בפניי עתירת התובע לכוף על הנתבעת למלא אחר פסק הדין שניתן ביום 5/12/17.

אין מחלוקת כי פסק הדין הוא חלוט. במסגרתו, הוריתי לנתבעת לפנות את קו הביוב מחלקת התובע וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כ"כ חייבתי את הנתבעת לשלם לתובע סך 7,000 ₪, באותו פרק זמן.

עד היום לא מילאה הנתבעת אחר הוראות פסק הדין. מסיבה זו הוגשה הבקשה של התובע על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

לא למיותר לציין כי הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט אמורה להתייחס רק לציווי הקשור לפינוי קו הביוב, ולא לסעד הכספי. בעניין אחרון זה, רשאי התובע לפתוח בהליכי הוצל"פ.

היום שמעתי את טענות הצדדים. התובע מלין על כך שלמרות שחלפו יותר מ – 60 יום מאז ניתן פסק הדין לא מילאה הנתבעת אחר הציווי של פינוי קו הביוב. הנתבעת מצידה טוענת כי לא תוכל למלא אחר צו זה בפרק הזמן של 30 יום, ואף לא במסגרת מספר חודשים וכי נחוץ לה פרק זמן של שנה לפחות על מנת להתארגן לעניין זה.

שקלתי היטב את טענות הצדדים ולמרות שהנתבעת הפרה את פסק הדין לאחר שחלפו 30 יום מיום קבלתו על ידה ביום 24/12/17 (הוגשה אסמכתא לעניין המסירה) ובשים לב למהות הציווי הקשור לפינוי קו ביוב, אני מחליט כדלקמן:

1. ניתנת אורכה לנתבעת לפנות את קו הביוב עד ולא יאוחר מיום 1/4/18.
2. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בגין הליך זה בסך 2,000 ₪ נכון להיום.
3. ככל שהנתבעת לא תמלא אחר הציווי של פסק הדין עד 1/4/18, אשקול בחיוב קביעת סנקציה יומית בסכום כספי ממשי, על מנת לכוף עליה את קיום פסק הדין.
4. בשולי הדברים אציין כי כנראה התובע יסכים לקבל פיצוי כספי כתחליף לציווי של סילוק קו הביוב, דבר שלכאורה אמור ליפול על אוזן קשובה אצל הנתבעת.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ח, 07 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.