בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר הוטלה על רכבו של המבקש לאחר שלכאורה נהג רכב בעודו פסול מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

בבסיס טענות ב"כ המבקש טענה מרכזית לפיה אף שידועה זהותו של הקצין הפוסל, אין דרך לדעת מה דרגתו וללא נתון זה צו הפסילה פגום ויש להורות על השבת הרכב לבעליו.

קריאת החוק מראה כי בהתאם לסעיף 57 א (2) בפקודת התעבורה, תשכ"א-1963 (להלן – בפקודה)

מחיל החוק את כללי השימוע ביחס למי שנהג ברכב וביצע לכאורה עבירת תוספת שביעית גם על סיטואציה זו.

בהתאם להוראת החוק לעיל, יחולו ביחס לנוהג ברכב בשינויים המחויבים הוראות סעיפים

47 (ג), (ד) ו –(ו) מהם עולים כללי שימוע בפני קצין משטרה.

סעיף 47(א) קובע כי באותו הסעיף "קצין משטרה" יהיה בדרגת מפקח ומעלה.

מכאן, כי לצורך הליך שימוע ומסירת הודעת איסור שימוש ברכב לנהג שביצע לכאורה עבירת תוספת שביעית, נדרש בהתאם לחוק קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה.

ומן הכלל אל הפרט –

אין המדובר בפרשה זו בסיטואציה בה נעדרת חתימה ידנית שעה שפרטי הקצין ודרגתו ידועים.

המדובר באירוע בו שמו ותפקידו של הקצין רשומים אך אין כל אינדיקציה לדרגתו של הקצין.

בקשת המבקש הוגשה מראש, כאשר טענה בדבר היעדר דרגת הקצין הועלתה מראש בכתב והיה למדינה די זמן להיערך לבקשה ולהביא לדיון אינדיקציה או מידע רלוונטי באשר לדרגתו של הקצין.

משבחרה המדינה שלא להביא כל ראייה בעניין זה, נותרה שאלת דרגתו של הקצין ללא מענה וכך גם שאלת סמכותו של עורך הודעת איסור השימוש לתת למבקש הודעת איסור שימוש.

במצב המתואר אין בידי אינדיקציה לתקינותו של ההליך המנהלי.

אין המדובר בנתון טכני שחסר אלא בדרישה מהותית מכח החוק שלא באה לידי תיקון על ידי המדינה בתוספת ראייתית במהלך הדיון בפני.

מן האמור לעיל, הבקשה מתקבלת, שכן הודעת איסור השימוש אינה עונה על דרישות החוק.

הודעת איסור השימוש ביחס לרכב מ.ר 4978157 בטלה.

רכב זה יושב לבעליו בכפוף לתשלום הוצאות אחסנתו עד היום.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ה, 24 יוני 2015, בהעדר הצדדים.