנהל המיוחד או נציג הכנ"ר ויצר רושם מטעה לפיו הנושה הוא היחיד המתנגד להסדר עם החייבת.
8. החייבת הגישה תגובתה לבקשה והפנתה לפסיקה רלבנטית, ממנה עלה כי על מנת להחריג חוב מהפטר יש צורך באי-חוקיות העולה כדי פגיעה בתקנת הציבור. החייבת טענה כי במקרה שלה, דובר בפסק דין נזיקי, שאינו פלילי ולכן אינו עומד בדרישות המחמירות של בית המשפט העליון לעניין החרגת חוב. עוד טענה החייבת, כי תכנית הפירעון אושרה על ידי בנק הפועלים והמוסד לביטוח לאומי, שמהווים 1/3 מן הנשייה, ולפיכך טענת הנושה כי התכנית נדחתה על ידי כלל הנושים איננה נכונה כלל. החייבת אף צירפה את אישור הנושים שצוינו לעיל.
9. המנהל המיוחד הגיש תגובתו לבקשת הנושה, וביקש לדחותה. בתגובתו ציין המנהל המיוחד, כי סכום תכנית הפירעון עולה בקנה אחד עם המלצתו בדוח המסכם שהוגש על ידו, שכן סכום זה משקף נאמנה את מיצוי יכולותיה של החייבת תוך התחשבות בטענות לעניין הוצאותיה המופרזות. באשר לבקשה להחרגת חובו של הנושה ציין המנהל המיוחד, כי הנושה אינו עומד בתנאי סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל, המכריע לעניין החרגת חוב מסוים מן ההפטר. עוד הוסיף המנהל המיוחד, כי אין דומה מקרה זה למקרים שבהם הוחלט להחריג את החוב כתוצאה ממעשים פליליים חמורים המצדיקים התערבות במצבת הנשייה בת ההפטר ולפיכך אין לקבל את טענת הנושה אף לעניין החרגת החוב כלפיו.
10. ביום 21.2.17 התקבלה תשובת הנושה לתגובת המנהל המיוחד. הנושה הפנה לביקורת שמתח בעבר המנהל המיוחד על התנהלות החייבת בהליך, וכן הפנה להליך פש"ר קודם של החייבת במסגרתו מתח ביתה משפט ביקורת על שכר הדירה הגובה אותו שילמה החייבת בגין בית צמוד קרקע בגן יבנה בהיותה בהליכי פש"ר, הליך אשר בוטל בסופו של יום בשל התנהלות החייבת. עוד טען כי הסכמת הנושים, בנק הפועלים והמוסד לביטוח לאומי, הייתה לתשלום במזומן של תכנית הפירעון ולא תשלום של 50 תשלומים. כמו כן, הנושה טען כי החייבת הורשעה בגין התקיפה וכי נגזרו עליה 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. יוער כי לא צורף העתק מההחלטה בתיק הפלילי בעניינה של החייבת.
11. הכנ"ר הגיש עמדתו וטען כי יש לדחות את בקשת הנושה. לדעת הכנ"ר תכנית הפירעון, כפי שהוצעה על ידי בית המשפט, ראויה בנסיבות התיק. הכנ"ר אף הוסיף, כי הסך החודשי שהוצע על ידי המנהל המיוחד מתייחס לפוטנציאל השתכרותה של החייבת ולא להכנסתה בפועל. כמו כן, ציין הכנ"ר, כי נעשה איזון בין הוצאותיה הגבוהות של החייבת לבין העובדה שסמוכים על שולחנה של החייבת שני קטינים. לעניין בקשת הנושה להחרגת חובו, ציין הכנ"ר, כי אין לקבל את טענת הנושה לאור פסיקת בית המשפט העליון, שם נקבעו מבחנים אותם יש לשקול בעת החרגת חוב. המבחן הקובע הוא, האם הפעולה שנעשתה על ידי החייבת עולה כדי אי-חוקיות הפוגעת בתקנת הציבור ולדעת הכנ"ר, פעולות החייבת כנגד הנושה, שכוללות אלימות פיזית ומילולית אינן עולות עד כדי פגיעה בתקנת הציבור, ולפיכך, יש לדחות את בקשת הנושה.

דיון והכרעה

1. הדיון בפני הוא בשתי טענות עיקריות: האחת, החרגת חובו של הנושה מן ההפטר, והשנייה אישור תכנית הפירעון.

הבקשה להחרגת חובו של הנושה

1. לעניין בקשת הנושה להחרגת חובו מההפטר, אני מקבלת את המלצת הכנ"ר והמנהל המיוחד ודוחה את בקשת הנושה, ואפרט.
2. סמכותו של בית המשפט של פשיטת רגל לבטל הליכים או להחריג חובות מהליך פשיטת הרגל מעוגנת בסעיפים 18, ו- 69 לפקודת פשיטת הרגל נוסח חדש, התש"ם -1980 (להלן: הפקודה).
3. סעיף 18ה(א)(2) לפקודה קובע:

"בית המשפט יחליט בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

(2) לדחות את הבקשה אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו."

1. סעיף 69 לפקודה קובע כדלהלן:

"(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:

(1) חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;

(2) חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור;

(3) חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה".

1. בית המשפט העליון בחן העניין הנדון בפסק הדין בעניין ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר (להלן: "פרשת בנבנישתי"). בפרשת בנבנישתי, נדונה בקשת צו הכינוס של זוג, אשר עסק, כפי שתיאר זאת בית המשפט העליון: "בעסק של "שירותי ליווי" ו"אירוח דרך הטלפון". מן החומר שבפנינו עולה כי הוכח במאזן ההסתברויות של הדין האזרחי כי המדובר בעסק שעיקרו מתן שירותי מין על בסיס זנות, עסק שעיסוק בו עולה באופן עקרוני - ומבלי להכריע בעניין זה בנסיבות המקרה -כדי עבירה פלילית (ראו סעיף 204 לחוק העונשין, התשל"ז–1977)."
2. בית המשפט העליון מפי כב' הנשיא ברק ציין באותה פרשה כי "מגמה זו של אי התחשבות במקור החוב לשם תחולת דיני פשיטת הרגל על החייב מובילה למסקנה כי רק במקרים מיוחדים – העולים כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור– מוצדק לשלול את תחולת הפקודה על חייב אך בשל יצירת החובות במהלך ניהולו של עסק בלתי חוקי." (סיפאת סעיף 15 לפסק הדין).
3. לגופה של פרשת בנבנישתי קבע בית המשפט העליון, כי הואיל ואין המדובר רק בעסק לא חוקי אלא "שיש בו היבטים ברורים של חוסר מוסריות" ובנוסף לא מדובר במעשה חד פעמי אלא במעשה שנמשך על פני מספר שנים, ואף החובות נוצרו במהלך ניהול העסק ולשם קיומו, הרי שבנסיבות אלה מדובר "באי חוקיות העולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור" (סעיף 16).
4. בפרשת בנבנישתי נקבעו קריטריונים לבחינת סוגיית אי החוקיות הפוגעת בתום הלב הנדרש לכניסה להליך כדלקמן: "בהקשר זה ניתן לבחון, בין היתר, את השאלה אם המדובר בעבירה פלילית אם לאו, את חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנדרש בה ואם הורשע החייב בעבירה כאמור (וראו סעיף 63(א) לפקודה); את השאלה אם המדובר באי חוקיות קבועה או חד פעמית באופיה; את מוסריותו של העסק ואת היקף הפעילות של החייב במסגרתו. כן ניתן לבחון את עוצמת הקשר בין אי החוקיות של העסק ובין יצירת החובות. אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים, אלא באמות מידה אפשריות לבחינת מהותיות הניגוד של הפעילות לתקנת הציבור, בהקשרה של פקודת פשיטת הרגל." (סעיף 13 לפסק הדין).
5. לעניין האמור ראו גם בפרשת רוזנברג [ע"א 3376/11 רוזנברג נ' הכנ"ר ואח' (6.10.13)] שבו הורשע החייב בכך שירה במתלוננים עת היה בגילופין ואף פצע אותם, הורשע וישב בכלא ואף שילם פיצויים למתלוננים במסגרת גזר הדין. כאשר חויב בהליך האזרחי בפיצויים ביקש להיות מוכרז כפושט רגל, וכב' סג"נ א' רובינשטיין קבע כך: "דומה כי תכליותיה של פקודת פשיטת הרגל שעיקרן הגנה על הנושים ושיקום החייב, אין בהן כשלעצמן כדי ללמד שחובות שנוצרו בגדרי פעילות שאינה חוקית או אינה מוסרית, כדי למנוע הכרזה על חייב פושט רגל. זכויות הנושים וחלוקה הוגנת ויעילה של כספי החייב אינן תלויות בשאלה מה מקור החוב, וגם הרציונל של שיקום החייב אינו תלוי במהות החוב". וכך נקבע בעניין רוזנברג, כי למרות הנסיבות החמורות של מקרה זה, הרי שעל פי הקריטריונים, שהובאו לעיל בפרשת בנבנישתי, ובהתחשב במידת החרטה וההתנהלות החיובית של החייב, הרי שיש מקום לאפשר לחייב להיות מוכרז כפושט רגל. כב' השופט ח' מלצר מוסיף ומציין, כי יש להבחין בין פיצויים שנפסקו על פי סעיף 77 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 לבין פיצויים מכוח פקודת הנזיקין, אשר את האחרונים "יש לראות בדרך כלל כיוצרים חוב אזרחי "רגיל", שאין מניעה מובנית מלהחיל עליו את פקודת פשיטת הרגל.. ולהכריז על מי שאינו עומד בו כפושט רגל.".
6. בהתאם לפסיקה לעיל, המבחן הרלבנטי לעניין פקודת פשיטת הרגל להחרגת חוב הוא כאשר החוב נוצר עקב פעולה בלתי חוקית הנוגדת באופן מהותי את תקנת הציבור. לא נעלם מעיני כי במקרה זה המדובר בפסק דין, אשר נפסק לחובת החייבת בגין תקיפה ולשון הרע נגד הנושה, כאשר הנושה אף טוען כי החייבת הורשעה בתקיפה ונגזר עליה מאסר על תנאי. אך לטעמי, אין במקרה זה, שהוא פסק דין בתביעה כספית, כדי לעמוד בתנאים אשר נקבעו בפסיקה והמצדיקים החרגת החוב כלפי הנושה.
7. ראשית אציין כי פסק הדין בעניינה של החייבת ניתן בלי שהחייבת הגישה תצהיר מטעמה או התייצבה לדיון הוכחות בתיק, כך שהנושה לא נחקר על תצהירו ובית המשפט קיבלו ככתבו. לעניין זה ציין כב' השופט דנציגר את העיקרון לפיו לבעלי תפקיד מטעם בתי המשפט, קיימת הסמכות (ואף החובה) "להציץ אל מעבר לפרגוד" ( ( to go behind the judgment של פסקי דין המהווים בסיס לתביעות חוב שהוגשו נגד חייב פושט רגל. בין המקרים שהוכרו בפסיקה כמצדיקים "הצצה" של הנאמנים "אל מעבר לפרגוד" הינם כאשר עסקינן בפסקי דין "שניתנו בהעדר הגנה, או בלא שניתן לחייב למצות את יומו בערכאות טרם ניתנה נגדו הכרעה שיפוטית" [ע"א 307/12 בלום נ' הכנ"ר ואח' (14.8.12 – סעיף 21); פש"ר 2673/99 יצחקי נ' רו"ח ברדיצ'ב (23.2.2004); סעיף 4 בהחלטת כב' השופטת ו' אלשייך; פרק (מרכז) 25351-01-12 התחנה המרכזית החדשה בתל אביב (בהקפאת הליכים) נ' הכנ"ר (29.1.14) וכן ראו בספרם של לוין וגרוניס "פשיטת רגל", מהדורה שלישית, בעמ' 286- 287). עוד אוסיף לעניין האמור כי עולה שהתביעה נגד החייבת בתיק 4348-04-13, הוגשה עת הייתה החייבת בהליכי פש"ר במסגרת הליך פש"ר קודם, שנפתח על ידה (פש"ר 29183-01-13) בבית משפט מחוזי מרכז, ואשר בוטל ביום 23.1.14. אומנם דיון ההוכחות התקיים לאחר שהליך הפש"ר הקודם של החייבת בוטל, אך לטעמי אף נתון זה יש להתחשב בו בבחינת פסק הדין נגד החייבת.
8. עוד אוסיף, כי אין להתעלם מכך שמדובר בסכסוך בין בני זוג גרושים, אשר כדברי השופטת בבית המשפט למשפחה הם "אינם מפסיקים להתכתש ביניהם" וכאשר מנגד טוענת החייבת כי אף הנושה נקט נגדה באלימות פיזית וכן נמנע מתשלום מזונות לאורך השנים, כאשר בגין כך נדרשה לפתוח נגדו תיק הוצאה לפועל.
9. אמנם מדובר באלימות פיזית ולשון הרע מצד החייבת כנגד הנושה, אולם, כאשר לא מדובר במעשים חוזרים ושיטתיים במשך תקופה ארוכה, אלא בכל הנוגע לאלימות, מדובר במעשה אלימות חד פעמי, שהוכח בבית המשפט, ובכל הנוגע ללשון הרע בפייס בוק, מדובר במעשים שאירעו לפני שנים, ומוגבלים לתקופה מסוימת בחיי החייבת, סביב תקופת הגירושין והסכסוך הקשה שנוצר בין הצדדים אז, ויש לראותם בהקשר זה, וכאשר האירועים נדונו במסגרת תביעה כספית (להבדיל מפיצויים לפי חוק העונשין- ראו עניין רוזנברג לעיל), הרי אין לקבוע כי הללו עולים בדרגתם לפגיעה מהותית בתקנת הציבור המצדיקה החרגת חובה של החייבת כלפי הנושה.
10. לאור האמור לעיל, נראה כי אין לקבל את טענת הנושה לעניין בקשתו להחרגת חובו מההפטר, ככל ויינתן. לפיכך, חובו של הנושה נכלל במצבת הנשייה הרלבנטית לעניין תכנית הפירעון וההפטר.

אישור תכנית הפירעון

1. תכנית הפירעון, העומדת על סך של 100 אלף ₪ ב- 50 תשלומים שווים ( 2,000 ₪ כל תשלום), הוצעה על ידי במסגרת הדיון, על מנת להעלות את ההצעה, אשר הוגשה על-ידי החייבת באישור הנאמן, ועל מנת שתכנית הפירעון תשקף את יכולות החייבת בנסיבות העניין. תכנית זו התקבלה על ידי החייבת וכן קיבלה את אישור הנאמן ואת אישורו של הכנ"ר כי היא הולמת את יכולות החייבת בנסיבות העניין. יש לציין כי החייבת עמדה בחובות ההליך כנדרש עד למועד הדיון.
2. תביעות החוב אשר אושרו בעניינה של החייבת עומדת על הסך של 198,355 ₪, מתוכן תביעת החוב של הנושה היא בסך של 69,041 ₪.
3. במסגרת בחינת תכנית הפירעון, יש לקחת בחשבון את העובדה כי לשולחנה של החייבת סמוכים שני קטינים. כמו כן, יש לקחת בחשבון את התנהלות החייבת בהליך וכן את הוצאותיה הגבוהות. בשקלול של הנתונים לעיל, בשימת לב לכך שהמנהל המיוחד אכן התייחס לפוטנציאל ההשתכרות של החייבת ולא להכנסתה בפועל, אכן מסתמן כי תכנית הפירעון ראויה.
4. באשר לטענתו של החייב כי כל הנושים התנגדו להצעת החייבת להפטר בסך של 100,000 ₪, אזי עולה כי תכנית הפירעון אושרה על ידי בנק הפועלים והמוסד לביטוח לאומי, שמהווים 1/3 מן הנשייה, ואשר לא הגישו התנגדותם לכך שסכום זה ייפרע ב- 50 תשלומים כפי שעתרה החייבת. עוד יש לציין כי סכום זה מביא לדיבידנד של כ- 53% ברוטו, מבוסס כולו על יכולת ההשתכרות של החייבת. עוד אזכיר כי בהליך זה, הדיבידנד אינו חזות הכול, ויש לאפשר לחייבת לפתוח דף כלכלי חדש.
5. לפיכך, אני מקבלת את תכנית הפירעון כפי שהוצגה במעמד הדיון מיום 9.2.17.
6. לאור האמור לעיל, אני מכריזה על החייבת פושטת רגל (כאשר כל מגבלות צו הכינוס יוסיפו לחול עליה) וממנה המנהל המיוחד לנאמן. כמו כן החייבת מקבלת הפטר המותנה בהוספת סך של 100 אלף ₪ לקופת הכינוס ב-50 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מחודש אפריל 2017. החייבת רשאית להקדים תשלומים. לאחר שיושלם הסכום תוגש פסיקתא לחתימה.
7. כמו כן, אני פוטרת את החייבת מהגשת דוחות חודשיים, למעט דוחות שיידרשו על ידי הנאמן לצורך מילוי תפקידו.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ז, 30 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.