בפניי תביעה שעניינה נזקי רכב מספר רישוי 33-894-75 (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 19.2.2012 בה מעורבת משאית מספר רישוי 87-822-62 (להלן: "משאית הנתבעים"). בגדרה של התביעה נתבעים נזקי רכב התובעת בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה ושכר טרחת השמאי.

אין מחלוקת כי ארעה תאונה. גדר המחלוקת הוא בשאלת נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה, כשלכל צד גרסה משלו אודות אופן התרחשות התאונה וכל אחד מהצדדים מגלגל את האחריות לקרות התאונה על משנהו.

לגרסת התובעת בכתב התביעה, בעת שרכב התובעת נסע בדרך ראשונים ברמת השרון, בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים, רכב הנתבעים, משאית, סטתה לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגעה בחלקו הימני קדמי.

לגרסת הנתבעים בכתב ההגנה, משאית הנתבעים הוסעה בנתיבה כשלפתע סטה רכב התובעת מנתיבו ופגע במשאית הנתבעים.

בשלוש ישיבות בית המשפט שהתקיימו לא התייצב נהג משאית הנתבעים. בפרוטוקול הדיון מיום 4.4.2017 הוריתי על מתן צו הבאה כנגד נהג משאית הנתבעים. צו ההבאה לא בוצע. הנתבעים לא וודאו ביצועו של הצו וערב דיון ההוכחות עתרו לדחיית הדיון מטעם זה. שומה היה על הנתבעים לוודא ביצועו של צו ההבאה להבטחת התייצבות העד מטעמם, בקשתם נדחתה והדיון התקיים במועדו. בישיבת ההוכחות שהתקיימה העיד נהג רכב התובעת בלבד. נהג משאית הנתבעים לא התייצב לדיון ההוכחות ועדותו לא נשמעה.

בתם שמיעת עדותו של נהג רכב התובעת, סיכמו הצדדים עיקר טענותיהם בעל פה ואני נדרשת להכרעה אשר בהתאם לתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 תנומק באופן תמציתי.

דיון והכרעה

העד היחיד שעדותו נשמעה בישיבת ההוכחות הוא נהג רכב התובעת. כך שאין בפניי בלתי אם גרסתו לאופן קרות התאונה.

נהג רכב התובעת העיד כי התאונה מתרחשת כששני כלי הרכב בנסיעה בדרך הראשונים ברמת השרון, בכביש עם ארבעה נתיבי נסיעה. הנתיב הימני פונה ימינה לרחוב סוקולוב ושלושה נתיבי נסיעה הנוספים לכיוון ישר, כאשר משאית הנתבעים בנתיב הימני ורכב התובעת בנתיב לשמאלה ומשאית הנתבעים מקדימה את רכב התובעת וחלקה האחורי מקביל לחלקו הקדמי של רכב התובעת. משאית הנתבעים סטתה ימינה, "משכה" את טמבון רכב התובעת ושברה את הפנס מצד ימין ברכב התובעת. לדברי נהג רכב התובעת בעדותו, לאחר התאונה שני כלי הרכב נעצרו בצד ימין ונהג המשאית התנצל.

בעזרת מכוניות הצעצוע באולם בית המשפט הדגים נהג רכב התובעת את מהלך התאונה, כך שמשאית הנתבעים פונה ימינה והחלק האחורי שמאלי שלה פוגע בחלק הקדמי של רכב התובעת (ראו; עמ' 6 שו' 24-26 לפרוטוקול).

גרסתו של נהג רכב התובעת בעדותו הייתה אחידה לגרסה שנמסרה בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה ונתמכה במוקדי הנזק ברכב התובעת. בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה רכב התובעת ניזוק בחלקו הקדמי ימני, מגן קדמי וכנף ימנית קדמית ובתמונות שהוצגו בדיון נראים סימני פגיעה במוקדים אלה והפגוש הקדמי נראה תלוש ממקומו. לא הוצגו תמונות משאית הנתבעים ומחדל זה פועל לחובת הנתבעים. בדיווח של הנתבעת 1 אודות התאונה נמסר כי המשאית נפגעה מאחור. קיומה של פגיעה בחלק האחורי של המשאית, אליבא גרסת הנתבעת 1, בשילוב מוקדי הנזק ברכב התובעת ועדות נהג רכב התובעת שלא נסתרה, תומכים בגרסת נהג רכב התובעת ובקבלתה.

תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת: "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". בהתאם לתקנה 41 לתקנות התעבורה: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". משראיתי לקבל את גרסת נהג רכב התובעת, מלוא האחריות לתאונה מוטלת על נהג משאית הנתבעים אשר בסטייתו ימינה פגע ברכב התובעת.

נהג רכב התובעת אישר בחקירתו הנגדית, כי משאית הנתבעים היא משאית קטנה עם ארגז ואין חלק בולט בארגז המשאית (עמ' 6 שו' 14) ולפני התאונה, היה בין רכב התובעת לבין המשאית שמימינו מרווח של חצי מטרים (עמ' 6 שו' 15-18). לא ראיתי בעדות זו לגרוע מהמסקנה אליה הגעתי ולא מצאתי לאמץ את טענת הנתבעים, לאור עדות זו, כי גרסת נהג רכב התובעת לסטיית המשאית ימינה אינה סבירה. אליבא עדותו של נהג רכב התובעת, משאית הנתבעים הקדימה את רכב התובעת, כך שחלקה האחורי היה מקביל לקדמת רכב התובעת, סטיית משאית הנתבעים ימינה במנח זה, יש בה לצמצם את המרווח שהיה בין כלי הרכב כך שחלקה האחורי שמאלי של המשאית יתקרב לחלק הקדמי של רכב התובעת ויפגע בו.

למעלה מן הצורך, לגרסת הנתבעת 1 בטופס הדיווח בכתב יד, רכב התובעת הוסע מאחורי המשאית, וכאשר המשאית האטה פגע רכב התובעת במשאית מאחור. לבד מכך שקיים קושי להסתמך על גרסה זו משנהג המשאית לא מסר גרסתו בעדותו, גרסת הנתבעת 1 אינה עונה בקנה אחד עם הגרסה בכתב ההגנה בו נטען לסטיית רכב התובעת והיא אינה נתמכת עם מוקדי הנזק ברכב התובעת, היעדר אינדיקציה לפגיעה בחזית הרכב וקיומו של נזק בכנף הימנית קדמית ברכב התובעת.

לאור כל האמור מלוא האחריות מוטלת על נהג המשאית.

אשר לנזק, התובעת נסמכת בתביעתה על חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. חוות הדעת לא נסתרה. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית ולא דרשו את חקירת השמאי באופן הקבוע בתקנות.

לאור המסקנה אליה הגעתי, התביעה מתקבלת. הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך כולל של 14,103 ₪ וכן את אגרת המשפט (מחצית ראשונה ושנייה) ושכר טרחת עורכי דין בשיעור של 17.55%. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

התובעת תשלם את המחצית השנייה של האגרה תוך 10 ימים.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ח, 19 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.