מבוא

מונחת בפני בקשתם של יגאל מנשה (להלן: "המבקש 1"), ואקירוב יעקוב (להלן: "המבקש 2"), כי אורה על החייאת חברת "מעות חברה לפיננסים בע"מ" (להלן: "חברת מעות"). וחברת "בלאנס חברה להשקעות בע"מ" (להלן: "חברת בלאנס"). המחלוקת העומדת במוקד הבקשה דנן נסובה סביב בקשת המבקשים לפטור מתשלום חוב האגרות לרשם החברות, עניין שרשם החברות מתנגד לו.

רקע עובדתי וטענות הצדדים בתמצית

1. חברת מעות התאגדה ביום 20.12.1967 ונמחקה מרשם החברות ביום 16.6.86, כאשר המבקש 1 הינו אחד מיורשי בעלי המניות בחברה.
2. חברת בלאנס התאגדה ביום 27.11.1961, ונמחקה מרשם החברות ביום 8.9.1985, כאשר המבקש 2 משמש כבעל מניות וכדירקטור בחברה.
3. כעולה מהבקשה, מטרת ההחייאה הינה לצורך מימוש זכויות בניה ביחידה בבניין מגורים בגבעתיים, לה צמוד שטח קרקע, אשר החברות הינן בעלות זכויות חכירה בה. במסגרת הבקשה להחייאת החברות, ביקשו המבקשים ליתן להם פטור מחובת תשלום האגרה השנתית לרשם החברות, שהצטברה ממועד המחיקה, ועומדת כיום על הסך של כ- 100,000 ₪ עבור 2 החברות.
4. המשיב, רשם החברות, לא התנגד לבקשת ההחייאה, ברם, הכפיף את הסכמתו למספר תנאים, אשר כוללים בין היתר הגשת תצהיר, הגשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת החייאת החברה, הגשת דו"ח שנתי, יידוע בעלי מניות ו/או יורשי החברות, יידוע בעלי השעבודים, פרסום מועדה בעיתון ופירעון של מלוא חוב האגרות השנתיות.
5. לעניין תשלום האגרות נטען ,כי היות ומטרת ההחייאה הינה טיפול בנכס מקרקעין לשם השאת רווח, שהינה פעולה רצונית, אשר אינה מתחייבת מכוח הדין, ומשמדובר בבעלי המניות בחברה, יש לחייב בתשלום חוב האגרות כנגד החייאת החברה.
6. בתגובתם המשלימה לעמדת המשיב, התנגדו המבקשים לתשלום האגרה למפרע, תוך העלאת הטענה כי לא ניתן לדעת באופן וודאי כי אכן יופק רווח מהמקרקעין, ולחילופין כי חוב האגרות של חברות מעות יופחת, נוכח העובדה כי המבקש 1 הינו יורש בלבד של בעל מניות בחברה, אשר לא ידע על אי תשלום האגרה.

דיון והכרעה

הפן הנורמטיבי

1. עניין החייאת חברה והחזרתה לפנקס הרלוונטי, מעוגן במסגרת סעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג- 1983 (להלן: "הפקודה"):

" חברה או אחד מחבריה או מנושיה שראו עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה, ובית המשפט, על פי בקשת אחד מאלה שהוגשה תוך עשרים שנים מיום פרסום ההודעה על המחיקה ברשומות, שוכנע שהחברה המשיכה בעסקיה או היתה מופעלת בעת שנמחק שמה, או שראה מטעם אחר שמן הצדק הוא להחזיר את שמה לפנקס - רשאי בית המשפט להורות בצו ששמה יוחזר לפנקס, ומשהוגש לרשם העתק מאושר של הצו יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה; ורשאי בית המשפט ליתן באותו צו כל הנחיה והוראה שיראה לצודק, כדי להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אילולא נמחקה החברה.".

1. האפשרות להעניק פטור מאגרה במצב כגון דא, מעוגנת בתקנה 5א(ד) לתקנות:

" חברה שהוגשה לגביה בקשה לביטול מחיקתה לפי סעיף 369 לפקודת החברות, לשם ביצוע פעולות שהיא חייבת לבצען לפי דין ולא לשם המשך פעילות, פטורה מתשלום אגרה שנתית או עיצום כספי שהוטל בשל אי תשלומה, לגבי השנים שלאחר המועד שבו הפסיקה החברה את פעילותה ועד למועד ביטול המחיקה, ובלבד שהגישה לרשם, לאחר שקיימה את חובותיה כאמור, דוח והודעה לפי סעיף 338 לפקודת החברות והמציאה לרשם את המסמכים המפורטים בתקנת משנה (א) ובתקנת משנה (א1).".

1. במסגרת בש"א (ת"א-יפו ) 12334/01 ורשבסקי מרים נ' חברת חלקה 143בגוש 6122 בע"מ (פורסם בנבו, 22.08.2001), אשר מהווה פסק דין מנחה לעניין פטור מאגרה במקרים של בקשה להחייאת תאגיד לצורך העברת נכסים, קבע בית המשפט המחוזי , כי יש לבחון את בקשת הפטור מאגרה לאור שיקולים שבמדינות משפטית, ובניהם השיקול של "לא ליהנות את המעוול מעוולתו" ועקרון השוויון בתשלום האגרות אל מול חברות המקפידות על מילוי חובותיהן, החשש מפני התחמקות כוללת מתשלום אגרות אגב צריכת שירותי רשם החברות, הרצון לעודד עבירות נכסים ומעמדה החוקתי של הזכות לקניין בדין הישראלי.
2. בהתאם לעניין ורשבסקי, על בית המשפט לבחון שני יסודות מרכזיים בבואו לחייב חברה מחוקה בתשלום אגרה שנתית:

האחד, זהותו של מבקש החייאת החברה. לעניין זה יש להידרש לידיעת המבקש את מצבו המשפטי של הנכס, והיותו מצוי "במעגל הפנימי" של בעלי החברה.

השני, מטרת החייאת החברה. לעניין זה יש לבחון האם מטרת בקשת ההחייאה הינה לשם המשך פעילות של ממש, או שמא מדובר בעניין פורמאלי הקשור לפירוקה, ואשר יכול היה להסתיים לפני שנים רבות.

מן הכלל אל הפרט

1. עניין לנו למעשה במקרה "קלאסי" בו מתבקשת החייאת חברות למטרת הפקת תועלת כלכלית מנכס המצוי בבעלות החברות, ובמקרה דנן, הפקת תועלת כלכלית לבעלי מניות החברה ממימוש זכויות הבניה בנכס המקרקעין שבבעלות החברות, כאשר כבר עתה יוער כי לא מצאתי ממש בטענה העמומה שהרווח הצפוי מהמקרקעין אינו וודאי, בפרט בשים לב לתגובת רשם החברות, כי בכל מקרה, הרי שלנכס עצמו- יחידה בדירת מוגרים ברמת גן, לה צמוד שטח קרקע, יש וודאי שווי.
2. ככלל, כאשר מבקשי החייאת החברה בנסיבות כגון דא הינם בעלי מניותיה, ואשר רק משום התרשלותם שלהם לא שולמה אגרת רשם החברות באופן שוטף ובמועד, אין מקום לקבל בקשות לפטור מחוב האגרות. בתי המשפט השונים עמדו על עניין זה בשורת החלטות שניתנו בשנים האחרונות, ודומה כי שוררת תמימות דעים בנכונות השקפה זו (ר' למשל: ה.פ 40493-02-13 טוניק ודנציגר נאמנות בע"מ נ' רשם החברות [פורסם בנבו, 20.06.13]; ה"פ 4100-07-13 קריתי נ' ש. פרנקל. י. רסקין- משרד אדריכלים בעמ ואח' [פורסם בנבו, 21.10.13]; ה.פ 39466-03-13 א. שטרית תחבורה וחלקי חלוף בע"מ ואח' נ' משרד המשפטים/ אגף רשם החברות [פורסם בנבו, 05.01.14]).
3. אשר על כן, בכל הנוגע לחברת בלאנס, מקובלת עלי עמדת רשם החברות כי יש לחייב את המבקשים בתשלום מלוא חוב האגרות כנגד החייאת החברה.
4. בכל הנוגע לחברת מעות ולטענה כי אין לחייב את היורשים של בעל המניות בחברה בתשלום האגרות, יוער כי גם בנסיבות בהם הבקשה להחייאת החברה מוגשת על ידי יורשי בעלי המניות, אין בעובדה זו כדי לאיין את החובה בתשלום חוב האגרות למפרע, באשר כשם שהיורשים מקבלים לחזקתם את נכסי המורישים וזכויותיהם, מקבלים הם באופן טבוע גם את החובות החלים על אותם נכסים (ור' לעניין זה ה"פ 55875-11-12 שמחה בע"מ נ' משרד המשפטים/ אגף רשם החברות (פורסם בנבו); ה"פ 4776-02-12 דיאמנט נ' משרד המשפטים/ אגף רשם החברות (פורסם בנבו, 7.2.13) עמוד 2, שו' 9-11) .
5. בנסיבות המקרה שלפני, לא מצאתי טעם שלא לקבל את עמדת המבקש 1 על כי לא ידע על מצבה של החברה כל עוד נוהלו על ידי אביו של המבקש 1, אשר נפטר בשנת 1973, ואף לא ידע ולא היה מעורה במצבה של החברה גם תקופה מסוימת לאחר מכן, עד שגילה לאחרונה על קיומה של הזכות בנכס המקרקעין. מכל מקום, טענת אי הידיעה נתמכה בתצהיר, ולא נסתרה על ידי רשם החברות בתגובתו המשלימה, אשר אף לא ביקש לערוך חקירות על אף תצהיר המבקש 1 לעניין זה.
6. אשר על כן, ולאור שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט במצבים כגון דא כפי שעמדתי על כך קודם, בשים לב מחד למטרת החייאת החברה, ולכך כי גובה האגרות הנדרש אינו כה גבוה ביחס למקרקעין, ומאידך לטענה בדבר אי המעורבות בניהול החברה בתום לב ובשל אי ידיעה (אשר לא נסתרה), ובהתאם לאיזונים שנדרש בית המשפט לבצע גם נוכח הלכת ורשבסקי, מצאתי בנסיבות המקרה שלפני, לחייב את המבקשים בתשלום האגרה לחברת מעות, החל משנת 1984, בשים לב כי על פי עמדת רשם החברות המשלימה, חברת מעות לא שילמה את חוב האגרות החל משנת 1974.

סוף דבר

1. בכפוף להחלטתי דלעיל, על המבקשים לשאת בתשלום חוב האגרות לרשם החברות.
2. בנסיבות העניין מצאתי להיעתר לבקשה ליתן פטור מהגשת דו"ח שנתי.
3. ככל וטרם הוגש תצהיר מקורי, יש להמציאו בתוך 20 ימים .
4. בכל הנוגע ליתר יורשי בעל המניות הנוסף בחברת בלאנס, משהמבקש עשה מאמצים ליידוע ילדי בעל המניות הנוסף, ומשמכל מקום פורסמה גם הודעה בעיתונות, מצאתי להסתפק במאמצי המשיב 2 לעניין זה, כמפורט בתגובתו מיום 21.07.2016.
5. היות והמשיבים מילאו אחר יתר התנאים בהם נקב רשם החברות, אזי לאחר תשלום חוב האגרות והגשת התצהיר, לא תהא מניעה מליתן צו להחייאת החברות . רשם החברות יעדכן את בית המשפט עם השלמת האמור.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ו, 19 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.