מבוא

1. התובעת רכשה מהנתבעת מספר בלתי מוגבל של טיפולים להסרת שיער בלייזר, תמורת הסך של 5,800 ₪. לאחר קבלת 11 טיפולים, לא היתה התובעת מרוצה מתוצאות הטיפולים, ובשל כך הגישה את התביעה שבפני, לפיצוי בסך של 19,200 ₪.
2. התביעה כוללת שתי עילות, נזיקית וחוזית. לטענת התובעת, הנתבעת התרשלה כאשר גילחה איזור שלא היה כלול בהסכם, והפרה את ההסכם בכך שלא סיפקה לה את התוצאה המקווה. בעילות אלו נדון כסדרן.

העילה הנזיקית

1. לטענת התובעת, על אף שהטיפולים היו אמורים להיות מוגבלים לידיים, רגליים, גב תחתון ופס טבור, באחד הטיפולים גילחה המטפלת את "החלק העליון של היד האחורית", איזור שלא היה אמור להיות כלול בטיפול, והשיער שצמח בו היה דק ופלומתי, ולא הצריך טיפול כלל. התובעת מוסיפה וטוענת שעצם הגילוח גרם לצמיחת שיער מסיבית באיזור זה, צמיחת שיער שחייבה אותה לקבל טיפולים נוספים, ובכך הסבה לה נזק כספי ועוגמת נפש.
2. בשאלת גילוח איזור הכתף או "החלק העליון של היד האחורית" נחלקו הצדדים מחלוקת קוטבית. בעוד שהתובעת עמדה על טענתה לפיה עובדת של הנתבעת היא שגילחה איזור זה בניגוד לרצונה, הנתבעת הכחישה טענה זו מכל וכל. הנתבעת טענה שישנה הנחיה לעובדים שלא להעניק טיפול אלא לאיזורים עבורם שילם הלקוח, ומעבר לכך עובדיה אינם מגלחים לקוחות גם באיזורים בהם ניתן הטיפול, אלא שהלקוחות מתבקשים להתגלח בעצמם בביתם יומיים לפני הטיפול הצפוי. החריג היחידי לכך הוא לגבי לקוחות גברים המבקשים לקבל טיפול להסרת שיער בגב.
3. הנתבעת הוסיפה וטענה כי הטענה לפיה עצם הגילוח החד פעמי הזה הוא שגרם לכך ששערות התחילו לצמוח במקום בו לא היה שיעור קודם לכן, היא טענה רפואית שיש להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית.
4. להוכחת טענתה הציגה התובעת תמונות של כתפיה מלפני האירוע, ותמונות מימים לאחריו, כשיש בהן שיער. לא די בהצגת תמונות אלו כדי להוכיח טענת ההתרשלות הנטענת. ראשית, לא ניתן לראות מהתמונות שהוצגו אם אמנם היו כתפיה של התובעת חלקות כנטען. שנית, ייתכן שהתובעת, שהעידה על עצמה שהיא רגישה למראה שעיר, הסירה שערותיה מהכתפיים לפני שהצטלמה בבגד ים (גם אם לא לצורך תביעה).
5. יחד עם זאת, התובעת נקבה בכתב התביעה בשמה של העובדת אשר לטענתה גילחה את הכתף. הנתבעת לא הביאה את העובדת לעדות, ויש לזקוף עובדה זו לחובתה. דבריה של התובעת בנקודה זו היו נרגשים מאד, וניכר שהדבר כואב לה.
6. עצם העובדה שקיימת הנחייה לעובדי הנתבעת שלא לטפל באיזורים עבורם לא נתקבל תשלום אינה שוללת את האפשרות שאחת העובדות טעתה לחשוב שגם כתפה של התובעת כלולה באיזור בו היא אמורה לטפל.
7. אולם, לא ניתן להסיק מהעובדה שעובדת הנתבעת גילחה את כתפה של התובעת את החובה של הנתבעת לפצותה בגין עלויות הסרת השיער ממקום זה. הטענה לפי הגילוח החד פעמי הוא שהביא לצמיחת שיער כה מסיבית, עד שנדרשה סדרה של שלושה טיפולי שעווה כדי להסירה, היא טענה המצריכה הוכחה, ולא הובאה בפני כל ראיה לתמיכה בה.
8. כאמור לעיל, אינני יודעת, ולא הובאה בפני ראיה מספקת לכך, שלפני הגילוח לא היתה צמיחת שיער באיזור הכתף. יתרה מכך, לא הוכח בפני שגילוח בכלל עלול לגרום לצמיחת שיער. עובדה זו, אם נכונה, אינה בגדר ידיעה שיפוטית. אני מעריכה שהתובעת מאמינה בכל ליבה שהגילוח גרם לשיעור שהיא רואה. וייתכן שמחקרים מדעיים שנעשו בנוגע לצמיחת שיער מלמדים שגילוח משנה את אופי השערה שצומחת לאחריו. אולם, בהחלט ייתכן שהשערה זו אינה אלא השערה בעלמא, שאין לה ביסוס אמפירי כלשהו. אינני מכירה מחקרים מעין אלו, ומחקרים לא הוצגו בפני. הדרישה להוכחת הטענה באמצעות חוות דעת מומחה אינה דרישה פורמליסטית, אלא דרישה מהותית במקרה זה, שכן בהעדר חוות דעת כזו, אין בידי כלים לבחון את טענת התובעת.
9. כיוון שלא הוכח שהנתבעת גרמה לשיעור בכתפה של התובעת, אני דוחה את התביעה לפיצוי בגין שיעור זה.

העילה חוזית

1. לטענת התובעת, היא נוכחה לדעת שהטיפולים אינם מועילים לה, ועל כן הפסיקה את הטיפולים אצל הנתבעת, ופנתה לקבל טיפולים דומים במכון אחר. הנתבעת מכחישה את הטענה לפיה הטיפולים לא הועילו, אולם ההכחשה נטענה בשפה רפה. נציגת הנתבעת טענה באולם שבממוצע, ניתן לראות תוצאות לטיפול לאחר 15 – 17 טיפולים. כלומר, גם לטענתה סביר להניח שכעבור 11 טיפולים עדיין לא נראו התוצאות המקוות.
2. הנתבעת מוסיפה וטוענת שההסכם אינו מקנה לתובעת זכות לפיצוי, גם אם נכונה טענתה לפיה הטיפולים לא השיגו את התוצאה המקווה. ואכן, נוסחו של ההסכם תומך בטענת הנתבעת. ס' 9 להסכם כולל הצהרת הלקוח "כי הוסבר לו שבהתאם לספרות ולמחקרים כ- 5% מכלל האוכלוסיה אינם מגיבים לטיפול. בהתאם פוטר הלקוח את החברה מכל טענה בגין כשלון תמורה." סעיף זה מופיע גם בטופס ההסכמה מדעת עליו חתמה התובעת. הנה כי כן, נראה שאין בהסכם התחייבות מפורשת או משתמעת של הנתבעת להביא לתוצאה של דילול השיער, אלא רק התחייבות להמשיך ולאפשר לתובעת לבצע טיפולים עד להשגת התוצאה המקווה (ס' 23 להסכם). בהתאם, הנתבעת מוכנה להמשיך ולהעניק לתובעת את הטיפול, כל עוד היא חפצה בכך.
3. בנסיבות אלה, ונוכח הבהרה מפורשת זו של הנתבעת בהסכם, אני קובעת כי הנתבעת לא הפרה התחייבויותיה על פי ההסכם, ועל כן, אין התובעת זכאית לפיצויים בגין ההפרה.
4. יחד עם זאת, ולמרות שהנתבעת לא הפרה את ההסכם, לתובעת עומדת הזכות לבטלו. זכות זו מעוגנת בסעיף 22 להסכם, לפיו "הלקוח מצהיר כי בגין כל ביטול עיסקה לאחר תחילת הטיפול יושב לו סכום העיסקה, ממנו יופחתו דמי ביטול בגובה 15% וכן עלות הטיפולים בהתאם לחישובי החברה."
5. התובעת טוענת שפנתה אל הנתבעת, ביקשה להפסיק את הטיפולים ולקבל את כספה חזרה. בקשה זו של התובעת היא למעשה הודעה על ביטול העיסקה, ובגינה זכאית התובעת לקבל השבה של הסכום ששילמה, בניכוי דמי הביטול ועלות הטיפולים שקיבלה.
6. דמי הביטול, על פי ההסכם, הם 15% מסכום העיסקה, דהיינו 870 ₪.
7. באשר לעלות הטיפולים שקיבלה התובעת, הרי שאין מחלוקת בין הצדדים שהתובעת קיבלה 11 טיפולים, אולם הצדדים לא הביאו ראיה באשר לעלות טיפולים אלו. לכאורה, נטל הראיה לגבי גובה הניכוי בגין עלויות הטיפולים צריך להיות מוטל על הנתבעת, ועל כן, העדר הראיה צריך לפעול לחובתה. יחד עם זאת, התובעת (אשר אינה מיוצגת, ולטענתה לא היה לה העתק ההסכם בעת הגשת התביעה) לא חידדה תביעתה על פי סעיף 22 להסכם, ועל כן מצאתי שנכון יותר להעריך את גובה הניכוי, ולא לפסוק על פי נטלי ראיה בנסיבות אלה.
8. לדברי נציגת הנתבעת בדיון, ישנה שונות רבה בכמות הטיפולים שמקבל כל מטופל, כאשר הממוצע הוא כ- 16 טיפולים עד שרואים תוצאות. בנסיבות אלה, אני מעריכה שהנתבעת גובה סך של 5,800 ₪ עבור כ- 25 טיפולים, דהיינו כ- 232 ₪ עבור כל טיפול, שאם לא כן, יוצא שכרה של הנתבעת בהפסדה אם לקוח מבקש לא רק "לראות תוצאות" אלא להגיע לתוצאה המקווה. בנסיבות אלה, עלות 11 הטיפולים שקיבלה התובעת עומדת על סך של 2,552 ₪, וסכום זה יש לנכות מסך עלות העיסקה שיושב לתובעת.
9. על פי החישוב הנ"ל, אני פוסקת שעל הנתבעת להשיב לתובעת את הסך של 2,378 ₪, בתוספת סך של 300 ₪ בגין הוצאות המשפט.

ניתן היום, א' אייר תשע"ו, 09 מאי 2016, בהעדר הצדדים.