<#2#>

נוכחים:

העותר ובאי כוחו עו"ד שמולביץ ועו"ד מירי פרידמן

ב"כ המשיב 2 עו"ד אלון טנקג'י

פרוטוקול

ב"כ העותר: חוזר על העתירה.

ב"כ המשיב 2: מגיש כתב תשובה.

ב"כ העותר: עיינתי בכתב התשובה.

במפורש נאמר לעותר שהוא לא יכול להשתלב בשום מסגרת טיפולית לאור מאסרו הקצר. הוא ביקש טיפול ואנחנו ביקשנו.

אם האסיר מסרב לטיפול זה כתוב שחור על גבי לבן. במקרה הזה הוא ביקש אין ספור טיפולים ונאמר לו במפורש שאין שום תכנית שמתאימה לו.

העו"ס כותבת שהאדם ללא נורמות עברייניות. הוא ביקש כל טיפול אפשרי.

הרי ברור שאם אסיר מסרב לטיפול זה נאמר יותר מפעם אחת.

אני מפנה לנספח ג'- לדו"ח הסוציאלי ומצטט. היה לו אירוע חריג וחד פעמי של אדם שעשק את אביו, הוא מצר על כך. הוא ביקש את כל מה שאפשר לקבל במסגרת בית הסוהר.

הוא בא לעו"ס ואמר שהוא מביע חרטה ומצטער אין ספור פעמים, אדם שתופס עצמו כאדם אלים זה אדם עם התנהגות חוזרות ונשנות, זה היה אירוע חד פעמי והוא הביע חרטה, הוא ביקש טיפול ומתחרט על אותו מקרה חד פעמי.

אם זה היה נכון שהוא לא הביע נזקקות טיפולית זה היה רשום.

אפשר לשאול את האסיר כמה פעמים הוא פנה לעו"ס.

יש אינדיקציה ראייתית לכך שהוא לא הביע נזקקות טיפולית? אין דבר כזה. קיבלנו לידינו דוחות חיוביים ביותר והתרשמות מאדם ללא נורמות עברייניות, הוא מביע צער וחרטה על כך. אלו הנתונים הבסיסים הטובים ביותר לטובת שחרור וקדם. הוא היה שוחרר טרם המאסר והודה במשפט הפלילי, בית המשפט בתיק הפלילי מצא למקום לציין שהנזק שנגרם לו ולבני משפחתו חמור יותר. משפחתו עם ילדים בגיל הרך ותינוק בבטן לא ראו אותו חצי שנה.

הוא יצא לחופשה וחזר אתמול בלילה במקום היום בבוקר בגלל הדיון שיש לפנינו, אושרה לו חופשה מיום ראשון עד היום בבוקר. אבקש לשמוע את האסיר לגבי הבקשות שלו בקשר לטיפול, בקשר לכמה פעמים הוא פנה לעו"ס וביקש ממנה.

יש נתון שלמעשה העותר כאילו לא הביע נזקקות טיפולית וזה נתון שגוי.

מצטט מהדו"ח הפרטני. אני לא מוצא אלמנט אחד שלילי, הכל חיובי.

ב"כ המשיב 2: העבירה היא שלילית.

ב"כ העותר: העונש לדעתי חמור גם מהרגיל.

מגיש לבית המשפט אסופת פסיקה. אם בית המשפט יעיין בפסיקה הזו, זה יהיה שיקול דעת לא סביר של הוועדה שלא לשחרר את האסיר ולכן אני מבקש להפוך את ההחלטה.

יש מקרים של תושבי חוץ עם חוות דעת לא חיוביות ואף אחד מהם לא עבר הליך טיפולי, ניתן ביטוי לעניין של גירוש. הבקשה היא לגרש אותו והתנאי שייקבע שהוא לא ייכנס למדינת ישראל במהלך תקופת הרישיון מקובל. בכך רכיב המסוכנות לא קיים.

ב"כ המשיב 2: רכיב המסוכנות בארץ. אי אפשר לפקח עליו.

ב"כ העותר: מגיש פסיקה שמדברת על עבירות אלימות במשפחה קשות עם התנגדויות אלמ"ב ולמרות זאת שחרור ללא פיקוח.

בנוסף מגיש מקרה של העליון לגבי תושב חוץ.

מגיש מקרה של ניסיון להריגה והוא החליט שהוא לא מודה.

טענתי בפני וועדת השחרורים שהוא ביקש טיפול ולא אושר לו שום טיפול בגלל מאסרו הקצר. טענתי את זה בעל פה. בכל מקרה המשיבה לא טענה ופה פתאום עולה פעם ראשונה ולא על ידי המשיבה שהוא לא מביע נזקקות טיפולית. זה לא נכון, הוא הביע עשרות פעמים את רצונו בפני העו"ס על רצונו בטיפול. היא אמרה לו חד משמעית שאין טיפול קצר ובית המשפט יודע שאין טיפול למאסר כל כך קצר. פתאום עולה שהוא לא הביע נזקקות טיפולית.

ב"כ המשיב 2: מפנה לפרוטוקול וועדת השחרורים.

ב"כ העותר: לחילופין אנחנו נסכים לגירוש.

נבקש לשמוע את העותר. הוא דיבר עם העו"ס.

הסיבה שהוא לא משולב בסבב חופשות כבר לא קיימת.

ב"כ המשיב 2: אנחנו בוחנים את הסבירות של ההחלטה. כשאני קורא אותה היא סבירה. גם נסיבות ביצוע העבירה הן חלק מתנאי השחרור שעל הוועדה לבחון. מדובר בנסיבות חמורות המעידות על מסוכנות ועל זה אין חולק. השאלה אם ניתן לאיין את המסוכנות הזו. הוועדה לאחר שעברה על הדוחות ועל ההתנהלות של העותר סברה שלא ניתן לאיין את המסוכנות והיא גם מנמקת את ההחלטה שלה בכך שהוצע לו להשתלב בפעילות חינוכית והוא נמנע ובכך הוא לא עבר כל הליך טיפולי.

לא עבר כל הליך טיפולי וזו עובדה. זה משליך על המסוכנות.

אין גם כל פיקוח על העותר בתקופת השחרור, אומרת את זה הוועדה. העותר הוכיח שהוא מסוכן במעשיו. הוא מסוכן גם פה וגם בחו"ל זה לא משנה איפה הוא נמצא, לכן הוא צריך פיקוח והתחלה של טיפול. יש סדנה של שליטה בכעסים שהיא מיועדת לאנשים שיש להם בעיה של אלימות.

בסופו של דבר עובדה שהאסיר לא עבר טיפול ולכן אנו סבורים שההחלטה סבירה בנסיבות האסיר הזה.

<#6#>

פסק דין

העותר מרצה 7 חודשי מאסר בגין התנהגות אלימה שהתנהג יחד עם אחיו נושא ת"פ 9883-01-15 (בית משפט השלום בירושלים) והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 22.6.15 שדחתה את בקשתו לשחרור על תנאי.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר זקפה לחובתו של העותר את העובדה הבלתי מוכחשת שהוא לא עבר הליך טיפולי למניעת אלימות במהלך מאסרו, שכן הוא ביקש לעבור הליך כזה אך הדבר לא התאפשר לו בשל יתרת מאסר קצרה.

כמו כן טוען ב"כ העותר כי העותר יצא אתמול לחופשה וחזר ממנה ללא כל בעיות, דבר שלא היה ידוע לוועדה עובר להחלטתה נושא העתירה.

ב"כ העותר מוכן להתנות את שחרורו על תנאי של העותר ביציאתו את הארץ באופן מיידי ובאי חזרתו אליה ולו במהלך תקופת הרישיון.

ב"כ המשיב מתנגד לשחרורו על תנאי של העותר, גם בתנאים המוצעים על ידי בא כוחו, וסומך התנגדותו על עמדת גורמי הטיפול כפי שהייתה בפני הוועדה וצורפה לתגובת המשיב.

מדו"ח גורמי הטיפול עולה כי העותר מתאר את נסיבות האירוע במהלכו תקפו הוא ואחיו את המתלונן, כאשר לטענתו המתלונן היכה אותו.

גורמי הטיפול התרשמו שהעותר, שניהל עד כה אורח חיים נורמטיבי רואה באירוע נושא מאסרו אירוע חד פעמי, מתקשה לזהות אירועים דומים בעברו ומכאן שלא תופס עצמו כאדם אלים.

העותר מודע לחומרת מעשיו ומביע חרטה עליהם ולאחר שחרורו, כפי שהצהיר בא כוחו היום, הוא מתכנן לשוב לארה"ב למשפחתו ולעסקו ולכן לא היה ניתן להפגישו עם נציג רש"א.

ב"כ העותר טוען כי העותר פנה מס' פעמים לעו"ס על מנת לקבל טיפול אך נענה בשלילה בשל יתרת מאסרו הקצרה.

טענה זו לא הוכחה אלא בדברי ב"כ העותר בפני וועדת השחרורים וחזקה על גורמי הטיפול כי אם כך היו פני הדברים היו מציינים זאת בדו"ח גורמי הטיפול, שבעיקרו הוא דו"ח חיובי.

לאור כל האמור לעיל, בהעדר השתתפותו של העותר בהליך טיפולי ובהעדר תכנית טיפולית לאחר שחרורו המוקדם של העותר, גם אם הוא עומד לעזוב את הארץ סמוך לשחרורו, החלטת הוועדה נושא העתירה שדחתה את בקשת העותר לשחרור על תנאי מאחר שלא עבר הליך טיפולי במהלך מאסרו ולאור המסוכנות שנובעת ממנו כפי שהוכיח באירוע נושא מאסרו, היא החלטה סבירה שאינה מצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית.

אנו דוחים את העתירה.

<#6#>

ניתן והודע היום כ' תמוז תשע"ה, 07/07/2015 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.