השאלה המרכזית הדורשת הכרעה בסכסוך שבפני היא מי משני צדדים תמימים שהתקשרו בהסכם מכר דירה – המוכרים או הקונה - צריך לשאת בנזק שגרם צד שלישי, עורך דין, אשר שלח ידו בכספים שהתקבלו לידיו מאת הקונה תמורת הדירה.

1. התובעת, ויויאן (אביבה) וקנין (להלן: התובעת), עתרה למתן סעד הצהרתי לפיו היא הבעלים של זכויות החכירה בדירה בשטח של 67.3 מ"ר, המצויה בבית משותף ברחוב שפרינצק 15/18 בנהריה, במקרקעין הידועים כגוש 18177, חלקה 13, תת חלקה 18 (להלן: הבית והדירה, בהתאמה); זאת מכוח הסכם מכר, שנחתם ביום 9/3/14 בין התובעת לבין הנתבעים 1 ו- 2, הבעלים הרשומים במחצית הזכויות בדירה, באמצעות מיופה כוחם ושלוחם עו"ד שמואל שינפלד (להלן: ההסכם ועו"ד שינפלד, בהתאמה).

כן עתרה למתן צו עשה אשר יורה לאגף מיסוי מקרקעין להוציא אישורים - בכפוף לתשלום כל תשלומי החובה החלים על העסקה - בהם ירשם כי הנתבעים 1 ו-2 הם המוכרים של מחצית הזכויות בדירה, וכי "עיזבון המנוחה אתרי בן גי' ז"ל" הוא המוכר של המחצית השנייה.

העובדות הצריכות לענייננו

2. העובדות הנוגעות לעסקה שבמחלוקת יפורטו על פי הסדר הכרונולוגי של השתלשלות העניינים, נוכח חשיבות הדבר להבנתן.

במוקד הסכסוך עומדות זכויות חכירה בדירה בשטח של 67.3 מ"ר וחלק יחסי של 1/32 מ"ר ברכוש המשותף בבית הנ"ל, אשר היו בעבר בבעלות משותפת ובחלקים שווים של בני הזוג אתרי בן ג'י ז"ל ורפאל בן ג'י ז"ל, שהיו נשואים זה לזה מיום 27/12/59, ולהם בן יחיד, אשר נפטר לפניהם, ביום 3/7/03 (להלן:

המנוחה והמנוח, בהתאמה; שניהם ביחד יקראו להלן: המנוחים); המנוחה הלכה לעולמה ביום 4/2/05, והמנוח הלך לעולמו ביום 29/11/11. (תעודות פטירה, נספחים 2- 3 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת - ת/1; ראו גם הנספחים לכתב התביעה).

3. א. ביום 2/5/05 הוצא "צו ירושה חלקי" אחר המנוחה, ביחס לזכויותיה בדירת מגורים אחרת שהייתה בבעלות המנוחים, ברחוב ההגנה 42/12 בנהריה (להלן: הדירה ברחוב ההגנה), לפיו חלקה של המנוחה בדירה עבר בשלמותו למנוח (נספח 4 לת/1).

ב. ביום 18/8/10, בעוד המנוח בין החיים, הוגשה לרשם לענייני ירושה בקשה נוספת לתיקון צו הירושה החלקי שניתן אחר המנוחה ביום 2/5/05, אשר נדחתה מחוסר מעש בשל אי המצאת פרטים.

ג. ביום 3/9/12, הוצא צו ירושה אחר המנוח (ת/5), לפיו יורשיו על פי דין הם שניים מאחיו - נתבעים 1 ו ו-2, בחלקים יחסיים של 3/4 ו- 1/4, בהתאמה; זאת, לאחר הסתלקותם של יורשים אחרים מעיזבון המנוח. בעקבות כך, נרשמו ביום 9/12/14 זכויות החכירה של המנוח בדירה על שם הנתבעים 1 ו-2 (כעולה מנסח רישום מקרקעין שצורף כנספח 1 לת/1, להלן גם: הנסח).

ד. כיום רשומה מחצית הזכויות בדירה על שם המנוחה, ואילו המחצית השנייה רשומה על שם הנתבעים 1 ו- 2, אשר הוכרזו יורשיו של המנוח על פי דין, באופן ש- 3/8 מזכויות המנוח בדירה רשומות על שם נתבע 1 המתגורר בקנדה (להלן גם: מיכאל או בנדג'י), ו- 1/8 מתוכן רשומה על שם נתבע 2, המתגורר בגרוזיה (להלן גם: יוסף); שניהם ביחד יקראו להלן: המוכרים; (ראו נסח הרישום דלעיל).

ה. אשר לנתבעים 3-16 יובהר, כי הנתבעת 3 היא המנוחה, הנתבעים 6 ו- 13 הם שניים מאחאיה שנפטרו וצוינו כנתבעים לצורך הבהרת התמונה, לטענת התובעת, ויתר הנתבעים הם אחאיה החיים ויורשיהם של עיזבונות אחאיה הרשומים כנתבעים 6 ו- 13, כמפורט בכתב התביעה. במהלך ניהול ההליך הוברר והוסכם כי גם נתבעת 4, אחות המנוחה נטליה ציציאשוילי, ת"ז 321451809 נפטרה (בתאריך שלא נמסר לבית המשפט), אך לא הוצא אחריה צו ירושה (להלן: נטליה ז"ל).

4. ייפוי כוח בלתי חוזר לעו"ד שינפלד

בתאריך 8/11/12 חתמו המוכרים על ייפוי כוח בלתי חוזר, לפיו הם ממנים את עו"ד שינפלד (ו/או עו"ד אחר ממשרדו), להיות בא כוחם החוקי, ולבצע בשמם ובמקומם פעולות שונות שפורטו בייפוי הכוח, ובין היתר: "1. למכור, להעביר, להשכיר, להחכיר לשמואל שינפלד, עו"ד (ת.ז. 067384750), כנאמן ו/או לפקודתו ו/או _____ להלן "צד ג'", את הנכסים הידועים בתור תת חלקה 18 חלקה 13 בגוש 18177, הנמצאת ברחוב שפרינצק 15/18, נהריה (להלן: הרכוש הנ"ל) באופן ובתנאים כפי שב"כ הנ"ל ימצא/ו לנכון...

2. לקבל בשמנו ובמקומנו את הרכוש הנ"ל בדרך של מכר, עם וללא תמורה, חכירה, השכרה או בכל דרך אחרת, ולחתום לשם כך בשמנו ובמקומנו על כל הבקשות השטרות והמסמכים הדרושים לשם כך...

9. היות וייפוי כוח זה נוגע לטובת צד ג' הנ"ל, שממנו קיבלתי/נו את התמורה המלאה עבור הרכוש הנ"ל ושזכויותיו עומדים ותלויים בייפוי כוח זה הוא יהיה בלתי חוזר, לא תהיה לי/לנו זכות לבטל או לשנותו וכוחו יהיה יפה גם לאחר פטירתי/נו והוא יחייב גם את יורשי/נו...". (נספח 15 לת/1, אשר ייקרא להלן: ייפוי הכוח; ההדגשה במקור – ד.ס.).

5. ההסכם למכר הדירה, אשר נחתם בין המוכרים לעו"ד שינפלד

א. במועד חתימתו של ייפוי הכוח (8/11/12) חתמו מיכאל ויוסף על הסכם הקרוי "הסכם מכר דירה", אשר אינו נושא תאריך, כאשר הם מוגדרים כ"המוכרים" של הדירה מצד אחד ועו"ד שינפלד מוגדר כ"הקונים או הקונה" מצד שני (נספח 16 לתצהיר התובעת, ת/1; להלן: הסכם שינפלד; לעניין מועד החתימה על ההסכם, ראו סעיף 6.1, אשר יפורט להלן, וכן סעיף 12 לתצהירו של מיכאל, ועדותו בעמ' 42, ש' 1-4). יצוין כי ההסכם נושא את חתימתם של המוכרים (מיכאל ויוסף) בלבד, משבצת הקונה ריקה מחתימה, אך הצדדים אינם חולקים על תוקפו של הסכם שינפלד. עיון בהסכם מלמד כי עו"ד שינפלד הוגדר על ידי הצדדים בנוסף ל"הקונה" גם כ"הנאמן". (סעיף 4.2 להסכם שינפלד ואילך).

במבוא להסכם זה הוצהר, בין היתר, כי "סעיף 11 לחוק הירושה חל על הדירה ולא על הדירה ברחוב ההגנה", ולפיכך "היורשים הבלעדיים בזכויות המנוחה הם המוכרים, אולם באם טענתם לא תתקבל הרי שליתר היורשים על פי הבקשה יהיו זכויות בדירה".

כן הוצהר כי הואיל "והמוכרים מבקשים למכור את זכויותיהם בדירה, וזאת אך ורק באם יוכרזו כיורשי זכויות המנוחה בדירה. באם בקשתם תדחה הרי שהסכם זה לא יכנס לתוקף ולאיש לא תהיה טענה האחד כלפי משנהו".

סעיף 4 להסכם שינפלד עוסק בנושא התמורה; סעיף 4.1 קובע כי תמורת הדירה, אשר תשולם על ידי "הקונים", תעמוד על 430,000 ₪, ובסעיף 4.2 נכתב כי "התמורה תשולם למוכרים ע"י הפקדת הסכום הנ"ל במעמד חתימת הסכם זה בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד (להלן: הנאמן), אשר יעבירו לידי המוכרים, בניכוי הסכום המפורט בסעיף 4.3 להלן, עם קבלת צווי ירושה של המנוחים ולפיהם המוכרים הינם יורשיהם הבלעדיים של המנוחים, ודין תשלום לידי הנאמן... כדין תשלום לידי המוכרים".

סעיף 4.3 להסכם קובע כי מתוך תמורת הדירה "יושאר בידיו הנאמנות של הנאמן סכום של 50,000 ₪, אשר יהווה בין היתר בטוחה לביצועם של כל התשלומים מכל מין וסוג שהוא..."

סעיף 4.4 להסכם קובע כי "לאחר קבלת צווי הירושה ומילוי התנאי המתלה כמפורט בסעיף 13 להלן, התמורה תועבר למוכרים ע"י ביצוע העברה בנקאית ע"ש המוכר מס' 1 לחשבון מס'..."

סעיף 4.5 קובע כי "היה ולא יתקבל צו הירושה של המנוחה עד ליום 15/5/2012 אזי הסכם זה יהיה בטל ומבוטל, התמורה תוחזר לקונים ולאף צד לא תהיה תביעה האחד כלפי משנהו". כיום אין עוד מחלוקת כי נפלה טעות בתאריך שצוין בהסכם, וכי התאריך הנכון הוא 15/5/13 (סעיף 13 לכתב ההגנה, וכן האמור ב"הואיל" השלישי, שם נאמר כי הבקשה לקבלת צו ירושה אחר המנוחה הוגשה ביולי 12', דהיינו לאחר התאריך הנזכר בהסכם שינפלד).

.

סעיף 6.1 קובע כי "במעמד החתימה על הסכם זה, יחתמו המוכרים על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת עו"הד ש. שינפלד לצורך ביצוע הוראות הסכם זה ... ייפוי הכוח ימסר לידי עו"ד שינפלד במעמד החתימה על ההסכם".

סעיף 11 להסכם, הקרוי "התחייבויות הדדיות", מציין כי "המונחים "הקונה" ו/או "המוכר" יכללו כל קונה או קונים, וכל מוכר או מוכרים, הנזכרים בראש הסכם זה, לפי חלקו בזכויות בדירה, הכל לפי העניין".

סעיף 13 להסכם, שכותרתו "תנאי מתלה" קובע כי "תנאי מתלה להסכם זה הינו המצאת צו ירושה אחר המנוחה ולפיו המוכרים הם יורשיהם היחידים של המנוחה ורישומם כחוכרי הדירה בלשכת רישום המקרקעין".

ב. אין מחלוקת כי עו"ד שינפלד לא דיווח על הסכם שינפלד לרשויות המס.

6. בקשות שהוגשו למתן צו ירושה אחר המנוחה

א. ביום 19/11/12 – שמונה ימים לאחר שחתמו מיכאל ויוסף על ייפוי הכוח, וכנראה גם על הסכם שינפלד - הגיש אחיה של המנוחה, מר יוסי שמיר, נתבע 12 (להלן גם: יוסי) באמצעות עו"ד ליליאנה צור (להלן גם: עו"ד צור), בקשה לרשם לענייני ירושה בחיפה (להלן: הרשם), למתן צו ירושה לגבי כל נכסי המנוחה, אליהם לא התייחס צו הירושה החלקי מיום 2/5/05, שעסק בדירה ברח' ההגנה בלבד, ובכללם הדירה נשוא המחלוקת, לגביה הוצהר כי גם בעלה המנוח התגורר בה (ראו הבקשה, נספח 6 לת/1). כן צוין, בין היתר, כי מיכאל זכאי ל- 1/2 מכלל העיזבון ול- 3/4 מהזכויות בדירה, יוסף זכאי ל- 1/6 מכלל העיזבון ול- 1/4 מהדירה, וכי יתר הזכויות בעיזבון צריכות להתחלק בין שאר יורשי המנוחה, נתבעים 4-16. בשלבים מסוימים נרתם גם עו"ד שינפלד לסייע בנדון.

כעולה ממכתבה של עו"ד צור לרשם מיום 27/2/13, בקשה זו - אשר לא כללה תצהירי הסתלקות של מי מיורשי המנוחה לטובת המוכרים - הוחזרה למשרדה, משהתברר כי ביום 2/5/05 ניתן צו ירושה חלקי אחר המנוחה; כך גם בקשה נוספת שהוגשה לאחר מכן.

ב. לפיכך, ביום 4/3/13 הוגשה בקשה שלישית חדשה למתן צו ירושה אחר המנוחה, בה צוין במפורש כי היא חלה על נכסים שלא נכללו בצו הירושה החלקי שניתן כאמור. (נספח 7 לת/1; יצוין כי הבקשה כללה הצהרות זהות לאלה שפורטו בבקשה הראשונה מיום 19/11/12, כמפורט בס"ק א' לסעיף זה). ביום 13/6/13 חתמו חלק מיורשי המנוחה - נתבעים 5 (שמחה שמלשוילי, אחות המנוחה), 11 (תמר גולן, אחות המנוחה), 14 (פאינה שמשוילי), 15 (אנה שאול), ו-16 (מרדכי שמיר)- על תצהירי הסתלקות מעיזבון המנוחה "לטובת עיזבון בעלה המנוח", בפני עו"ד שינפלד (נספח 8 לת/1). (יצוין כי נתבעים 14,15 ו- 16, פאינה, אנה ומרדכי, הם ילדים של המנוח איליה שמלשוילי, אחי המנוחה (עזבון נתבע 13), וכל אחד מהם זכאי לשליש מחלקו).

בהמשך, ביום 29/8/13 חתם נתבע 12 (יוסף שמיר) בפני עו"ד צור, על תצהיר הסתלקות מחלקו בעיזבון המנוחה לטובת עזבון בעלה המנוח. (נספח 9 לת/1); ביום 22/12/13 חתם נתבע 10 (דוד שמיר, אחי המנוחה) בפני עו"ד צור על תצהיר זהה (נספח 10 לת/1); וביום 10/2/14 חתמו גם הנתבעים 7 (ליאנה

שמילאשוילי) 8 (נינו בראלי) ו- 9 (רומן שמיר) בפני נציג דיפלומטי במוסקבה על תצהירי הסתלקות מעיזבון המנוחה לטובת עזבון בעלה המנוח (נספח 11 לת/1). (יצוין כי נתבעים 7,8 ו-9, ליאנה, נינו ורומן, הם ילדיו של המנוח בן ציון שמלשוילי, אחי המנוחה (עזבון נתבע 6), וכל אחד מהם זכאי לשליש מחלקו).

לפיכך, מהראיות עולה כי כל הנתבעים האחרים, למעט נטליה ז"ל, אחות המנוחה, חתמו על תצהירי הסתלקות "לטובת עזבון בעלה המנוח (בן ג'י רפאל ז"ל ת.ז. 014774889).".

7. א. בהודעת דוא"ל ששלחה עו"ד צור לעו"ד שינפלד ביום 26/8/13, נכתב:

"עו"ד שינפלד בוקר טוב

שוחחתי עם בן ג'י מיכאל. הוא שב אלי עם תשובת היורשים האחרים לפיה יהיו מוכנים לחתום על התצהירים באם שווי התמורה יעמוד ע"ס של 460,000 ₪. נא עמדת מרשיך. ככל שההצעה מקובלת על מרשייך להפקיד את ההפרש בסך של 30,000 ₪ בידיך הנאמנות.

אודה לאישור קבלת המייל. ליליאנה". נספח 17 לתצהיר התובעת ת/1; נ/2).

ב. באותו יום השיב לה עו"ד שינפלד כי "ההצעה שנשלחה במייל מקובלת על מרשי" וביקש להעביר לידיו את התצהירים החתומים, על מנת שיגישם בדחיפות לרשם לשם קבלת הצו, בהדגישו כי "למען הסר ספק מחיר המכירה הינו 460,000 ₪". (נ/2).

ג. ביום 28/8/13 אישר עו"ד שינפלד במייל ששלח לעו"ד צור כי "הופקד בידי הסכום של 30,000 ₪ כדרישתך. נא לקדם בדחיפות את קבלת צו הירושה...". (נ/2).

8. על- פי גרסת התובעת בתצהירה ת/1 ובעדותה - המוכחשת על ידי הנתבעים מחוסר ידיעה - בתקופה זו הציע לה עו"ד שינפלד לראות את הדירה, אולם משראתה כי הדירה זקוקה לשיפוץ יסודי לא התלהבה מההצעה. לטענתה, הציע לה עו"ד שינפלד כי תשלם תמורה חלקית של הדירה בסך 150,000 ₪ , הדירה תשופץ לשביעות רצונה ותמורה זו תופחת מהמחיר הסופי של הדירה.

התובעת, אשר לטענתה "שמה את מבטחה בעו"ד שינפלד וסמכה על ניסיונו בתחום הנדל"ן", הסכימה להצעה והעבירה לו סך של 150,000 ₪ בשני תשלומים, אשר אין עוד חולק כיום כי נפרעו: סך של 80,000 ₪ ביום 28/8/13, כנגד חשבונית מס' 11490, וסך של 70,000 ₪ ביום 8/9/13, כנגד חשבונית מס' 11492. בשתי החשבוניות צוין כי הן "ע"ח התחייבות רכישת דירת בן ג'י - כפוף לקבלת צוי ירושה". (שתי החשבוניות - נספח 18 לת/1, ואישורים על פירעון השיקים צורפו כנספחים 37- 39 לתצהיר המשלים השני שהגישה התובעת).

9. הסכם המכר בין הנתבעים באמצעות עו"ד שינפלד לבין הזוג אבני

א. כיום אין עוד חולק כי בסוף שנת 13', כחודש ימים לאחר שהתובעת שילמה לעו"ד שינפלד את הסך של 150,000 ₪ ע"ח תמורת הדירה, וחרף זאת, חתם עו"ד שינפלד על הסכם מכר בשם המוכרים על פי ייפוי כוח בלתי חוזר לבין בני הזוג אלי ואיילת אבני (להלן: הזוג אבני והסכם אבני, בהתאמה), לפיו הדירה תימכר לזוג אבני תמורת 538,000 ₪ (מוצג א/1; להלן גם: עסקת אבני). אקדים ואומר כי עסקת אבני, מועדה ותוכנה היו במחלוקת, ורק בסיכומיהם קיבלו שני הצדדים כעובדה את עסקת אבני, כפי שיפורט בהמשך.

ב. הצדדים הצהירו במבוא להסכם, בין השאר, כי הואיל "וביום 4.3.2013 הוגשה לרשמת לענייני ירושה בחיפה בקשה לקבלת צו ירושה אחר המנוחה אשר על פיו הינם היורשים הבלעדיים של זכויות המנוחה וזאת בהתאם לאור סעיף 11 לחוק הירושה ועותק הבקשה מצ"ב כחלק בלתי נפרד מהסכם זה ומסומן נספח "ג"; ...";

והואיל והמוכרים מבקשים למכור את זכויותיהם בדירה, "אך ורק באם הם יוכרזו כיורשי זכויות המנוחה בדירה. באם בקשתם תדחה הרי שהסכם זה לא יכנס לתוקף ולאיש לא תהיה טענה האחד כלפי משנהו".

"והואיל והדירה נקייה מכל חוב, תביעה, עיקול, שיעבוד, משכון, צו הריסה, הערות אזהרה וזכויות צד ג' כלשהוא למעט משכנתא..." הם מתקשרים בהסכם זה.

בסעיף 4 להסכם אבני שכותרתו "התמורה" נקבע:

"4.1 תמורת הדירה ישולם ע"י הקונים סך של 538,000 ₪ (חמש מאות שלושים ושמונה אלף ₪ ) (להלן – התמורה)...

4.2.1 "סכום של 100,000 ₪... יופקד במעמד חתימת הסכם זה בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד (להלן - הנאמן), אשר יעבירו לידי המוכרים לאחר רישום הערת אזהרה לטובת הקונים... ולאחר רישום המוכרים כבעליה של כל הדירה...;

4.2.3 היתרה בסכום של 438,000 ₪... תשולם לא יאוחר מ-75 יום מיום רישום המוכרים כחוכריה של מלוא הדירה... ביטול המשכנתא הרשומה והמצאת נסח נקי מכל שעבוד ועם מסירת החזקה בדירה;

4.2.4 דין תשלום לידי הנאמן כדין תשלום לידי המוכרים...

4.3 מתוך הסכום... יושאר בידיו הנאמנות של הנאמן סכום של 90,000 ₪ אשר יהווה בין היתר בטוחה לביצועם של כל התשלומים מכל מין וסוג שהוא החלים על המוכרים עפ"י הוראות הסכם זה ... הנאמן ישלם מתוך יתרת התמורה את כל החובות הרבוצים על הדירה במידה ואלה לא ישולמו ע"י המוכרים לא יאוחר מ-60 יום מיום התשלום מלאו יתרת התמורה..."

על אף האמור לעיל, נכתב לעניין מסירת החזקה כדלהלן:

"5. המוכרים ימסרו לקונים והקונים יקבלו מאת המוכרים את החזקה בדירה במצבה כפי היא ביום חתימת הסכם זה במעמד העברת מלוא מהתמורה כמפורט בהסכם זה" (כך במקור- ד.ס.).

בדומה להסכם שינפלד, כלל ההסכם עם אבני סעיף שכותרתו תנאי מתלה, אך תנאי זה הוגבל בזמן, כדלהלן:

13. "תנאי מתלה להסכם זה הינו המצאת צו ירושה אחר המנוחה ולפיו המוכרים הם יורשיהם היחידים של המנוחה... ורישומם כחוכרי הדירה ו/או חלקה בלשכת רישום המקרקעין לא יאוחר מ- 120 יום מיום חתימת הסכם זה, ואם לא יתקיים התנאי המתלה תוך התקופה הנ"ל יבוטל הסכם זה והסכום ששולם על ידי הקונים יושב בתוך 7 ימים מיום הביטול".

ג. אבני הוזמן על ידי בית המשפט לבקשת הנתבעים, ללא תצהיר עדות ראשית, מפני שלא רצה להיות מעורב בהליך, הגיע עם זוגתו לבית המשפט, ובמהלך עדותו אף המציא מסמכים רלוונטיים שונים לבית המשפט.

כיום אין חולק כי ביום 25/10/13 מסר אבני לעו"ד שינפלד שיק על סך של 100,000 ₪ שמועד פירעונו ביום 15/11/13, וקיבל מעו"ד שינפלד קבלה זמנית. הזוג אבני חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר לעו"ד שינפלד, אשר אינו נושא תאריך, ושילם לו שכר טרחה בסך 8,850 ₪. אין חולק כי בתאריך לא ידוע במהלך המחצית הראשונה של שנת 14', הודיע הזוג אבני לעו"ד שינפלד על ביטולו של ההסכם, כנראה בשל היעדרו של צו ירושה כאמור לעיל, והסך של 100,000 ₪ הוחזר לו על ידי עו"ד שינפלד (עדות אבני בעמ' 21, ש' 28 – עמ' 22, ש' 5; עמ' 23, ש' 32- עמ' 24, ש' 6; מסמכים כמפורט בעמ' 26, ש' 15- 22, לרבות הסכם אבני, שיקים, קבלות, חשבוניות מס, ייפוי כוח בלתי חוזר, ועוד).

עדותו של אבני לגבי השתלשלות העניינים בתקופה הרלוונטית, בנושאים השנויים במחלוקת, תפורט להלן.

הסכם המכר בין המוכרים – באמצעות עו"ד שינפלד – לבין התובעת

10. א. ביום 9/3/14 נחתם בין התובעת לבין המוכרים - באמצעות עו"ד שינפלד עפ"י ייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן לו על ידי הנתבעים - הסכם למכירתה של הדירה תמורת סכום של 500,000 ₪ (לעיל ולהלן: הסכם המכר או ההסכם, נספח 19 לת/1).

אין חולק כי התובעת לא ידעה בזמן אמת ולא הייתה יכולה לדעת על קיומו של ההסכם עם אבני (ראו דברי ב"כ הנתבעים בראשית ההליך, בעמ' 2, ש' 4-5 לפרוט').

ב. המבוא להסכם המכר מלמד כי במועד חתימתו הייתה תלויה ועומדת בקשה למתן צו ירושה אחר המנוחה (אשר הוגשה ביום 4/3/13), לפיה הנתבעים מיכאל ויוסף הם היורשים הבלעדיים של זכויות המנוחה בדירה, וכן כי יש להמציא לרשם לענייני ירושה מסמכים נוספים עד יום 1/11/13 (מועד אשר קדם למועד חתימת ההסכם). כן הוצהר - בדומה לאמור בהסכם שינפלד - כי המוכרים מבקשים למכור את הדירה רק אם יוכרזו כיורשי המנוחה בדירה, ואם בקשתם תדחה - לא יכנס ההסכם לתוקף ולאיש לא תהיה טענה האחד כלפי משנהו.

ג. בסעיף 4.2 להסכם נקבע כי "התמורה תשולם למוכרים באופן ובתנאים המפורטים להלן:

"4.2.1 סכום של 150,000 ₪... יופקד במעמד חתימת הסכם זה בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד (להלן: הנאמן), אשר יעבירו לידי המוכרים לאחר רישום הערת אזהרה לטובת הקונים בלשכת רישום המקרקעין...

4.2.2 סכום של 250,000 ₪... ישולם ביום 9.3.2014.

4.2.3 סכום של 100,000 ₪ ישולם לא יאוחר מיום קבלת החזקה בדירה ולא יאוחר מיום 30.5.2014 ועם רישום המוכרים כחוכריה של הדירה בלשכת רישום המקרקעין, המוקדם ביניהם, ביטול המשכנתא הרשומה והמצאת נסח נקי מכל שיעבוד ועם מסירת החזקה בדירה.

4.2.4 דין תשלום לידי הנאמן כדין תשלום לידי המוכרים".

ד. בדומה להסכם שינפלד ולהסכם אבני, סעיף 13 להסכם המכר קובע כדלהלן:

"תנאי מתלה לקיומו של ההסכם הינו המצאת צו ירושה אחר המנוחה ולפיו המוכרים הינם יורשיהם היחידים של המנוחה בן ג'י אתרי ז"ל ....ורישומם כחוכרי הדירה בלשכת רישום המקרקעין לא יאוחר מ- 60 יום ממועד חתימת הסכם זה".

11. ביום 10/3/14 - דהיינו למחרת חתימתו של הסכם המכר, לאחר התשלום הראשון ולפני התשלום השני - נרשם משכון לטובת התובעת ברשם המשכונות על זכויות המוכרים במקרקעין (נספח 22 לת/1 - אישור מרשם המשכונות בדבר רישומו של המשכון).

12. התמורה ששולמה על ידי התובעת לידי עו"ד שינפלד

כיום אין עוד מחלוקת כי התובעת שילמה את מלוא תמורת הדירה באופן הנטען והנאמר על ידה.

זאת, על יסוד גרסתה של התובעת בתצהירה, בעדותה, בתצהיריה המשלימים, ובראיות שהגישה בנדון, לרבות דפי חשבון שלה וחשבוניות, ומשוויתרו הנתבעים על חקירה נוספת של התובעת, ונמנעו מלהתייחס לעניין זה בסיכומיהם, על אף שבתחילה היה מדובר בפלוגתא מהותית.

תמורת הדירה שולמה כדלהלן:

א. סך של 150,000 ₪ שולם לעו"ד שינפלד, כמפורט לעיל, בשני שיקים של 80,000 ₪ באוגוסט 13' ו- 70,000 ₪ בספטמבר 13', אשר נפרעו, כעולה מדפי החשבון שהגישה התובעת (נספח 37 לתצהירה המשלים ת/3).

ב. אשר לסך של 250,000 ₪ - ביום 11/3/14 ביצעה התובעת העברה בנקאית בסך של 200,000 ₪ מחשבונה בבנק המזרחי לחשבונו של עו"ד שינפלד, כנגד קבלת חשבונית מס' 11558, בה צוין כי מדובר בתשלום "ע"ח פיקדון רכישת דירה - שפרינצק 15, נהריה" (נספח 20 לת/1 -החשבונית, נספח 40 לת/1 - דפי החשבון של התובעת).

נוסף על כך, באותו יום העבירה התובעת לעו"ד שינפלד שיק בסך של 36,135 ₪ (צילום השיק מחשבונה של התובעת - נספח 20 לת/1, אישור בדפי חשבון של התובעת בדבר פירעונו של השיק מחשבונה ביום 11/3/14- נספח 39).

אשר ליתרה בסך של 13,865, סכום זה קוזז לדברי התובעת, אשר לא נסתרו, לבקשתו של עו"ד שינפלד, במסגרת התחשבנות בין התובעת למתווך מר אלי אלון (להלן: המתווך אלון), שהמוכרים חתמו בפניו על הזמנת שירותי תיווך לשם מכירת הדירה (נספחים 21, 41-45, 47 לת/1). כאן המקום לציין כי על פי נספח 21, החתום על ידי מיכאל ויוסף, אינו נושא תאריך, אך אינו שנוי במחלוקת, הרשו השניים למתווך אלון למצוא קונה לדירה באופן שבידי המוכרים יוותר סכום של 430,000 ₪.

ג. לסילוק יתרת תמורת הדירה על פי ההסכם, ביום 11/5/14 הפקידה התובעת בידיו של עו"ד שינפלד שני שיקים משוכים מחשבונה בסך כולל של 100,000 ₪ "ע"ח פקדון דירת בן ג'י" (שיק בסך 80,000 ₪ ושיק בסך 20,000 ₪ שניהם לפירעון ב- 11/5/14), אשר נפרעו מחשבונה באותו יום. (נספח 23 לת/1 -חשבונית שהוציא עו"ד שינפלד על התשלום; נספח 41 - אישור בדבר פירעון השיקים ודף חשבון של התובעת).

כאמור לעיל, אין עוד חולק כיום כי התובעת שילמה את מלוא התמורה שנקבעה בהסכם עבור הדירה, אך הנתבעים טוענים כי התשלומים בוצעו בניגוד להוראות ההסכם, כפי שיפורט להלן.

13. התובעת קיבלה את החזקה בדירה ביום 11/5/14, כעולה ממכתב, אשר תוכנו אינו במחלוקת, לפיו עו"ד שינפלד מסר לה באותו יום את מפתחות הדירה והיא בפניו חתמה על אישור כדלהלן: "אני הח"מ אביבה וקנין ת"ז .... מאשרת שקיבלתי היום 11.5.14 את המפתח של הדירה הידועה כחלקה 13/18 בגוש 18177. העברת ארנונה מים וחשמל יבוצעו על ידי עו"ד שינפלד" (נספח 25 לת/1).

יצוין כי במסמך הנושא תאריך 11/5/15, שכותרתו "אישור לאלי אלון", כתב עו"ד שינפלד: "אני הח"מ עו"ד שמואל שינפלד... מאשר בזאת כי קיבלתי ממך את מפתחות הדירה ברחוב שפרינצק 15/18... מהיום ואילך כל הקשור בדירה נמצא בטיפולי ובאחריותי המלאה...". (נספח 24 לת/1).

הנתבעים לא הכחישו את גרסת התובעת כי עו"ד שינפלד קיבל מהמתווך את מפתחות הדירה לידיו ביום 11/5/14 ומסרם לידה, ומשכך אני רואה להניח כי מועד האישור שערך עו"ד שינפלד למתווך הוא מיום 11/5/14 ולא "11/5/15", כפי שציין על גביו, ככל הנראה בשל טעות סופר (סעיפים 26-28 לתצהיר התובעת ת/1).

14. א. במקביל, ביום 20/3/14 שלח עו"ד מתן פלטנר ממשרד האפוטרופוס הכללי (להלן: עו"ד פלטנר) מכתב לעו"ד צור, בקשר לבקשה התלויה ועומדת למתן צו ירושה אחר המנוחה, בו הודיע לה כי "בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק הירושה, לא ניתן להסתלק לטובת עיזבון", והורה על תיקון תצהירי ההסתלקות או ביטולם. כן הורה לצרף את צווי הירושה בעניינם של המנוחים איליה שמילשוילי ז"ל (נתבע 13) ובן ציון שמלשוילי ז"ל (נתבע 6). עוד התבקשה עו"ד צור להגיש תצהיר ערוך כדין של יוסי שמיר (נתבע 12), המפרט כמה אחים ואחיות היו למנוחה, שמותיהם, הרכב משפחותיהם, כשרותם המשפטית, ואם נפטרו - לצרף תעודות פטירה (נספח 12 לת/1).

ב. ממכתבה של עו"ד צור לעו"ד פלטנר מיום 1/5/13 עולה, כי לאחר שיחה טלפונית בין השניים, צרפה למכתבה מסמכים שונים, ובכללם - תעודת פטירה של בנה של המנוחה, תצהיר של אדם זר לפיו מדובר בבנה היחיד, תעודות פטירה של הנתבעים 6 ו-13, בקשה מתוקנת למתן צו ירושה אחר המנוחה, הודעות ליורשיו של הנתבע 6, ועוד (נספח 13 לת/1).

גם בקשה זו של יוסי שמיר נדחתה מן הטעם של אי המצאת פרטים.

15. דיווח ותשלום למיסוי מקרקעין

א. ביום 21/5/14 דווח עו"ד שינפלד באגף מיסוי מקרקעין בחיפה על עסקת המכר בין המוכרים לתובעת (נספח 26 לת/1). בטופס ההצהרה שהוגש לרשות המסים, אשר נחתם על ידי התובעת בלבד, רשם עצמו עו"ד שינפלד כמייצג של שני הצדדים בעסקה, ואף ביקש פטור ממס שבח למוכרים לפי סעיף 49(ב)(5) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג- 1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין).

ב. ביום 17/7/14 נשלח לעו"ד שינפלד מכתב מאגף מיסוי מקרקעין, ובו נדרש להמציא מסמכים חסרים, וכן צוין כי "על פי חוק לא מגיע פטור לפי סעיף 49ב5 נא הסברך".

ג. אין חולק כי עו"ד שינפלד ביקש מהתובעת להעביר לידיו סך של 25,000 ₪ לצורך תשלום "מס רכישה, וכי ביום 10/6/14 ביצעה העברה בנקאית של הסך הנ"ל לחשבונו. כעולה מעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגד עו"ד שינפלד, ואשר האחרון הודה בהן במסגרת הסדר טיעון - בשלב מאוחר יותר של הדברים, כפי שיפורט להלן - עו"ד שינפלד לא העביר את הסך הנ"ל לרשות המסים ושלשל את הכספים לכיסו (כתב האישון המתוקן, נספח 31 לת/1).

ד. בחודש נובמבר 14' נקטה רשות המיסים בהליכים לגביית מס שבח ומס רכישה בגין העסקה, ובתוך כך הוטל ביום 12/11/14 עיקול על רכבה של התובעת, בגין אי תשלום מס הרכישה עבור הדירה (יצוין כי לטענת התובעת הוטלו גם עיקולים על חשבונותיה, אך הדבר לא גובה בראיות, ואינו עולה מכתב האישום המתוקן). בהקשר זה הצהירה התובעת, ועובדה זו לא נסתרה על ידי הנתבעים, כי פנתה לעו"ד שינפלד לברור הנושא, הם הלכו ביחד לאגף מיסוי מקרקעין בחיפה, ועו"ד שינפלד שילם את מס הרכישה בשיק

אישי שלו. בדיעבד התברר לה כי השיק חולל באי פירעון, הליכי הגביה נגדה חודשו, ולכן בדלית ברירה נאלצה לשלם לרשות המסים את מס הרכישה בינואר 15'.

ה. ביום 12/1/15 שילמה התובעת לרשות המסים סך של 25,763 ₪, וביום 18/1/15 הופק "אישור לרישום בפנקסי המקרקעין" מאגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, בדבר העדר חובות במס רכישה (נספח 27 לת/1).

ו. ביום 22/12/14 הגיש עו"ד שינפלד השגה על הודעת השומה למס שבח, אולם הצדדים לא הבהירו מה עלה בגורלה (ת/29).

16. ביום 9/12/14 - על יסוד בקשות שהגיש עו"ד שינפלד - הועברו זכויות החכירה של המנוח למוכרים במחצית הדירה, וכן נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעת על זכויות הנתבעים בדירה (נספח 28 לת/1 - אישורים מאגף רישוי מקרקעין והעתק הבקשה לרישום הערת אזהרה). לגרסת התובעת, אשר אינה עוד במחלוקת, בוצעו פעולות אלו על ידי עו"ד שינפלד על מנת להרגיעה בעקבות הליכי הגביה שננקטו על ידי רשות המסים.

17. ביום 25/1/15 חתמו הנתבעים 5 (שמחה), 11 (תמר) 14 (פאינה) ו- 15 (אנה) בפני עו"ד שינפלד על תצהירי הסתלקות מתוקנים מעיזבון המנוחה "לטובת כללית" (נספח 30 לת/1- העתק תצהירי ההסתלקות המתוקנים).

18. הסתבכותו של עו"ד שינפלד, וההליכים שהתנהלו נגדו, גם ביחס לעסקת התובעת

א. ביום 1/2/15 הושעה עו"ד שינפלד מחברותו בלשכת עורכי הדין, ובחודש אפריל 15' הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט השלום בעכו (בת"פ 23469-04-15), המייחס לו עשרה אישומים, אשר החמישי בהם עוסק בקבלת כספים במרמה מהתובעת בסך של 25,000 ₪.

ב. ביום 4/6/15 נשלח לב"כ התובעת דאז מכתב ממפלג ההונאה חוף, לפיו מיכאל הגיש תלונה נגד עו"ד שינפלד בגין מכירת הדירה ללא ידיעתו ורצונו; ב"כ התובעת נדרש להמציא מסמכים למשטרה וכך עשה.

ג. ביום 25/5/15 שלחה עו"ד צור מכתב לתובעת, ובו העלתה טענות כנגד תוקפו של הסכם המכר. (נספח 33 לת/1).

ד. ביום 16/6/15 הגישה התובעת תלונה במשטרה על ביצוע עבירה של היזק לרכוש במזיד ב"נהריה. רחוב שפרינצק 15 דירה 18 בבית הקורבן", זאת לאחר שגילתה לתדהמתה (לדבריה), כי מספר ימים לאחר קבלת מכתבה של עו"ד צור, נפרצה הדירה ומנעול דלת הכניסה הוחלף. בתגובה, פרצה התובעת את המנעול החדש, נכנסה לדירה, החליפה מנעול והגישה כאמור תלונה במשטרה. בגוף התלונה צוין כי אם בירור התלונה לא יביא לגילוי חשוד במעשה תיגנז התלונה, ואכן התלונה נגנזה זמן קצר עובר להגשת תביעתה בהליך זה.

ה. כאמור לעיל, עו"ד שינפלד הורשע על פי הודייתו בעובדות כתב אישום, אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון, בשמונה עבירות של גניבה בידי מורשה, ארבע עבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי, שתי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, האחת בגין קבלה במרמה של מס הרכישה בענייננו בסך 25,000 ₪, ושתי עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה. עו"ד שינפלד ביקש לצרף תיק פלילי נוסף שהיה תלוי ועומד נגדו - ת"פ 33636-06-15 - והודה גם בביצוע העבירות אשר יחסו לו במסגרתו; דהיינו, בכך שבשנים 13' ו- 14' קיבל במרמה בנסיבות מחמירות סך של 486,135 ₪ מהתובעת, אשר ביקשה לקנות דירה באמצעותו על פי ייפוי כוח של המוכרים; הוא מכר את הדירה לתובעת בטרם ניתן צו הירושה, קיבל כספים מידיה, ועשה בהם שימוש פרטי לצרכיו במקום להעבירם לידי המוכרים. (ראו סעיף 3 לגזר הדין שניתן בעניינו ביום 29/6/15, ת/32 לתצהיר התובעת מיום 8/9/16).

ו. ביום 29/6/15 נגזר דינו של שינפלד, והוא נדון לשלוש שנות מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו, מאסר על תנאי וקנס. כן חויב לפצות כל אחד מהמתלוננים ולהשיב להם את כספי הגניבה או המעילה בצרוף ריבית והפרשי הצמדה החל ממועד הגניבה.

19. ההליכים בתיק הנדון דידן

א. בעקבות השתלשלות העניינים המפורטת לעיל, הגישה התובעת ביום 28/6/15 את תביעתה הנדונה דידן, לסעדים המפורטים לעיל, בטענה כי פעלה לכל אורך הדרך בתום לב, שילמה את התמורה המוסכמת של הדירה על פי הוראותיו של עו"ד שינפלד, וכי היא זכאית לסעדים המבוקשים על ידה.

ב. הנתבעים הגישו כתב הגנתם ביום 11/10/15, הכחישו את מרבית טיעוניה של התובעת, והעלו טענות כנגד תקפותו של הסכם המכר. בקליפת אגוז טענו כי הם כלל לא היו מודעים להסכם המכר עם התובעת, מפני שהדירה נמכרה לאבני על פי הסכם שנערך במקביל להסכם שינפלד, התובעת לא שילמה את מלוא התמורה, ואין לה זכויות בדירה. לחלופין נטען כי התובעת פעלה בחוסר תום לב, כי עו"ד שינפלד יצג גם את התובעת והיה נאמנה, כי היא הייתה מודעת למצב המשפטי של הדירה, ידעה או הייתה צריכה לדעת כי עו"ד שינפלד חרג מהרשאתו, ולמצער עצמה עיניה בנדון.

בנוסף העלו טענות משפטיות, לפיהן הסכם המכר כלל לא נכנס לתוקף בהעדר צו ירושה אחר המנוחה, והוא בטל, וכן טענות לגבי ייצוגו של עו"ד שינפלד, זכותו לקבל כספים עבורם, ועוד.

משכך, דרשו הנתבעים לדחות את התביעה ולהורות על פינויה של התובעת מהדירה.

ג. במסגרת ההליכים המקדמיים, הגישו הצדדים רשימת פלוגתאות ומוסכמות, אך נוכח הצמצום המשמעותי במחלוקות בין הצדדים, יפורטו להלן טיעוניהם הסופיים בלבד.

ד. לא למותר לציין כי מיכאל נכח בקדם המשפט שהתנהל ביום 30/10/16, וביקש שלא לזמנו לדיון הבא, אלא אם ייקבע התיק להוכחות.

בתשובה לשאלות בית המשפט מסר מיכאל כי מעולם לא היה לו כל קשר עם התובעת, אם בכתב ואם בעל פה. משנשאל אודות מקור ידיעותיו אודות העסקה, השיב כי הדברים נודעו לו ממס שבח. "קודם כל, אני ניגשתי לשם כדי לברר מה זה התשלום הזה, ושם הסבירו לי שיש חוזה שאני בחיים לא ידעתי עליו, ונתנו לי את ההעתק. משם למדתי הכול". מיכאל סיפר כי הוא לא נהג להגיע ארצה, אך למיטב זכרונו הגיע ארצה בנובמבר 14', לאחר שאחד מחבריו שלח לו אימייל לפיו הוא קרא בעיתון "שעו"ד שינפלד בצרות". הוא הלך לראות את עו"ד שינפלד, שכבר לא היה במעצר, "והוא לא אמר לי שום דבר לגבי החוזה החדש". מיכאל ביקש ממנו הסברים. "הלכנו ביחד למס שבח. הוא אמר לי שיש לו איזושהי טעות. ניגשנו ביחד. באותו יום היה להם איזה שיבוש במערכת המחשבים ולא קיבלנו תשובה. ממה שהוא הסביר לי, הוא צריך לקבל תשובה מהם. עזבנו והוא הבטיח שהוא יודיע לי בהקדם מה יהיו

התשובות. הוא הודיע לי שהוא יטפל בנושא, אבל לא הודיע לי מה הייתה הבעיה". משנשאל מיכאל אם ראה את החוזה, השיב "שלא ידעתי על החוזה, כי אחר כך ניגשתי למס שבח, נדמה לי שבפעם אחרת שהגעתי ארצה. יש לי בעיה עם תאריכים, הכול רשום אצלי. אני מעיין בטלפון שלי ומשיב שזה היה ב-4/12/14 עד 18/12/14 כשניגשתי למס שבח והמחשבים לא עבדו". (עמ' 11 לפרוט', ש' 4-8).

לדבריו, הגיע ארצה פעם נוספת במאי 15', לאחר שקיבל מידע על כך שהחליפו מנעולים בדירה, ולא ניתן היה להיכנס אליה, ואף מסר כי היה בארץ מיום 7/5/15- 21/5/15. משנשאל אם ראה את החוזה במאי 15', השיב "שבמאי לא יכולתי לדעת על החוזה מכיוון שעוד לא ניגשתי למס שבח בעצמי. רק הגענו, אני ועו"ד שיינפלד, הוא נכנס בעצמו, בירר שאין מחשבים. לאחר שבית המשפט אומר לי שהמחשבים לא פעלו בדצמבר לדבריי, ושואל אם במאי ראיתי את החוזה, אני מעיין בטלפון ומשיב שבמאי ראיתי את החוזה" (עמ' 10 לפרוט', ש' 16- עמ' 11, ש' 13).

יובהר כי בכל מקום בו יש הפנייה לעמודים ואין ציון מפורש כי מדובר בפרוטוקול, עסקינן בפרוטוקולים של הדיונים בבית המשפט.

20. ראיות הצדדים

א. התובעת, עדה יחידה מטעם התביעה, הגישה תצהיר עדות ראשית ביום 8/9/16, (ת/1), בצירוף מרבית המסמכים הרלוונטיים בתיק, אותם קיבלה לבקשתה, ונחקרה על תצהירה.

התובעת פירטה בתצהירה ת/1 את השתלשלות העניינים המפורטת לעיל, לגבי זכויות הנתבעים בדירה, ופעולותיהם להוצאת צווי ירושה אחר המנוחים, כפי שלמדה מהמסמכים אשר הומצאו לה (ס' 1-16; 35 לתצהירה, והנספחים הרלוונטיים כמפורט לעיל). כן פירטה את הידוע לה בקשר להסכם שינפלד, מתוך המסמכים שהיו בידה, וצורפו לת/1, אף זאת כמפורט לעיל (ס' 17 -19 לת/1, והנספחים הרלוונטיים). כן הצהירה לגבי הנסיבות בהן התקשרה בהסכם המכר עם עו"ד שינפלד והשתלשלות העניינים עד להגשת התביעה.

ב. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של מיכאל מיום 13/10/16 (נ/4), והוא נחקר על תצהירו.

מיכאל התייחס ארוכות בתצהירו למקורן של זכויות הירושה שלו ושל אחיו יוסף, המתגוררים בחו"ל, וכן להשתלשלות העניינים המפורטת לעיל בדבר הפעולות שנעשו לקבלת צו ירושה אחר המנוחה, המצהיר כי הוא ואחיו יוסף הם היורשים היחידים של הדירה (ס' 1-11 לתצהירו נ/4; ייאמר כבר עתה כי גרסתו בנדון לא נסתרה בעדות של מהנתבעים האחרים או התובעת). כן הצהיר מיכאל אודות הידוע לו בקשר למכר הדירה נשוא תיק זה.

ג. כאמור לעיל, הנתבעים אף העידו מטעמם את מר אלי אבני, אשר הוזמן לבקשתם על ידי בית המשפט למסירת עדות, משסירב לפנייתו של מיכאל למסור תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים.

ד. לאחר שנשמעו עדויותיהם של התובעת, אבני ומיכאל, הותר לתובעת, בהסכמת הצדדים, להגיש דפי חשבון וקבלות להוכחת גרסתה בדבר תשלום מלוא התמורה עבור הדירה, ולנתבעים ניתנה רשות להגיש ראיות נוספות מטעמם, וכן להעיד את באת כוחם עו"ד צור.

ה. בעקבות חשיפתה של התובעת לתצהירו של מיכאל ולגרסתו, הגישה התובעת תצהיר משלים אודות שיחות שניהלה עם עו"ד צור בזמן אמת אודות העסקה. התצהיר נחתם ביום 14/11/16 והגשתו הותרה מנימוקים שפורטו בהחלטה מיום 6/12/16; ת/2).

ו. הנתבעים הגישו תצהיר של עו"ד צור, בדבר העסקה. (משהחליטו הנתבעים לוותר בסופו של יום על הגשת התצהיר והוא נמשך למעשה, איני רואה להתייחס לתוכנו של תצהיר עו"ד צור).

ז. בשל עיכוב בקבלת מסמכים שהזמינה התובעת מהבנק, וכן מסמכים נוספים אותם ביקשו הנתבעים בקשר לתמורה שקוזזה לגרסת התובעת באמצעות תשלום למתווך אלי אלון, הגישה התובעת תצהיר נוסף ביום 3/8/17 אליו צורפו ראיות נוספות בקשר לתמורת הדירה, דפי חשבון, חשבוניות וקבלות (יסומן ת/3).

בעקבות דיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 1/10/17 עקב השיהוי בהגשת הראיות - הגישה התובעת ביום 10/10/17 הודעה נוספת אליה צירפה המחאות עליהן הצהירה בתצהירה המשלים ת/3, פנקס קבלות, צילום של חשבוניות שהוצאו למתווך בגין דמי שכירות שהיה חייב לתובעת וקוזזו על חשבון התמורה ועוד.

ח. בדיון שהתקיים ביום 28/11/18, הודיעה ב"כ התובעת, אשר הופיע גם בשם הנתבעים, כי הנתבעים מוותרים על חקירה נוספת של התובעת לאחר הגשת תצהירה המשלים, המסמכים שצורפו ולו ומסמכים שצורפו לאחר מכן, אינם מבקשים לחקור איש מעורכיהם, ומסכימים לקבלם כראיות מטעם התובעת (הודעות אלה תומכות גם בהודעות הנתבעים מיום 27/11/17).

כן הודיעו הנתבעים, כי הם מוותרים על העדתה של עו"ד צור, ותצהירה לא הוגש.

טיעוני הצדדים לאחר שמיעת הראיות

טיעוני התובעת בכתבי הטענות, בעדותה ובסיכומיה

21. התובעת עתרה, כאמור, לאכיפתו של הסכם המכר שנחתם עמה (להלן בפרק זה: ההסכם), מהנימוקים כדלהלן:

לטענתה ולדבריה, לאורך כל הדרך מאז ניהול המשא ומתן עם עו"ד שינפלד, עובר לחתימה על ההסכם וכלה בפעולותיה לאחר מכן, פעלה בתום לב, ומתוך כוונה כנה להשלים את העסקה ולרשום את הזכויות בדירה על שמה. לשיטתה, בנסיבות העניין, שיקולי הצדק מטים את הכף לעבר קבלת תביעתה ואכיפתו של ההסכם שנחתם עמה.

התובעת העידה וטענה כי לא היה לה כל יסוד לחשד כי משהו אינו כשורה. היא פנתה לעו"ד שינפלד, אשר הציג בפניה ייפוי כוח בלתי חוזר לפיו הוא מוסמך להעביר את זכויות הקניין בדירה לצד שלישי. עו"ד שינפלד קיבל לידיו את מלוא התמורה, ובהסכם נקבע כי תשלום לעוה"ד המשמש נאמן של המוכרים כמוהו כתשלום למוכרים. עו"ד שינפלד דיווח על העסקה לרשויות המס, ורשם בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה על זכויות הנתבעים בדירה לטובתה, בהדגישה כי רישום הערת אזהרה בגין עסקאות במקרקעין, הפכה להיות נורמה ופרקטיקה מקובלת בישראל הנגזרת מעיקרון תום הלב. לטענתה, לו חשדה התובעת במהלכיו של עו"ד שינפלד - לא הייתה "נעקצת" בתשלום כפל של מס הרכישה בגין העסקה בסך של 25,000 ₪.

22. לטענתה, התשלום של מלוא התמורה הוא בגדר שיקול כבד משקל לאכיפת העסקה כסעד ראשוני, ולרישום התובעת כבעלים של הזכויות בדירה, על מנת למנוע עוול קשה לתובעת שפעלה בתום לב ושילמה ממיטב כספה תמורת הדירה.

א. לטענת התובעת, אין ממש בגרסת הנתבעים כי התמורה בגין העסקה שולמה על ידה בניגוד להוראות ההסכם, בפרטה את התשלומים ששילמה לידי עו"ד שינפלד, כמפורט לעיל.

התובעת ציינה כי התשלום הראשון בסך 150,000 ₪ הופקד בידי עו"ד שינפלד כנאמן באוגוסט –ספטמבר 13', לפני כריתת ההסכם, ואילו הערת האזהרה על מחצית הזכויות בדירה נרשמה ביום 9/12/14, לאחר שצו הירושה אחר המנוח נרשם בטאבו.

אשר לתשלום השני בסך 250,000 ₪, הוא שולם כמפורט לעיל, לידי עו"ד שינפלד ועל פי הוראותיו, כאשר בסעיף 4.2.4 להסכם "דין תשלום לידי הנאמן כדין תשלום לידי המוכרים", ועו"ד שינפלד התחייב להחזיק 40,000 ₪ כבטוחה לתשלומים החלים על המוכרים. לכן, אין להטיל דופי בתובעת אשר שילמה סכום זה לנאמן. לטענתה, פעלה כדין משהפקידה את הסכומים על חשבון תמורת הדירה, למעט הסכום של 13,865 ₪ אשר קוזז לבקשת עו"ד שינפלד במסגרת התחשבנות בינו לבין המתווך אלון, ובהינתן העובדה כי הנתבעים התחייבו לשלם לו דמי תיווך, כפי שנעשה גם במכירה עם משפחת אבני.

אשר לתשלום השלישי בסך 100,000 ₪, על פי סעיף 4.2.3 להסכם היה על התובעת לשלמו עד ולא יאוחר מיום 30/5/14, ללא קשר לשאלה אם המוכרים יירשמו עד אז כחוכריה של הדירה, או מיד עם רישום המוכרים כחוכריה של הדירה, לפי המוקדם. היא בחרה לשלם את התשלום השלישי ביום 11/5/14, ולקבל את מפתחות הדירה באותו יום. לטענתה, הסעיף אינו קובע למי יש לשלם תשלום זה, ולכן תשלום לידי עו"ד שינפלד כנאמן דינו כתשלום לידי הנתבעים המוכרים.

ב. לטענת התובעת, המוכרים מיכאל ויוסף מושתקים מלטעון כיום כי היא פעלה בחוסר סבירות עת שילמה את מלוא התמורה, על אף שלא התקיים התנאי המתלה בהסכם; זאת נוכח המצגים שהציגו לאורך כל הדרך במסגרת הבקשות שהוגשו להוצאת צו ירושה אחר המנוחה - לפיהם הדירה מוקנית להם בשלמותה. מצג זה מקים השתק שיפוטי או מניעות מלטעון כיום כי התנאי המתלה לא התקיים, ותכליתו לגלגל לפתחה של התובעת את הנזק שגרם עו"ד שינפלד בהתנהלותו.

עוד לטענתה, המוכרים מיכאל ויוסף מנועים מלטעון כיום טענות בניגוד להצהרתם שלהם ושל כלל הנתבעים בבקשות החוזרות ונשנות שהוגשו להוצאת צו הירושה, כי הם זכאים לכל הזכויות בדירה ועל יסוד הוראת סעיף 11 לחוק הירושה, ויש לראות בהם כמי שזכאים להעביר את מלוא הזכויות בדירה לצד ג' גם אם צו הירושה אחר המנוחה טרם הוצא.

ג. לגופו של ענין, טענה התובעת, כי אין ממש גם בטענת הנתבעים כי משלא הומצא צו הירושה עד יום 9/5/14, לא התקיים התנאי המתלה, והסכם המכר לא נכנס לתוקף. לדבריה, הודיע לה עו"ד שינפלד כי צווי הירושה התקבלו והכל כשורה, והיא נתנה אמון בדבריו. יתרה מכך, עו"ד שינפלד לא העביר לידיה את הסכם המכר, שנשמר בידיו בנאמנות, בנימוק כי התנאי לא התקיים, ולכן היה לה יסוד להאמין כי הוא אכן התקיים. ועוד, אי מילוי התנאי המתלה נבע מטעות בדין של עו"ד צור, ואולי גם עו"ד שינפלד, אשר סברו כי ניתן להסתלק לטובת העיזבון. משחתמו כל יורשי המנוחה על תצהירי ההסתלקות מעיזבונה, לא היה לתובעת יסוד לחשוב כי הנתבעים לא יוצהרו כיורשי הזכויות בדירה בשלמותה.

23. התובעת ביקשה לדחות מכל וכל את גרסת המוכרים - במסגרת כתב הגנתם וראיותיהם - לפיה הם הסכימו למנות את עו"ד שינפלד כנאמן וחתמו לטובתו על ייפוי כוח בלתי חוזר מתוך ידיעה כי רוכש הדירה הוא אבני, וכי לעו"ד שינפלד לא היה מנדט למכור את הדירה לקונה אחר מלבדו. כאן המקום לציין כי הנתבעים לא הזכירו גרסה זו בסיכומיהם, ואני רואה להניח כי זנחוה.

מכל מקום, לטענת התובעת עו"ד שינפלד מונה כנאמן מטעם המוכרים על מנת למכור את הדירה לצד שלישי באשר הוא, ובלבד שתמורתה תעמוד על 430,000 ₪, ואין חולק כי בשלב מאוחר הועמדה על סך של 460,000 ₪. יתירה מכך, הוכח כי הסכם אבני נחתם כשנה לאחר חתימתו של הסכם שינפלד, בו אין כל זכר לשמו של אבני, אשר לטובתו לא נרשמה מעולם הערת אזהרה, ולא ידוע אם הנאמנות הנטענת לטובת אבני נרשמה במקום כלשהוא.

24. עוד לטענתה, הוכח כי עו"ד שינפלד פעל לאורך כל הדרך כנאמנם של המוכרים; בנסיבות העניין יש להעדיף את זכותה של התובעת בדירה על פני זכותם של הנתבעים, ויש להטיל את הסיכון של מרמה בפעולותיו של עו"ד שינפלד על שכמם של הנתבעים.

א. לשיטתה, הוכח שהמוכרים המתגוררים בחו"ל סברו כי הם יורשיה של הדירה בשלמות, חפצו למכרה, להתחלק בתמורת המכר שלה, ואף חשבו לתת חלק מהתמורה ליורשי המנוחה. במצב דברים זה אין תמה כי ביקשו למכור את הדירה באמצעות המתווך אלון, אשר יתכן שיעץ להם לשכור את שירותיו של עו"ד מקומי ולתת לו ייפוי כוח לפעול למימוש מטרה זו, שעה שחזרו לבתיהם ולעיסוקיהם.

ב. לשונו של הסכם שינפלד תומך מפורשות במסקנה כי עוה"ד שינפלד שימש כנאמנם של המוכרים. בהסכם זה מופיע עו"ד שינפלד הן כקונה והן כנאמן, כאשר בסעיף 4.2 להסכם שינפלד הוסכם כי התמורה תשולם למוכרים על ידי הפקדת הסכום הנ"ל בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד שהוגדר כנאמן. לפיכך, לשיטתה, יש לקבוע כי מיכאל האמין כי התמורה הופקדה בידי עו"ד שינפלד וכי הוא פועל כנאמנם.

לא זו אף זו, עו"ד שינפלד נרתם כדי לסייע לעו"ד צור בהוצאת צו ירושה אחר המנוחה, ולצורך כך הוא אף החתים חלק מיורשי המנוחה על תצהירי הסתלקות, כדי לקדם את האינטרס של שולחיו המוכרים; נוסף על כך, מהמכתב שכתבה לו עו"ד צור ביום 26/8/13, בדבר הסכמתם של יורשי המנוחה לחתום על התצהירים, ובלבד שתמורת הדירה תעמוד על 460,000 ₪, נלמד כי גם עו"ד צור ראתה בו נאמנם של המוכרים.

ד. לטענת התובעת, גם שיקולי מדיניות משפטית מטים את הכף לעבר ההכרה בעו"ד שינפלד כנאמנם של המוכרים בלבד, שכן הוא שימש ידם הארוכה בארץ באמצעות ייפוי הכוח הבלתי חוזר והסכם שינפלד, וזאת לאחר שהנתבעים ידעו כי הסכום של 430,000 ₪, ואח"כ הסכום של 460,000 ₪, מופקד עבורם בידיו הנאמנות, עד למתן צו ירושה אחר המנוחה. לטענת התובעת, כל קונה פוטנציאלי היה שם מבטחו בעו"ד שלוח ונאמן של בעל נכס שעומד למכירה, וראייתו של עו"ד שינפלד במקרה כזה גם כנאמנה שלה כקונה, תפגע קשות בחיי המסחר ובציפיות לגיטימיות של ציבור המתעניינים ברכישת נכסים.

ה. עוד ביקשה התובעת לדחות מכל וכל את גרסת הנתבעים, כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר לא הסמיך את עו"ד שינפלד לקבל לידיו את כספי התמורה של הדירה. לטענתה, ייפוי כוח בלתי חוזר הוא אך מכשיר על מנת להוציא לפועל התחייבויות שנכללו בהסכם המכר אליו נלווה, ובענייננו גם אליבא דנתבעים, הוא נחתם במועד החתימה על הסכם שינפלד, שהוגדר כקונה וכנאמן. הוראת סעיף 4.2 להסכם - לפיה תשלום לנאמן כדין תשלום למוכרים - מלמדת ברורות על סמכויותיו. לא זו אף זו, ייפוי הכוח הסמיך את עו"ד שינפלד להעביר את הדירה "באופן ובתנאים כפי שב"כ הנ"ל ימצאו לנכון...", ודי בהרשאה זו כדי להעניק לעו"ד שינפלד את המנדט למכור ולהעביר את הזכויות בדירה בכפוף לכך שיקבל לידיו את התמורה.

לטענת התובעת, ככל שהנתבעים נצמדים ללשונו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר, הרי שאין משמעות כלל לתשלום התמורה לידיו של עו"ד שינפלד, מאחר ובגוף ייפוי הכוח נכללת הודאת בעל דין לפיה מלוא התמורה שולמה לידיו של מיופה הכוח.

25. חריגה מהרשאה

א. התובעת טענה כי יש לדחות את טענת הנתבעים כי עו"ד שינפלד פעל בחריגה מסמכותו כנאמן, ולדידה פעולותיו מחייבות את הנתבעים כולם. עו"ד שינפלד פעל מכוח סמכותו הבלתי מסויגת למכור את הדירה, משכך יש להכיר בזכויותיה הקנייניות של התובעת אשר נרכשו בתמורה ובתום לב, תוך הסתמכות על ייפוי כוח בלתי חוזר שניתן בידיו וההסכם שנערך.

ב. לחלופין, אפילו חרג עו"ד שינפלד מסמכותו כנאמן, מדובר בעסקה בת תוקף, משרכשה התובעת את הדירה בתום לב ובתמורה מלאה, כאמור, ולא ידעה ולא יכלה לדעת כי מדובר בפעולה הנעשית תוך הפרת חובת הנאמנות (לעניין זה הפנתה התובעת הפנתה לע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ"ד מח(1) 801 (1994), מפי כב' הנשיא שמגר (להלן: ענין וואלס) ולסעיף 14 לחוק הנאמנות, התשל"ט - 1979).

לפיכך, בנסיבות המקרה הנדון, הסיכון בהפקדת תמורת הדירה בידי הנאמן, מוטל במקרה זה על שכם הנתבעים ולהם שמורה זכות תביעה כנגדו.

ג. אשר לנתבעים 3-16 שלא חתמו על ייפוי הכוח הבלתי חוזר, לטענת התובעת נתבעים אלה (ככל שהיו בחיים) אשררו את פעולותיהם של המוכרים במישור היחסים עם עו"ד שינפלד וכל דרישתם הייתה כי תמורת הדירה שתשולם תעמוד על 460,000 ₪ במקום 430,000 ₪, כאשר בפועל שולמה כאמור תמורה בסך 500,000 ₪. לשיטתה, בין נתבעים אלה לבין עו"ד שינפלד נקשרו יחסי שליחות ויחסי נאמנות קונסטרוקטיבית, למצער.

26. לסיכום טענה התובעת, כי באיזון הראוי והצודק המתבקש בנסיבות העניין, הרי שהכף נוטה בבירור לזכות התובעת אשר התקשרה בעסקה בתום לב, שילמה מלוא התמורה לרבות המסים המוטלים עליה, רשמה הערת אזהרה וקיבלה את החזקה בדירה לידיה.

27. טיעוני הנתבעים בכתבי טענותיהם ובסיכומיהם

בפתח הדברים בפרק זה יצוין, כפי שפורט לעיל ויפורט גם להלן, כי בסיכומיהם צמצמו הנתבעים באופן משמעותי את יריעת המחלוקת, משלא חזרו על גרסתם העובדתית הראשונה בכתב הגנתם, בתצהיר עדותו הראשית של מיכאל ובעדותו בבית המשפט, והתמקדו אך בהתנהלותה של הנתבעת בקיום ההסכם, והמשמעויות המשפטיות של חריגתו של עו"ד שינפלד מההרשאה שניתנה לו על ידם. טענתם המרכזית של הנתבעים כיום היא כי התובעת ידעה שעו"ד שינפלד פעל בחריגה מהרשאה ולמצער הייתה צריכה לדעת משום תמרורי האזהרה הרבים שניצבו לנגד עיניה. לפיכך יש להטיל את הסיכון שנוצר על כתפיה של הנתבעת.

א. לטענת הנתבעים, עו"ד שינפלד שימש כשלוח של המוכרים ולא כנאמן, ולכן יש לבחון את המקרה ואת פעולותיו על פי חוק השליחות, ולא על פי החוק הנאמנות וההלכות עליהם בקשה התובעת להסתמך. לכל הפחות חלות ההוראות משני המוסדות המשפטיים, כאשר את החתימה על הסכם המכר ביצע עו"ד שינפלד כשלוח ואילו הנאמנות החלה רק בשלב החזקת הכספים שנקבע לגביהם בהסכם כי יוחזקו בנאמנות.

ב. הנתבעים טענו כי עו"ד שינפלד ייצג גם את התובעת בעסקה זו. גרסתה של התובעת כי עו"ד שינפלד לא ייצג אותה בעסקה וכי היא לא הייתה מיוצגת כלל, אינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר ועם הראיות שהוגשו לתיק. בסעיף 10.1 להסכם מצוין כי שני הצדדים ישאו בשכ"ט עו"ד, וסעיף 10.2 להסכם כולל הוראות בדבר תחימת אחריותו של עו"ד שינפלד בעסקה, בעיקר ביחס לטענות מצד הרוכשת - התובעת. לטענת הנתבעים, אלמלא הייתה התובעת מיוצגת על ידו, לא הייתה כל סיבה לכלול הוראות אלה בהסכם. יתירה מכך, במסגרת הדיווח לרשויות המס נרשם עו"ד שינפלד כמייצג את שני הצדדים לעסקה. התובעת עצמה העידה כי עו"ד שינפלד ביקש ממנה כי תעביר לידיו סך של 25,000 ₪ על מנת שישלם את מס הרכישה, כי הפקידה סכום זה בידיו וכאשר התברר לה כי לא שולם על ידו, הלך עמה עו"ד שינפלד אל רשות המסים. התובעת לא הסבירה כיצד זה שעו"ד שאינו מיצגה בעסקה, מטפל עבורה במיסוי הנובע מהעסקה. אין גם חולק כי עו"ד שינפלד ביצע את רישום המשכון ברשם המשכונות לטובת התובעת.

ואם לא די בכך התובעת העידה כי עו"ד שינפלד יצג אותה בעסקאות בעבר, ובאותה עת יצג את בעלה בהליך משפטי.

בנתונים אלה, מבקשים הנתבעים לדחות את ניסיונה של התובעת ליחס את כל פעולותיו של עו"ד שינפלד למוכרים, ולקבוע כי היא הייתה מיוצגת על ידו בעסקה.

ג. לטענת הנתבעים, פעל עו"ד שינפלד גם בשם נתבעים 3-16 הגם שלא קיבל מהם הרשאה, תוך עקיפת הסמכות הבלעדית של רשם הירושות להוציא צו ירושה אחר המנוחה.

ד. בהפנותם להלכה הנוהגת - לפיה חריגה מהרשאה של שלוח לא תחייב את השולח אלא אם הוכיח הצד השלישי שהוא לא ידע ולא צריך היה לדעת שפעולות השלוח הינן בחריגה מהרשאה - טענו הנתבעים כי אין מדובר בתובעת שרכשה את הנכס בתום לב, ולכל הפחות התנהלותה עולה כדי עצימת עיניים, המצדיקה את הטלת הסיכון הנובע מחריגתו של עו"ד שינפלד מההרשאה שניתנה לו על כתפיה.

ה. התובעת לא נתנה כל הסבר מדוע הקדימה ושילמה - חודשים רבים לפני החתימה על ההסכם -סכום לא מבוטל על 150,000 ₪, העולה עד כדי 30% מכלל התמורה, שעה שהעידה כי ידעה שלא ניתן לחתום על הסכם מכר משלא ניתן צו הירושה אחר המנוחה; זאת מבלי שנערך הסכם המעגן את זכויותיה ואת מהות התשלום. יתירה מכך, התובעת חתמה על ההסכם, לאחר שעו"ד שינפלד הציג לה לדבריה מעטפה גדולה והודיע לה כי צו הירושה התקבל, זאת מבלי שטרחה כלל לבדוק מה יש בתוך המעטפה, ועל אף שמדובר במסמך מהותי עליו מתבססת כל העסקה.

ועוד, הדברים מנוגדים לעדותה כי שוחחה עם עו"ד צור לאחר חתימת ההסכם על מנת לזרז את מתן צו הירושה, והיא לא הסבירה כיצד - אם אכן סברה בעת חתימת ההסכם כי קיים צו ירושה - לא התעמתה עם עו"ד שינפלד על העדרו זמן קצר לאחר מכן.

לטענת הנתבעים מדובר בהתנהלות תמוהה, אשר לכל הפחות עולה כדי עצימת עיניים.

ו. עוד לא ברור מדוע לא צוין במפורש בהסכם כי התשלום הראשון שולם זה מכבר, ומדוע נקבע בהסכם כי התשלום הראשון מופקד בנאמנות עד לרישום הערת אזהרה ואילו התשלום השני בסך 200,000 ₪ אינו מותנה בדבר. כך גם לא ניתן הסבר מדוע נכתב בהסכם המכר (מיום 9/3/14) כי החזקה בדירה תימסר במעמד העברת מלוא התמורה, שעה שההסכם כולל תנאי מתלה, ושעה שממילא בהתאם לסעיף 4.2.3 מלוא התמורה תשולם רק בחודש מאי 14'.

ז. התובעת חתמה על הסכם הכולל תנאי מתלה, שעל פי עדותה התקיים במועד החתימה ולא נתנה כל הסבר לכך. ועוד, התובעת התעלמה מכך שהסכם המכר כלל תנאי מתלה מפורש אשר לא התקיים עד היום, ולפיכך ההסכם אינו בתוקף.

ח. לטענת הנתבעים, התובעת שלמה את התמורה בגין הדירה בניגוד להוראות ההסכם.

התובעת ביצעה תשלומים מבלי לוודא שהתנאי המתלה התקיים. כן ביצעה את כל התשלומים ישירות לעו"ד שינפלד ועל דרך קיזוז לצד שלישי בניגוד להוראות ההסכם, ואף לא טרחה להגביל את התשלום לעו"ד שינפלד על ידי רישום על גבי השיקים "לפקודת עו"ד שינפלד בנאמנות"; כל זאת מבלי שייפוי הכוח כלל הוראה המסמיכה אותו לקבל כספים בשם הנתבעים.

דברים אלה לא זכו להסבר מפי התובעת והיא למצער עצמה עיניה אל מול הנורות האדומות שהיו בפניה.

ט. אין חולק כי התובעת קיבלה דירה משופצת ולטענת הנתבעים אף לדבריה עולה כי שילמה לכל הפחות 40,000 ₪ עבור הדירה, מתוך התמורה בסך 500,000 ₪, דהיינו סכום זה אינו חלק מהתמורה עבור הדירה, גם לשיטתה. עוד לטענת הנתבעים, גרסתה של התובעת כי לא הייתה מעורבת בשיפוץ הדירה הינה שקרית ומנוגדת לדבריה שלה בעדותה, ומלמדת על מידת מהימנותה.

י. עוד לטענת הנתבעים - בניגוד לניסיונה של התובעת לעקוף את זכויות הנתבעים 3-16 ואת הצורך להוציא צו ירושה אחר המנוחה - אין כל דרך משפטית לעקוף את הצורך בהוצאת צו ירושה כאמור, ולא ניתן להעביר את זכויות המנוחה למוכרים בלבד במסגרת תביעה זו, המסתמכת כל כולה על פעולותיו של עו"ד שינפלד, שכאמור לא קיבל הרשאה מיורשי המנוחה, הנתבעים האחרים.

יא. נוכח כל האמור לעיל ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה, דהיינו להטיל את מלוא הסיכון שנוצר על כתפי התובעת.

יב. לחלופין, טענו כי יש לתובעת אשם תורם או אחריות משותפת לסיכון שנוצר, ויש לחייבה בתשלום בגינם.

יג. לחלופי חילופין טענו כי יש לקחת בחשבון את השנים הרבות בהן גבתה התובעת גובה דמי שכירות עבור הדירה שבבעלות הנתבעים, ולחייבה בהחזרתם.

28. טיעוני התובעת בסיכומי תשובה

התובעת אשר חזרה בסיכומי תשובתה על הנטען בסיכומיה, השיבה לסיכומי הנתבעים כדלהלן:

א. לטענתה, המוכרים/הנתבעים מתעלמים בסיכומיהם מעובדות המקרה, ונאחזים בסתירות לכאורה בדברי התובעת תוך הוצאת הדברים מהקשרם, מתוך ניסיון לגלגל את הסיכון שבמעילתו של שינפלד בכספי הנאמנות לפתחה של התובעת, אשר כל חטאה הוא שהיא סמכה על עו"ד שינפלד, שפעל כנאמנם של המוכרים דווקא.

ב. התובעת עמדה על טענתה כי עו"ד שינפלד שימש נאמנם של המוכרים, בהדגישה כי היא "נכנסה לתמונה" רק לאחר שהמוכרים חתמו לעו"ד שינפלד על ייפוי הכוח הבלתי החוזר, אשר הגדיר אותו הן כמיופה כחם והן כצד ג' תוך שהוא משאיר רובריקה פתוחה על מנת להשלים שמו של צד ג' נוסף שירכוש בעתיד את הזכויות בדירה. בכל הנוגע להעברת הזכויות לאותו צד ג' שאינו עו"ד שינפלד- התובעת במקרה דנן - פעל עו"ד שינפלד גם כשלוחם של המוכרים/הנתבעים כדי להשלים את הרישום.

לטענתה, ייפוי כוח זה הוא מכשיר לקיום הסכם שינפלד, ועם חתימתם של מסמכים אלה, למצער מכרו המוכרים את זכויותיהם בדירה לעו"ד שינפלד ומינו אותו כנאמן עבורם על כל תמורת הדירה בסך 430,000 ₪. הסכם שינפלד מעולם לא בוטל ולכן ברור כי פעל מאז שינפלגד כנאמנם של המוכרים.

ג. עוד טענה התובעת כי מעמדו של עו"ד שינפלד כנאמן לא עורער גם לאחר שהתברר כי לא ניתן להחיל את סעיף 11 לחוק הירושה על הדירה מושא הדיון, וגם כאשר התברר כי כתבי ההסתלקות של יורשי המנוחה לטובת עזבון המנוח אינם תקפים וכי יש צורך בכתבי הסתלקות כלליים. אדרבא, בשלב זה של הדברים יורשי המנוחה היו מוכנים לשתף פעולה ובלבד שמחיר הדירה יעמוד על 460,000 ₪, וכבר אז עו"ד שינפלד אישר כי ההפרש בסך 30,000 ₪ הופקד בידיו הנאמנות. אי הדיווח של עו"ד שינפלד לרשויות המס על הסכם שינפלד, לפיו קיבל את הזכויות בדירה כנאמן, אין בו לפגום במעמדו זה. משלא העביר את הזכויות על שמו במרשם המקרקעין, על מנת שניתן היה להבטיח את זכויותיה של התובעת, למשל, בדרך של רישום הערת אזהרה, הוא היה חייב לעשות שימוש בייפוי הכוח, כפי שאכן עשה.

ועוד, מרגע שתמורת הדירה הופקדה, לכאורה, בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד והמוכרים הסכימו כי תמשיך להיות מופקדת בידיו, אזי זכותם של האחרונים בדירה הוסבה למעשה לזכותם בכספי התמורה שהוחזקו בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד, וזאת מכוח עקרון התחלוף (סוברגציה).

עובדתית, יתכן שבמעמד חתימתו של הסכם שינפלד יצר האחרון מצג כלפי המוכרים, לפיו הוא מחזיק בידיו הנאמנות 430,000 ₪, ויתכן גם אחרת. הנתבעים בחרו שלא להזמין את עו"ד שינפלד לעדות. עם זאת אישרו בחתימתם על הסכם שינפלד כי הכספים מוחזקים עבורם בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד. לפיכך, כל עוד הנאמנות לא בוטלה, מעמדו של עו"ד שינפלד כנאמנם של הנתבעים כולם ו/או למצער המוכרים, נמשך, ואין נפקא מינה לענייננו על ידי מי הופקדו הכספים, שכן הנתבעים לא הגבילו את זהותו של הקונה בייפוי הכוח הבלתי חוזר.

לפיכך, לטענתה, החזקתו של עו"ד שינפלד בכספים היא מכוח הנאמנות שנוצרה כבר בהסכם שינפלד, והסיכון שבאי העברת אותם כספים מוטל על המוכרים מכוח הלכת וואלאס הנ"ל. נוכח האמור, יש לדחות את טענת הנתבעים בסיכומיהם כי את החתימה על הסכם המכר עם התובעת ביצע עו"ד שינפלד כנאמן ואילו הנאמנות החלה רק בשלב החזקת הכספים, וטענתם בסיכומיהם כי לא הוכחה נאמנות, נטענה כלאחר יד, ללא כל פירוט והיא נסתרת באמור בייפוי הכוח ובהסכם שינפלד.

ד. טענת הנתבעים בסיכומיהם כי עו"ד שינפלד חרג מהרשאה שניתנה לו, היא טענה עובדתית אשר לשם הוכחתה שומה על השולח להעיד את השלוח כדי להטיח בו טענה זו ולשמוע תגובתו. משנמנעו הנתבעים מלהעיד את עו"ד שינפלד, נשללה מבית המשפט היכולת לברר טענה זו, ודי בכך כדי לדחותה. יתירה מכך, על פי הסכם שינפלד, באותה נקודת זמן שבה ניתן ייפוי הכוח, מלוא התמורה בגין הדירה כבר הייתה מופקדת בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד, ולמעשה ההרשאה שניתנה לו נגעה להעברת הזכויות בדירה על שם התובעת. ברם, אין חולק כי הוא לא חתם על שטרי מכר בשם הנתבעים לצורך העברת הזכויות על שם התובעת, וזו מתבקשת במסגרת הליך זה.

ה. אשר לטענות הנתבעים בקשר לתום ליבה של התובעת, בשום שלב לא העלתה התובעת טענה לפיה היא זכאית להירשם כבעלים בדירה מכוח תקנת השוק, לפי סעיף 10 לחוק המקרקעין. התובעת אבחנה את הפסיקה אליה הפנו הנתבעים בסיכומיהם בנושא זה, וטענה כי במקרה דנן אין מדובר במשולש יחסים, אלא ביחסים דו צדדיים בין התובעת לבין עו"ד שינפלד בתוקף מעמדו כנאמן. ענין זה משליך על האופן בו יש לבחון את תום לבה וזאת מבלי להמעיט בגרסתה כי פעלה בתום לב והסתמכה על מצגיו של עו"ד שינפלד.

ו. התובעת התנגדה לטענת הנתבעים כי התנהגותה עולה כדי עצימת עיניים, בהדגישה כי המוכרים עצמם סמכו על עו"ד שינפלד, משחתמו לטובתו על ייפוי כוח בלתי חוזר ועל הסכם המכר, וכי המציאות מלמדת כי אנשים בוטחים בעורכי דין, וברוב המקרים מציאות זו מוכיחה עצמה. במקרה הנדון, כאשר הקדימה התובעת את התשלום הראשון בסך 150,000 ₪, היא לא חשבה כי שמה את כספה על קרן הצבי, ולטענתה ממילא אין להקדמת התשלום נפקות מעשית, מאחר שלפי הסכם המכר שנחתם עמה, במעמד חתימתו היה עליה לשלם את הסכום אותו הקדימה, ואשר ישמר בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד.

ז. אשר למחדל שמנסים הנתבעים בסיכומיהם ליחס לתובעת בכך שראתה מעטפה גדולה והאמינה כי יש בה צו ירושה, מבלי לדרוש לעניין באותה המעטפה - חזרה התובעת על גרסתה כי האמינה לעו"ד שינפלד כי צו הירושה הגיע וכי בעקבות כך קרא לה לחתום על ההסכם. לטענתה, גם עו"ד צור עצמה בטחה בעו"ד שינפלד, ולא דרשה ממנו אסמכתא על פתיחת חשבון נאמנות מיוחד על שם המוכרים, בו מופקדים 460,000 ₪. משכך אין להתפלא כי גם התובעת, "הדיוטית בענייני משפט" האמינה לדבריו כי ניתן כבר צו ירושה.

אשר לתמיהות הנתבעים ביחס לפיצול התשלומים שנקבע בהסכם, ולכך שהתשלום השני אינו מותנה בדבר, טענה התובעת כי היא אינה אחראית לניסוח של עו"ד שינפלד שפעל כנאמן שלהם, ובתור שכזה, הוא הוחזק, לאותה עת, כמי שפעל לטובתם, והוכח כי שלמה את מלוא התמורה על פי ההסכם.

ח. התובעת התנגדה לניסיונם של הנתבעים להטיל דופי בתום לבה תוך שהם טוענים כי שיפוץ הדירה מומן מכספה מתוך אותם 150,000 ₪ שהקדימה ושלמה. התובעת לא כשלה בלשונה עת אמרה כי שיפצה את הבית, משהתייחסה לשיפוץ אחר שעשתה לאחר שקיבלה את החזקה בדירה, ללא קשר לשיפוץ שנעשה לאחר שראתה את הדירה לראשונה ולפני קבלת החזקה בה.

ט. התובעת עמדה על גרסתה כי לא יוצגה על ידי עו"ד שינפלד וביקשה לדחות את ניסיונם של הנתבעים ליחס לה חוסר מהימנות עקב טענתה זו; זאת, בהדגישה כי סעיף 10.2 להסכם שנחתם עמה מתייחס להצהרת הצדדים כי ידוע להם ש"עורכי הדין המטפלים עבורם בביצוע ההסכם אינם אחראים באופן ישיר להתחייבות הצדדים בהסכם...". לו ייצג עו"ד שינפלד את שני הצדדים לא היה כל הגיון בניסוח סעיף זה בלשון רבים.

לעניין ייפוי הכוח שנתנה לעו"ד שינפלד, שלגביו העידה התובעת כי לא אותר על ידה והדבר הוצהר גם בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה, גם בעניין זה בחרו הנתבעים שלא להזמין לעדות את עו"ד שינפלד, ולא עימתו את התובעת בחקירתה עם ייפוי כוח זה.

אשר לעובדה כי עו"ד שינפלד סימן בטופס המש"ח (ת/26) כי התובעת מיוצגת על ידו, התובעת לא נחקרה לעניין זה, והיא אינה חתומה על רובריקה זו. לא מן הנמנע כי בגלל דיווח זה של עו"ד שינפלד הגיע השובר לתשלום מס הרכישה למשרדו, ובעניין זה חזרה התובעת על גרסתה בעדותה ובסיכומיה.

י. עוד חזרה ובקשה לדחות את טענת הנתבעים כי שילמה את התמורה בניגוד להסכם, בחזרה על האמור בסיכומיה, וכן את הטענה כי עו"ד שינפלד החזיק בכספים כנאמן של שני הצדדים. לדידה, יש להבחין בין עו"ד שאינו מיצג צד לעסקה אך מוטלת עליו חובת אמון כדי להבטיח את זכותו של אותו צד שאינו מיוצג, לבין עו"ד המייצג צד ואף נחשב לנאמנו לצורך החזקת כספי התמורה. במקרה זה עו"ד שינפלד החזיק בכספים כנאמן של הנתבעים, אך נאסר עליו למעשה להעבירם לידיהם כל עוד לא ניתנו לתובעת שאינה מיוצגת בטחונות להבטחת זכויותיה, כגון רישום הערת אזהרה, מסירת החזקה ומסירת ייפוי כוח בלתי חוזר. בטחונות אלה שהיה צריך לספק לתובעת - גם אם היא אינה מיוצגת על ידו - אינם הופכים אותו לנאמן שלה אלא מטילים עליו חובת אמון כלפיה.

לפיכך עתרה התובעת לדחות את טענות הנתבעים בסיכומיהם ולקבל את תביעתה.

29. גדר המחלוקת

1. עסקת התובעת – מה היה מעמדו של עו"ד שינפלד כלפי המוכרים, והאם ייצג עו"ד שינפלד גם את התובעת בעסקת המכר?
2. האם שילמה התובעת את תמורת הדירה בשלמותה?
3. האם פעלה התובעת על פי הוראותיו של עו"ד שינפלד?
4. האם עצמה התובעת את עיניה עת שלמה את מלוא התמורה בגין העסקה?
5. מה דינו של התנאי המתלה בהסכמים המצויינים לעיל?
6. הסכם שינפלד – האם נערך עבור אבני?
7. מה ידעו המוכרים לגבי עסקת אבני?
8. על מי מהצדדים לשאת בתוצאות הנזק שנגרם?
9. בהנחה שהתובעת הוכיחה את תביעתה, האם יש מקום להורות על אכיפה ההסכם?
10. מה הדין לגבי חלקה של המנוחה בדירה, בהעדר צו ירושה מתוקן?
11. האם יש מקום לחייב את התובעת לשלם ליורשי המנוחה את חלקם הקונסטרוקטיבי בדירה?

30. כפי שנאמר לעיל, בתחילת ההליך היו בין הצדדים פערים עובדתיים משמעותיים, אם בעת קיומם של ההליכים המקדמיים, ואף לאחר הגשתם של תצהירי העדות הראשית. פערים אלה צומצמו בסופו של יום לאחר חקירתם הנגדית של התובעת ושל מיכאל, ובעקבות עדותו של אבני. על אף האמור, ראיתי להידרש לגרסאותיהם של הצדדים בתצהיריהם ובחקירותיהם הנגדיות, נוכח ההשלכות הרחבות שיש להן על קביעת העובדות בסופו של יום, בראי מהימנותם, אומד דעתם ומודעותם לעובדות שנתבררו בהליך זה, אם ביחס להסכם שינפלד, אם לגבי עסקת אבני, אם לגבי עסקת התובעת, ועוד.

רכישת הדירה על ידי התובעת – עסקת התובעת

31. גרסתה של התובעת בתצהיריה ובעדותה בבית המשפט.

א. התובעת הצהירה כי עו"ד שינפלד הציע לה לרכוש את הדירה, אך לאחר שביקרה בה ראתה שהיא זקוקה לשיפוץ יסודי, ולא התלהבה מההצעה. עו"ד שינפלד הציע לה לשלם תמורה חלקית של 150,000 ₪, מתוכה תשופץ הדירה, וסכום זה יופחת מהמחיר הסופי של הדירה. נוכח האמון שנתנה בו לאור היכרותה עמו, הסכימה ושילמה לו 150,000 ₪ בשני שיקים של 80,000 ₪ ו- 70,000 ₪ כמפורט לעיל, אשר כנגדן קיבלה חשבוניות, בהן מצוין כי הכסף שולם ע"ח התחייבות לרכישת דירת בנדג'י (מיכאל) כפוף לקבלת צווי ירושה. (ס' 20-21 לת/1 ונספח 18 לת/1). לדבריה, התחייב עו"ד שינפלד להעביר את הסכום של 150,000 ₪ אשר היה כבר בידיו לידי המוכרים, לאחר שירשום הערת אזהרה לטובתה (ס' 24 רישא לת/1).

התובעת הצהירה כי בתקופה זו עברה הדירה שיפוץ יסודי, היא החליטה לרכוש אותה, וכך עשתה על פי הסכם המכר, שתוכנו מפורט לעיל, תמורת סך של 500,000 ₪, ששולמו באופן המפורט לעיל. עו"ד שינפלד רשם משכון והערת אזהרה, ואף מסר לה את החזקה בדירה ביום 11/5/14, אף זאת באופן ובמועדים המפורטים בתצהירה, ומאז היא נוהגת בה מנהג בעלים. בשלב מסוים קיבלה מכתב מעו"ד צור, אשר טענה טענות משונות נגד מכר הדירה, ומספר ימים לאחר מכן נפרצה הדירה ומנעולה הוחלף. היא החליפה את המנעול והגישה תלונה במשטרה, אך זו נגנזה בהמשך (ס' 22- 28 38- 41 לת/1, והנספחים הרלוונטיים כמפורט לעיל).

בחקירתה הנגדית חזרה על עיקר האמור בתצהירה לגבי המשא והמתן שהתנהל לרכישת הדירה, כאמור לעיל, והרחיבה. לדבריה, בחודש אוגוסט 13', כאשר ראתה את הדירה לראשונה בהמלצתו של עו"ד שינפלד, היא הייתה ריקה ונראתה כ"דיר חזירים", בלשון המעטה. היא הייתה מטונפת, החלונות ישנים, המקלחת הייתה מתחת לכל ביקורת, הכול היה ישן, ואפילו להשכיר אותה לא ניתן. משכך הציע לה עו"ד שינפלד לרכוש את הדירה תמורת 460,000 ₪, לשלם מקדמה על חשבון מחיר הדירה, והיא תשופץ (עמ' 28, ש' 5- עמ' 29, ש' 4). בהמשך הסבירה כי בתחילה הסכימה לרכוש את הדירה בסכום של 430,000 ₪ בלבד, אך באוגוסט 13' הגיע מייל מאת עו"ד צור, לפיו היורשים אינם מסכימים למכור בסכום הנמוך מ- 460,000 ₪, והיא הסכימה להוסיף את ההפרש (עמ' 37, ש' 2-3).

מכל מקום, היא שילמה לעו"ד שינפלד מקדמה בסך 150,000 ₪ בשני שיקים, אך בסופו של דבר רכשה אותה לאחר שיפוץ חלקי בסכום של 500,000 ₪, על פי הסכם המכר שנחתם ביום 9/3/14, על אף שהוסכם על 460,000 ₪. היא הסבירה כי הדירה שופצה, אך היא לא ידעה מי שיפץ את הדירה וכמה עלה השיפוץ, מפני שבנוסף לעו"ד שינפלד היה מתווך מעורב בעסקה, אך מההפרש בין הסכום המוסכם לבין המחיר

הסופי שנדרש ממנה, הסיקה שהשיפוץ עלה כ-40,000 ₪. לדבריה באותו שלב הייתה לה בחירה לוותר על המקדמה ששילמה, או להוסיף 40,000 ₪ "וללכת עם השיפוץ". גם המוכר ידע ששיפצו את הדירה, מפני שלא שיפצו אותה בלילה, וכל השכנים ראו והכירו זה את זה (עמ' 29, ש' 11-18; עמ' 34, ש' 18-28).

התובעת העידה כי מההתחלה הסביר לה עו"ד שינפלד שאינו יכול לערוך עמה הסכם מכר, עד שלא יגיע צו ירושה, וכי כספה יהיה אצלו בנאמנות עד לאותו מועד. בחודש מרץ 14' הודיע לה שהגיע צו הירושה, ואף הראה לה מעטפה גדולה מבית המשפט, עליה היה כתוב ליליאנה צור. משכך האמינה לעו"ד שינפלד כי הוא מחזיק בצו הירושה, צמוד להסכם המכר עליו חתמה (עמ' 34, ש' 29- עמ' 35 ש' 5).

ב. התובעת הדגישה את היכרותה הממושכת עם עו"ד שינפלד, אשר ייצג אותה בשתי עסקאות מקרקעין לפני עשרות שנים, ואת האמון שנתנה בו. לדבריה זו גם הסיבה שלא ביקשה מעו"ד שינפלד בטחונות עבור כספים ששילמה לו כמקדמה לפני חתימת ההסכם, פרט לקבלות שנתן לה (עמ' 27 לפרוט', ש' 25- עמ' 28, ש' 4; עמ' 29, ש' 19-23).

בהמשך פירטה את השתלשלות העניינים בקשר לתשלום מס הרכישה, וכן אודות השעייתו של עו"ד שינפלד, כתב האישום שהוגש נגדו, הרשעתו וגזר דינו, הכל כמפורט לעיל (ס' 29-37 לת/1).

לדבריה, בהמשך נודע לה כי הנתבעים טוענים שהדירה נמכרה למר אלי אבני, אך מבירור שערכה עלה, כי רק עסקת המכר שלה דווחה לרשויות המס, ואף שולם מס רכישה בגינה. בהמשך נודע לה כי לא זו בלבד שעסקת אבני לא דווחה, היא אף בוטלה בהסכמה (ס' 42 - 43 לת/1).

ג. בחקירתה הנגדית, עמדה התובעת על כך כי עו"ד שינפלד לא יצג אותה בעסקה זו, והיא לא שילמה לו שכר טרחה, מפני שהוא היה המייצג של המוכרים. לדבריה, הוא אמר לה "אני הנאמן, תראי ייפוי כוח", והראה לה ייפוי כוח, שטר מכר ואת השם שלו. "אמר לי זו כאילו הדירה שלי, אני הנאמן של הבית הזה". משנדרשה להסביר מדוע נרשם בסעיף 10.1 להסכם המכר ששני הצדדים יישאו בשכר טרחת עו"ד, עמדה על דעתה כי לא שילמה דבר, וסברה "שהוא רושם של כולם אותו הדבר" (עמ' 32, ש' 24-29).

ד. הוראותיו של הסכם המכר וקיומו

בחקירתה הנגדית, נדרשה התובעת להסביר מדוע לא תאמה התנהלותה מול עו"ד שינפלד את הוראותיו של הסכם המכר. כן נחקרה ארוכות אודות תשלום התמורה, והשיבה לכל השאלות בנדון (עמ' 35, ש' 34- עמ' 36, ש' 10).

משנשאלה מדוע לא ביקשה שעו"ד שינפלד ימציא לה ייפוי כוח בלתי חוזר מעודכן במעמד החתימה על ההסכם, כאמור בסעיף 6.1, השיבה כי אינה מבינה בזה, הוא נתן לה טופס של משכון, שלפיו משכן את הדירה לטובתה (נספח 22 לת/1), ולכן, על אף שלא הייתה לה הערת אזהרה, היה לה בטחון, והיא הייתה בטוחה "שהכול בסדר" (עמ' 31, ש' 27- עמ' 32, ש' 11; עמ' 36, ש' 15- 16). משנדרשה התובעת לחוסר הדיוק בסעיף 4.2.1 להסכם, שם נכתב כי 150,000 ₪ ישולמו לאחר רישום הערת האזהרה במעמד חתימת ההסכם, ציינה כי משנכתב בהסכם שהיא שילמה את המקדמה, לא ראתה כל בעיה בניסוח (עמ' 30, ש' 29 - עמ' 31, ש' 26).

התובעת דחתה מכל וכל את טענות הנתבעים כי היא ידעה שהמוכרים לא יקבלו את המקדמה. לדבריה אמר לה עו"ד שינפלד שהכסף נמצא בנאמנות, ועד שהוא לא יגמור עם כל היורשים, הוא לא יעביר להם את הכסף. כך גם דחתה את טענת הנתבעים, כי ידעה ש-150,000 ₪ "הלכו בין היתר לשיפוץ הדירה ולא למוכרים", באומרה "נראה לכם שאם הייתי רואה ש-150,000 ₪ הולכים לתהום הייתי משלמת עוד?" (עמ' 34, ש' 5-15).

משנשאלה מדוע שילמה את התשלום האחרון של התמורה (100,000 ₪), על אף שהמשכנתא לא סולקה, המוכרים לא נרשמו כבעלי הדירה, לא היה צו ירושה ולא היה נסח נקי, השיבה: "הכסף לא היה אף פעם אצלי בסיכון", ולו היה בסיכון, היא לא הייתה משלמת. אבל לה היה משכון על הבית, הסכם מכר ומפתח. היא נכנסה לבית, שיפצה ולא פחדה, "בטחתי בו" (עמ' 37, ש' 4-9). התובעת מסרה כי עו"ד צור ידעה שהיא קיבלה את המפתחות כשבועיים לאחר עריכתו של הסכם המכר, וכך גם כל הדיירים שהכירו היטב את בנדג'י כי "הם משפחה". גם הם ידעו שהיא משפצת ומנקה, מפני שדיברה עם כולם (עמ' 37, ש' 12 – 20).

אשר לדמי התיווך בסך 13,860 ₪, שאותם העבירה למתווך, ואשר הוסכם לקזז אותם מסכום התמורה שתשולם למוכרים, הסבירה כי הדבר לא עניין אותה, מפני שהמתווך הוא של המוכרים ולא שלה; עו"ד שינפלד אמר לה כי "כדי שאני אכניס את הכסף לנאמנות זה צריך להיות כאילו בלי התיווך", ולכן נדרשה לשלם את הכסף למתווך של מיכאל, אשר התברר כי הוא שוכר אצלה חנות בנהריה, ואף היה חייב לה כסף - 15,000 ₪. לכן הסכומים קוזזו "וזהו". לדבריה, לא הזמינה את המתווך להעיד מטעמה, מכיוון שהוא היה מתווך של הנתבעים, ואת עו"ד שינפלד לא יכלה להזמין מהכלא (עמ' 35, ש' 6- 30).

התובעת העידה כי לא הכירה את המוכרים, לא ראתה אותם מעולם, וציינה כי היא רואה בדיון בפעם הראשונה את מי שנאמר כי שמו מר בנדג'י. לדבריה, היא נהרינית מלידה, פניו מוכרות לה אך לא בקשר לעסקה זו (עמ' 32 ש' 21-22).

ה. התנאי המתלה

משנטען בפני התובעת כי היה תנאי מתלה להסכם, השיבה כי אינה יודעת מה זה, אך עו"ד שינפלד אמר לה שצריך להגיע צו ירושה, ויש כמה יורשים שצריכים לחתום, מפני שיש הרבה יורשים, והבעיה היא שזה ייקח זמן. לדבריה אמרה לו שהיא אינה ממהרת. משהופנתה לסעיף 13 להסכם, שם נכתב כי צו הירושה יומצא בתוך 60 יום לחתימת ההסכם, עד יום 9/5/14, ואם לא יומצא ההסכם בטל ומבוטל, השיבה "מה? לא, ממש לא". היא חזרה על האמור בתצהירה, לפיו התקשרה מספר פעמים לעו"ד ליליאנה צור, אשר ייצגה את המוכרים - לאחר שעו"ד שינפלד מסר לה את מספר הטלפון שלה - ונדנדה לה. זאת בחודש דצמבר 14', בהסבירה כי חיכתה זמן רב עד אשר התקשרה אליה, מפני שבטחה בעו"ד שינפלד, אשר הרגיע אותה, ו"הוא לא היה כזה". עו"ד צור הרגיעה אותה, אמרה לה לא לדאוג מפני שהכול בסדר, "פשוט יש שני יורשים מחולון שצריכים לבוא ולחתום לי". משהציעה לה התובעת לנסוע ולהחתים אותם, הסבירה לה עו"ד צור שלא כך הדברים נעשים, ואמרה לה "אין לי מה לדבר אתך, רק עם עו"ד שינפלד". (עמ' 32, ש' 30-עמ' 33, ש' 9; עמ' 36, ש' 11- 14).

היא חזרה ואמרה כי עד יום 11/5/14 (המועד שבו קיבלה החזקה בדירה, יומיים לאחר פקיעת התנאי המתלה, שילמה את מלוא התמורה וקיבלה את המפתחות לדירה. זאת, מפני שבטחה בעו"ד שינפלד שהיה "עו"ד עם מעמד, בן אדם משכמו ומעלה, לא האמנתי שאנחנו הולכים לאיזה רמאי. עובדה גם הקונה ההוא האמין לו. אחרת לא הייתי משלמת לו בכלל. הוא כל הזמן בא עם ניירות "תגידי, הכול בסדר". אני לא מבינה בשורות הקטנות". לדבריה "זה התחיל להשתגע", לאחר שהיא נתנה לו שיק על סך 25,000 ₪ על פי דרישתו כדי לשלם מס רכישה, וקיבלה מספר חודשים לאחר מכן הודעה על עיקול חשבונה ורכבה. כאשר פנתה אליו ושאלה אותו במה מדובר, אמר לה שיש טעות ושלא תדאג. היא אמרה לו "שום טעות. אני רוצה ללכת אתך לשם", בהסבירה כי אינה מורגלת בהוצאה לפועל ועיקולים. היא לא ישנה בלילה, נסעה אתו ברכבת ובמונית למס שבח, הוא נכנס למנהלת ותוך 5 דקות הביא מכתב ביטול של העיקולים. היא לא האמינה, נכנסה למנהלת ושאלה אם הוא שילם אך המנהלת אמרה לה "מה אכפת לך, יש לך ביטול ביד. שלום", והיא הלכה הביתה. כעבור חודש קיבלה עיקול נוסף על חשבונה, התקשרה אל המנהלת ושאלה אותה במה מדובר. המנהלת סיפרה לה שהשיק של שינפלד לא נפרע והיא צריכה לשלם. היא התחילה לבכות, הם הורידו לה חלק מהריבית, והיא שילמה סכום נוסף של למעלה מ- 25,000 ₪ , והייתה בטוחה שבזה יסתיים העניין, מפני שהמנהלת אמרה לה "גברת, לחלוטין זה בית שלך, את יכולה לגור, הכול בסדר" (עמ' 33, ש' 18- עמ' 34, ש' 2). לדבריה, לא דיברה עם איש על כך שעו"ד שינפלד לא שילם את מס הרכישה, על אף שהיה צריך לשלמו (עמ' 36, ש' 22-23).

לדבריה, נודע לה שעו"ד שינפלד קרס כלכלית באפריל או במאי 15', אנשי משטרה וחוקרים אף היו אצלה בבית, והיא נתנה להם את כל החומר (עמ' 36, ש' 20-21).

ו. במהלך הדיון, בהמשך לטענות שונות שהועלו בקשר לחוסר הידיעה של המוכרים אודות רכישת הדירה על ידה, הגישה ביום 14/11/16 תצהיר משלים ברשות (ת/2). בתצהירה זה מסרה כי התקשרה מספר פעמים לעו"ד צור, אשר ייצגה את המוכרים, לאחר שעו"ד שינפלד אמר לה כי קיים עיכוב בגלל עו"ד צור, וכי אם אינה מאמינה לו, היא יכולה לדבר אתה ישירות, ומסר לה את מספר הטלפון של עו"ד צור. היא דיברה עם עו"ד צור לפחות חמש פעמים, מעבר לפעמים שהשאירה הודעות במשרדה, ואמרה לה כי קנתה את הדירה, ושילמה את התמורה לעו"ד שיינפלד. ולא היו לעו"ד צור טענות בעניין זה. עו"ד צור הרגיעה את התובעת, אמרה לה כי יש שני יורשים מחולון אשר טרם חתמו על תצהירי ההסתלקות, וכי יש להתאזר בסבלנות, ואף חזרה אליה פעם אחת בטלפון וביקשה שהתובעת תתאזר בסבלנות (ת/2).

התובעת חזרה והצהירה כי רכשה את הדירה בתום לב ובתמורה, מששמה מבטחה בעו"ד שינפלד, ודחתה את כל טיעוני הנתבעים בנידון.

אקדים ואומר כי עיקרי גרסתה של התובעת נתמכו בראיות חיצוניות, בקטעים מתוך גרסתו של אבני, וכן קטעים גם מגרסתו של מיכאל, שככלל לא היוותה בסיס לקביעת ממצאים בתיק זה.

גרסתו של מיכאל בתצהירו ובבית המשפט

32. הסכם שינפלד וייפוי הכוח לשינפלד

א. האם נחתם הסכם שינפלד לצורך מכירת הדירה לאבני?

מיכאל הצהיר כי ביום 8/11/12 נחתם הסכם שינפלד "עבור מר אלי אבני... ובאותו מעמד נחתם אף ייפוי הכוח הבלתי חוזר". לדבריו, באותו מעמד נמסר לו שהדירה נרכשת בנאמנות על ידי עו"ד שינפלד עבור מר אלי אבני כנהנה. עוד לדבריו, "מר אלי אבני נכח במשרדו של עו"ד שינפלד במעמד החתימה" על הסכם שינפלד והחתימה על ייפוי הכוח, וכן נכח באותו מעמד "המתווך אשר תיווך בעסקה", ו"סוכם עמו כי הסך של 430,000 הינו נטו". מיכאל הפנה לנספח 21 לתצהיר התובעת, שעניינו שירותי התיווך של אלון, כמפורט לעיל (ס' 12 לתצהיר מיכאל נ/4).

מיכאל הצהיר כי עו"ד שינפלד הסביר להם, שאבני מבקש משיקוליו כי שמו לא יופיע כרוכש הדירה, כי אפשרות זו קיימת על פי החוק, ולכן יצוין עו"ד שינפלד עצמו כרוכש הדירה בנאמנות. מיכאל הדגיש כי "עו"ד שינפלד רכש את הדירה בנאמנות עבור אבני". (שם). כן הצהיר כי הסכם שינפלד הותנה בהוצאתו של צו ירושה אחר המנוחה, שלפיו המוכרים יהיו יורשיה היחידים של המנוחה, וכי במעמד החתימה על הסכם שינפלד הוא (מיכאל) אף הבהיר לאבני ולעו"ד שינפלד כי קיימת אפשרות שגם יורשיה האחרים של המנוחה יוכרזו יורשים, ואז לא יהיה תוקף להסכם המכר, מפני שהוא ויוסף אינם יכולים למכור זכויות שאינן שייכות להם (ס' 12 לתצהיר מיכאל נ/4).

ב. מיכאל הכחיש את טיעוני התובעת כי בשל עיכוב בטיפולה של עו"ד צור בהוצאתו של צו הירושה, הסכימו המוכרים לחידוש הנאמנות של עו"ד שינפלד, והתייחס למועדים בהם נחתמו תצהירי ההסתלקות של היורשים האחרים (אוגוסט ודצמבר 13' וינואר 14'), בציינו כי ללא חתימות היורשים האחרים, לא יכלה עו"ד צור לקדם את הוצאתו של צו הירושה. עם זאת אישר, כי לאחר שהגיע להסכמה עם עו"ד שינפלד, "בהתאם לבקשתי נשלח על ידי עו"ד ליליאנה צור מייל אשר העתקו צורף כנספח ת/17 לתצהיר התובעת". (סעיף 13 לנ/4; ראו נספח 17 לת/1, שסומן גם נ/2). יוזכר כי מדובר במייל של עו"ד צור מיום 26/8/13, לפיו מיכאל מסר לה לאחר שיחה עם "היורשים האחרים לפיה יהיו מוכנים לחתום על התצהירים באם שווי התמורה יעמוד ע"ס של 460,000 ₪. נא עמדת מרשיך. ככל שההצעה מקובלת על מרשייך להפקיד את ההפרש בסך של 30,000 ₪ בידיך הנאמנות". מיכאל הצהיר כי הסכמתו זו ניתנה בכפוף לכך שאבני יפקיד 30,000 ₪ נוספים בידי עו"ד שינפלד, אשר אישר בהמשך כי הסכום הנוסף הופקד (ס' 13 לנ/4; נ/2).

ג. מיכאל הצהיר כי משיחות עם אבני ועם המתווך אלון נמסר לו כי הדירה שופצה מכספיו הפרטיים של אבני, ולא מכספים ששולמו על ידי התובעת על חשבון התמורה של הדירה. כן הצהיר כי בשיחה עם אבני, אמר לו האחרון כי משלא נתקבל צו הירושה, והסכם אבני לא נכנס לתוקף, ביקש וקיבל חזרה את המקדמה ששילם, אך כספי השיפוץ ירדו לטמיון. לחיזוק דבריו הפנה מיכאל לנספח 36 לתצהיר התובעת, למזכר מתיק החקירה של עו"ד שינפלד, לפיו אבני סיפר לו כי שילם לעו"ד שינפלד 200,000 ₪ על חשבון התמורה, וכי החל בשיפוץ הדירה (סעיף 15 לנ/4; המזכר, נספח 37 לת/1).

ד. מיכאל הצהיר כי לעו"ד שינפלד לא הייתה סמכות לחתום על הסכם המכר עם התובעת, בניגוד למוסכם עם המוכרים, והוא חרג מסמכותו. לחלופין, הכספים אותם שילמה התובעת לעו"ד שינפלד והמוכחשים מכל וכל, לא היוו תמורה בגין רכישת הדירה. הוא הדגיש וחזר והדגיש כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר "לא הסמיך את עו"ד שינפלד לקבל ולו אגורה שחוקה אחת בשמנו", ועמד על כך שהן ההסכם והן ייפוי הכוח לא הסמיכו את עו"ד שינפלד לחתום על הסכם המכר עם התובעת ולקבל כספים בשם המוכרים. לכן, התובעת לא שילמה את התמורה בגין הדירה" (ס' 17 לנ/4).

33. א. לחלופין טען מיכאל והצהיר, כי אם תתקבל גרסת התובעת, הרי שהכספים ששילמה לעו"ד שינפלד הוחזקו על ידו בנאמנות עבורה בלבד. זאת, מפני שמרגע שהתנאי המתלה בהסכם המכר לא קוים, ההסכם לא נכנס לתוקף, והכספים היו אמורים לשוב לידי התובעת. משלא נעשה כן, הרי שהכספים שהוחזקו בידי עו"ד שינפלד הם כספיה של התובעת בלבד, ובמועד הגניבה היו שייכים לתובעת. לכן, אין לה זכויות בדירה. כך לגבי הסכומים ששולמו עובר לחתימת ההסכם וכך לגבי הכספים המאוחרים לחתימתו, אשר שולמו בחריגה מהוראותיו של הסכם המכר ובניגוד לתנאים המפורטים בו (ס' 18 -20; 24 לנ/4).

ב. מיכאל התייחס לאמור בכתב התביעה לגבי דבריו של עו"ד שינפלד לגבי שיפוץ הדירה בסכום של 150,000 ₪, אשר יופחת מתמורת הדירה, והתייחס לסתירה בין האמור לבין הראיות המאוחרות של הצדדים, בטענו כי לשיטת התובעת עצמה בכתב התביעה, גרסה ממנה חזרה בהמשך, שילמה רק 350,000 ₪ עבור תמורת הדירה. עוד הצהיר כי אין ראיה ששכרו של המתווך אלון שולם (ס'21 -22 לנ/4).

ג. מיכאל הצהיר כי המשכון נרשם בניגוד להוראותיו של הסכם המכר, משלא נתקבל צו הירושה באותו מעמד, וכך גם מסירת הדירה לתובעת (ס' 23, 25 לנ/4).

ד. מיכאל הלין על הגשת של טפסי המש"ח למס שבח, בטענה כי לא נחתמו על ידו, כי ההסכם לא נכנס לתוקף בהעדר צו ירושה, וממילא ידע כי מכר הדירה פטור ממס שבח. משהודיע לו נציג הבנק כי רשות המסים הטילה עיקול על חשבונו, התקשר לעו"ד שינפלד, והלה הודיעו כי נפלה טעות והוא יסדיר את הנושא. כאשר הגיע ארצה בדצמבר 14', הם הלכו יחד למשרדי מס שבח אך המחשבים לא עבדו, ועו"ד שינפלד הודיע לו שישוב לשם ויטפל בנושא, ובינואר הודיע לו כי הודיע לרשויות המס על ביטול ההסכם, והעיקול בוטל. מיכאל הצהיר כי לאורך כל הדרך סבר כי מדובר בהסכם אבני. עוד הצהיר כי אישור מס השבח אשר הופק עבור העסקה נבע מכך שעו"ד שינפלד והתובעת הציגו מצגי שווא ועו"ד שינפלד זייף את חתימות המוכרים. עוד טען כי בהעדר צו ירושה, תמוה כי התובעת קיבלה אישור על העדר חוב למס רכישה (ס' 26-28 לנ/4).

ה. מיכאל הצהיר כי עו"ד שינפלד זייף את חתימותיו, ופעל בניגוד לסמכות שניתנה לו לכל אורך הדרך, הן ביחס לרישום הזכויות של המוכרים על חלקו של המנוח, הן ביחס לרישום הערת האזהרה על חלקם של המוכרים, והן בטופס ההשגה שהגיש לרשויות המס, בהצהיר כי מדובר על מכירה של חצי דירה בלבד על פי צו ירושה. (ס' 30- 31 לנ/4).

ו. עוד הצהיר כי ביום 13/4/15 נודע לו אודות הסתבכותו של עו"ד שינפלד ומעצרו מכתבה שנשלחה אליו. רק מספר ימים מאוחר יותר, משיצר עו"ד אריאל כהן - אשר הציג עצמו כמייצגה של התובעת - קשר עם עו"ד צור, והודיעה כי התובעת רכשה את הדירה באמצעות עו"ד שינפלד - נודע הדבר למוכרים. לדבריו, חלק מהנתבעים לא חתם על תצהירי הסתלקות מעיזבון המנוחה, בגין הסתבכותו של עו"ד שינפלד, ביטול ההסכם עם אבני והחתימה על הסכם המכר עם התובעת, ואותם נתבעים עומדים על קבלת חלקם בעיזבון המנוחה. משכך, הגיע מיכאל הגיע ארצה פעם נוספת ביום 5/5/15, וקיבל מרשות המיסים עותק של הסכם המכר עם התובעת. באותו זמן עמדה הדירה ריקה, אך הוא הופתע לגלות כי המנעולים בדירה הוחלפו. הוא הגיש תלונה במשטרה נגד עו"ד שינפלד, החליף מנעול בדירה, ובהמשך הוברר לו כי המנעול הוחלף בשנית. הוא נשא בהוצאות הדירה עד ספטמבר 15', אך שוברי התשלום פסקו מלהגיע, והוברר לו כי התובעת, עובדת עירית נהריה, העבירה את שם הצרכן על שמה באופן חד צדדי (ס' 32- 35 לנ/4).

34. חקירתו הנגדית של מיכאל

ההרשאה שנתנו המוכרים לעו"ד שינפלד

א. בחקירתו הנגדית חזר מיכאל על האמור בתצהירו, ולא ידע להסביר מתי ומדוע נכתב בסעיף 1 לייפוי הכוח מיום 8/11/12 "למכור... להחכיר לעו"ד שינפלד, עו"ד... ו/או לפקודתו ו/או אביבה וקנין..." עם מספר תעודת הזהות שלה, ולא הכחיש אפשרות כי בייפוי הכוח נותרה רובריקה ריקה למילוי בידי עו"ד שינפלד. אשר לאחיו יוסף, העיד כי הוא חי בגרוזיה ואינו דובר עברית, והוא עצמו עלה ארצה בשנת 73' מגרוזיה, חי בחולון, והיגר לקנדה בשנת 89'. בהמשך מסר כי הוא בן 70, מהנדס, בהיותו בארץ עבד בתעשייה האווירית במחקר ופיתוח, ואילו בקנדה עסק במכירות, וכי אין לו ניסיון בחוזים. לדבריו החל להגיע ארצה לאחר שנפטרו קרוביו, ואישר כי הגיע ארצה גם בשנת 12' (בין התאריכים 22/10/12-14/11/12), וגם בשנים 13', 14' (בין התאריכים 4/12/14- 18/12/14), וכן בשנת 15', אם כי הביקור בשנת 13' לא היה מתועד ביומנו (עמ' 39 לפרוט', ש' 5-עמ' 40, ש' 4; עמ' 41, ש' 6- עמ' 42, ש' 4; עמ' 43, ש' 17-20).

מיכאל העיד כי הסביר ליוסף עוד לפני שהם חתמו על ייפוי הכוח, שעו"ד שינפלד ביקש מהם רשות להראות את הדירה ולמכור אותה, וכי אמר להם שבלי היתר מהם לא יוכל לעשות כן. הוא דחה את טענת התביעה כי לא ידע למי התכוון עו"ד שינפלד למכור את הדירה, באומרו כי הם ידעו שהדירה תימכר לאלי אבני, אשר היה במשרדו של עו"ד שינפלד יחד עמם, והם ראו אותו שם; עו"ד שינפלד אמר להם שאבני לא רצה לקנות את הדירה ישירות, ולכן הוא (עו"ד שינפלד) יקנה אותה עבורו. (עמ' 39 לפרוט', ש' 28 - עמ' 40, ש' 24; עמ' 42, ש' 5-6). משנשאל מיכאל אם ראה את אבני בבית המשפט, השיב "בוודאי", וחזר ואמר כי מדובר באותו אבני שהעיד בבית המשפט באותו יום. זאת בניגוד לדבריו של אבני אשר הוזמן על ידי בית המשפט לבקשת הנתבעים, העיד לבקשתו לפני מיכאל אך לא בנוכחותו, והעיד כי ראה את מיכאל בפעם הראשונה בבית המשפט, דיבר עמו לראשונה כחצי שנה לפני עדותו, ומעולם לא ראה אותו ולא דיבר אתו לפני כן. למיכאל לא היה הסבר לדבריו אלה של אבני, או לעדותו של אבני כי הסכם אבני נחתם לכאורה בסוף שנת 13' ולא בשנת 12', כעולה גם מהסכם אבני עצמו (עמ' 40, ש' 12-13; עמ' 43, ש' 3 – 8; עדות אבני בעמ' 24 לפרוט', ש' 20- 33, עמ' 25, ש' 27- 28). לא למותר לציין כי משנשאל מיכאל אם אשתו של אלי אבני הייתה במשרד, השיב בשלילה, על אף שאבני דיבר ברבים כאשר תיאר את החתימה על ההסכם "הגענו", "חתמנו" "ראינו", ולא נשאל שאלות נוספות בנדון (עמ' 23 לפרוט', ש' 1-21).

ב. בהמשך, משהבין מיכאל כי יש קושי בדבריו, החל להסתייג מדבריו הקודמים לפיהם הסכם שינפלד וייפוי הכוח נחתמו בשנת 12', זאת בניגוד לתאריך המופיע בייפוי הכוח, ולדבריו שלו כי הגיע ארצה במלאת שנה לפטירתו של אחיו. משנשאל אם יתכן שהטעו אותו לגבי אבני וזהותו, השיב כי עת ראה את אבני אצל עו"ד שינפלד היה עם זקן, וביום מתן העדות היה מגולח לגמרי, וציין כי לא הכיר אותו לפני כן.

משנשאל מי אמר לו מיהו אבני, השיב "אלי, המתווך", בהוסיפו כי המסמך שניתן למתווך נחתם ביום בו נחתמו ייפוי הכוח והסכם שינפלד, אך סמוך לאחר מכן העיד כי גם את המתווך אלון לא הכיר לפני עסקה זו. בהמשך אמר, לראשונה, כי ידע שיש טעות בתאריך ההסכם, אך לא מסר מה התאריך הנכון לדעתו בו נחתמו המסמכים האמורים (עמ' 44 לפרוט', ש' 13 – 27; עמ' 45, ש' 1-10; עמ' 52, ש' 34- עמ' 53, ש 2).

ג. משנשאל מיכאל אם ידע שבחשבון נאמנות אצל עו"ד שינפלד מצוי סכום של 430,000 ₪, השיב כי לא ידע זאת, אך עו"ד שינפלד אמר לו "שמר אבני הביא שיק" והוא לא זקוק למשכנתא, אך אישר כי לא ראה את השיק (עמ' 40, ש' 34 - עמ' 41, ש' 5). לשאלה אם היה מודע לאמור בהסכם שינפלד השיב, כי לא קרא אותו בשלמותו לפני שחתם, אלא לאחר מכן, מפני שהוא קורא לאט, לשאלה אם ידע שעו"ד שינפלד הוא גם קונה וגם נאמן, הסביר כי אינו מבין במונחים משפטיים, אך אמר "למען האמת אני מבין שהוא בן אדם מהימן" (עמ' 43, ש' 14- 29). משנשאל מיכאל עבור מי לדעתו החזיק עו"ד שינפלד בסך של 430,000 ₪, השיב "עבורו, אני לא יודע עבור מי"; משנשאל מיכאל אם הכיר את עו"ד שינפלד לפני כן, השיב בשלילה, ולשאלה כיצד הגיע אליו, השיב "המתווך הביא אותי אליו ואמר עליו כל כך הרבה דברים טובים שלא היה לי שום מושג שאמצא פה היום ושבכלל אגיע לשיגעון הזה", באמרו כי שמע שעו"ד שינפלד מוכר ומכובד, תוך פירוט הדברים היפים שנאמרו אודותיו; בהמשך אמר "האמנתי למתווך שהוא לוקח אותי לבן אדם מכובד", כי האמין לעו"ד שינפלד, בטח בו, ולא ידע שהוא "יכול לעשות רמאות ולמכור למישהו אחר כשאני בכלל לא ידעתי את זה" (עמ' 44, ש' 3- 1; עמ' 51, ש' 1- 20).

משנאמר לו כי נתן לעו"ד שינפלד יד חופשית משך שנתיים וארבעה חודשים, וכי מצדו ניתן היה למכור את הדירה לאחר, ובלבד שיקבל את הסכום המגיע לו, השיב כי כלל לא חשב על הדבר, מפני שסבר שיש לו קונה, ובאשר לעו"ד שינפלד אמר: "לא מה שהוא רוצה. רציתי שתהיה לו אפשרות לבצע את הפעולות הדרושות לסיים את העסקה הזו... נאמר לי שבכדי שהוא יסיים את העסקה הזו, אני חייב לתת לו ייפוי כוח, או שאני צריך להישאר פה כי הוא לא יכול לעשות את הפעולות כדי לסיים את העסקה הזו בלעדיי", ולא נתן הסבר לכך שלא הגביל את העסקה לאבני, באמרו כי אינו בקיא בדבר (עמ' 51, ש' 21- עמ' 52, ש' 2).

מיכאל לא ידע להסביר את ההיגיון בהתנהלותו, לשיטתו - שעה שהופנה לדבריו על ידי מתווך, שאותו לא הכיר, לעו"ד אותו לא הכיר, נתן לו ייפוי כוח בלתי חוזר וחתם עמו על הסכם, לפיו כל תמורת הדירה תשולם באותו מעמד על ידי אדם שאינו מכיר ואשר אינו רשום כקונה, ותישאר בידי אותו עורך דין כנאמן, עד להוצאתו של צו הירושה - והשיב "אולי טעיתי" (עמ' 45, ש' 11-29). יתר על כן, מיכאל גם לא ידע לתת הסבר לכך שבניגוד לדבריו, בהסכם אבני כתוב במפורש שחלק מהתמורה ימומן באמצעות משכנתא, ואמר כי לא ידע גם על שיפוץ הדירה, וקיבל הלם כאשר אחיו הגיע כדי לקחת שוברים לתשלום, ואמר לו "שהדירה נראית אחרת לגמרי" מאז ראו אותה לראשונה. הוא התקשר למתווך ושאל אותו מה קרה שם (עמ' 45, ש' 30- עמ' 4, ש' 11).

גרסה זו לפיה יוסף התפלא לראות את הדירה "אחרת לגמרי", מלמדת כי המוכרים אכן ראו את הדירה וחתמו על הסכם שינפלד בשנת 12', כנטען על ידי מיכאל מלכתחילה, ולא בשנת 13', מפני שהדירה שופצה על ידי אבני לקראת סוף שנת 13', משהאמין אבני שעו"ד שינפלד יסדיר את עניין צו הירושה אחר המנוחה בתוך המועד שנקבע.

35. הפעולות שנעשו לצורך הוצאתו של צו הירושה אחר המנוחה – האם הסכימו יורשי המנוחה למכור את הדירה ובאילו תנאים?

א. מיכאל הסביר את הקושי בהחתמה חוזרת של חלק מהיורשים על תצהירי הסתלקות מירושת המנוחה, באומרו כי הם חתמו בעבר, אך סירבו לשתף פעולה פעם נוספת, ולאחר הסתבכותו של עו"ד שינפלד לא פנה אליהם שוב (עמ' 42, ש' 23-28).

לדברי מיכאל מלתחילה, לצורך הוצאה של צו ירושה פנה אל אחותה של המנוחה הקרויה למרה, וביקש שישתפו עמו פעולה כדי לקדם את העניין, לא ידע להסביר מדוע היה יוסי שמיר המבקש בכל הבקשות להוצאת צווי ירושה, באמצעות עו"ד צור, ושיער כי הסיבה לכך הייתה שהוא עצמו התגורר בחו"ל. משנשאל מדוע סברו הוא ואחיו יוסף כי הם זכאים לרשת את הדירה בכללותה, מסר כי הם התכוונו לתת "חלק", "שליש", ליורשים האחרים, אך לא ידע בדיוק כמה, וכי הרעיון לעשות כן הגיע מעו"ד פלטנר, אשר הסביר להם כי דרך זו תהיה יעילה יותר. בהמשך סיפר כיצד התקדמו העניינים עם היורשים האחרים, וכיצד אמרה לו "אחותה של המנוחה, למרה", שאם יגדיל את תמורת הדירה אולי הם יסכימו. לדבריו, התקשר לעו"ד שינפלד ואמר לו שיעלה את סכום התמורה כדי לזרז את העניין. משנאמר לו כי על פי המסמכים, מי שטיפלה בעניין מולו ומול עו"ד שינפלד הייתה עו"ד צור, השיב כי טיפל בדבר מול שניהם, וכי אינו זוכר בדיוק, "אבל הייתי מדבר עם כולם". לדבריו, כאשר התקשר לעו"ד שינפלד לגבי התנאי המתלה, השיב לו האחרון "אם אתה רוצה נחכה עוד קצת", ואז ביקש להגדיל את התמורה. לשאלה "לאיזה צורך היה ההסכם המותנה מותנה בהוצאת צו ירושה", השיב מיכאל "כי בלי צו הירושה אני ואחי לא יכולנו להיות בעלי הדירה". משנשאל כמה זמן "נתן לעסקה", השיב "כל עוד לא מזרזים אותי ואומרים שלא רוצים את העסקה, הייתי ממתין עד שראיתי שעו"ד שינפלד בחקירות" (עמ' 46, ש' 27- עמ' 49, ש' 19; עמ' 53, ש' 16- עמ' 53, ש' 27).

לאחר שהסתבר כי מיכאל אינו יודע מה חלקם של יורשי המנוחה לפי הדין והסתבך בתשובותיו, הודיעה ב"כ הנתבעים כי הכוונה הייתה לתת לכל אחד משבעה אחאי המנוחה (או יורשיהם) שליש מהתמורה של רבע הדירה, לאחר שיורשי המנוח ירשו 3/4 מהדירה (עמ' 53, ש' 28 – עמ' 54, ש' 19).

בהמשך מסר מיכאל כי אינו מה היה התאריך בו הבין כי נקלע למבוי סתום, הסביר כי חש ייסורי מצפון שכולם מחכים לחתימות של היורשים והוא לא הצליח לספק את מה שהיה צריך לספק, ובשנת 15' כבר ידע שעו"ד שינפלד נעצר; יחד עם זאת, משנשאל אם – בהעדר צו ירושה אחר המנוחה - היה מוכן להמתין עד שנת 17' לקיומה של עסקת אבני, השיב בשלילה, באמרו "לא, אני ידעתי שאבני יצא", והסביר כי בשנת 15', לאחר שנודע לו שעו"ד שינפלד הסתבך, הלך אל המתווך והלה עדכן אותו בדבר (עמ' 52, ש' 8- 33). משנשאל מיכאל אם מבחינתו "זה היה בסדר" שכל הכסף וכן ייפוי הכוח היו אצל עו"ד שינפלד, השיב: "לגבי הכסף אני לא יודע אם היה אצל עו"ד שינפלד. ידעתי שהחוזה לא יתקיים עד שלא יהיה צו ירושה אז לא היה לי מה לדאוג. בסך הכול הרצון היה למכור את הדירה... אני נתתי לו זכות למכור את הדירה... הייתה זכות למכור דירה במקומי" (עמ' 49, ש' 21- 29). דא עקא שמשנשאל אם הייתה לעו"ד שינפלד זכות לקבל את הכסף במקומו, השיב "לא", ולא ידע להסביר את הנוסח של ייפוי הכוח, לפיו כתוב שהמוכרים או מיופה הכוח שלהם קיבלו מצד ג' את התמורה המלאה עבור הדירה, ואמר שלא היה מדובר על כסף כל עוד היה החוזה מותנה; הוא לא ידע להתמודד עם לשון ההסכם וייפוי הכוח, לפיהם "דין תשלום לידי הנאמן כדין תשלום למוכרים", באומרו "עם קבלת צו ירושה", מבלי לתת הסבר לנוכחותו של אבני במקום לדבריו. משנדרש לכך, השיב "אבני פשוט הראה מוכנות, והראה שיש לו כסף, שיק", אך בהמשך משנשאל אם דיבר עם אבני לגבי מחיר הדירה, השיב "עם אבני במקום... את אבני לא הכרתי בכלל". (עמ' 49, ש' 21- עמ' 50, ש' 16).

גם בקשר למחיר הדירה, נתגלה קושי בגרסתו של מיכאל. בקשר לגרסתו לפיה דרש סכום נטו של 430,000 ₪, דהיינו לאחר ניכוי שכר טרחה למתווך אלון, לעו"ד שינפלד, מס שבח, ועוד, ונשאל מי ישלם סכומים אלה, השיב "מי שיקנה", והעיד כי נאמר לו שהוא פטור ממס שבח. בנשימה אחת העיד כי כאשר בירר מחירים של דירות דומות, אמרו לו השכנים כי 430,000 ₪ "זה מעל ומעבר", ולא נתן הסבר לסתירה בין הדברים (עמ' 50, ש' 21 – 36).

עסקת אבני

36. גרסתו של אלי אבני בבית המשפט

אבני העיד כאמור ללא תצהיר, ועדותו נשמעה לפני חקירתו הנגדית של מיכאל.

אבני העיד כי המתווך אלון הפנה אותו לדירה, שאותה רצה לרכוש לצורך השקעה, ובהמשך לעו"ד שינפלד, אותו לא הכיר, אשר ייצג גם אותו בהסכם אבני (עמ' 21 לפרוט', ש' 4- 17; עמ' 22, ש/ 35- 36).

לדברי אבני, בחודש נובמבר 13', לאחר החתימה על ההסכם והפקדת סך של 100,000 ₪ בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד, עשו הוא וזוגתו שיפוץ בדירה באמצעות בחור בשם שי כהן. "עשינו מטבח, ריצוף, חלונות, ריצפנו מקלחות, תקנו חלק מכבלי החשמל", וכן רכשו אהילים ודברים נוספים לקשט את הדירה. אבני העיד כי שילם סכום של 45,000 לצורך שיפוץ הדירה, ולא קיבל סכום זה חזרה לאחר ביטול ההסכם, על אף שביקש לקבלו, ועו"ד שינפלד אמר להם שיקבלו אותו חזרה מאוחר יותר (עמ' 21, ש' 18-19; עמ' 22, ש' 3- עמ' 23, ש' 10). משנשאל כיצד שיפץ דירה בטרם נכנס הסכם אבני לתוקף, השיב כי נאמר לו שיש עוד שניים שלושה אנשים שצריכים לחתום, ו"זה כבר הולך להיסגר", והודה כי למד לקח מהעניין (עמ' 24, ש' 7-19; עמ' 26, ש' 8-11).

כאמור לעיל, אבני דחה את גרסתו של מיכאל כי ראה אותו אצל עו"ד שינפלד, והעיד כי ראה אותו לראשונה בבית המשפט (עמ' 24, ש' 20- 33; עמ' 25, ש' 27-28). אבני העיד כי לא ראה את חוזה שינפלד, עו"ד שינפלד אמר לו שיש לו ייפוי כוח מהמוכרים, ומסר כי הוא וזוגתו חתמו על הסכם אבני לפני שהמוכרים חתמו עליו (עמ' 23, ש' 7-9; עמ' 25, ש' 24-25).

37. ייאמר כבר עתה כי כיום אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי במהלך נובמבר 13' או בסמוך לכך עברה הדירה שיפוץ מסוים, כי התובעת והנתבעים לא שילמו עבורו, ומכאן כי מדובר בשיפוץ שעשו אבני, כאמור על ידו.

עדות אבני לא נסתרה, פרט לסוגיה של מפגש עם מיכאל ביום בו נחתם ההסכם, אותו הכחיש אבני מכל וכל. ומיכאל בעצמו לא עמד על גרסתו לפי פגש את אבני אצל עו"ד שינפלד.

38. צמצום יריעת המחלוקת

א. לאחר שמיעת הראיות, צמצמו הנתבעים בסיכומיהם את יריעת המחלוקת באופן משמעותי, כאמור לעיל, במקדם את טיעוניהם על התנהלות התובעת והשלכותיה, כאמור לעיל.

אני רואה להניח לטובת הנתבעים, כי חזרתם מחלק ניכר מטיעוניהם והפלוגתות אותם ציינו בשלב קדם המשפט נובעת למצער חלקית מחוסר ידיעה, מאחר שעיקר הקשר של התובעת היה עם עו"ד שינפלד, אשר מעל באמונם של המוכרים, ואף גרם נזק ניכר לתובעת, משלא העביר את מס הרכישה ששילמה באמצעותו לרשויות המס, ולא העביר את כספי התמורה לנתבעים.

כיום, לאחר שהתובעת הצהירה, העידה והציגה ראיות בנדון, אין עוד חולק כי התובעת שילמה את מלוא התמורה המוסכמת בהסכם המכר שערכה עם עו"ד שינפלד, במועדים המפורטים על ידה, וכן את מס הרכישה.

ב. נוכח צמצום יריעת המחלוקת, כיום - בניגוד לגרסאות העבר ולטיעונים קודמים של הנתבעים - אין מחלוקת אמתית לגבי ההסכם שערך עו"ד שינפלד עם אבני, לאחר שאבני העיד כי התקשר בהסכם עמו בסוף שנת 13', הפקיד בידי שינפלד 100,000 ₪, ושילם עבור שיפוץ מסוים בדירה 45,000 ₪, אך לאחר שהסתבר לו כי ההסכם תלוי על כרעי תרנגולת, ביקש לבטלו, והסכום של 100,000 ₪ הוחזר לו ע"י עו"ד שינפלד. להוותו, דמי השיפוץ לא הוחזרו לו, אך הוא העדיף להקטין את נזקיו, והשלים עם ההפסד (ראו עדותו של אבני בעמודים 20-26, אשר לא נסתרה).

ג. על אף צמצום יריעת המחלוקת כאמור לעיל אני רואה לנתח את גרסאות הצדדים, מפני שהן משליכות בין השאר על בחינת התנהלותה של התובעת לכל אורך הדרך, מידת המודעות שלה להשתלשלות העניינים בקשר לדירה, שאלת תום הלב והמסקנות הנובעות מכך.

ניתוח הראיות

39. בבסיס הדברים עומדת העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי הגורם המרכזי בפרשה עגומה זו הוא עו"ד שינפלד, אשר זכה בזמנו לאמון מלא מכל הצדדים בתיק, לרבות אבני, ומעל באמונם.

עו"ד שינפלד לא מסר גרסה בתיק זה, משבחרו כל הצדדים להימנע מלזמן אותו לעדות בתיק, משיקוליהם.

בנסיבות העניין, נוכח החומרה בעבירות המרמה והגניבה בידי מורשה, בהן הורשע על פי הודאתו מעבר לעבירות האחרות בכתב האישום שהוגש נגדו ועל יסודו בו הורשע, לא זומן גם כעד מטעם בית המשפט.

40. ככלל, אני רואה להעדיף את עדותה של התובעת על פני עדותו של מיכאל, אשר לא היה בקיא בעובדות המתייחסות לעסקה בה היה מעורב בעצמו (בלשון המעטה), הגרסה שמסר לא התיישבה בחלקה עם ראיות שהוגשו לתיק, לרבות מסמכים שנשלחו על ידי ב"כ הנתבעים עצמה, וגרסתו נסתרה לחלוטין על ידי אבני. זאת, הן על יסוד התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותה של התובעת, והן לאחר בחינה של מכלול הראיות, כמפורט לעיל ולהלן.

א. מהימנה עליי גרסת התובעת כי סמכה על עו"ד שיינפלד באופן מוחלט, על אף שלא ייצג אותה בעסקה, נוכח היכרות קודמת ביניהם, ומשייצג אותה בעבר בשתי עסקאות. התובעת פירטה לבית המשפט את זכויותיו של עו"ד שיינפלד, והתייחסה למוניטין שבנה לעצמו, לשמו הטוב, היותו שופט בצבא ועוד.

דבריה אלה נתמכים גם בעדותו של מיכאל, אשר פירט את הדברים ששמע אודות עו"ד שיינפלד מפי המתווך אלון, וחזקה עליו כי בירר אודותיו גם במקורות נוספים. לא זו אף זו, מיכאל ויוסף לא היססו לתת לעו"ד שיינפלד ייפוי כוח בלתי חוזר רחב היקף, וכן הסמיכו אותו לגבות עבורם את כל תמורת הדירה. יתר על כן, מגרסתו של מיכאל ניתן להסיק - אף שמשהבין את משמעות דבריו ביקש להסתייג מהם – כי לא היסס להשאיר את תמורת הדירה במלואה בנאמנות בידיו של עו"ד שיינפלד משך תקופה ארוכה, ואלמלא נעצר האחרון, סביר להניח שפרק הזמן אף היה מתארך.

ב. אכן, התובעת היא עדה יחידה המעוניינת בתוצאות ההליך, אך גרסתה נתמכה – מעבר למסמכים המצויים בתיק המשטרה ולהודייתו של עו"ד שינפלד בגניבת הכספים שמסרה לו בסכום זהה לסכום שמסרה בתצהיריה ובעדותה - במסמכים שצירפה לתצהיריה, בחלק מגרסאותיהם של מיכאל ושל אבני, ולא נסתרה. גרסתה של התובעת לגבי השתלשלות העניינים עד לכריתתו של הסכם המכר ביחס לתמורת הדירה, דהיינו כי תחילה דובר על 430,000 ₪, לאחר מכן נדרשה לשלם 460,000 ₪, ובסופו של יום הסכימה לשלם 500,000 ₪, נתמכה למעשה גם בגרסתם של הנתבעים, ובמכתבה של עו"ד צור לעו"ד שינפלד מיום 26/8/13, וכן בגרסתו של אבני לגבי הסכום ששילם לצורך שיפוץ הדירה.

ג. גרסת התובעת כי שילמה תחילה 150,000 ₪ לעו"ד שינפלד בשני תשלומים לפני החתימה על הסכם המכר, נתמכת בכל המסמכים שצירפה לתצהיריה לרבות ההסכם.

ד. גרסת התובעת כי לא ידעה ולא הייתה אמורה לדעת על עסקת אבני, נתמכה בכך שעסקת אבני לא דווחה כלל.

ה. גרסתה כי הדירה שופצה "לפתע" לאחר ששילמה 150,000 ₪ לעו"ד שינפלד, נתמכה גם בגרסתו של אבני כי שיפץ את הדירה באמצעות שי כהן, אף שכל אחד מהם היה מודע למסכת עובדות שונה, משבחר עו"ד שינפלד – על פי הראיות שהוצגו בתיק זה – להתקשר במקביל עם התובעת ועם אבני בהסכמים למכר הדירה. בחודש אוגוסט 13' מסרה התובעת לשינפלד שיקים בסך כולל של 150,000 ₪ לפירעון, לאחר שהבטיח לה כי עם קבלתו של צו ירושה ייחתם עמה הסכם המכר, ואילו בסביבות חודש אוקטובר 13', התקשר שינפלד עם אבני בהסכם אבני, כאשר האחרון שילם לשי כהן 45,000 ₪ נוספים לצורך השיפוץ ביום 11/11/13. (אף שהסכם אבני אינו נושא תאריך, וכך גם ייפוי הכוח שנתנו אבני לשינפלד באותו מעמד, ניתן ללמוד מהעובדה שאבני הפקיד 100,000 ₪ בידי שינפלד במועד עריכתו של הסכם אבני וקיבל קבלה זמנית ביום 25/10/13, כי ההסכם נחתם באותו יום או סמוך לו).

יתר על כן, גרסתה של התובעת כי בעקבות השיפוץ נדרשה להוסיף על התמורה המוסכמת המקורית סכום של 40,000 ₪, מתחזקת בגרסתו של אבני לגבי סדר הגודל של מחיר השיפוץ – 45,000 ₪. לא זו אף זו, דברים אלה מלמדים כי הסך של 150,000 ₪ אותם הפקידה התובעת בידי עו"ד שינפלד כמקדמה עבור הדירה לא נזקפו על חשבון השיפוץ, אלא על חשבון התמורה עבורה.

ו. גרסת התובעת כי קיבלה חזקה בדירה ביום 11/5/14 נתמכה במסמכים שערכו המתווך אלון ועו"ד שינפלד באותו יום, וכן בגרסתו של מיכאל, לפיה מצא כי המנעולים הוחלפו.

ז. גרסתה של התובעת לפיה עו"ד שינפלד לא נתן לה את ההסכם מיד לאחר שנחתם, אלא החזיקו אצלו, נתמכת גם בסעיף 13 להסכם המכר, לפיו ההסכם יועבר לה רק אם לא יתקיים התנאי הקבוע בסעיף 13, דהיינו התנאי המתלה. דהיינו, יש בכך כדי לחזק את גרסת התובעת כי עו"ד שינפלד – אשר מלכתחילה הודיע לה כי אינו יכול להכין עבורה הסכם מכר עד אשר יתקבל צו ירושה לגבי הדירה – מסר לה כי צו הירושה שהיה הבסיס לקיומו של התנאי המתלה התקבל, ולכן ניתן להחתים אותה על הסכם מכר; זאת, כשהוא מראה לה מעטפה גדולה. יש לזכור כי התובעת סמכה על עו"ד שינפלד כשאמר לה שלא ניתן לכרות הסכם בהעדר צו ירושה, ולא הייתה לה כל סיבה לחשוב שהוא מטעה אותה כשאמר שצו זה נתקבל ומצוי בידו.

ח. גרסת התובעת כי פנתה לעו"ד צור מיוזמתה לאחר כריתתו של ההסכם ולאחר ששילמה את מלוא התמורה להסכם, שוחחה עמה ושמעה ממנו כי יש רק עוד שני יורשים שטרם חתמו, לא נסתרה, ואף נתמכה בראיות שהוגשו לתיק, לפיהן מרבית הנתבעים חתמו על תצהירי הסתלקות, ורק נתבעת 4 לא חתמה עליו.

לכן, התרשמתי כי יש ממש בגרסת התובעת גם בנושאים העומדים בניגוד להסכם בכתב, שעה שהוכחו בעליל בראיות חיצוניות גם בגרסת הנתבעים. עצם העובדה כי הנתבעים צמצמו את יריעת המחלוקת לאחר שמיעת הראיות, אינה פוגעת במהימנותה של התובעת בגרסתה המקורית, אלא מוסיפה עליה.

לפיכך, על אף שהתובעת היא עדה יחידה ומעוניינת בתוצאות ההליך, ולאחר שהזהרתי עצמי בנדון, אני רואה לבסס ממצאים עובדתיים על יסוד עדותה.

41. אני רואה לקבל את גרסתו של אבני ביחס להשתלשלות העניינים אותה תיאר בבית המשפט, כבסיס לקביעת ממצאים עובדתיים, משנתמכה בין השאר במסמכים אותם החזיקו הוא וזוגתו, ואף הומצאו על ידו בבית המשפט במהלך עדותו. הסכם אבני, החתום על ידו ועל ידי זוגתו, השיקים שלו אשר נפרעו, חשבוניות המס והקבלות - הנתמכים גם בגרסת התובעת כי הדירה שופצה לפתע לאחר שנתנה את המקדמה לעו"ד שינפלד - מלמדים כי גרסתו בדבר מועד עריכת ההסכם ונסיבותיו, שיפוץ הדירה וביטול ההסכם הן אמת. לא נעלמו מעיני הפרטים שנכתבו במזכר של איש המשטרה פרנקו לאחר שיחת הטלפון עם אבני בשנת 15', אך אני רואה לקבל את גרסתו של אבני, כי פרנקו טלפן אליו כאשר היה עם אנשים, וסביר להניח שלא זכר את הנתונים המדויקים. יש לזכור כי אבני לא היה צד מעוניין בהליך או במי מהצדדים. ההיפך הוא הנכון. הוא לא רצה להגיע לבית המשפט, ביקש לשכוח את הפרשה ולא צידד באיש מהצדדים.

מכל מקום, שני הצדדים לא חלקו בסיכומיהם על אמינות דבריו של אבני והנתבעים נמנעו מלהתייחס לדבריו. משכך, בכל הנוגע לענייננו, תתקבל גרסתו כמהימנה.

42. א. אשר לגרסתו של מיכאל, עד מעוניין בהליך, הוכח כי מיכאל למצער לא זכר עובדות בסיסיות בקשר למחלוקת בין הצדדים. תחילה אישר כי הסכם שינפלד, ייפוי הכוח וההרשאה שניתנה למתווך אלון נחתמו ביום 8/11/12, שנה לאחר פטירתו של אחיו, אז הגיע ארצה, ועל פי רישומיו שהה בארץ מיום 22/10/12 עד 14/11/12, דהיינו היה בארץ ביום חתימתו של הסכם שינפלד. דא עקא, שלאחר שהתברר לו כי הסכם אבני לא יכול היה להיחתם בשנת 12', ועל פי גרסתו של אבני, לא זו בלבד שההסכם נחתם בשנת 13', אלא שאף לא ראה מעולם את מיכאל, החל להתלבט, ציין כי על פי רישומיו לא היה בארץ בשנת 13' אך הוא משוכנע כי הגיע ארצה, וציין כי כל פשעו שאינו זוכר מתי נחתם הסכם שינפלד ומתי הגיע ארצה.

ב. גרסתו של מיכאל כי הסכם שינפלד נערך עבור אבני, אותו פגש במשרדו של עו"ד שינפלד, ועמו אף דיבר, לא זו בלבד שלא נתמכה בראיה כלשהי, בהיעדר אזכור של אבני במסמך כלשהו בשנת 12', אלא שהיא נסתרת לחלוטין על ידי אבני עצמו, אשר העיד כי הסכם אבני נחתם לקראת סוף שנת 13', כי מעולם לא ראה את מיכאל עד שהגיע לבית המשפט למתן עדות, דיבר עמו לראשונה כחצי שנה לפני כן כאשר מיכאל ביקש ממנו לתת תצהיר והוא סירב לעשות כן. לא זו אף זו, הוכח כי בני הזוג אבני התקשרו בהסכם אבני ואף חתמו עליו באוקטובר נובמבר 13', ואין כל תמיכה לדבריו של מיכאל כי אבני רצה להסתיר את רכישת הדירה. אשר לאי הדיווח על עסקת אבני, משהוכח כי עו"ד שינפלד לא פעל כדין בתקופה הרלוונטית, ממילא אין באי הדיווח כדי לפגוע באמינותו של אבני.

ועוד, בניגוד לתוכנו של הסכם אבני, לפיו חלק מתמורת הדירה ימומן בכספי המשכנתא, מסר מיכאל כי עו"ד שינפלד אמר לו שאבני ישלם את תמורת הדירה בשיק וכי אינו זקוק למשכנתא, וכיוצא בזה.

גם בנושאים אחרים לקתה עדותו של מיכאל בזיכרון סלקטיבי.

ג. בניגוד לאמור בהסכם שינפלד ובייפוי הכוח הבלתי חוזר, הצהיר מיכאל והעיד כי לשינפלד לא הייתה הרשאה למכור את הדירה אלא לאבני; בניגוד לאמור בהסכם שינפלד, העיד כי לשינפלד לא הייתה סמכות לקבל "ולו אגורה שחוקה אחת בשמנו"; בניגוד לאמור בהסכם שינפלד ולייפוי הכוח, הלין מיכאל על עצם הדיווח של עסקת התובעת לרשויות המס, בהעידו כי לא היה מקום להגישו, מפני שטפסי המש"ח לא נחתמו על ידו, כי לא נתן הרשאה לעו"ד שינפלד להחזיק כספים עבורו, וכיוצא בזה.

משהבין מיכאל כי גרסתו אינה מתיישבת עם ראיות אחרות, החל למסור כי ידע שיש טעות בתאריך של הסכם שינפלד, אך לא מסר תאריך חלופי בו נחתם ההסכם לדעתו.

ד. אשר לתנאי המתלה, בניגוד לגרסתו, לפיה הסכם שינפלד לא נכנס לתוקף בהעדר צו ירושה, משעומת מיכאל עם מכתבה של עו"ד צור לעו"ד שינפלד בחודש אוגוסט 13', ועם עצם העובדה כי המוכרים נתנו אורכות לקיומו של הסכם שינפלד לצורך מכר הדירה, אישר כי רצה לתת לעו"ד שינפלד אפשרות לבצע את הפעולות הדרושות לסיים את העסקה; הוא הסביר כי אמרו לו שללא ייפוי כוח לא יעשה הדבר, והעיד כי נתן לעו"ד שינפלד זכות למכור את הדירה במקומו, אך לא לקבל כספים במקומו.

גם בקשר לתנאי המתלה, מסר מיכאל גרסאות סותרות, משעמד באופן דווקני על קיומו, אך במקביל ציין מפורשות כי היה מוכן ו"נתן לעסקה" את כל הזמן שבעולם, בהעידו כי כל עוד לא זירזו אותו והודיעו לו כי מבטלים את העסקה, המתין לקבלתו של צו הירושה, וכי ההמתנה הסתיימה אך ורק כשראה שעו"ד שינפלד "בחקירות".

לא נעלמה מעיני האפשרות כי מיכאל, כמו גם התובעת, האמין בעו"ד שינפלד באופן מוחלט, אך מדובר במהנדס שעבד בישראל במחקר ופיתוח, ובקנדה עסק במכירות, דהיינו היה בעל ידע בסיסי בחוזים ובעסקים; יתר על כן, משעומת פעם אחר מפעם עם תוכן ההסכם וייפוי הכוח, אישר כי חתם על ההסכם כדי למכור את הדירה באמצעות עו"ד שינפלד, ונתן את ייפוי הכוח לעו"ד שינפלד על מנת שיוכל "לסיים" את העסקה. משכך, לא תשמע טענתו כי לא ידע על מה חתם, וכי לא ידע שעו"ד שינפלד מוסמך לקבל כספים עבורו.

אשר לאבני, לא מן הנמנע כי מאן דהוא הוצג בשם אבני בפני מיכאל. דא עקא שגם המתווך אלון היה נוכח במעמד החתימה על ההסכם, ואין כל הסבר לכך שלא זומן להעיד מטעם המוכרים על נוכחותו של אבני או צד ג' כלשהוא במקום בעת החתימה על הסכם שינפלד.

בנתונים אלה, נוכח ריבוי הסתירות בגרסתו של מיכאל, אינני רואה לקבוע ממצאים עובדתיים על בסיס גרסתו, ואלה יקבעו על סמך גרסתם של התובעת ושל אבני, והמסמכים שהוגשו לבית המשפט, לרבות מכתביה של ב"כ הנתבעים עו"ד צור.

הנתבעים האחרים, נתבעים 4-5, 7- 12, 14 -16 (נתבעים 3, 6 ו- 13 הם עיזבונות, כמצוין לעיל), לא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא הביאו כל ראיה מטעמם.

43. האם ייצגה עו"ד צור את כול הנתבעים כנטען על ידה בכתב ההגנה ובתחילת ההליך?

א. התובעת הגישה את תביעתה נגד 16 נתבעים (ביניהם 3 עיזבונות), ומכתב ההגנה, שהוגש ביום 11/10/15, ואשר כותרתו היא "כתב הגנה מטעם הנתבעים 1-16", נלמד כי עו"ד צור ייצגה את כל הנתבעים ללא יוצא מן הכלל, ואף ייצגה את עניינם מול התובעת. כך הובהר גם בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 2/3/16 כי היא מייצגת את כל הנתבעים, וכך נטען גם בסיכומי הנתבעים (ראו גם הודעתו של ב"כ התובעת מיום 29/7/18 סעיף 4).

דא עקא שאיש מהנתבעים פרט למיכאל, לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא מסר גרסה. הנתבעים האחרים בחרו להימנע מלהשתתף באופן פעיל בהליך, ולא מסרו גרסאות שונות או מנוגדות לאלה שנמסרו על ידי המוכרים.

"כלל ידוע הוא, כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה (הניתנת לסתירה) כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב, והסיבה לאי הבאתו היא החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. בכך ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה" (ראו: יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי, 2003) 1649-1659 והאסמכתאות שם). (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, סא(3) 18 (2006), מפי כב' הש' ארבל (להלן: ענין המגן; ראו גם ע"א 143/08 קרצמן נ' שרותי בריאות כללית (26/5/10), מפי כב' הש' עמית; ע"א 1278/15 עבאס נ' מועצה מקומית ג'ת (30/8/16), מפי כב' הש' שהם).

אשר להגדרת המונח "עד רלוונטי" ועל מי מוטל הנטל להזמנתו לעדות, נקבע:

"עד נחשב רלבנטי לגרסת בעל דין מקום בו קיימת ציפייה הגיונית ומתבקשת בנסיבות המקרה כי בעל הדין ישמיע את העד המסוים לשם גילוי האמת וחקר העובדות כפי שאותו בעל-דין טוען להן (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' ממתיהו, פ"ד מה (4) 651, 659 (1991))... במקרים מעין אלו, השאלה על מי מהצדדים מוטלת החובה להעיד את העד, וכנגזרת ממנה ההנחה כי אם היה מעיד הייתה עדותו תומכת בגרסת היריב, היא פועל יוצא של השאלה על מי מהצדדים רובץ נטל ההוכחה לצורך העניין שלשמו נדרשת העדות (קדמי, בעמ' 1652...ודוק: באומרנו נטל ההוכחה בהקשר זה כוונתנו לנטל הבאת הראיות. אי העדת עד רלבנטי אינה בהכרח מערערת את גרסת בעל הדין. אם מדובר בעד שעדותו חשובה לשני הצדדים, אולם בעל הדין שעליו נטל השכנוע הצליח, מבלי להעיד את העד הרלבנטי, להביא ראיות מספיקות אחרות על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות אל הצד השני, עשויה אי העדת העד לפעול לרעת בעל הדין השני שעליו נטל הבאת הראיות, על אף שאינו נושא בנטל השכנוע. על עניין זה עמד השופט קדמי, באומרו:

"... משעמד המשיב בחובת הראיה בהקשר זה, עבר אל המערערים נטל הבאת הראיות לעיון כפות המאזניים; וניתן היה לצפות כי המערערים יעידו את גרינהולץ מטעמם, כדי לתמוך בטענתם כי האשראי ניתן לגרינהולץ באורח פרטי וללא קשר אליהם. משבחרו המערערים שלא להעיד את גרינהולץ, השמיטו מידיהם ראיה חיונית ביותר לתמיכת גירסתם שלהם; ובמצב הדברים הקיים, אי העדתו של גרינהולץ אינה "סתם" פועלת לרעתם של המערערים, אלא מבטאת כשלון מצידם להשמטת הבסיס מתחת לגירסת המשיב". (ע"א 290/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין...". (ענין המגן הנ"ל).

לא נעלם מעיני כי מיכאל מסר גרסתו בשם כל הנתבעים, אך הוא נותר עד יחיד, על כל הכרוך בכך, במיוחד משהתברר כי גרסתו נסתרת בעניינים מסוימים על ידי ראיות חיצוניות שלא נסתרו, ונתמכת בפעולות שביצעו נתבעים אחרים דווקא בסוגיות הפועלות לחובתו .

ב. כאמור, המוכרים התקשרו בהסכם תיווך עם המתווך אלון, אשר קיבל את שכרו מהם באמצעות התובעת, על פי הוראתו של עו"ד שינפלד, בהסכם קיזוז ביניהם, כפי שהעידה התובעת וגרסתה לא נסתרה.

בהעדר ראיה אחרת, אני רואה להניח כי המוכרים הסכימו במפורש או מכללא לכך שהמתווך אלון ייתן את המפתח לדירה לעו"ד שינפלד, אשר מסרו לתובעת, לאחר שהתמורה ודמי התיווך שולמו במלואם, על פי המסמכים שהגישה התובעת לתיק, ולא נסתרו. אלמלא היו מודעים לכך, לא ברור מדוע בחרו שלא להזמין את המתווך אלון למתן עדות, אם לגבי המועד בו נחתם הסכם שינפלד, אשר בגינו היה אלון זכאי לדמי תיווך מהמוכרים, אם לגבי עסקת אבני, משאישר אבני כי המתווך אלון הפנה אותו לעו"ד שיינפלד בקשר לעסקה זו (עמ' 22 ש' 35-36), ואם על מנת לשאול אותו מדוע מסר לעו"ד שינפלד מפתח ביום 11/5/14, מבלי לשאול את מיכאל אם הוא רשאי לעשות כן. כך או כך, בהעדר ראיה אחרת, חזקה על המתווך אלון כי פעל על פי הרשאת המוכרים למסור לעו"ד שינפלד מפתח לדירה, כנגד תשלום מלוא התמורה לדירה לעו"ד שינפלד, אשר יחזיק את הכספים בנאמנות עבורם.

מכל מקום, הנתבעים או מי מהם לא נתנו כל הסבר לכך שלא הזמינו את המתווך אלון למתן עדות, על מנת להזים חזקות אלה, או את עדות התובעת או את עדותו של אבני, וחזקה עליהם כי לו סברו שיהיה בעדותו של אלון כדי לתמוך בגרסתם, היו עושים כן.

לא נעלם מעיני כי גם התובעת לא הזמינה את המתווך אלון להעיד מטעמה. יחד עם זאת, התובעת העידה כי היא לא קיבלה שירותי תיווך מאלון, אף שהתברר כי היו ביניהם קשרים עסקיים, משהיה שוכר של נכסיה. משכך, אין לצפות כי דווקא היא תזמן אותו לעדות מטעמה, כאשר אין חולק כי הוא לא היה מעורב בעסקת המכר, במהלכה רכשה את הדירה מעו"ד שינפלד כמיופה כוחם של המוכרים.

ג. לסיכום, משייצגה עו"ד צור את כל הנתבעים, ופרט למיכאל לא הביע איש מהאחרים עניין בהליך, לא הגיש תצהיר ולא התנגד לאמור, ניתן לצאת מתוך הנחה כי הנתבעים האחרים פרט לנתבעת 4, - אשר לא חתמה על תצהיר הסתלקות - אכן הסתלקו מחלקם בירושת המנוחה לטובת יורשי המנוח - המוכרים - כפי שציינו בתצהירי ההסתלקות, שלא התקבלו, מפני שנעשו לטובת העיזבון ולא לטובת המוכרים אישית.

44. קביעת העובדות

על יסוד הראיות שהובאו בפניי, ומשראיתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסתו של מיכאל, שנסתרה במסמכים שהוגשו, כמו גם בגרסתו של אבני, אני קובעת כי התובעת התקשרה בהסכם המכר לרכישת הדירה מהמוכרים באמצעות ייפוי כוח תקף שנתנו לעו"ד שינפלד, במועדים ובאופן המתואר על ידה בתצהיריה ובעדותה, שילמה את תמורתה במלואה כמפורט לעיל, קיבלה חזקה בדירה ביום 11/5/14, ומאז היא נוהגת בדירה מנהג בעלים.

עוד אני קובעת כי אבני התקשרו בהסכם אבני עם עו"ד שינפלד באוקטובר 13', וביטלו את ההסכם בתחילתה של שנת 14'. אבני שיפצו את הדירה, אך ויתרו על תביעה בקשר לכספים שהשקיעו לצורך זה.

המוכרים, אשר התקשרו עם עו"ד שינפלד בהסכם שינפלד בשנת 12', נתנו לו סמכויות רחבות, אם מכח הסכם שינפלד ואם על ידי ייפוי הכוח שנתנו לו באותו מעמד, למכור את הדירה, לקבל את תמורתה, להחזיק את הכספים במהימנות, לשלם כל תשלום שיידרש, ולהעביר להם סכום של 430,000 ₪ נטו. המוכרים לא פגשו את אבני, לא דיברו אתו, וכל הקשר בין מיכאל לבינו נוצר כחצי שנה לפני מתן עדותו בבית המשפט, אז התראו לראשונה.

בניגוד לאמור בהסכם, המוכרים משיקוליהם מעולם לא הודיעו לעו"ד שינפלד לקבוע כי הסכם המכר או הסכם כלשהוא שערך עם צד ג' לא נכנס לתוקף, וכי על עו"ד שינפלד להחזיר כספים לצד שלישי, אם שולמו לו או הופקדו בידיו.

דא עקא שחוזה שינפלד הוא חוזה על תנאי, והתנאי הקבוע בו לא התקיים.

45. האם בוטל הסכם שינפלד ביום 15/5/13 עקב העדרו של צו ירושה אחר המנוחה? - שינוי חוזה בהתנהגות

א. סעיף 4.5 להסכם שינפלד קובע כי "היה ולא יתקבל צו הירושה של המנוחה עד ליום 15/5/2012 [צ"ל 15/5/13], אזי הסכם זה יהיה בטל ומבוטל, התמורה תוחזר לקונים ולאף צד לא תהיה תביעה האחד כלפי משנהו".

חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: חוק החוזים), מגדיר "חוזה על תנאי" כדלהלן:

"27.(א) חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מפסיק).

(ב) חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רשיון על פי חיקוק, חזקה שקבלת ההסכמה או הרשיון הוא תנאי מתלה.

(ג) חוזה שהיה מותנה בתנאי מתלה, זכאי כל צד לסעדים לשם מניעת הפרתו, אף לפני שנתקיים התנאי....

בטלות החוזה או ההתנאה

29. היה חוזה מותנה והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק - מתבטלת ההתנאה".

ב. על אף שסעיף 4.5 הנ"ל נוסח כתנאי מפסיק, הרי שלפי מהותו ולפי הוראתו של סעיף 27 (ב) מדובר למעשה בחוזה הטעון בתנאי מתלה. משכך, היה על הסכם שינפלד להיות בטל ומבוטל החל מיום 15/5/13, וממועד זה היה עליו לעצור את הליך מכירתה של הדירה, לבטל את ההסכם עם הקונה הפוטנציאלי, ולהחזיר לו את התמורה ששולמה לידיו.

דא עקא שהתנהלותם של המוכרים ושל היורשים – אם ישירות כלפי עו"ד שינפלד ואם באמצעות עו"ד צור - מלמדת כי הצדדים שינו בהתנהגותם את תנאיו של ההסכם שנחתם ביניהם, כפי שיבחן להלן.

ג. הפסיקה הכירה בכך שהתנהגותם של צדדים בקיומו של חוזה ביניהם יכולה להביא לשינוי תנאיו, אם כי לא בנקל יוסק הרצון בשינוי הוראה חוזית, ויש צורך לשם כך בבסיס איתן, לא פחות מזה הנדרש לשם הסקת קיומו של חוזה בין הצדדים. (ראו ג. שלו, דיני חוזים - החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, תשס"ה, עמ' 221; כהן ופרידמן, חוזים, כרך ג',27; ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מז (2), 517, מפי כב' הש' מלץ). יפים לענייננו דברי כב' הנשיא שמגר בע"א ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4), 35:

"כאשר מדובר בשינוי חוזה כתוב על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, מן הדין שהתנהגות הצדדים לחוזה תשקף את גמירת הדעת לסטות מהוראות החוזה... תרגומה המעשי של הדרישה, כי כוונת הצדדים לסטות מהחוזה תבוטא בבירור ...יהיה - בחוזים מסוג זה - קיומו של דפוס התנהגות מתמשך, לו שותפים שני הצדדים. רק דפוס כזה, במובחן מהתנהגויות אקראיות אשר אין בינן חוט מקשר, יכול לבסס את המסקנה, כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה ביניהם, אם כי עצם קיומו של דפוס כזה איננו מעיד על התוכן הקונקרטי של הסטיה מן החוזה המקורי, אותו יש לקרוא לתוך החוזה בין הצדדים". (ראו גם ע"א 8427/12 יעקובסון נ' ויגדור ואח', (22/12/14), זילברטל).

בע"א 10489/09 א. נץ ניהול ואחזקות בע"מ נ' הרי אלוף (6/9/11); להלן: עניין א. נץ), קבע כב' הש' עמית כדלהלן:

"במקרה דנן, המשיבים לא פעלו משך כשלוש שנים ממועד ההפרה הנטענת, עד ליום 8.5.05, זמן קצר לפני הגשת התביעה לביטול ההסכם. משך כל אותו זמן, המערערת פעלה בידיעתו של עו"ד תור, שלוחם הנחזה, לאישור שינוי התב"ע תוך כוונה להוציא לפועל את ההסכם. ולא רק זאת, אלא שהמשיבים אף ביצעו את חלקם בחוזה ושילמו היטל השבחה, תוך שהם ממשיכים להתדיין עם המערערת לגבי דירת התמורה. יש בכל אלה כדי להצביע אם על שינוי החוזה בדרך של התנהגות, אם על וויתור של המשיבים על זכותם לבטל את החוזה ואם על כך שמדובר בהפרה לא יסודית המצריכה מתן ארכה. מכאן, שביטול החוזה במכתבם של המשיבים ללא מתן ארכה, היה ביטול שלא כדין".

ד. הוכח כי בניגוד לאמור בסעיף 4.5 להסכם שינפלד, המוכרים לא הגבילו בזמן את תוקפו של התנאי המתלה, ולא התכוונו לעשות כן. לגרסתו של מיכאל, הוא האמין כי הדירה נמכרה לאבני במקביל לחתימה על הסכם שינפלד, וכי אבני אף הפקיד כספים אצל עו"ד שינפלד, מיד לאחר החתימה על הסכם שינפלד, ללא קשר לצו ירושה אחרי המנוחה, שהיה אמור להינתן לטובת המוכרים על יסוד הסתלקותם של כל היורשים למעט הנתבעת 4 מזכויותיהם בעיזבונה. המוכרים נתנו למעשה לעו"ד שינפלד הרשות להמשיך במהלכים למכר הדירה, והסכימו להפקדת תמורתה "בידיו הנאמנות" עד להוצאתו של צו ירושה ורישום הדירה על שמם כחוכריה, אך גילו דעתם בזמן אמת כי הם מסכימים להארכת תוקפו של התנאי המתלה ואת תקופת שליחותו ונאמנותו של עו"ד שינפלד לפרק זמן בלתי מוגבל, למעשה.

המוכרים חתמו על הסכם שינפלד ומסרו לו ייפוי כוח בלתי חוזר בסוף שנת 12'. כאמור לעיל, לא ראיתי לקבל את גרסתו של מיכאל, כי המוכרים לא גילו ענין בשאלה אם תמורת הדירה הופקדה בידי עו"ד שינפלד והוא מחזיק בה בנאמנות, אם לאו. זאת, משהתרשמתי כי פני הדברים היו שונים.

לא זו אף זו, שלושה חודשים לאחר פקיעתו של הסכם שינפלד המקורי – ביום 16/5/13 – הועברה לעו"ד שינפלד דרישה של הנתבעים להעלות את תמורת הדירה ב - 30,000 ₪ נוספים, כתנאי להסתלקות של חלק מהנתבעים מירושת המנוחה. זאת, כנלמד ממכתבה של עו"ד צור לעו"ד שינפלד מיום 26/8/13, כאמור לעיל: "שוחחתי עם בן ג'י מיכאל. הוא שב אלי עם תשובת היורשים האחרים לפיה יהיו מוכנים לחתום על התצהירים באם שווי התמורה יעמוד ע"ס של 460,000 ₪. נא עמדת מרשיך. ככל שההצעה מקובלת, על מרשייך להפקיד את ההפרש בסך של 30,000 ₪ בידיך הנאמנות..." (נספח 17 לתצהיר התובעת ת/1; נ/2). כפי שנכתב לעיל, עו"ד שינפלד השיב לה מיד כי "ההצעה שנשלחה במייל מקובלת על מרשי", ביקש את התצהירים החתומים, על מנת להגישם לרשם לשם קבלת הצו, ואישר כי תמורת הדירה עומדת על 460,000 ₪. כעבור יומיים, ביום 28/8/13 שלח עו"ד שינפלד מייל לעו"ד צור לפיו "הופקד בידי הסכום של 30,000 ₪ כדרישתך. נא לקדם בדחיפות את קבלת צו הירושה...". (נ/2).

ועוד, ממכתבה של עו"ד צור מיום 26/8/13 - ביחס להסכמתם של יורשים נוספים לחתום על תצהירי הסתלקות מהירושה, בכפוף לכך שעו"ד שינפלד יקבל בנאמנות 30,000 ₪ נוספים בגין תמורת הדירה - ותשובתו מיום 28/8/13, כי הוא מחזיק בסכום הנ"ל, ניתן להבין כי המוכרים וגם עו"ד צור סברו שעו"ד שינפלד מחזיק בכל כספי התמורה באותו שלב, והניחו לדברים כפי שהם, תוך ציפייה לכך שגם שני היורשים הנוספים יחתמו על תצהירים ויסתלקו מהירושה.

התכתבות זו מחודש אוגוסט 13', למעלה משלושה חודשים לאחר שתוקפו של הסכם שינפלד פקע לכאורה (ביום 16/5/13), מלמדת על התעלמות מוחלטת מתוכנו של סעיף 4.5 להסכם שינפלד והשלכותיו, ולמעשה על ביטול התנאי המתלה כלשונו.

לולא הסכימו המוכרים לכך שעו"ד שינפלד יקבל ויחזיק בכל כספי התמורה משך תקופה ארוכה, מדוע המשיך מיכאל לפעול במרץ לקבלתו של צו הירושה, תוך שיתוף פעולה עם עו"ד שינפלד ועו"ד צור גם יחד, מדוע שלחה עו"ד צור הודעה זו, לה השיב עו"ד שינפלד בזריזות, כי הכספים בידיו (למרות שבפועל לא החזיק בכל הכספים), ומדוע לא דרשה ממנו להפקיד את הכספים בחשבון נאמנות שיהיה בבעלות שניהם?

ה. משהוכח כי המוכרים באמצעות מיכאל סברו והאמינו כי כספי התמורה עבור הדירה מצויים בידי עו"ד שינפלד מזה זמן רב, על אף שטרם הוצא צו ירושה אחר המנוחה, ואף על פי כן לא ביקשו לבטל את הסכם שינפלד, לא ביקשו להפעיל את התנאי המתלה, לבטל את ההסכם עם הקונה ולדאוג להחזרת התמורה למי ששילם אותה - גילו המוכרים דעתם כי אינם עומדים על קיום דווקני של הוראותיו של הסכם שינפלד, וניתן לראותם כמי שביטלו את ההתנאה בסעיף 4.5 ואישרו בדיעבד את פעולתו של עו"ד שינפלד, שהיה שלוחם ונאמנם, מעבר להיותו "קונה" של הדירה.

וכפי שהעיד מיכאל כאמור לעיל: "רציתי שתהיה לו [לעו"ד שינפלד] אפשרות לבצע את הפעולות הדרושות לסיים את העסקה הזו..." (עמ' 51 לפרוט').

לא זו אף זו, משנשאל מיכאל בחקירתו הנגדית ביולי 17', "כמה זמן המתנת עוד?", לאחר שראה שצו הירושה טרם ניתן, השיב "כל עוד לא מזרזים אותי ואומרים שלא רוצים את העסקה, הייתי ממתין עד שראיתי שעו"ד שינפלד בחקירות" (עמ' 49, ש' 15-16).

מכאן, כי המוכרים לא התכוונו לבטל את ההסכם כאשר התנאי המתלה לא התקיים במועד שנקבע ובכלל, מבחינתם הוארך תוקפו של הסכם שינפלד ללא גבול, ואלמלא התברר למיכאל שעו"ד שינפלד סרח, לא היה מגבילו כלל.

ו. יתר על כן, מדבריו של מיכאל בחקירתו הנגדית "כל עוד לא מזרזים אותי ואומרים שלא רוצים את העסקה", ניתן להבין כי הוא לא היה מבטל את העסקה [מכר הדירה] מרצונו. שהרי כל תכליתו של צו הירושה הייתה לאפשר העברת הדירה ורישום הדירה על שם הקונה בשלמותה. דהיינו, מבחינת מיכאל

הסכם שינפלד המשיך להתקיים כל עוד לא נאמר אחרת על ידי זולתו. גרסה זו מתיישבת גם עם דברי התובעת לפיהם שוחחה עם עו"ד צור חודשים מספר לאחר שחתמה על ההסכם, וכי האחרונה אמרה לה להתאזר בסבלנות, מפני שיש עוד שני יורשים שטרם חתמו; לא זו בלבד שגרסה זו לא נסתרה, היא אף נתמכת אף בכך שכל היורשים חתמו על תצהירי הסתלקות, למעט נתבעת 4, וחלקם חתם אף פעמיים, נוכח העובדה שתצהירי ההסתלקות המקוריים לא עמדו בדרישות הדין. מכאן, כי המוכרים ויתר הנתבעים פעלו למעשה להשלמת העסקה, תוך התעלמות ממגבלות הזמן שיצר סעיף 4.5.

העולה מכל האמור לעיל, כי המוכרים ביטלו בהתנהגותם בזמן אמת את עצם קיומו של התנאי המתלה לכניסת ההסכם לתוקפו, והסכם שינפלד נותר על כנו.

מה הייתה מערכת היחסים בין עו"ד שינפלד לבין המוכרים? האם ייצג עו"ד שינפלד את שני הצדדים בהסכם המכר ובעסקה עם התובעת?

46. התובעת טענה כי עו"ד שינפלד היה נאמנם של המוכרים לכל דבר וענין, מעבר לכך שייצג אותם בהסכם המכר והיה שלוח שלהם מולה ומול גורמים אחרים; הנתבעים מצדם עמדו על כך שהיה שלוחם בלבד.

אקדים ואומר כי שוכנעתי שעו"ד שינפלד ייצג את המוכרים בלבד, והיה נאמנם, מכוח הסכם שינפלד וייפוי הכוח שנתנו לו. הסכם המכר יצר נאמנות נוספות, באה להבטיח את האינטרסים של שני הצדדים להסכם.

47. המתווה הנורמטיבי

המחלוקת הנדונה עוסקת הן בשליחות והן בנאמנות, ומשכך יובאו להלן הסעיפים הרלוונטיים לענייננו:

סעיף 1 לחוק השליחות, תשכ"ה- 1965 (להלן: חוק השליחות) קובע:

"(א) שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי. (ב) כל פעולה משפטית יכולה לשמש נושא לשליחות, חוץ מפעולה שלפי מהותה או על פי דין יש לבצעה אישית".

סעיף 2 לחוק השליחות קובע:

"שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח".

סעיף 3 לחוק השליחות קובע:

"(א) השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם...".

סעיף 1 לחוק הנאמנות, התשל"ט - 1979 (להלן: חוק הנאמנות) קובע:

"נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול לטובת נהנה או למטרה אחרת".

סעיף 2 לחוק הנאמנות קובע:

"נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש".

סעיף 14 לחוק הנאמנות קובע:

" פעולה שנעשתה בהפרת חובת הנאמנות והצד השלישי ידע או היה עליו לדעת על ההפרה, או שנעשתה ללא תמורה, רשאי בית המשפט לבטלה ועל הצד השלישי יחולו אחריות וחובות כשל נאמן; ידיעה על קיום הנאמנות, אין בה בלבד משום ידיעה על הפרת חובת הנאמנות".

על אופן הסדרתה של השליחות, הגבול בין שליחות ונאמנות, והאפשרות לשילוב ביניהם, עמד בית המשפט העליון בע"א 9225/01 זיימן נ' קומרן, פ"ד סב(1), 260, מפי כב' הש' פרוקצ'יה, (להלן: ענין זיידן) כדלהלן:

"צורות משפטיות שונות במשפט הפרטי המסדירות פעולת אדם למען זולתו כגון שליחות, נאמנות ושמירה, אוצלות על אופי והיקף אחריותו של הפועל, ועל התרופות הניתנות על הפרת אחריות זו. הדפוס המשפטי החל על פעולת אדם למען זולתו עשוי להתגבש על בסיס הסדר מוסכם בין הצדדים. השליחות מוקנית, אמנם, בפעולה חד צדדית בהרשאה מאת השולח לשלוח ...אולם ברוב המקרים כח הייצוג מעוגן בחוזה בין השולח לשלוח... הנאמנות על-פי חוק הנאמנות, נוצרת, בין היתר, על-פי חוזה עם הנאמן... כל אחד ממוסדות משפטיים אלה מתאפיין בכללי אחריות משלו, הנגזרים מאופיו ומתכליותיו.

עשוי להיות כי הסכם בין צדדים המקנה לאחד כח משפטי לבצע פעולות משפטיות לטובת האחר, ישלב בתוכו מאפיינים שונים ממוסדות משפטיים שונים. כך, עשוי להיות כי הסדר בין הצדדים יבסס יחס משפטי שאינו נאמנות טהורה או שליחות טהורה, אלא שילוב ביניהם.... ההסדר החוזי שבפנינו בו הוסמך המשיב לפעול במסגרת נאמנות בנכסיה של המערערת, משלב בתוכו יסודות של נאמנות ושליחות כאחד...".

ראו גם דבריו של כב' הש' מזוז ברע"א 572/16 לוי נ' ב.ג. גליקמן נכסים ובניין בע"מ (5/6/16), כדלהלן:

"... כנלמד מע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ''ד מח(1) 801 (1994), הנאמן, בשונה משליח, אינו נציגו של השולח, אלא דמות עצמאית הפועלת ומנהלת את הנכס כמנהג בעלים (ובפיקוחו של הנהנה) ויש לו יכולת להפעיל שיקול דעת, תוך קיום חובת הנאמנות שלו. כן נקבע, בהסתמך על ע"א 9228/01 זימן נ' קומרן, פ''ד סב(1) 260 (2006), כי הגם שנאמנות הינה מתוחמת למטרות מסוימות, הרי שכוחו של הנאמן לפעול בתחומן אינו מוגבל, ועליו לקדם את ענייני הנאמנות בדרך המועילה ביותר".

על התוקף שניתן למעשים ופעולות שבצע נאמן בנכס, אפילו ביצעם תוך חריגה מסמכות שניתנה לו או מתנאי נאמנות, שעה שהצד השלישי לא ידע ולא היה צריך לדעת שמדובר בפעולה אשר נעשתה תוך הפרה של חובת נאמנות, ראו ענין וואלס הנ"ל:

"פעולה שביצע נאמן בנכס - גם אם נעשתה תוך חריגה מתנאי הנאמנות או תוך חריגה מסמכותו כנאמן - היא בת תוקף (ראה י' ויסמן, "אבני נגף בחוק הנאמנות" עיוני משפט ז (תשל"ט-תש"ם) 282, 296)...

תוצאה זו מתחייבת מהנחות היסוד של הנאמנות. כך, העיקרון בדבר עצמאות הנאמן, המחייב להכיר בעסקאות שזה עושה כתקפות - הן מבחינתו והן מבחינת ההסתמכות של צד שלישי. כך גם המבנה של מוסד הנאמנות, שעל פיו גבולות כוחו ושיקול-דעתו הרחבים של הנאמן נשמרים לא על-ידי הגבלת סמכותו, כי אם על-ידי הענקת סעדים לנהנה כנגד הנאמן. הפרת חובות הנאמנות, כאשר מדובר בצד ג' שרכש את הנכס בתמורה ובתום-לב, צריך שתיפתר במישור שבין הנאמן לנהנה ולא במישור שבין הנהנה לצד ג'". (ההדגשות אינן במקור –ד.ס.).

מקום בו הצד השלישי לא ידע ולא היה צריך לדעת כי הנאמן חרג מהסמכות והנאמנות שניתנה לו, הסיכון רובץ לפתחו של השולח ויוצר הנאמנות.

מן הכלל אל הפרט – האם היה עו"ד שינפלד שלוחם בלבד של המוכרים או גם נאמנם?

48. בחינת לשונם של הסכם שינפלד וייפוי הכוח מלמדת שעו"ד שינפלד ייצג את המוכרים וגם הוסמך לשמש כנאמנם.

א. עיון במבוא להסכם שינפלד מלמד כי עו"ד שינפלד הוגדר במפורש על ידי הצדדים בנוסף ל"הקונים" או "הקונה" גם כ"הנאמן".

בסעיף 4.2 נכתב כי "התמורה תשולם למוכרים ע"י הפקדת הסכום הנ"ל במעמד חתימת הסכם זה בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד (להלן: הנאמן), אשר יעבירו לידי המוכרים, בניכוי הסכום המפורט בסעיף 4.3 להלן, עם קבלת צווי ירושה של המנוחים ולפיהם המוכרים הינם יורשיהם הבלעדיים של המנוחים, ודין תשלום לידי הנאמן... כדין תשלום לידי המוכרים".

סעיף 4.3 להסכם קובע כי מתוך תמורת הדירה "יושאר בידיו הנאמנות של הנאמן סכום של 50,000 ₪, אשר יהווה בין היתר בטוחה לביצועם של כל התשלומים מכל מין וסוג שהוא..."

סעיף 6.1 קובע כי "במעמד החתימה על הסכם זה, יחתמו המוכרים על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת עו"הד ש. שינפלד לצורך ביצוע הוראות הסכם זה ... ייפוי הכוח יימסר לידי עו"ד שינפלד במעמד החתימה על ההסכם".

המוכרים חתמו על ייפוי כוח בלתי חוזר, לפיו מינו את עו"ד שינפלד להיות בא כוחם החוקי, ולבצע בשמם ובמקומם פעולות שונות שפורטו בייפוי הכוח, ובין היתר למכור, להעביר, להשכיר, להחכיר לעו"ד שינפלד עצמו "כנאמן ו/או לפקודתו ו/או _____ להלן "צד ג'", את "הרכוש הנ"ל" (הדירה – ד.ס.), באופן ובתנאים כפי שימצא לנכון. כך גם הסמיכו אותו "לקבל בשמנו ובמקומנו את הרכוש הנ"ל בדרך של מכר, עם וללא תמורה, חכירה, השכרה או בכל דרך אחרת, ולחתום לשם כך בשמנו ובמקומנו על כל המבקשות השטרות והמסמכים הדרושים לשם כך", ועוד.

עוד צוין בייפוי הכוח כי "היות שהוא נוגע לטובת צד ג' הנ"ל, שממנו קיבלתי/נו את התמורה המלאה עבור הרכוש הנ"ל ושזכויותיו עומדים ותלויים בייפוי כוח זה הוא יהיה בלתי חוזר, לא תהיה לי/לנו זכות לבטל או לשנותו וכוחו יהיה יפה גם לאחר פטירתי/נו והוא יחייב גם את יורשי/נו...".

המוכרים אף הסמיכו את עו"ד שינפלד לשלם עבורם ובמקומם את כל התשלומים, ההוצאות, ההיטלים והמסים החלים עליהם, מתוך כספים שלא יועברו אליהם, אלא יישארו אצלו בפיקדון, כאמור בהסכם ובייפוי הכוח שנתנו לו (ראו סעיפים 4.2, 4.3, 4.4 להסכם שינפלד וייפוי הכוח, נספח 15 לת/1).

ב. גרסתו של מיכאל כי לא הסמיך את עו"ד שינפלד לקבל כספים עבור המוכרים כנאמן, נסתרת מניה וביה בתוכן המסמכים עליהם חתם, ולא ניתן שלא להתרשם כי נאמרו לצורך ההליך בלבד.

לא זו אף זו, מיכאל יוצג על ידי עו"ד צור בכל הקשור להוצאתם של צווי ירושה, ואף העביר באמצעותה הודעה לעו"ד שינפלד, ביום 26/8/13, כי היורשים האחרים דורשים להגדיל את תמורת הדירה מ- 430,000 ₪ נטו כמוסכם בהסכם שינפלד ל- 460,000 ₪, על מנת להסתלק מהירושה. עו"ד צור הודיעה לעו"ד שינפלד כי אם הצעה זו מקובלת על מרשיו, עליהם להפקיד בידיו הנאמנות את ההפרש בסך 30,000 ₪, והוא אכן הודיעה ביום 28/8/13, דהיינו יומיים לאחר מכן כי הסכום הופקד בידיו. דהיינו, לא זו בלבד שעו"ד צור והמוכרים הסכימו כי עו"ד שינפלד יגבה כספים עבור המוכרים, הם אף ביקשו שהכספים יהיו מופקדים בידיו לצרכיהם. למען הסר ספק, לא נעלם מעיני כי באותו שלב לא החזיק עו"ד שינפלד אלא בשני שיקים של התובעת בסך כולל של 150,000 ₪, ולא במלוא תמורת הדירה, כי באותו שלב טרם נחתם הסכם כלשהוא למכר הדירה, וכי התובעת לא הייתה לכאורה מרשתו של עו"ד שינפלד, אך המוכרים סברו, כנראה, על יסוד מצג כלשהוא של עו"ד שינפלד, כי כך היו פני הדברים, והסכימו להם.

"האישור בדיעבד, בדומה להרשאה מלכתחילה, יכול להיעשות במפורש או מכללא, במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה, על פי אמירה, הודעה או כל התנהגות אחרת". (א' ברק חוק השליחות, (כרך א), בעמ' 783; סעיף 6 (א) לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965; ראו גם 286/88 מושקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, (31/12/88), מפי כב' הש' אלוני).

לפיכך, משנסתרה גרסתו של מיכאל בדבר מערכת היחסים בין המוכרים לעו"ד שינפלד, משבחרו המוכרים או מי מהנתבעים האחרים שלא לשלוח הודעת צד שלישי לעו"ד שינפלד, ואף נמנעו מהזמנתו כעד במשפט, יקבעו הממצאים לגבי מערכת היחסים ביניהם והמצג שנוצר כלפי התובעת על יסוד גרסת התובעת והראיות החיצוניות שהוגשו לבית המשפט.

ג. בנתונים אלה הוכח, כי מעבר לכך שעו"ד שינפלד קיבל את רשותם של המוכרים למכור את הדירה, בהתקיים התנאי המתלה ולייצגם בכל עסקת מכר כאמור כשלוחם, הוא אף היה נאמנם של המוכרים, והיה רשאי לגבות כספים עבורם ולהחזיקם בנאמנות, לשלם מתוכם תשלומים שונים, ולקבל החלטות בקשר לדירה, כמפורט בייפוי הכוח.

לא זו אף זו, מעבר לכך שהמוכרים מכרו לכאורה את הדירה לעו"ד שינפלד כקונה וכנאמן, הם אף נתנו לו ייפוי כוח בלתי חוזר, תוך התייחסות מפורשת בייפוי הכוח לכך שהוא יעמוד בתוקפו גם לאחר פטירתם, חו"ח. דהיינו, בוצעה ביניהם עסקה הטעונה דיווח לרשויות המס.

האם ייצג עו"ד שינפלד גם את התובעת בעסקה זו?

49. סוגיה זו נבחנת על פי הראיות שהובאו בפני בית המשפט, ונלמד הן מעדותה של התובעת, הן מלשונו של הסכם המכר ומסמכים אחרים, ותוך התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים. זאת, בין השאר, משבחרו הצדדים שלא לזמן את עו"ד שינפלד ואת המתווך, כאמור לעיל.

א. התובעת העידה כי לא שילמה לעו"ד שינפלד שכר טרחה כלל. "הוא כאילו המייצג שלהם. לא שלי. שילמתי 500,000 ₪ וזהו. הוא אמר לי "אני הנאמן. תראי ייפוי כוח". הראה לי ייפוי כוח, הראה לי שטר מכר, הראה לי את השם שלו, אמר לי "זו כאילו הדירה שלי. אני הנאמן של הבית הזה" (עמ' 32, ש' 23-26).

אני רואה לקבל את גרסת התובעת היא לא הייתה מיוצגת על ידי עו"ד שיינפלד, בהיותה מהימנה עליי. מעבר להתרשמותי הבלתי אמצעית מעדותה של התובעת בנדון, גרסתה בכל הנוגע לעסקה נשוא תיק זה נתמכה בראיות חיצוניות, ובעקיפין גם בגרסאות של אבני ומיכאל עצמו. משכך, אני רואה לקבלה גם בסוגיה זו.

גרסתה של התובעת כי עו"ד שינפלד לא ייצג אותה, וכי לא שילמה לו שכר טרחה, נתמכת גם בהיעדר מסמכים כלשהם בתיקו של עו"ד שינפלד בדבר קבלה על תשלום שכר טרחה. לא מן הנמנע כי עו"ד שינפלד החתים את התובעת על ייפוי כוח בלתי חוזר לצורך ביצוע פעולות בדירה, אך ייפוי כוח לייצוגה לא נמצא. אין גם ראיה כי התובעת שילמה שכר טרחה לעו"ד שיינפלד, ולו עשתה כן, סביר להניח כי הייתה בנמצא קבלה או חשבונית בנדון, אשר הנתבעים היו מגישים לתיק בית המשפט, כפי שהיה בעסקת אבני, משהוכח כי עו"ד שינפלד הוציא קבלות וחשבוניות על הסכומים שקיבל.

ב. יש לזכור כי ההסכם הוכן ונערך על ידי עו"ד שינפלד, אשר היה בא כוחם ונאמנם של המוכרים על פי הסכם שינפלד וייפוי הכוח, לאחר שהאחרון שלח את התובעת לראות את הדירה נשוא תיק זה, ולאחר שהתובעת כבר שילמה לו 150,000 ₪. ועוד, ברישא להסכם כתוב במפורש כי המוכרים פועלים באמצעות עו"ד שינפלד על פי ייפוי כוח בלתי חוזר, ואין כל התייחסות בהסכם לכך שהאחרון מייצג גם את התובעת.

ג. גם לגופו של דבר, בחינת ההסכם מלמדת כי אין הגנה מספקת על זכויותיה של התובעת. בהסכם נכתב כי הדירה נקייה מכל זכות לצד שלישי, כאשר בנסח הרישום רשומה משכנתא, אשר לא סולקה עד לעריכתו של הסכם המכר, מבלי שתשומת לבה של התובעת הופנתה לכך. יתר על כן, אין זכר להתחייבויות המוכרים או להתחייבותו של עו"ד שינפלד להעביר את הזכויות על שם התובעת בתוך זמן מסוים או זמן סביר. אכן, מקורו של מחדל זה עשוי לנבוע גם מרשלנות כלפי התובעת, משנפלו מספר טעויות בהסכם, אך הדעת נותנת כי הוא נבע מכך שעו"ד שינפלד לא ייצג את התובעת בעסקה.

לא זו אף זו, עו"ד שינפלד כלל לא מסר את ההסכם לתובעת, כעולה מהסיפא של סעיף 13 להסכם המכר, לפיו ההסכם יימסר לה רק אם התנאי המתלה לא יתמלא.

ד. הנתבעים הפנו לסעיף 10.1 להסכם המכר, בו נכתב כי "שני הצדדים ישאו בשכ"ט עורך דין", ומבקשים ללמוד מכך כי עו"ד שינפלד ייצג את שני הצדדים, אין דעתי כדעתם.

ראשית, בהסכם אין כל התייחסות לכך שהתובעת הקונה מיוצגת על ידי עו"ד שיינפלד.

שנית, סברתה של התובעת בעדותה ביחס לאמור בסעיף 10.1 - לאחר שעמדה על כך שלא יצג אותה והיא לא שילמה לו שכר טרחה – וכי "אולי הוא עשה את זה בתור... שהוא רושם של כולם אותו דבר. אני לא שילמתי. אני לא שילמתי בוודאות" (עמ' 32, ש' 27-29), דהיינו כי מדובר בנוסח קבוע בהסכמים שערך עו"ד שינפלד - נתמכת בבחינה של לשונו של הסכם המכר, לכל אורך הדרך, המלמדת כי הוא כולל סעיפים הנסתרים על פניהם, ונראה כי הם מועתקים מהסכמים אחרים:

1) ברישא להסכם המכר תיאר עו"ד שינפלד את התובעת כ"הקונים" או "הקונה", ללא כל היגיון, שהרי אין מקום לכנותה בשם "הקונים". לא זו אף זו, בסעיף 10 להסכם שינפלד, שנערך לפי הכתוב בין המוכרים מיכאל ויוסף לבין עו"ד שינפלד, תחת הכותרת "שכ"ט עו"ד", נרשם "שני הצדדים ישאו בשכ"ט עורך דינו", באופן שהיה משולל כל הגיון בנסיבות העניין.

2) בסעיף 10.2 להסכם המכר נכתב כי "הצדדים מצהירים כי ידוע להם והם מסכימים לכך שעוה"ד המטפלים עבורם בביצוע הסכם זה, אינם אחראים באופן כלשהוא להתחייבויות הצדדים... והצדדים משחררים את עוה"ד מכל חבות בנושא זה".

אין חולק כי התובעת לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין אחר מטעמה, ואין כל טענה או ראיה כי עו"ד שינפלד עבד עם עורכי דין אחרים במשרד, אשר טיפלו ביחד עמו בעסקה זו. לכן אין כל רלוונטיות ללשון הרבים בה נקט הסכם המכר.

3) הגדיל עו"ד שינפלד לעשות בסעיף 10.3 להסכם המכר, שם נעשה עירוב בין לשון רבים ללשון יחיד, משנכתב: "הצדדים נותנים בזה הרשאה חוזרת לבאי כוחם לשלם בשמם כל הוצאה הנדרשת לפי שיקול דעתו המקצועי לשם ביצוע ההסכם ומתחייבים להשיב לו את עלות ההוצאה מיד עם קבלת הדרישה".

מדובר בסעיפים המניחים כי הצדדים מיוצגים על ידי עורכי דין מטעמם, ואין בהם כל אינדיקציה לכך שעו"ד שינפלד ייצג את שני הצדדים. לא זו אף זו, מבחינת לשונו של סעיף 10.1 עולה כי מדובר בשכר טרחה של עורך דין, באופן כללי, ואין הפנייה לעו"ד שינפלד עצמו.

4) לא נעלם מעיני הסעיף הכללי 9.3 להסכם המכר, לפיו "האמור בלשון יחיד אף בלשון רבים במשמע וכן להיפך", ואולם, ככל שיש לפרש את ההסכם לאורו, הרי גם סעיף 10.1 להסכם המכר, לפיו שני הצדדים יישאו בשכ"ט עורך הדין, יכול להתפרש כעורכי דין, דהיינו, אין לו כל נפקות לענייננו.

5) אי הדיוק הלשוני בהסכם המכר נלמד גם מבחירתו של עו"ד שינפלד לציין בסעיף 4.2.1 המתייחס לתמורה, כי הסכום של 150,000 ₪ "יופקד במעמד חתימת הסכם זה לידיו הנאמנות...", כאשר אין חולק כי הסכום שולם לו עוד במחצית שנת 13'. אפילו רצה עו"ד שינפלד להבליע את העובדה כי הסכום שולם לו חודשים רבים לפני כן, ניתן היה לצפות כי יכתוב לגביו "הופקד" ולא "יופקד", שהרי השיקים נפרעו והסכום שולם זה מכבר.

6) לא זו אף זו בסעיף 2.2 להסכם המכר נכתב כי הדירה נקייה מכל שעבוד, עיקול, תביעה, הערות אזהרה או זכויות צד ג' כלשהם למעט המפורט להלן, כאשר המשכנתא הרובצת על הדירה משנת 89' כלל לא צוינה בה.

7) כך גם אין כל היגיון באמור בסעיף 6.1 להסכם המכר, שם נכתב כי במעמד החתימה על הסכם זה, (9/3/14) יחתמו המוכרים על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת עו"ד שינפלד לצורך ביצוע הוראות הסכם זה, שעה שאין חולק כי ייפוי כוח כאמור נחתם ביום 8/11/12, והמוכרים כלל לא היו בארץ בתקופה בה נחתם הסכם המכר.

8) לא זו אף זו, בסעיף 14 להסכם המכר צוין כי "הודעה שתשלח על פי כתובות הצדדים הנקובות במבוא להסכם בדואר רשום, תחשב כאילו הגיעה לצד הנשגר בתוך 3 ימים מעת שיגורה אם נמסרה ביד בעת מסירתה". עיון במבוא להסכם מלמד כי כתובות המוכרים נרשמו ברח' אילת בחולון, אך מאידך גיסא נכתב כי "שניהם על ידי ב"כ עו"ד שינפלד על פי ייפוי כוח בלתי חוזר", שעה שכתובתה של התובעת צוינה כ"שביל הרקפת 7 בנהריה", ללא כל התייחסות להיותו בא כוחה. מעדותו של מיכאל עולה כי הוא ויוסף התגוררו בחו"ל (מיכאל בקנדה ויוסף בגרוזיה/גיאורגיה), דהיינו, לא היה כל ממש בכתובת המוכרים המצוינת בהסכם, והכתובת הרלוונטית היחידה של התובעים הייתה אצל עו"ד שינפלד.

ועוד, סביר להניח כי לו ייצג עו"ד שינפלד את התובעת, היה מציין בהסכם כי גם התובעת מיוצגת על ידו.

9) הסברה כי עו"ד שינפלד לא דייק בלשון ההסכמים שערך, בלשון המעטה, וכי עשה שימוש בנוסחים קבועים, מתיישבת גם עם קריאתו של הסכם אבני, שם צוינו דברים דומים בסעיף 6.1 לגבי ייפוי הכוח הבלתי חוזר עליו "יחתמו" המוכרים במעמד חתימתו של הסכם אבני, כי הדירה נקייה מכל זכויות צד ג' כלשהן, בנוסח דומה לאמור בהסכם המכר, ועוד. כך צוין בסעיף 2.6 כי הדירה – אשר הוגדרה על ידי התובעת בלשון ציורית כ"דיר חזירים" ועקב מצבה לא ניתן היה אפילו להשכירה – הוגדרה כדירה שאין בה פגם נסתר "הן פיסי והן משפטי", ובסעיף 5 לו נכתב כי החזקה בדירה תימסר "במצבה כפי שהיא ביום חתימת הסכם זה", שעה שהוסכם כי אבני ישפץ את הדירה מיד לאחר החתימה על ההסכם, בטרם קבלת חזקה בדירה (עמ' 23 לפרוט' ש' 25-31).

50. נשאלת השאלה האם התייצבותה של התובעת במשרדו של עו"ד שינפלד, הסכמתה לכך שהוא ירשום משכון והערת אזהרה לטובתה, ידווח על העסקה לרשויות המס גם עבורה ואף ישלם עבורה מכספה את מס הרכישה (אם כי לא שילמו וגרם לה לשלמו פעמיים), מהווה הסכמה לייצוג?

מן המפורסמות, כי בעסקאות מכר מקרקעין, לא אחת מבצע עו"ד של צד אחד פעולות גם עבור הצד השני, אותו אינו מייצגו, כעניין שבשגרה, כדי לקדם את העסקה, להבטיח את ביצוע החיובים, ומטעמים נוספים (בדיעבד הסתבר כי הוא עשה כן על מנת כדי לגזול גם את כספי מס הרכישה של התובעת).

א. הסוגיה של יחסי עורך דין לקוח נדונה בשורה ארוכה של פסקי דין, בין השאר לצורך בדיקת היקף אחריותו של עו"ד ללקוחותיו ולמי שלא היו לקוחותיו בעת עריכת העסקה. שאלה דומה נדונה בע"א 2625/02 עו"ד סילביו נחום נ' דורנבאום, נח (3), 385 (1/3/04) (להלן: ענין נחום), שם נחלקו כב' הנשיא ברק (בדעת רוב, משהצטרפה אליו כב' הש' חיות) וכב' הש' ריבלין, בסוגיה של הגדרת ייצוג בעסקת מכר מקרקעין, כאשר הדברים לא באו לידי ביטוי מפורש.

כב' הנשיא ברק הגיע למסקנה כי המערער שימש ב"כ של שני הצדדים לעסקה, מהטעמים הבאים: שאלת קיומם של יחסי עו"ד - לקוח לא הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים בביהמ"ש המחוזי; אופן ההתנהלות סביב עריכתו של הסכם המכר במשרדו של המערער, קיומה של שיחה מקדימה עם המשיבים/המוכרים, בירורו אם המשיבים יודעים על מה הם עומדים לחתום, מסירה של עותק מהחוזה לשני הצדדים, קריאת תוכנו בקול רם תוך מתן הסברים משפטיים, והחתמתם לאחר שקיבלו המחאה בסכום התמורה המוסכמת בחוזה; המערער קיבל על עצמו לטפל בכל הצדדים המשפטיים של העסקה בין הצדדים, לרבות רישום במרשם המקרקעין ותשלומי מיסים, והחתים את המשיבים על שורה של מסמכים לצורך הרישום, אותם שמר בידיו כנאמן. הנשיא ברק קבע כי הדבר מלמד שהמשיבים - אשר לא היו מיוצגים על ידי עו"ד אחר ונדרשו לשלם למערער שכר טרחה עבור עריכת הסכם המכר - שמו את מבטחם במערער כי זה יגן על עניינם. עצם הייצוג של צד אחד, ודאגתו בראש ובראשונה לאינטרסים של אותו צד, אינו שולל את ייצוג המשיבים בעת ובעונה אחת; המשיבים רחשו אמון מלא למערער ולכישוריו המקצועיים, האמינו כי הוא דואג גם לעניינם, והוסיפו להיעזר בשירותיו גם בהמשך, בעסקאות אחרות.

כב' הש' ריבלין סבר כי המערער לא יצג את המשיבים בעת החתימה על החוזה, באשר קבע כי המשיבה לא נתנה בו אמון; המערער ניסח את החוזה בטרם פגש אותה לראשונה במצוותו של הצד השני, אשר היה לקוחו עוד לפני כן, ועל עניינו שלו בלבד ביקש המערער להגן בחוזה המנוסח על ידו; כך קיבל את עמדתו של בימ"ש מחוזי, לפיה "רמת האינטנסיביות" של היחסים בין המשיבים לבין המערער בשלב זה הייתה "נמוכה מאוד"; הוא לא מצא בייפוי הכוח הבלתי חוזר הספציפי שנתנו המשיבים בידי המערער כדי להקים יחסי עו"ד - לקוח ביניהם לבינו, בציינו כי קיימת חובה לבחון את תוכנו; לדידו "אך מובן הוא כי אין די בכך שצד לעסקה מייפה את כוחו של עורך הדין של הצד שכנגד לבצע פעולה להבטחת זכויותיו של מרשו, כדי לכונן יחסי עורך-דין-לקוח בין מייפה הכוח לעורך הדין". מסקנתו זו לא השתנתה גם לאור תשלום חלק משכר הטרחה של המערער.

כב' הש' חיות (כתוארה דאז), הצטרפה לדעת הנשיא ברק לעניין חובת האמון וחובת הזהירות של המערער למשיבים, אך סייגה זאת בכך שציינה "בין שתאמר שהתקיימו בין המערער למשיבים יחסי עורך דין-לקוח, ובין שתאמר שהתקיימו ביניהם יחסים קרובים, שאף אם לא עלו כדי יחסי עורך-דין-לקוח, די היה בהם כדי להקים חובת אמון וחובת זהירות מצד המערער כלפי המשיבים. חובות אלה הפר המערער בהתרשלותו...". בסופו של דבר הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' הש' חיות.

ב. בענייננו, לאחר בחינת התנאים המצטברים שנקבעו בעניין נחום, נוטה הכף לקביעה כי מתחילת הקשר בין עו"ד שינפלד לבין התובעת בקשר לעסקה זו, עו"ד שינפלד ייצג את המוכרים ולא את התובעת, כפי שקרה גם עם המתווך אלון. זאת ממספר טעמים:

לפי דרישה של עו"ד צור בשם הנתבעים שלח עו"ד שינפלד שלח את התובעת לראות את הדירה, ושכנע אותה לרכשה תמורת סך של 430,000 ₪; בהמשך דרש ממנה תוספת של 30,000 ₪, אף זאת על פי דרישתה של עו"ד צור בשם הנתבעים/יורשים, ובסופו של יום העלה את מחירה ב- 40,000 ₪ נוספים, לאחר שיפוצה. התובעת אף העידה כי בסופו של דבר שילמה 500,000 ₪ תמורת הדירה, כי עמדה בפני בחירה בעייתית, מששילמה כבר 150,000 ₪, ולא רצתה להפסידם. על פני הדברים פעל עו"ד שינפלד באופן זה לטובת מרשיו המוכרים ולא לטובתה, והתנהלות זו מחזקת את גרסת התובעת כי הוא לא ייצג אותה, דהיינו לא הגן על האינטרסים שלה.

ועוד, כאמור לעיל, ההסכם מדבר מפורשת על עו"ד שינפלד כעל ב"כ המוכרים בלבד, ומגן בעיקר על עניינם; בהסכם אין התייחסות למועד בו ירשמו זכויותיה של התובעת בלשכת רישום המקרקעין, על אף שצוין כי גם על התובעת למסור לעו"ד שינפלד ייפוי כוח בלתי חוזר לצורך רישום זכויותיה; ואולם, מהימנה עלי גרסתה של התובעת כי מעולם לא נתנה לעו"ד שינפלד ייפוי כוח, לא שילמה לו שכר טרחה, ולא נדרשה לעשות כן.

לא זו אף זו, עו"ד שינפלד הודיע לתובעת כי בידו צו ירושה, נפנף במעטפה שקיבל לכאורה מעו"ד צור, ואמר לה כי אין עוד מניעה לערוך את ההסכם. דא עקא שהוא הותיר בידו את ההסכם ולא מסר לה עותק הימנו.

ג. לא נעלם מעיני כי התובעת לא הייתה מיוצגת על ידי עו"ד אחר בעסקה, אך לדבריה סמכה על עו"ד שינפלד אשר יצג אותה בעסקאות בעבר ונתנה בו אמון.

נתתי דעתי לכך שעו"ד שינפלד ביצע פעולות שונות לטובת התובעת, כגון רישום משכון והערת אזהרה, ואף דיווח על העסקה לרשויות המס, אך שוכנעתי כי עשה כן ללא שכר טרחה. אכן, ביצוע פעולות אלה יכול להביא בנסיבות מסוימות למסקנה כי שינפלד ייצג את התובעת. אולם בענייננו, התרשמתי כי פעולות אלה בוצעו על ידי שינפלד ממספר טעמים: ראשית, הוא היה מיופה הכוח של התובעים והחזיק ייפוי כוח שאיפשר לו לבצע פעולות אלה – רישום משכון, רישום הערת אזהרה וכיוצא בזה; שנית, הוא היה בעל הידע והניסיון לביצוען, במיוחד בנסיבות המיוחדות בתיק זה; שלישית, התובעת לא הייתה מיוצגת על ידי עו"ד, דהיינו הוא היה העורך דין היחיד בעסקה; רביעית, אפילו הייתה התובעת מיוצגת על ידי עו"ד באותו שלב של חתימת ההסכם ביניהם, סביר להניח שנוכח המידע שהיה בידיו ולא היה בידי התובעת, כגון עסקת אבני שנערכה במקביל לעסקה עם התובעת, אף שלא דווחה, והשיפוץ שערך, היה מעדיף לבצע את כל הפעולות בעצמו, שמא ידלוף דבר מכל אלה לתובעת. חמישית, ולא מן הנמנע כי עו"ד שינפלד ביצע פעולות אלה לקידום העסקה, כדי לגרום לתובעת לשלם את מלוא התמורה של הדירה במועדה, ולא לחשוד בהתנהלותו הבעייתית.

ד. בסופו של יום, באתי לכלל מסקנה כי על אף שבין התובעת ועו"ד שינפלד היו "יחסים קרובים", כהגדרתה של כב' הש' חיות בענין נחום, הם לא התגבשו ליחסי עו"ד - לקוח.

סוגית הייצוג אינה ענין סובייקטיבי הכרוך בתחושת קרבה, אלא יש לה סממנים חיצוניים. מעבר ללשון המפורשת בהסכם, ועצם העובדה כי עו"ד שינפלד לא נתן לתובעת עותק מהסכם המכר, התרשמתי, כאמור, כי לו התכוון עו"ד שינפלד לייצג את התובעת, היה מציין זאת במפורש בהסכם. למען הסר ספק, אין חולק כי התובעת הגיעה למשרדו של עו"ד שינפלד לצורך ביצוע ההסכם, אך אין בכך כדי ללמד שהוא ייצגה. זאת, מפני שהיא מעולה לא ראתה את המוכרים, ומבחינתה היה עו"ד שינפלד הצד השני, הנאמן לו שילמה את כספי התמורה, הגורם שהרגיע אותה כאשר הבינה בדיעבד כי צו ירושה לא נתקבל ועוד. יש להדגיש כי גם בהסכם המכר דובר על תשלום כספים לידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד, אם מדובר בתשלום הראשון, ואם מדובר בסכום של 40,000 ₪ שיישארו בידיו הנאמנות לצורך ביצוע תשלומים בהם חייבים המוכרים. משכך, שוכנעתי כי התובעת ראתה בו שלוח ונאמן של המוכרים ביחס לתשלום הראשון, אבל נאמנם של שני הצדדים ביחס לסכום שיוותר להבטחת התשלומים של הצדדים. לכן שילמה לו את כל התמורה ללא חשש. לא בכדי הדגישה התובעת בעדותה, כי לו ידעה על מעלליו של עו"ד שינפלד, לא הייתה משלמת לו את מלוא התמורה של ההסכם.

הפסיקה התייחסה למצבים דומים בעסקאות מכר דירות, בהן צד אחד מיוצג על ידי עורך דין, והצד השני שם מבטחו במיצגו של אותו צד, אף שאינו מיוצג על ידו. נקבע כי לעו"ד המייצג צד אחד בלבד קיימות חובות שבדין גם כלפי הצד השני, שאינו לקוחו, במיוחד במקרה בו נהיר לעורך הדין כי אותו צד שם בו את מבטחו, סומך ומסתמך עליו. הפסיקה אף הכירה בחובתו של עו"ד שהתחייב לטפל ברישום הדירה לרשום הערת אזהרה לטובת הקונה, אפילו אינו מייצגו, כך שאין מדובר בפעולה מובהקת המעידה על ייצוג. ועוד, יש לזכור כי לעו"ד שינפלד הייתה חובה לדווח על העסקה לרשויות המס עבור המוכרים, ולכן, אין רבותא בכך שדיווח אודותיה גם עבור התובעת, וגם ענין זה אינו מלמד בהכרח על ייצוג התובעת.

יפים לענייננו דבריו של כב' הש' לוי בע"א 6645/00 שלמה ערד עורך דין נ' ז'אק אבן (21/7/02), מפי כב' הש' לוי (להלן: ענין ערד):

"הכלל בעניין זה הוא כי בנסיבות מסוימות יכול שתקום חובת זהירות של עורך^-דין כלפי צד שלישי גם אם הוא אינו לקוחו (ראו: ע"א 751/89 מוסה פור נ' שוחט [16], בעמ' 535; ע"א 4612/95 הנ"ל... בעמ' 786; ע"א 1170/91 בכור נ' יחיאל ...והדברים יפים במיוחד באותו מקרה שבו ברור לעורך^-הדין כי הצד השלישי שם בו את מבטחו, ובלשונו של כבוד השופט ד' לוין בע"א 37/86 הנ"ל (לוי נגד שרמן - ד.ס.), בעמ' 472:

"...כאשר עורך^-דין מייצג לקוח פלוני ואילו הצד האחר לעסקה אינו מיוצג כלל, נדרשות ממנו מיומנות וזהירות רבה יותר בהצגת העניין, לבל יכשיל במודע או בהיסח דעת נמהר את הצד האחר, כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו, יושרו ומיומנותו".

באשר למקרה שבפנינו – לעורך-דין ערד היה ידוע כי ז'אק אינו מיוצג, ועל-כן היה צריך להניח כי ז'אק סומך על אמינותו ויושרו. במצב זה המעט שעורך-דין ערד היה יכול וחייב לעשות הוא להביא לידיעת ז'אק את דבר קיומם של השעבודים הנוספים שטיפל בהם להבטחת חובותיהם של פיינגולד ושל החברות. לו נהג כך, היה ז'אק יכול לכלכל את צעדיו מתוך ידיעתן של העובדות, והרי ביחס לאלו נדמה שהכול מסכימים כי היה ניתן לצפות מראש שעלולות להיות להן השלכות מרחיקות לכת על ז'אק, כפי שקרה בפועל".

אשר להיקף האחריות של עורך דין כלפי צד שלישי שלא היה לקוחו, ראו דבריו של כב' הש' זילברטל בע"א 2599/13 עו"ד משה הרמן נ' רון עלדור (3/9/15):

"חובת זהירות של עורך דין כלפי מי שאינו נמנה על קהל לקוחותיו הוכרה בפסיקה, אם כי לא הוצבו לה גדרים וגבולות ברורים, ולא הובהר היקף פרישתה (ע"א 2714/91 היינוביץ נ' גלעדי...ע"א 3521/11 וגנר נ' עבדי, פיסקה 21 (22.6.14) (להלן: ענין וגנר) קיומה של חובת הזהירות, וקביעת מידת החבות, נלמדת ממקרה למקרה ומשתנה בהתאם לנסיבות העניין (... (להלן: עניין נחום)). נראה, כי במרבית המקרים שעסקו ברשלנות של עורך דין כלפי צד שלישי, נגזרה חובת הזהירות של עורך הדין מהסתמכותו של הצד השלישי, שלא היה מיוצג, על עורך הדין (ראו: ע"א 6645/00 ערד נ' אבן נו (5), 365 (2002); עניין וגנר; עניין נחום). כך, בעניין נחום, נקבע על-ידי השופט א' ריבלין, כי ברגיל לא יחוב עורך הדין חובת זהירות כלפי צד שמנגד שאינו מיוצג, אך ייתכן שהסתמכות סבירה של צד השלישי על עורך הדין, הנובעת מעצה משפטית או נטילת אחריות של עורך הדין כלפי הצד השלישי, תקים את דרישת הקרבה בין המזיק לניזוק, הנדרשת להטלת אחריות. באותו עניין הביע הנשיא א' ברק את דעתו כי אין מקום לקביעה גורפת מראש של המצבים בהם תתכן אחריות של עורך דין כלפי מי שאינו לקוחו, וכי מוטב להותיר את בחינת קיומה של חובת הזהירות לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. בעניין וגנר נאמר עוד, כי תנאי נוסף להטלת חובת זהירות על עורך דין כלפי מי שאינו לקוחו, מעבר לכך שהניזוק הסתמך על עורך הדין, הוא שעורך הדין התכוון שהצד השלישי (הניזוק) יסתמך עליו בהקשר שלשמו ניתנו השירות או חוות הדעת המקצועית (עניין וגנר בפסקה 21, מפי השופט נ' הנדל).

33.  במקרה דנא קמה לעו"ד הרמן חובת זהירות כלפי הקונים מכוח תפקידו המרכזי במכירת הנכס שלא בהרשאתו של מרדכי. עו"ד הרמן מילא תפקיד כפול ביצירת "התאונה המשפטית", כאשר גם נטל על עצמו כנוטריון את החתמתו של מרדכי על ייפוי-הכוח הכללי וגם ייצג את צבי בעסקת המכר. תפקידו הכפול אפשר לעו"ד הרמן לצפות כי העסקה, שבוצעה מחוץ לתחום ההרשאה, תבוטל, ויצרה בין עו"ד הרמן לבין הקונים, שאינם לקוחותיו, את ה"שכנות" הנדרשת לשם הטלת חובת זהירות (ראו: ע"א 915/91‏ ‎מדינת ישראל‎ ‎נ' לוי, פ''ד מח(3) 4, פסקה 11 (1994); ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני, פסקה 13 (15.7.2013))." (ראו גם ע"א 3521/11 עו"ד דניאל וגנר נ' מזל עבדי (22/6/14), מפי כב' הש' הנדל).

הפסיקה הנדונה דידן באה להמחיש עד כמה שכיחים המקרים בהם מבצעים עורכי דין המייצגים צד אחד בעסקאות נדל"ן ואחרות פעולות לקידום העסקה, ואין בכך כדי ללמד כי הם מייצגים גם את הצד השני.

ה. בסופו של יום, לאחר בחינת הראיות והפסיקה, אני רואה לקבל את גרסתה של התובעת כי עו"ד שינפלד לא ייצג אותה בעסקה זו.

החריגה של עו"ד שינפלד מההרשאה שניתנה לו בהסכם שינפלד - השלכותיה

51. הנתבעים טענו כי עו"ד שינפלד חרג מההרשאה שניתנה לו בהתנהלותו עם התובעת, התובעת התנהלה בניגוד להסכם המכר, ונוכח כל אלה, עליה לשאת בסיכון בגין מחדליו של עו"ד שינפלד.

לטענת המוכרים, עו"ד שינפלד אשר פעל כשלוחם ולא כנאמן, ולמצער נאמנותו החלה רק בשלב החזקת הכספים שעל פי ההסכם נקבע כי יוחזקו בנאמנות. לכן יש לבחון את נסיבותיו של המקרה את פעולותיו של עו"ד שינפלד על פי חוק השליחות, תשכ"ה- 1965, לא על פי חוק הנאמנות, כטענת התובעת. עו"ד שינפלד חרג מהרשאה שניתנה לו ובנסיבות העניין על הצד השלישי - דהיינו התובעת - לשאת בתוצאות חריגתו מההרשאה. לדידם, אין מדובר בתובעת שרכשה את הנכס בתום לב, ולכל הפחות התנהלותה עולה כדי עצימת עיניים.

52. המתווה הנורמטיבי

ככלל על פי דיני השליחות חריגה של שלוח מהרשאה אינה מחייבת את השולח, אלא אם הוכיח הצד השלישי כי הוא לא ידע ולא צריך היה לדעת שפעולות השלוח הינן בחריגה מהרשאה.

ראו לעניינו דבריו של כב' הש' חשין בדנ"א 1940/91 בנק ברקליס - דיסקונט נ' קוסטרמן, פ"ד מז(5), 31, כדלהלן:

"...הסיכון של היעדר הרשאה צריך ליפול על השולח, אשר בהתנהגותו יצר חזות של הרשאה, ובלבד שהצד השלישי לא ידע ולא צריך היה לדעת, כי מה שנחזה כהרשאה אינו כזה בפועל".

עוד יפים לענייננו דבריו של כב' הש' עמית בע"א 10489/09 א. נץ הנ"ל:

"11. ... ככלל, יש להבחין בין הרשאה "פנימית" או "סובייקטיבית" במישור היחסים שולח-שלוח לבין הרשאה "חיצונית" או "אובייקטיבית" במישור היחסים שולח-צד שלישי (ע"א 2680/90 ס.מ יצירת השקעות ופיתוח בע"מ נ' מוזאפאר, פ"ד מט (1), 649, (1995); רע"א 5765/02 אל על נ' זילברשלג (26/8/09) בפסקה 20 לפסק דינו של הש' גרוניס (להלן: עניין אל-על); ע"א בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה (5) 799, 813-811 (1994) (להלן: עניין ורד הלבשה)).

12. כאשר שלוח פועל תוך חריגה מההרשאה שקיבל מן השולח, עשויה להיווצר תחרות בין ההגנה על השולח לבין ההגנה על צד שלישי שהסתמך בתום לב על פעולת השלוח. לכך מתייחס סעיף 6 לחוק השליחות הקובע כלהלן:

(א) פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד – כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום-לב ובתמורה לפני האישור.

(ב) לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה שהשלוח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו, הברירה בידו, כל עוד לא נודע לו על אישור הפעולה, לראות את השלוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מן השלוח את נזקו.

...

סעיף 6(א) לחוק מאפשר אפוא לשולח "לאמץ" את חריגת השלוח, ודינו של האימוץ בדיעבד כדין הרשאה מראש (אהרן ברק חוק השליחות 717-713 (1996) (להלן: ברק – חוק השליחות)).

מקום בו השולח לא אישרר ולא אימץ את חריגת השלוח, אזי יחול ס"ק (ב) אשר מטיל את הסיכון לחריגה מהרשאה על הצד השלישי (דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט נ' קוסטמן, פ"ד מז(5) 31, 43 (1993) (להלן: עניין ברקליס); עניין ורד הלבשה, בעמ' 810). סעיף 6(ב) אמנם מעניק תרופה לצד שלישי, שהסתמך בתום לב על החריגה מהרשאה, בכך שהצד השלישי יכול לתבוע מהשלוח את נזקו, אך פעולת השלוח אינה יכולה לחייב או לזכות את השולח שלא אימץ את החריגה, כלפי הצד השלישי.

אולם, מקום בו השולח יצר מצג הנחזה למתן הרשאה לפעולת השלוח, הרי שידו של הצד השלישי תהא על העליונה. עמד על כך כב' השופט שמגר בעניין ורד הלבשה (בעמ' 812):

...

"השליחות [...] איננה תופעה סובייקטיבית המותנית ברצונו של השולח. [...] דיני החריגה מהרשאה הקבועים בסעיף 6 לחוק השליחות כפופים להגדרות השליחות וההרשאה בחוק. מקום בו קיים מצג אובייקטיבי של הרשאה לבצע פעולה מסוימת אף-על-פי שהשולח לא הסמיך את השלוח לבצע פעולה זו, הרי שאין חריגה מהרשאה. [...] לכן אם צד שלישי סביר היה יודע או יכול היה לדעת כי התנהגות השולח אינה מקימה מצג של הרשאה, הרי שאין הרשאה. לעומת זאת, אם הצד השלישי הסביר היה גורס כי אכן מתוך התנהגות השולח כלפיו קיימת הרשאה מהשולח לשלוח לבצע פעולה משפטית מסוימת, הרי שההרשאה שרירה וקיימת" (הדגשה שלי – י.ע.).

סיכומו של דבר, שיש להבחין בין שלושת סוגי המקרים הבאים:

1. הצד השלישי ידע או היה צריך לדעת על החריגה – ההגנה תהיה על השולח והצד השלישי יהיה נתון לרצונו אם לאמץ את החריגה או לדחותה.
2. הצד השלישי לא ידע ולא היה צריך לדעת על החריגה – ההגנה תהיה על השולח אך הצד השלישי יוכל לחזור על השלוח ולקבל פיצוי על נזקיו.
3. הצד השלישי לא ידע ולא היה צריך לדעת על החריגה אך התקיים מצג נחזה של הרשאה מאת השולח – ההגנה תהיה על הצד השלישי, ונראה במצג הנחזה של השולח כיוצר יחסי שליחות של ממש. במקרה כאמור, ייתכן כי במערכת היחסים הפנימית תעמוד לשולח תביעה כנגד השלוח בשל הפרת ההסכם ביניהם, כאמור בסעיף 9(א) לחוק השליחות (עניין ורד הלבשה, שם).

ובהמשך,

"28. ... עמדנו על כך שייתכנו מקרים של חריגה מהרשאה של השלוח, בהם השולח יחויב כלפי הצד השלישי עקב יצירת מצג אובייקטיבי כלפיו. במקור, התרופה המשפטית של מצג 'נחזה' נקלטה במשפט הישראלי על בסיס דיני המניעות האנגליים (ברק – חוק השליחות, עמ' 138). כפועל יוצא, חיוב השולח בגין מצג של הרשאה כלפי צד שלישי היה מעוגן בתורת ההשתק (estoppel) כחלק מדוקטרינת הסמכות הנחזית האנגלית. אלא שמאז חקיקת חוק השליחות, מצג אובייקטיבי של הרשאה על ידי השולח כלפי צד שלישי, יוצר שליחות "אמיתית", שליחות של ממש מכוח התנהגות השולח כלפי הצד השלישי, מקום בו הצד השלישי לא ידע ולא היה צריך לדעת על היעדר הרשאה של השלוח (ע"א 474/80 גרובר נ' תל-יוסף קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד לה(4) 45, 59 (1981) (להלן: עניין תל-יוסף); ע"א 1873/92 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' הספל, פ"ד נו(6) 529, 536 (1995) (להלן: עניין המגן); ע"א 636/89 כחולי נ' בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ, פ"מ מה(3) 265, 286-285 (1991); עניין אל-על, בסעיף 20 לפסק הדין; ע"א 7654/07 ברקוביץ' נ' קורין, 11.8.2010)).

לצד שליחות של ממש מכוח מצג, עדיין מכירה הפסיקה גם בשליחות מכוח השתק, ועל היחס בין השתיים עמדה השופטת דורנר בעניין המגן (עמ' 537 – 538):

"בשליחות נחזית מכוח דיני ההשתק השולח מושתק מלטעון טענה שהיא נכונה כשלעצמה – כי השלוח פעל ללא הרשאה – כדי למנוע תוצאה בלתי צודקת, שיסודה בכך שהצד השלישי הסתמך בתום-לב ובסבירות על מצגו של השולח כלפיו ובכך שינה את מצבו לרעה. המצג אינו מקים אפוא שליחות, אלא מונע העלאת טענה בדבר היעדר הרשאה כדי להגן על הצד השלישי הנפגע. על-כן יש המסווגים את ההשתק כעיקרון דיוני-ראייתי, אף שלמעשה נקבעות על-פיו חובות וזכויות שבדין המהותי...[ ] ...מנגד, השליחות מכוח התנהגות השולח כלפי הצד השלישי על-פי דיני השליחות, ככל שהדבר נוגע ליחסים בין השולח לצד השלישי, היא שליחות לכל דבר ועניין. היא מקנה חובות וזכויות הן לשולח והן לצד השלישי, וקיומה אינו מותנה בכך שהצד השלישי שינה את מצבו לרעה. גם ביחסים בין השלוח לבין השולח נוצר קשר של שליחות, אלא שהשולח רשאי לכפור בקשר זה. הקובע אפוא ביצירת השליחות הוא ההתנהגות האובייקטיבית של השולח, הנתפסת כהרשאה לפעול בשמו גם כאשר הוא לא הרשה לשלוח לעשות כן..."

53. מן הכלל אל הפרט

א. עו"ד שינפלד חרג מההרשאה של המוכרים – משנקבע כי המוכרים ושינפלד שינו את הסכם שינפלד בהתנהגותם, הרי שלכאורה אין בעצם מכירתה של הדירה וגביית תמורתה לאחר המועד הקבוע בהסכם שינפלד כדי לחרוג מההרשאה למעשה שנתנו המוכרים לעו"ד שינפלד. עם זאת, שוכנעתי שעו"ד שינפלד חרג מההרשאה שניתנה לו על ידי המוכרים גם לאחר שינוי ההסכם בהתנהגותם, בעצם העובדה שמסר את הדירה לתובעת לפני שניתן צו ירושה ובעיקר משגנב את כספם. שהרי לו היה עו"ד שינפלד מחזיק בכספי התמורה, ניתן היה למצוא פתרון מתאים גם לאחר מסירת החזקה לתובעת, אשר לא הייתה צד להסכם שינפלד, שבו הוגדר האחרון כ"קונה".

ב. כן הוכח כי התקיים מצג נחזה של הרשאה על ידי השולחים - המוכרים. הן מהסכם שינפלד והן מתוכנו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר שנתנו המוכרים לעו"ד שינפלד עולה, כי האחרון היה לא רק מייצגם של המוכרים, אלא נאמן על כספים שיופקדו בידו תמורת הדירה, המוכרים נתנו לו סמכויות רחבות של ממש, ולמעשה עשו עמו עסקת מקרקעין כנאמן. בהעדרם של המוכרים, שהתגוררו בחו"ל, ומשהציג עו"ד שינפלד את ייפוי הכוח הבלתי חוזר לתובעת, ואמר לה כי "זו כאילו הדירה שלי. אני הנאמן של הבית הזה", אין תמה אפוא כי היא התייחסה אליו כאל בעל דברה, לכל דבר וענין, וייחסה זה לא היה מופרך.

ג. כאמור לעיל, שוכנעתי כי התובעת לא ידעה על החריגה מההרשאה, עד אשר נעצר. מקובלת עלי גרסת התובעת כי לאורך כל הדרך הן בשלב המשא ומתן והן לאחר חתימת הסכם המכר ותשלום יתרת התמורה בגין הדירה, פעלה בתום לב מוחלט במטרה לקיים את העסקה, לא ידעה אודות מעלליו של עו"ד שינפלד, וסמכה על עו"ד שינפלד אשר פעל כנאמנם של הנתבעים. (השוו ענין וואלס הנ"ל.

השאלה המרכזית העומדת בפנינו בפרק זה היא האם היה על התובעת לדעת על החריגה.

האם התרשלה התובעת או עצמה את עיניה ביחס להסכם המכר וקיומו?

54. השאלה הנשאלת היא האם הייתה צריכה להדליק "נורה אדומה" אצל התובעת נוכח הנסיבות בהן רכשה את הדירה באמצעותו של עו"ד שינפלד?

א. מהראיות שהובאו בפני ולא נסתרו עולה כי בתקופה הרלוונטית היה לעו"ד שינפלד מוניטין מצוין, ללא רבב. התובעת לא הייתה מיוצגת על ידי עו"ד מטעמה, מפני שסמכה על עו"ד שיינפלד בכל ליבה, נוכח היכרות קודמת ביניהם, משייצג אותה בעבר בשתי עסקאות, ונוכח שמו הטוב. התובעת פירטה לבית המשפט את זכויותיו של עו"ד שיינפלד, והתייחסה למוניטין שבנה לעצמו, לשמו הטוב, היותו שופט בצבא ועוד.

לא זו אף זו, בשלב זה התובעת ידעה כי גם המוכרים לא היססו לתת לעו"ד שיינפלד ייפוי כוח בלתי חוזר רחב היקף, וכן הסמיכו אותו לגבות כספים עבורם כנאמן. דבריה אלה נתמכים גם בעדותו של מיכאל, כאמור לעיל.

לא למותר לציין – אם כי התובעת לא הייתה מודעת לכך – כי גם אבני סמך על עו"ד שינפלד, והוציא כספים מכיסו בטרם קוים התנאי המתלה, מתוך אמון "שיהיה בסדר". אבני אף בחר משיקוליו להקטין את נזקיו, וויתר למעשה על כל הכספים שהשקיע בשיפוץ הדירה, עוד בטרם נודעה ההסתבכות של עו"ד שינפלד.

משכך, אין בסיס לטרוניה של הנתבעים כנגד התובעת בגין האמון המוחלט שנתנה בעו"ד שינפלד, על אף שלא יצג אותה.

ב. נשאלת השאלה, האם הייתה לתובעת סיבה להתייחס אל נסיבות רכישתה של הדירה כאל "נסיבות חשודות", דהיינו לחשוד בהתנהלותו של עו"ד שינפלד, מהטעם שקיבל ממנה כספים בטרם ערך עמה הסכם בכתב, אמר לה כי הוא מחזיק את צו הירושה, אך לא נתן לה לראותו, ולא נתן בידה את הסכם המכר, אלא החזיק בו ואמר שייתן לה את ההסכם כאשר יתקיים התנאי המתלה.

יפים לענייננו דבריו של כב' הש' גולדברג ברע"א 1096/97 עטיה אבו ג'ובה נ' פימן בע"מ, פ"ד נג (1) 481:

"אדם הרוכש נכס בנסיבות מחשידות צריך להיות מוכן לסיכון שבו ייאלץ לוותר על הנכס במקרה שבו יתאמתו החשדות. לפיכך מן הראוי שמראש יבדוק את חשדותיו עד כמה שניתן וסביר לעשות, תוך שימת הלב על נסיבות רכישת הנכס ולא על נסיבות יציאתו מהבעלים. כמעט לכל רוחב החקיקה האזרחית, חדשה כישנה, עומדות דרישות תום^-הלב והתמורה ביסוד "תקנות השוק" למיניהן ובדינים המכריעים בין זכותם של שני זכאים במקרה של עסקאות נוגדות: סעיף 34 לחוק המכר; סעיפים 4(3) ו-5 לחוק המשכון; סעיפים 9 ו-10 לחוק המקרקעין; סעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש]; סעיף 17(א) לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950 וסעיף 12 לחוק המיטלטלין. כל אלה מפרטים את דרישת תום-הלב כתנאי לעדיפות זכותו של רוכש על פני זכותו של הבעלים המקורי. ולעניינו – הלכה למעשה: שופטת בית^-משפט השלום פסקה כי המערער לא הצליח להוכיח את תום^-לבו כדרישת סעיף 34 לחוק המכר. היפוכו של דבר: על^-פי מסקנת השופטת נסיבות העסקה היה בהן כדי "להדליק נורה אדומה" אצל כל רוכש מן היישוב. די אם נקט המערער עצימת עיניים בעת הרכישה בהתעלמו מהנסיבות המחשידות. ועל אחת כמה וכמה כאשר מתיאור העובדות עלה לא רק חשד לעצימת עיניים אלא לידיעה של ממש על נסיבות העסקה".

ייאמר כבר עתה כי לכאורה באו התמיהות המצוינות לעיל על תיקונן במהלך קיומו של הסכם המכר.

55. האם שילמה התובעת את תמורת הדירה בהתאם להוראות ההסכם

א. ייאמר כבר עתה כי לאחר בחינת הראיות בתיק, באתי לכלל מסקנה כי התובעת התנהלה על פי ההסכמות אליהן הגיעה עם עו"ד שינפלד במהלך קיום חיוביהם על פי ההסכם, פרט לתשלום הראשון ששולם עובר לחתימתו.

אין חולק כי התובעת שילמה את מלוא התמורה עבור הדירה, בתשלומים המפורטים לעיל, אם כי למעט התשלום השלישי שילמה את הסכומים המוסכמים בהסכם המכר, אך באופן שונה מהכתוב בהסכם.

המוכרים טענו כי מלשון ההסכם עולה שמדובר בחיובים מותנים, וכי התובעת הייתה מנועה מלשלם את מלוא התמורה כל עוד לא התמלאו התנאים הדרושים לכך, ואילו התובעת טענה כי הייתה רשאית לעשות כן, מפני שפעלה על פי הוראותיו של עו"ד שינפלד, אשר היה הצד השני שלה. גם כאן עסקינן בשאלה של פרשנות ובחינת אומד דעתם של הצדדים בעת ההתקשרות ובעת קיומו של ההסכם, וזו תבחן להלן ביחס לכל תשלום בנפרד.

ב. אשר לתשלום כספים לשינפלד לפני עריכתו של הסכם המכר, שלא לפי הוראותיו של ההסכם שנכרת לאחר חודשים – מבחינת התובעת, הצד השני שלה היה עו"ד שינפלד, נאמנם של הקונים, איש מכובד ובעל מוניטין במקומותיהם, והוא אשר נתן לה הוראות לגבי דרך ביצוע ההסכם, דהיינו אופן התשלום. עו"ד שינפלד היה האיש שהודיע לה כי לא יוכל לערוך הסכם לפני שיוסדר עניין היורשים האחרים, הוא שאמר לה בהמשך כי קיבל את המסמכים הדרושים מעו"ד צור, ואמר לה "תגידי מזל טוב, הכול בסדר", והוא שהחזיק בהסכם המכר ולא מסרו לה עד אשר יתקיים התנאי המתלה. ועוד, לא זו בלבד שהיא שילמה את מלוא הסכום המוסכם ולא קיבלה כל הנחה - כדי לפתותה להתקשר בהסכם מפוקפק לכאורה - אלא שאף נדרשה להוסיף כספים נוכח השיפוץ שבוצע בדירה, או להסכים על ביטול ההתחייבות לערוך עסקה ולקבל חזרה את המקדמה שמסרה לו.

משכך כאמור, הופקד התשלום הראשון בידיו של עו"ד שינפלד לא רק בניגוד להסכם, אלא בטרם נכרת הסכם בכתב, ובאותו שלב התובעת אכן שמה את כספה על קרן הצבי, כאשר כל שהיה בידה היה האמון המוחלט בעו"ד שינפלד, אשר נתן לה קבלות כנגד השיקים שמסרה לו (ראו דבריה כי מעולם לא חששה לכספה, בעמ' 29, ש' 19-23). לו הסתיים העניין באותו שלב, בהחלט ניתן היה לדבר על נסיבות מחשידות, שהיו צריכות לעורר חשד בלבה של התובעת. ואולם, לאחר שהפקידה את כספה בידי עו"ד שינפלד, הוא אכן הזמינה לחתום על הסכם המכר, ייחס את הסכום ששילמה לו ללא הסכם במסגרת התשלום הראשון, ורשם משכון על שמה למחרת. משכך, בשלב עריכתו של הסכם המכר, דהיינו ביום 9/3/14, לא הייתה לתובעת סיבה לחשוד כי העניינים אינם כשורה.

לא אחת נמכרת דירה שנתקבלה בירושה על ידי יורשים רבים, ותהליך רישומם אורך זמן. אין מדובר בנסיבות מחשידות בפני עצמן, שעה שהיורשים מגיעים לעתים ביניהם להסכמות, המייעלות את התהליך של קבלת צווי ירושה.

לכן, בשלב בו הודיע עו"ד שינפלד לתובע בשמחה כי יש בידו צו ירושה, לא הייתה לה סיבה לחשוד בנסיבות העסקה.

נוסף על כך, אף שיש ממש בטרוניה של הנתבעים לגבי הסך של 150,000 ₪, ששולם על קרן הצבי, ללא הסכם באוגוסט 13', הרי שבחתימתו של הסכם המכר במרץ 14', יש משום ריפוי של פגם זה, ובמועד החתימה עליו לא הייתה לה סיבה לחשוד בעו"ד שינפלד, כי שלח או ישלח יד בכספיה.

ג. לגבי התשלום השני בסך 250,000 ₪, שהיה צריך להשתלם במעמד חתימת ההסכם, התובעת שילמה את כל הסכום באופן המפורט לעיל, חלקו בהעברה בנקאית לחשבונו של עו"ד שינפלד, חלקו בשיק, וחלקו שולם למתווך אלון בגין דמי התיווך שהיו המוכרים חייבים לו, בדרך של קיזוז חובו של אלון לתובעת, בגין דמי שכירות שחב לה, כמפורט לעיל. יצוין כי בהסכם לא הייתה התייחסות לאופן התשלום השני, ולא היה כל פגם בחלוקת הסכום כמבוקש על ידי עו"ד שינפלד. עצם האיחור בתשלום של יומיים היה בהסכמה וללא השלכות בנדון.

אשר לתשלום למתווך בסך 13,865, שהיה על המוכרים לשלם למתווך אלון, בגין שירותי התיווך שנתן, אכן על פי הדין היה על התובעת לשלם לעו"ד שינפלד את מלוא התשלום בסך 250,000 ₪, והוא ישלם למתווך את דמי התיווך, כנגד חשבונית מס; יחד עם זאת, משביקש עו"ד שינפלד שהיא תשלם למתווך את דמי התיווך עבור המוכרים במקומו, והתובעת הסכימה עם המתווך כי חלק מסכום זה ישולם למתווך בדרך של תשלום מזומן וחלק על דרך של קיזוז חוב דמי שכירות שהוא חב לה (ראו מכתבו של אלי אלון מיום 11/3/14, על אופן התשלום של דמי התיווך), הרי שאין בהעדרה של חשבונית מס כדי להעיד על חוסר תום לבה של התובעת במסגרת עסקת הרכישה של הדירה נשוא התביעה. בסופו של יום שילמה התובעת לעו"ד שינפלד כנאמן את מלוא התשלום השני (לעניין תום לב יחסי ומשמעותו ראו ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ (1), 185, מפי כב' הנשיא ברק).

ד. לעניין התשלום השלישי בסך 100,000 ₪, אשר שולם ביום 11/5/14, לפי סעיף 4.2.3 היה על התובעת לשלמו "לא יאוחר מיום קבלת החזקה בדירה, ולא יאוחר מיום 30/5/14, ועם רישום המוכרים כחוכריה של הדירה בלשכת רישום המקרקעין, המוקדם ביניהם, ביטול המשכנתא הרשומה והמצאת נסח נקי מכל שיעבוד, ועם מסירת החזקה בדירה".

מדובר בסעיף בעייתי ביותר מבחינת השלכותיו, נוכח סוגי התנאים שנכתבו בו ואופן ניסוחו. ראשית, התשלום היה צריך להשתלם עד יום 30/5/14 לכל המאוחר, משנכתב "המוקדם ביניהם". שנית, היה על התובעת לשלם את התשלום האחרון גם לפני מועד זה, אם נתמלא אחד התנאים המצוינים בסעיף, כגון מסירת החזקה, אפילו לא נתקיימו התנאים האחרים, דהיינו, המוכרים לא נרשמו כחוכרי הדירה, והמשכנתא לא בוטלה.

אין חולק כי עו"ד שינפלד מסר את החזקה בדירה לתובעת ביום 11/5/14, לאחר שקיבל את המפתח מהמתווך אלון, והיא אכן שילמה לו את יתרת התמורה באותו מועד, במסגרת חיובים מותנים ושלובים. הוכח כי אופן התשלום ומועדיו היו בתיאום מלא עם עו"ד שינפלד, שהיה הנאמן על הדירה, והמוכרים לא הצביעו על כל אינטרס שהיה לתובעת להתנדב לשלם תשלום כלשהו לפני מועדו, לאחר החתימה על הסכם המכר.

ה. למען הסר ספק, סביר להניח כי לו יוצגה התובעת על ידי עורך דין אחר, מלכתחילה הוא לא היה מאשר את הנוסח המצוין בהסכם המכר, ולא היה מתיר לה לשלם את יתרת התמורה של הדירה, לפני שווידא כי המוכרים הם בעלי הזכויות בה, או מחזיקים בייפויי כוח מהיורשים האחרים, כי המשכנתא סולקה ועוד. ואולם, התובעת סמכה כאמור על עו"ד שינפלד, לא בחנה את לשון ההסכם בדקדקנות, כדבריה "את האותיות הקטנות", והסתפקה בכך שקיבלה חזקה בדירה כנגד התשלום האחרון.

יש לזכור כי סעיף 4.2.4 להסכם המכר קובע כי "דין תשלום לידי הנאמן כדין תשלום לידי המוכרים", וכי סעיף 4.2.5 קובע שסך של 40,000 ₪ יישאר בידיו הנאמנות של עו"ד שינפלד לצורך סילוק כל התשלומים החלים על המוכרים. מכאן, כי מלכתחילה היה עו"ד שינפלד בעל המוניטין בר שיחה היחיד של התובעת/הקונה, ולכאורה לא הייתה לה סיבה אמתית לחשד.

כזכור, רשם עו"ד שינפלד משכון על שמה למחרת החתימה על הסכם המכר, מסר לה חזקה בדירה בתוך חודשיים ממועד החתימה, וכל זאת, כאשר למיטב ידיעתה היה נאמן על הדירה, והיא הייתה "כמו שלו".

ראו לענייננו הדיון שנעשה לגבי סעיף 43 לחוק החוזים בע"א 7938/08 מונסנגו נ' מכביאן (11/8/11), מפי כב' הש' עמית, בהסכמת כב' הש' חיות (כתוארה דאז) וכב' הש' פוגלמן:

"22... בחיובים חוזיים, מקובל להבחין בין חיובים עצמאיים לבין חיובים מותנים עליהם חל סעיף 43(א)(2) ובין חיובים מקבילים או שלובים עליהם חל סעיף 43(א)(3). חיוב עצמאי הוא חיוב חד-כיווני, ללא תלות בחיוב הנגדי, ונפקותו כי על צד לחוזה לקיים את חיוביו במועד המוסכם גם אם הצד השני לחוזה אינו מקיים את החיובים המוטלים עליו... חיוב מותנה משמעו שהתחייבותו הנגדית של צד לחוזה, היא מאוחרת ומותנית בכך שהצד השני יקיים תחילה את חיובו...

]

חיובים שלובים/מקבילים משמעם, שעל הצדדים לקיים חיוביהם בד בבד, וכשהדבר לא ניתן, להראות נכונות חד משמעית לקיים את חיובם .. חיובים שלובים/מקבילים שכיחים עד מאוד בחוזי מכר, על פי ברירת המחדל הקבועה בסעיף 23 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 ולפיה "חובת המוכר למסור את הממכר וחובת הקונה לשלם את מחירו הם חיובים מקבילים שיש לקיימם בד בבד". כך, לדוגמה, בחוזי מכר דירות מקובל לקבוע תשלום ראשון כנגד רישום הערת אזהרה ותשלום אחרון כנגד מסירת החזקה בדירה...לא למותר להזכיר כי ברירת המחדל הקבועה בסעיף 23 לחוק המכר היא דיספוזיטיבית והצדדים רשאים להתנות עליה בהסכם המכר ולקבוע כי החיובים של הצדדים יהיו עצמאיים או מותנים...".

בענייננו, משנכתב בסעיף 4.2.3 כי על התובעת לשלם את התשלום האחרון לא יאוחר מיום קבלת החזקה בדירה ועם מסירת החזקה בדירה, הרי שמדובר בחיובים שלובים ומותנים גם יחד, ולא ניתן לומר כי התובעת התנדבה לשלם סכום זה לפני מועדו.

לכן, יש קושי בטענת הנתבעים כי התובעת התרשלה או הפרה את ההסכם מששילמה את תמורת הדירה בשלמותה.

יצוין כי מסירת החזקה בדירה שהוחזקה בנאמנות לכאורה על ידי המתווך אלון עד לאותו שלב, הייתה פעולה משמעותית, אשר היה בה כדי ליצור בפני התובעת מצג לפיו עו"ד שינפלד פעל בתיאום ובהרשאה מלאה מהמוכרים. לא זו אף זו, סביר להניח כי מסירת החזקה בדירה המשופצת לתובעת, לאחר נטילת המפתח מהמתווך אלון, הייתה צעד משמעותי בונה אמון מבחינתה, אשר לימדה אותה כי הדברים מתנהלים כסדרם, וכי העיכוב בהמשכו של ההליך אכן נובע מהקושי לאסוף את כל היורשים לחתימה על הבקשה לצו ירושה, כפי שנמסר לה על ידי עו"ד צור זמן רב לאחר החתימה על ההסכם ולאחר קבלת החזקה בדירה.

יתר על כן, ייאמר כבר עתה כי אף בהנחה שהיורשים האחרים לא היו מגלים דעתם כי הם מבקשים להסתלק מזכויותיהם לטובת המוכרים, והיו משתתפים באופן פעיל בתביעה הנדונה, הרי שלפי סעיף 11 סיפא לחוק הירושה, לכאורה כל שסיכנה התובעת היה 1/3 מתוך 1/2 הדירה, דהיינו 1/6 ממחיר הדירה.

בע"א 6426/98 קייקוב נ' שותא, פ"ד נו (3) 790, קבעה כב' הש' שטרסברג-כהן, כי על קונה לשאת בנזק שנגרם עקב מסירת שיק לב"כ המוכר - שנעלם לאחר שמעל בכספים שנמסרו לו - במקום למוכר עצמו, לפני מילויים של תנאים מסוימים, בניגוד לאמור בהסכם המכר. שם הסכימו ב"כ הקונה וב"כ המוכר על הסדר להעברתו של התשלום שבמחלוקת, הסוטה מהוראות חוזה המכר לב"כ המוכר, מבלי שהמוכר עצמו ידע על סטייה זו והסכים לה, על אף שבהסכם נכתב במפורש כי ניתן היה להקדים אותו תשלום תוך הודעה מראש למוכר עצמו 48 שעות לפני התשלום. באותו עניין דובר במכירה בכינוס נכסים, כאשר ב"כ המוכר היה גם כונס הנכסים וגם בא כוחו של הבנק, אשר יזם את הכינוס, ומלכתחילה עלול היה להיות ניגוד אינטרסים בין המוכר לבין בא כוחו.

אין זה המקרה שבפנינו. בענייננו, משהחזיק עו"ד שינפלד בייפוי כוח בלתי חוזר מטעם המוכרים, שהתגוררו בחו"ל, והיה גם נאמן על הדירה, לא הייתה לתובעת סיבה לפקפק במחויבותו למוכרים או בכך שהוא פועל למענם ולטובתם. יש לזכור כי התובעת שילמה את מלוא התמורה עבור הדירה למוכרים באמצעות הנאמן, אשר הוסמך לקבל כספים תחתיהם והוסכם כי תשלום לנאמן כדינו כדין תשלום למוכרים, וכי עו"ד שינפלד אף השיא את תמורת הדירה. לכל היותר יכלה לחשוב כי הסיכון לו היא צפויה הוא בגין תשלום נוסף על חשבון חלקם של אותם יורשים שטרם חתמו על הבקשה לצו הירושה.

ו. מכל מקום, לתובעת היה בסיס להניח כי עו"ד שינפלד מתעתד להעביר למוכרים את תמורת הדירה - אותה שילמה לו - או את חלקה, מיד לאחר קבלת צווי הירושה, ואין כל ראיה לכך שהייתה צריכה לחשוד בפעולותיו או לצפות את מעילתו באמונם.

יש להדגיש כי מבחינת התובעת היה כל הסכום נתון בנאמנות בידיו של עו"ד שינפלד, והוא היה מצופה לשלם את חוב מס השבח, לסלק את המשכנתא וכל כיוצא בזה. יחד עם זאת, התובעת לא עמדה על זכויותיה מול עו"ד שינפלד, ולא דרשה ממנו להראות לה כי פעל לסילוק המשכנתא ולתשלום מס השבח, חרף חלוף הזמן המתאים לכך. משכך, ככל שנותרו חובות בגין עסקת המכירה, לא תהיה התובעת זכאית להיפרע מהמוכרים, אשר בכספיהם מעל עו"ד שינפלד.

56. האם היה על התובעת לחשוד בתקפו של ההסכם בשל קיומו של התנאי המתלה?

הנתבעים הקדישו פרק נכבד בסיכומיהם לתנאי המתלה, בטענה כי התובעת חדלה, משפעלה בניגוד לתנאי המתלה ועצמה עיניה מול העומד בפניה.

למען הסר ספק ייאמר כבר עתה כי קריאה מדוקדקת של הסכם המכר מלמדת שהיה קושי "בהנחת העבודה" של התובעת כי עו"ד שינפלד החזיק בידיו את צו הירושה אחר המנוחה. זאת, מפני שבמבוא להסכם המכר אשר נחתם ביום 9/3/14 נכתב מפורשות שהבקשה לצו הירושה אחר המנוחה הוגשה ביום 4/3/13, וכי נדרשו מסמכים נוספים שהומצאו עד יום 1/11/13, אך נעדרה ממנו הצהרה פשוטה כגון "ביום... ניתן צו ירושה אחר המנוחה", אשר נתבקשה לאור דבריו של עו"ד שינפלד לתובעת. לא זו אף זו, בהסכם נכתב מפורשות כי תוקפו של ההסכם מותנה בקבלתו של צו הירושה הנ"ל, מפני שהמוכרים מעוניינים למכור את הדירה רק אם יוכרזו כיורשי זכויות המנוחה בדירה, וכי אם תדחה בקשתם הרי שההסכם לא ייכנס לתוקף.

דהיינו, ההסכם נושא עמו תנאי מתלה, והתובעת חדלה מלברר עם עו"ד שינפלד מה טעם הכניס הצהרות אלה להסכם, נוכח הודעתו המפורשת כי הוא קיבל את כל המסמכים להם נזקק, ואשר עיכבו את חתימת ההסכם בשנת 13', אז מסרה לו התובעת סכום של 150,000 ₪ לפיקדון. משבחרה התובעת לא להיות מיוצגת על ידי עו"ד אחר, היא הייתה מצופה לקרוא את ההסכם בדקדקנות ולמצער לשאול את עו"ד שינפלד מדוע יש צורך בתנאי זה, אם כבר ניתן צו ירושה אחר המנוחה.

אכן, מדובר בסוגיה שיש להידרש לה, לכאורה לחובת התובעת. ואולם, בכך לא סגי.

א. ראשית, התובעת העידה כי האמינה לעו"ד שיינפלד, אשר קרא לה, הודיע לה שיש בידו צו ירושה, נופף במעטפה הלבנה עליה היה כתוב עו"ד צור, והחתים אותה על הסכם המכר. מעבר לאמון שאני נותנת בעדותה זו, אין מדובר בגרסה מופרכת גם לגופה, וגם נוכח השתלשלות העניינים בהמשך.

הטעם המרכזי בגינו התרשמתי כי התובעת לא העלתה בדעתה שעו"ד שינפלד מטעה אותה, הוא עצם העובדה כי התובעת התנהלה לאורך כל הדרך מול עו"ד שינפלד כשלוח וכנאמן, המוכרים היו עבורה נעלמים, אותם לא ראתה ולא שמעה מעולם, והוא אמר לה "זו כאילו הדירה שלי. אני הנאמן של הבית הזה". התובעת העידה כי עו"ד שיינפלד הראה לה את הדירה בחודש אוגוסט 13', אז התרשמה שמדובר ב"דיר חזירים", והוא הציע לשפצה; באותו שלב הוא סירב לערוך הסכם מכר באומרו כי הוא מחכה לצו ירושה, וללא צו ירושה אינו יכול לערוך את החוזה; משכך, כאשר אמר לה עו"ד שינפלד בחודש מרץ 14' כי צו הירושה הגיע וערך את הסכם המכר, לא הייתה לה כל סיבה לפקפק באמינותו, שהרי לו רצה להערים עליה ולהחתים אותה על הסכם בשנת 13', לא הייתה מהססת להתקשר עמו כבר אז, נוכח האמון שנתנה בו. דווקא הימנעותו מלעשות כן בשנת 13', חיזקה את אמינותו בהמשך.

התובעת העידה כי אינה מבינה "בדברים האלה", והיא סמכה על עו"ד שיינפלד - אשר ייצג אותה בעסקאות קודמות - גם בעניין זה. ועוד, תשובה חלקית לפחות לתמיהה זו מצויה בסיפא של סעיף 13 להסכם, לפיו "הסכם זה ישמר בידיו הנאמנות של עו"ד שיינפלד ויועבר לקונים אם לא יתמלא האמור בסעיף זה". דהיינו, כפי שהעידה התובעת, עו"ד שיינפלד החזיק בהסכם ולא נתן לה עותק הימנו. לכן, אני רואה לתת אמון בגרסת התובעת כי אף שעיינה בהסכם לא הבינה כי החוזה לא נכנס לתוקף, וכי הוא הרגיע אותה בדבריו כי מדובר בעניינים טכניים בלבד, שייפתרו בקרוב.

אשר לשאלה המתבקשת מה סברה התובעת, שעה שהתברר לה כי צו הירושה לא ניתן, למרות שעו"ד שינפלד אמר לה כי הוא מחזיק בו, ומדוע שילמה לו את מלוא התמורה, משהייתה מודעת למצב זה, התשובה מצויה בהשתלשלות העניינים הסדירה (לכאורה) לאחר החתימה על ההסכם.

קיומו של ההסכם (שנחתם ביום 9/3/14) נמשך כסדרו; עו"ד שינפלד נתן לתובעת חשבוניות מס על כל תשלום, הוא רשם משכון על שמה ביום 10/3/14, דהיינו למחרת ההסכם (נספח ת/22 לתצהיר התובעת), ובתוך חודשיים מהחתימה על ההסכם הוא גבה ממנה את מלוא התמורה עבור הדירה, ואף מסר לה את החזקה בדירה (ביום 11/5/14), לאחר שהמתווך מסר לה את המפתח שהוחזק אצלו בהיות הדירה ריקה ומשופצת (נספחים ת/23, ת/25); משכך, לא הייתה לה סיבה של ממש לחשוד במעשיו של עו"ד שינפלד באותו שלב. לא זו אף זו, עו"ד שינפלד החתים את התובעת על "טפסי מש"ח" (דיווח על העסקה לרשויות המס), וביום 21/5/14 דיווח על מכר הדירה לרשויות מס שבח (כעולה מהחותמת על גבי המסמך), תוך ציון העובדה כי תמורתה עמדה על 500,000 ₪ (ת/26); ביום 9/12/14 רשם עו"ד שינפלד הערת אזהרה על זכויותיהם של המוכרים בדירה, לאחר שרשמם כבעלי זכויות בדירה מכוח ירושה (ת/28; ראו גם מסמכי לשכת רישום המקרקעין שהגישה התובעת כאמור בנספח 35 לתצהירה). יצוין כי יש קושי לדעת מעיון שטחי במסמכים שזכויותיהם של המוכרים אינן משתרעות על פני הדירה כולה.

ועוד, לאחר שעו"ד שינפלד גנב את כספי מס הרכישה שמסרה לו התובעת, והיא נאלצה לשלמו פעמיים כדי להסיר עיקול שהוטל על נכסיה, ביום 18/1/15 ניתן לבקשתו אישור לטאבו על העדר חובות למס רכישה (ת/27). דהיינו, אפילו ביום 18/1/15 – שעה שידעה כי הרוב המוחלט של יורשי המנוחה חתמו על תצהירי הסתלקות לטובת המוכרים, היה לתובעת בסיס לסבור כי הסכם המכר הוא בתוקף, ורישום הדירה על שמה מתקדם כסדרו.

ב. לא זו אף זו, התברר כי גם הנתבעים התעלמו מקיומו של תנאי מתלה להסכם, והתייחסו אל הסכם המכר כתקף לכל דבר ועניין. התובעת הצהירה והעידה כי דיברה עם עו"ד צור בחודש דצמבר 14', מסרה לה כי התקשרה עם עו"ד שיינפלד בהסכם המכר וכי שילמה את מלוא התמורה, ושמעה ממנה "אל תדאגי, הכול בסדר", שיש שני יורשים מחולון "שצריכים לבוא ולחתום לי", ואף הציעה לעו"ד צור לסייע לה בהחתמתם של אותם יורשים. איש לא מסר לה באותו שלב כי ההסכם לא נכנס לתוקף, מפני שהתקופה הנקובה בתנאי המתלה חלפה זה מכבר, ואיש לא אמר לה שהיא זכאית לקבל את תמורת הדירה חזרה, אם שילמה אותה.

ההפך הוא הנכון. מדבריה – אשר לא נסתרו – ניתן להבין כי עו"ד צור הרגיעה אותה, אמרה לה שהכול בסדר, ומדבריה השתמע כי מדובר בעניין טכני. דהיינו, אין כל אמירה, ממנה יכלה להבין כי העסקה בטלה. דברים אלה מתיישבים גם עם דבריו של מיכאל בחקירתו לפיהם כל עוד הקונים לא ביטלו את העסקה, מבחינתו היא עמדה על כנה.

לא ניתן שלא להתרשם כי אלמלא נעצר עו"ד שיינפלד, היו הנתבעים מסכימים להמתין עוד פרק זמן ממושך, מעבר לשנתיים וארבעה החודשים שהמתינו, מתוך הנחה כי תמורת הדירה הופקדה אצלו זה מכבר.

לולא התברר כי כל הצדדים וכן עו"ד שינפלד התייחסו להסכם כאילו בטלה ההתנאה, יתכן שהיה מקום לקבל את טענת הנתבעים בדיעבד כי התובעת עצמה את עיניה בכך שלא נתנה משקל כלשהוא לתנאי המתלה. אולם, כאמור לעיל, בנתונים שהוכחו היה בסיס להתרשמות כי הצדדים שינו את ההסכם בהתנהגותם המפורשת, אשר אושרה גם בעדויותיהם, וכך גם עורכי דינם.

ג. סבורה אני כי טיעוניהם של הנתבעים לגבי העדר הרשאה לעו"ד שינפלד לגבות ולהחזיק בנאמנות את כספי התמורה בגין מכר הדירה, אינם עולים בקנה אחד עם דרישת תום הלב בקיום ההסכם, לפי סעיף 39 לחוק החוזים. לא סביר שהמוכרים יהיו מודעים בזמן אמת לכך שכספי התמורה מצויים בידיו של עו"ד שינפלד, ורק בדיעבד, כאשר ייצאו וידיהם על ראשם, יטענו כי התובעת/הקונה הפרה את ההסכם בכך ששילמה לו כספים אלה. למען הסר ספק, לעניין זה אין כל נפקות אם הקונה היא התובעת או אבני, מפני שלא הובאה כל ראיה לעדיפותו של אבני על התובעת מבחינת המוכרים.

57. האם היה על התובעת לדעת שעו"ד שינפלד חרג מהרשאת המוכרים - סיכום

א. לאחר בחינת העניין, משראיתי לקבל כאמור את גרסת התובעת כמשקפת את מצב הדברים בזמן אמת, אני מאמינה לתובעת אשר הסבירה מדוע לא חשדה בעו"ד שינפלד, ואף שמדובר בהתנהגות חריגה מצדו, התרשמתי כי בנסיבות העניין אין התנהלותה של התובעת בלתי סבירה.

לכן, אין בסיס לטענה כי התובעת הייתה צריכה להיות מודעת להפרה של חובת הנאמנות של עו"ד שינפלד או לחריגתו מההרשאה שניתנה לו בשלב שלפני תשלום התמורה במלואה וקבלת החזקה בדירה או אפילו סמוך לאחריה.

למעלה מן הצורך יוזכר כי עו"ד שינפלד אף רשם הערת אזהרה לטובתה בחודש דצמבר 14'; כאמור לעיל, לדבריה ועל פי המסמכים שהוגשו לתיק, גם עו"ד צור לא אמרה לתובעת בדצמבר 14' - לאחר שהתובעת מסרה לה כי שילמה את תמורת הדירה - כי עסקת המכר לא נכנסה לתוקף או כי בוטלה, וכי היא זכאית לקבל החזר של הכספים ששילמה לעו"ד שינפלד.

התנהגותם של המוכרים ושל חלק מהנתבעים באותו שלב (באמצעות עו"ד צור מפי מיכאל), מלמדת על אשרור פעולותיו של עו"ד שינפלד לגבי קבלתה של תמורת הדירה, לרבות התוספת של 30,000 ₪, שנדרשה כ -9 חודשים לאחר חתימתו של הסכם שינפלד; זאת, אפילו חרג מההרשאה המקורית שניתנה לו ואשר הוגבלה בתנאי המתלה. האם לא עלה בדעתם של המוכרים לשאול כיצד מסכים הקונה או כל קונה להמתין שנים לכניסתו של הסכם מכר לתוקף, לאחר ששילם את כל כספי התמורה בשנת 12' לשיטתם?

ב. על אף האמור, איני רואה לקבל את טיעוני התובעת כי פעולותיו של עו"ד שינפלד מחייבות את כל היורשים. עו"ד שינפלד היה שלוח ונאמן של המוכרים בלבד, ואין בחתימתם של מרבית יורשיה של המנוחה כדי ליתן לו הרשאה כלשהיא מטעמם, בהעדר מסמך מפורש המלמד על כך.

לא נעלם מעיני כי הנתבעים האחרים חתמו על מסמך לפיו הם מסתלקים מחלקם בירושת המנוחה לטובת יורשי המנוח – המוכרים – והמוכרים ייפו את כוחו של עו"ד שינפלד כאמור לעיל, אך ככל שמדובר בהרשאה ישירה – שאני.

איני רואה לקבל את טיעוני התובעת כי יש להקביל בין חריגתו של הנאמן עו"ד שינפלד מההרשאה שניתנה לו על ידי המוכרים, לבין פעולתו בניגוד להרשאה מפורשת מטעם הנתבעים האחרים, מפני שהוא לא היה שלוחם וודאי שלא היה נאמנם. לכן, כל מצג, אם נעשה מצדו, לא נתמך בפעולה של הנתבעים האחרים, למעט חתימה על תצהירי הסתלקות בפניו. חתימה כאמור לא יצרה כל שליחות לעו"ד שינפלד, ויכלה להיעשות בפני כל עורך דין, שהיה רשאי להחתימם על תצהיר ולאשר את חתימתם על התצהיר.

לא זו אף זו, התובעת העידה כי עו"ד שינפלד הציג לה ייפוי כוח מטעם המוכרים. בהעדר גרסה כי הציג לה ייפוי כוח מטעם הנתבעים האחרים או הסכם ביניהם, אין בסיס לטענה זו. יתר על כן, עו"ד שינפלד הבהיר לתובעת כי עו"ד צור מייצגת את הנתבעים האחרים, ולא בכדי פנתה אליה התובעת טלפונית, דיברה אתה, ואף שמעה ממנה כי יש שני יורשים שטרם חתמו, וכי עו"ד צור מתכוונת לדבר בענין עם עו"ד שינפלד. ]

האם זכאית התובעת לסעד של אכיפה?

58. א. התובעת עותרת לאכיפתו של ההסכם, דהיינו להצהיר כי היא בעלת הזכויות בנכס, בטענה כי לאורך כל הדרך פעלה בתום לב מתוך כוונה כנה להשלים כל תנאי ההסכם, שילמה את מלוא התמורה עבור הדירה וקיבלה את החזקה בה, ולא היה כל יסוד לחשד כי משהו אינו כשורה.

לטענתה, תצהירי ההסתלקות של כל יורשי המנוחה מהווים הודאת בעל דין לפיה המוכרים - מיכאל ויוסף – הם בעלי הזכויות הבלעדיות בנכס, הנתבעים 3-16 מנועים מלטעון טענות הסותרות את הסתלקותם זו. גם לאחר שהתברר כי תצהירי ההסתלקות לא התקבלו על ידי הרשם לענייני ירושה, פעלו הנתבעים על מנת לתקנם, וחלק מהיורשים חתמו על תצהירים מתוקנים בצורה של הסתלקות כללית. גם היורשים שטרם חתמו על תצהירים מתוקנים מושתקים מלטעון כנגד הסתלקותם "לטובת עזבון המנוח" שמשמעה ידיעה וכוונה כי יורשי המנוח יהפכו להיות הבעלים בזכויות מנוחה בדירה.

לפיכך, יש לשיטתה לראות במוכרים כמי שזכאים להעביר את מלוא הזכויות הנכס לצד ג' גם אם צו הירושה אחר המנוחה טרם הוצא. לחלופין טענה כי המחלוקת בתיק זה נוגעת לגבי 2/21 חלקים מכלל הדירה, דהיינו לזכויות היורשים שלא חתמו על תצהיר הסתלקות בנוסח כללי.

ב. הנתבעים מתנגדים לאכיפתו של ההסכם ועותרים להורות על ביטולו וכן על ביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת התובעת על זכויותיהם בדירה. לטענתם, אין זה צודק להורות על אכיפתו של ההסכם, משהתובעת נהגה בחוסר תום לב ולמצער בעצימת עיניים בקיום ההסכם, מהטעמים המפורטים לעיל, ובנסיבות העניין יש להטיל על כתפיה את הסיכון המלא שנוצר מהתנהלותו של עו"ד שינפלד. למצער יש להטיל עליה את מירב הסיכון, תוך התחשבות גם בשנים הרבות בהן התובעת גובה דמי שכירות עבור הדירה, אשר בבעלותם.

כן הדגישו כי חלק מהיורשים חתמו על תצהירי הסתלקות, אך משלא התקיים התנאי המתלה, דהיינו לא הוצא צו ירושה, ההסכם אינו בר תוקף. לטענתם, עו"ד שינפלד לא קיבל הרשאה מהנתבעים 3-16, ואין לקבל את ניסיונה של התובעת לעקוף את זכויותיהם ואת הצורך להוציא צו ירושה אחר מהנוחה, הנתון לסמכותו הבלעדית של הרשם לענייני ירושה.

59. לאחר בחינה של טיעוני הצדדים, סבורתני כי יש מקום להורות על אכיפת ההסכם בשינויים המחויבים.

א. על פי הפסיקה הנוהגת, לסעד האכיפה מעמד של בכורה במשטר החוזים הישראלי, כאשר הבחירה נתונה לנפגע, והוא רשאי להחליט אם הוא עומד על אכיפתו של החוזה, ביצועו בעין וקבלת פיצויים, או שדי לו בביטול החוזה ובפיצויים (ראו לעניין זה סעיף 2 לחוק התרופות; ע"א 5131/10 אזימוב נ' בנימיני (7/3/13), מפי כב' הש' חיות (כתוארה אז); פרידמן וכהן, חוזים, כרך ד' (תשנ"ע- 2001) עמ' 100; שלו ואדר, דיני חוזים – התרופות, לקראת הקודיפיקציה של המשפט האזרחי (מהד' 2009), עמ' 173-174; 218). יחד עם זאת, ברירת הנפגע אינה מוחלטת, באשר זכות האכיפה כפופה לארבעה חריגים המנויים בסעיף 3 לחוק התרופות , וביניהם החריג הרלוונטי: "4) "אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין".

בענייננו, אין מדובר בהפרה בסיסית של חוזה, שבה צד אחד הוא מפר והשני נפגע; זאת מעבר לכך שהניסיון מלמד כי מצב דברים זה אינו בהכרח המצב התדיר השורר בין צדדים לחוזה, וכי לא אחת הופך הנפגע בהמשך למפר והמפר המקורי – לנפגע. מכל מקום, בהשתלשלות העניינים שפורטה לעיל, שני הצדדים הם נפגעים של עו"ד שינפלד, אשר הונה אותם וגרם להם נזקים.

ב. על אף האמור לעיל, סבורתני כי בסוגיה של אכיפת ההסכם, נוטים מאזני הצדק לטובתה של התובעת, אשר הרימה, כאמור, את הנטל להוכיח כי פעלה בתום לב לקיומו של ההסכם, תוך הסתמכות על המצגים שהציג בפניה עו"ד שינפלד אשר פעל כשלוחם ונאמנם של המוכרים, שאף הם שמו בו את מבטחם, חתמו על הסכם שינפלד לפיו "...ודין תשלום לידי הנאמן... כדין תשלום לידי המוכרים", ושינו את ההסכם בהתנהגותם, משהתעלמו לחלוטין מהתנאי המתלה. גרסתה של התובעת לפיה עו"ד שינפלד אמר לה ש"זו כאילו הדירה השלי, אני הנאמן של הבית הזה", נתמכת בלשונו של הסכם שינפלד, משנרשם עו"ד שינפלד כ"הקונים".

התובעת שילמה את מלוא התמורה עבור הדירה ואף יותר מהמוסכם תחילה, על פי דרישה שהועברה לעו"ד שינפלד חודשים לאחר פקיעתו של הסכם שינפלד המקורי; הפגם אשר נפל בהפקדת הסך של 150,000 ₪ בידי עו"ד שינפלד בשנת 13', נרפא כאמור במעמד חתימתו של ההסכם, תוך שהתובעת מאמינה בכל לבה כי במצג שהציג בפניה שלוחם ונאמנם של הנתבעים, עו"ד שינפלד לפיו ברשותו צו הירושה הנדרש, ואשר הכשיר לכאורה את המניעה שהייתה קיימת עד לאותו שלב, בחתימתו של ההסכם. כן נרשמו לטובתה משכון והערת אזהרה על זכויות המוכרים בנכס, והיא קיבלה את החזקה בדירה, כל זאת כאשר לא היה לה כל יסוד או סיבה לחשוד כי משהו אינו כשורה. התובעת, לדבריה, אף המשיכה ושיפצה את הדירה לאחר קבלת החזקה לידיה.

התובעת הבינה מעו"ד צור כי נותרו שניים מכל היורשים אשר לא חתמו על תצהירי הסתלקות וכי בכוונתה לשוחח עמם.

בשלב בו התברר לתובעת, לאחר הטלת העיקול על רכבה, כי עו"ד שינפלד לא שילם את מס הרכישה בגין העסקה מהכספים שהפקידה בידיו, לדרישתו, היא פנתה אליו לברור העניין; היא לא ישנה בלילה, נסעה אתו ברכבת ובמונית לרשות המסים, הוא נכנס למנהלת ותוך 5 דקות הביא מכתב ביטול של העיקולים. לדבריה, משלא האמינה, נכנסה למנהלת ושאלה אם הוא שילם אך המנהלת אמרה לה "מה אכפת לך, יש לך ביטול ביד. שלום", ואיש לא הודיע לה שיש בעיה כלשהיא. כך נודע לה שהוא הסדיר לכאורה את העניין על ידי מתן שיק אישי שלו.

רק כאשר הוטל עיקול נוסף על חשבונה כעבור חודש, התקשרה אל המנהלת, והאחרונה סיפרה לה שהשיק של שינפלד לא נפרע והיא צריכה לשלם, התחילה לחשוד בו. היא התחילה לבכות, הם הורידו לה חלק מהריבית, והיא שילמה סכום נוסף של למעלה מ- 25,000 ₪, והייתה בטוחה שבזה יסתיים העניין, מפני שהמנהלת אמרה לה "גברת, לחלוטין זה בית שלך, את יכולה לגור, הכול בסדר" (עמ' 34 לפרוט', ש' 1-2).

התוצאה היא שהתובעת הוציאה מכיסה ושילמה את מלוא תמורת הדירה ויותר לנאמן של המוכרים, שילמה פעמיים מס רכישה, ושיפצה את הדירה בעקבות איתותי ההרגעה שקיבלה לא רק מעו"ד שינפלד אלא גם מעו"ד צור ומהאחראים ברשות המסים.

ג. המוכרים מצדם חתמו ביום 8/11/12 על הסכם שינפלד ביום, שהיה הסכם מכר דירה לעו"ד שינפלד כקונה וכנאמן תמורת סך של 430,000 ₪ (נספח ת/16 לתצהיר התובעת). הם ייפו את כוחו של עו"ד שינפלד כשלוח וכנאמן ואף נתנו לו ייפוי כוח בלתי חוזר לביצוע כול הפעולות הנדרשות, וציינו בסעיף 4.2 להסכם שינפלד כי תשלום לידי הנאמן הוא כדין תשלום לידי המוכרים. בהמשך דרשו להעלות את מחיר ההסכם לסך של 460,000 ₪. מאותו יום ואילך לא ביררו עמו את מצב הדברים, עד כדי כך שלדבריהם נדהמו לגלות בשנת 15' שהדירה נמכרה לתובעת. זאת, חרף העובדה שהתובעת דיברה עם עו"ד צור לכל המאוחר בחודש דצמבר 14', והיא הרגיעה אותה שיש רק עוד שני יורשים שלא חתמו על תצהיר הסתלקות.

כפי שמיכאל העיד, הוא סבר שאבני הפקיד את כספי הדירה אצל עו"ד שינפלד סמוך לאחר שראה אותו לשיטתו, ולא עלה בדעתו לברר עם עו"ד שינפלד הכיצד לא דרש לקבל את החזקה בדירה, למצער או את כספו בחזרה.

בנתונים אלה, סבורתני כי התובעת זכאית לסעד של אכיפה בשינויים המחויבים מנסיבות העניין, כפי שיפורטו לעיל.

ואולם, בנסיבות הענין, סבורני כי על התובעת לשאת בסיכון של אי ההסתלקות של הנתבעת 4 - נטליה ציציאשוילי ז"ל.

60. השתתפותם של הנתבעים האחרים בהליך הנדון דידן

א. לאחר הגשת הסיכומים בתיק זה בשנת 18', משנדרשתי במהלך כתיבתו של פסק הדין לייפויי הכוח של נתבעים 4 ,5 ,7 ,8 ,9 ,10 ,11 ,12 ,14, 15 ו- 16, אשר הסתלקו מזכויותיהם בעיזבון המנוחה (למעט נתבעת 4), וביקשתי לעיין בהם, הודיעה עו"ד צור - אשר ייצגה את עניינם בכתב ההגנה ובכתבי בי דין נוספים - כי אף לא אחד מנתבעים אלה לא נתן לה ייפוי כוח.

ב"כ הנתבעים הודיעה כי גרסאותיהם של הנתבעים האחרים נמסרו לה מפי מיכאל, אשר היה עמם בקשר, והודיע כי יישא בכל האחריות להליך דנן; היא אף צירפה תצהיר מפי מיכאל, כדלהלן:

"מאחר וכל ההתנהלות נשוא העובדות בתביעה נעשתה מולי בלבד והנני החוט המקשר בין כל הנתבעים בעניינן התביעה בלבד הריני לאשר כי יתר הנתבעים נתנו לי הרשאה לבצע את כל הפעולות לצורך ניהול התביעה.

הריני לאשר כי ככול שפעולותיי הן אלה שתגרומנה לנתבעים האחרים להפסיד את זכויותיהם בדירה אני הוא שיישא בנטל. למען הסר ספק האמור כפוף למיצוי כול זכויותיי וזכויותיהם המשפטיות על פי דין". (תצהיר מיכאל מיום 15/8/18).

ב. נוכח דברים אלה נקבע דיון נוסף בתיק, והוסכם כי התובעת תמסור את כתב התביעה פעם נוספת ליתר הנתבעים, הן בארץ והן בחו"ל – ברוסיה ובבלגיה. בישיבת יום 16/12/18 הודיעה ב"כ הנתבעים כי "הנתבעים 7,8 ו-9 ... מתגוררים במוסקבה. הם חתמו על ייפוי כוח והרשאה אבל לא בפני הקונסול". כן צירפה את כתובת המגורים של נתבעת 15, ולגבי נתבע 10 המתגורר בבלגיה, היא בקשר עם נתבעת 12, ומצפה להחתים אותו.

אשר לנתבעת 4 - שמעולם לא נתנה תצהיר הסתלקות - אין חולק כי היא נפטרה, אין צו ירושה בעניינה ולנתבעים אין קשר עם בנה.

הליכי המסירה ארכו זמן רב, מפני שחלק מהנתבעים מתגוררים בבלגיה ובמוסקבה; ב"כ התובעת קיבל היתר להמצאה מחוץ לגבולות המדינה, פעל לתרגם את כתבי הטענות לרוסית, ולמסרן לנתבעים המתגוררים שם.

עוד הוחלט כי "ככל שהנתבעים ימציאו ייפוי כוח לב"כ הנתבעים החתום בקונסוליה, או ככל שהם יקבלו את כתב התביעה ולא יגיבו לו, יחשבו כמסכימים למתן פסק דין על פי כתב התביעה או כמי שמאשררים את פעולותיה של ב"כ הנתבעים. בהיעדר המצאה, יחשבו נתבעים אלה כמי שכתב התביעה לא נמסר להם". (עמ' 63, ש' 10- עמ' 64, ש' 12).

לאחר שקיבל אישור להמצאה מחוץ לגבולות המדינה, פעל ב"כ התובעת למסירת כתב תביעה מתורגם לרוסית לנתבעים 7, 8, 9 באמצעות הנהלת בתי המשפט, וההליך נמשך למעלה משנה וחצי, מפני שהרשויות ברוסיה קבעו כי ההמצאה אינה עומדת בדרישותיהן, מבלי לפרט במה מדובר (ראו בקשות 43 – 59 והנספחים להן). בהמשך, הגיעו כתבי די- דין לבתי המשפט במוסקבה, אשר הזמינו את הנתבעת נינו בראלי לקבל את המסמכים, אך היא לא הגיעה לקבלם.

ב"כ הנתבעים הודיעה לבית המשפט "כי פרט לנתבעים 4, 7, 8 ו-9, כל שאר הנתבעים נתנו לי ייפוי כוח, מאשרים ומאשררים את פעולותיי בתיק".

ג. ביום 13/12/18 הודיעה ב"כ הנתבעים כי חמישה נתבעים - ה"ה יוסף אדג'יאשוילי, שמחה שמלשוילי, יוסי שמיר, דוד שמיר ותמר גולן, חתמו על ייפוי כוח בנוסח שתוכנו מפורט להלן:

"ייפוי כוח והרשאה

אני הח"מ - ....

ממנה את עורכי הדין: לליאנה צור ו/או משה אמיר

כולם יחד וכל אחד מהם לחוד, להיות באי כוחי ולהופיע ולפעול עבורי ובשמי ובמקומי

1. בפני בית משפט מחוזי בחיפה בעניין ת"א 58818-06-15 ויואן וקנין נגד מיכאל בנדג'י ואח' (להלן: "התביעה").

2. בכל עניין הקשור לדירה המצויה ברחוב שפרינצק 15/18 נהריה הידועה כגוש 18177 חלקה 13/18.

והנני מיפה את כוחם של מרשינו הנ"ל להגיש תביעות, טענות, הגנות, תשובות, בקשות, ערעורים, להופיע, לבקש הארכת מועדים ודחיות, לקבל הודעות והזמנות, לבקש הוראות מסמכים, עיון במסמכים, גילוי מסמכים, להציג שאלות בשאלונים, לבוא לידי פשרות והסכמים, להגיש כל כתבי טענות שהם ולעשות את כל הפעולות המשפטיות בקשר עם נושאי ייפוי כוח זה.

מרשינו הנ"ל יהיו זכאים לנהל את משפטי הנ"ל לפי ראות עיניהם ובכלל זה לעשות את כל הצעדים שימצאו לנכון ומועיל בקשר עם המשפט הנ"ל, והנני מאשר את מעשי באי כוחי אלה מראש ובדיעבד. אנו מאשרים את התנהלות התביעה ואין לנו רצון להגיש כתבי בית דין נוספים בבית משפט המחוזי בחיפה במסגרת התביעה.

ולראיה באתי על החתום, היום 30 לחודש אוקטובר שנת 2018". (ההדגשות שלי- ד.ס.).

משכך, התעורר צורך לברר את השתלשלות העניינים בקשר לנתבעים המתגוררים בחו"ל, ובעיקר שלושת המוסקבאים; בישיבת יום 28/7/20 מסרה ב"כ הנתבעים לבית המשפט כי מדבריו של יוסי שמיר, המתגורר בארץ ואשר ייפה את כוחה של ב"כ הנתבעים התברר שהנתבעים רומן שמיר ואמו ליאנה (נתבעים 9 ו-7; רומן וליאנה, בהתאמה) נמצאים בארץ, אצל קרובי משפחה בכפר שמריהו; לדבריה, הם הגיעו לביקור ולא חזרו לרוסיה עקב הקורונה. לבקשתה הגיע רומן למשרדה עם יוסי ביום 8/7/20. הוא סירב לחתום על ייפוי כוח לב"כ הנתבעים או על כל מסמך אחר. לדבריה "ביקשתי ממנו שיחתום על מה שבעצם חתם עליו ושלח בפקס. הוא אמר שמבחינתו הוא לא חותם על כלום. מבחינתו הדירה שלו, החלק שלו. הוא לא הגיש כתב הגנה. הוא לא היה מוכן לחתום על שום מסמך". השיחה התנהלה ברוסית, שפה הידועה לשניהם.

ב"כ התובעת הודיע פעם נוספת "פרט לנתבעים 7, 8 ו-9, יש לנו אישורי מסירה לכל הנתבעים. אני אעביר לבית המשפט את כל אישורי המסירה שיש לי פעם נוספת. למעשה, שלחתי את כל אישורי המסירה ביום 13/12/18".

משכך, נקבע דיון נוסף בתיק לבקשתם של ב"כ הצדדים, ביום 4/8/20 בשעה 11:00, כדי לזמן את ה"ה יוסי, רומן ואמו ליאנה. ב"כ התובעת חויב להמציא כתבי בית הדין במייל לב"כ הנתבעים, כשהם מתורגמים לרוסית, לרבות העותק של האחות נינו, ולוודא קבלתם, ואילו ב"כ הנתבעים נדרשה להעבירם אליהם. נקבע כי לישיבה זו תזמן ב"כ הנתבעים את ה"ה יוסי, רומן ואמו ליאנה, תבהיר להם כי עליהם להתייצב לדיון, ואף תדאג לתרגום לרוסית (עמ' 67, ש' 10- עמ' 69, ש' 10).

למען הסר ספק, נתבקש יוסי להעביר את הנתונים לרומן, אשר ביקר במשרדה של ב"כ הנתבעים, והיה מודע להליך המשפטי ולהיותו נתבע בהליך זה. ב"כ הנתבעים אף נתבקשה להבהיר לרומן, כי אף שטיעוניו נמסרו לבית המשפט, הוא לא חתם על ייפוי כוח, וכן כי ככל שהוא מתגורר עם אמו, המצאה של כתבי בית דין אליו תיחשב גם המצאה של כתבי בית דין אל אמו, המתגוררת עמו בארץ. (עמ' 68, ש' 28-30).

ד. בישיבת יום 4/8/20, הודיעה ב"כ הנתבעים כי ביום 28/7/20 שלחה מייל ליוסי, בצירוף כתבי הטענות ונספחיהם עבור רומן וליאנה וכן עבור נינו, אחותו של רומן, הנמצאת ברוסיה; כן צירפה למייל את פרוטוקול הדיון מיום 28/7/20, והודיעה לו כי הם "מוזמנים לישיבה נוספת בבית המשפט היום, 4/8/20 שעה 11:00". נוסף על כך שלחה לו באותו יום הודעה ב- WHATSAPP, "עדכנתי אותו על ההודעה ששלחתי לו במייל לכתובת המייל שהוא מסר לי, וביקשתי ממנו לאשר לי כי קיבל את המייל. ביום 30/7/20 שלחתי לו הודעה נוספת ב- WHATSAPP לפיה הם צריכים להגיע לדיון ביום שלישי הקרוב, 4/8/20 שעה 11:00. באותו יום הוא כתב לי "מאשר קבלת מייל!!!". אני מגישה לבית המשפט את העותקים שצילמתי עבור בית המשפט".

בית המשפט המתין ליוסי, לרומן ולליאנה, אך הם לא הגיעו לדיון. בשעה 11:22, לאחר הפסקה קצרה, הודיעה ב"כ הנתבעים לבית המשפט כי יצרה קשר טלפוני עם יוסי, אשר אישר לה ששלח את כל החומר שהיא שלחה לו לרומן, ואמר לה כי "הם לא מגיעים לבית המשפט". כן מסרה כי לדבריו נאמר לו "מה יש לנו להגיע לבית המשפט, אנו לא חתמנו על כלום, אנו לא יודעים על כלום".

ב"כ הנתבעים הודיעה לבית המשפט כי אמרה ליוסי, כדלהלן "נכון, את כל הטענות שאתה אומר לי עכשיו, אלה הטענות שטענתי בכתב ההגנה בשמכם, שאתם לא מכירים את התובעת". אמרתי לו "כרגע יש לכם 2 אופציות: או להגיש כתב הגנה תוך 45 יום או לחתום לי על מסמך שאני מייצגת וכל הפעולות שנעשו, נעשו על דעתכם". לדבריה, אישר יוסי את דבריה באמצעות "אימוג'י אגודל כלפי מעלה" (עמ' 70, ש' 15-18). ב"כ הנתבעים חזרה והודיעה כי יוסי נתן לה ייפוי כוח ואישר למעשה את כל הפעולות שעשתה בתיק מטעמו, וכן אישר בהודעת WHATSAPP כי העביר את כתב התביעה המתורגם לרוסית לרומן שמיר. אישור זה הוגש על ידה לתיק ביום 5/9/20.

משכך, ניתנה לנתבעים אפשרות להגיש כתבי הגנה עד יום 1/10/20, וכן להגיש סיכומים משלימים בעקבות הפעילות שנעשתה מאז התברר כי פרט למיכאל, לא נתן איש מהנתבעים ייפוי כוח לעו"ד צור. דא עקא שאיש מנתבעים אלה לא הגיש כתב הגנה בעקבות קבלתם של כתבי בי-הדין, ואיש מהצדדים לא הגיש סיכומים משלימים בעקבות ההליכים המאוחרים שפורטו לעיל.

במקביל נתקבלה הודעה לפיה נתבעת 8, נינו בראלי, לא הגיעה לבית המשפט במוסקבה כדי לקבל את המסמכים שנשלחו אליה, על אף שהודעה לעשות כן נשלחה לביתה (ראו מסמכים מיום 21/9/20).

ה. נוכח דברים אלה, ניתנה לנתבעים האחרים הזדמנות למסור גרסה בבית המשפט, לרבות הזכות לשפר את עמדתם בשלב מאוחר זה של הדיון, כאשר כל המסמכים מצויים בתיקו של בית המשפט.

משבחרו הנתבעים האחרים - שקיבלו את כתבי הטענות או נמנעו מלקבלם - להימנע מלהשתתף באופן פעיל בהליך, ולא מסרו גרסאות שונות או מנוגדות לאלה שנמסרו על ידי המוכרים, או כתבי טענות או סיכומים נוספים, חזקה עליהם כי גרסתו של מיכאל בבית המשפט - הנתבע היחיד שמסר גרסה ביחס לבקשת התובעת - מקובלת עליהם, ואין בידיעתם עובדות נוספות רלוונטיות למחלוקת הנדונה דידן.

61. המסקנות העולות מדבריו של מיכאל ביחס לנתבעים האחרים

מדבריו של מיכאל ומהמסמכים שהוגשו לתיק נלמד כי רוב רובם של היורשים הסכים למכירת הדירה במתווה שהוצע על ידי עו"ד פלטנר או צור.

מיכאל העיד כאמור כי היה בקשר עם יוסי - אחיה של המנוחה, המתגורר בישראל, ואשר היה היורש שביקש את צווי הירושה בעניינה של המנוחה - אך עיקר הקשר שלו היה עם אחותה למרה, שאתה הייתה לו שפה משותפת. וכך סיפר מיכאל בבית המשפט:

"פניתי ללמרה... וביקשתי מהן שיתוף פעולה. לא, קודם כל שאלתי אותם מי יהיה אחד שיהיה שותף איתי לנהל את כל העניינים האלה...

ש. אחרי שהתברר לכם שיש דירה אחרת שאחיך ז"ל קיבל במלואה, אמרו לכם שצריך לשתף במחיר הדירה הזו גם את יורשי המנוחה. ת. נכון.

ש. הגעתם לשלב שבו ידעתם שיורשי המנוחה זכאים לחלק בדירה, או-קיי?

ת. כן.

ש. ומלכתחילה אמרת שתיתן להם חלק, נכון?

ת. כן.

ש. אבל כדי להגיע לזה, אתם חשבתם איך תעשו את זה - יורשי המנוחה יסתלקו, אתה ואחיך תוכרזו

כיורשים יחידים, ואחרי שתמכרו את הדירה תתנו להם את החלק שלהם בכסף.

ת. זה בכלל לא היה הרעיון שלי. האפוטרופוס הציע לנו את הרעיון הזה, איך שאני הבנתי. אנחנו

בכלל לא חשבנו על הרעיון הזה, פשוט אמרו שהדירה הזו אף פעם לא תימכר אם יהיו פה שלושה

עשר יורשים, אז בכדי להקל על העניין, זו הייתה ההצעה של... עו"ד נתן פלטנר.

ש. אולי זה היה רעיון של עו"ד צור?

ת. לא יודע. עו"ד פלטנר הציע לעורכת הדין או שעורכת הדין הציעה לעו"ד פלטנר, אני לא יודע.

ש. בסוף היורשים של המנוחה היו צריכים לסמוך עליך, שאחרי שאתה ואחיך מקבלים את מלוא

הזכויות בדירה ומוכרים אותה, אתם מעבירים להם שליש, נכון?

ת. כן.

ש. זה כתוב באיזשהו מקום?

ת. לא".

(עמ' 46 לפרוט', ש' 29- עמ' 48, ש' 19).

כאן המקום להתייחס לנוסח הראשון של תצהירי ההסתלקות עליהם חתמו הנתבעים 5, 7-12, ו-14-16 (להלן: יורשי המנוחה למעט נטליה ז"ל; כזכור נתבע 3 הוא עזבון המנוחה שיורשיה הם הנתבעים האחרים, וגם נתבעים 6 ו- 13 הם מנוחים, וצוינו כנתבעים להבהרת התמונה).

נתבעים אלה הצהירו בשנת 13' ובתחילת שנת 14' – לאחר שהוזהרו - כדלהלן:

"אני מגיש/ה בזה לרשם הנכבד כתב הסתלקות מעיזבון המנוח בן ג'י אתרי ז"ל, ת"ז מספר 014774897 בהתאם לסעיף 6 לחוק הירושה תשכ"ה 1965 – ולתקנה 16 לתקנות הירושה התשנ"ח-1998.

1. שיעור הסתלקותי מהעיזבון הוא 1/1.

2. הסתלקותי מהעיזבון היא לטובת עזבון בעלה המנוח ( בן ג'י רפאל ז"ל ת.ז. 014774889).

3. אינני קטין/נה או פסול/ת דין.

4. טרם חולק העיזבון".

מכאן, כי כל יורשי המנוחה הידועים לנתבעים בתיק זה מלבד נטליה ז"ל, חתמו על כתבי הסתלקות מירושה מהמנוחה לטובת עזבון המנוחה, דהיינו לטובת המוכרים, למעשה.

62. הסתלקות לטובת עיזבון - המצב הנורמטיבי

א. סעיף 6 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (להלן: החוק), שכותרתו "הסתלקות היורש מזכותו בעיזבון" קובע כדלהלן:

"6.   (א)  לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לענייני ירושה, או לבית המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א, להסתלק מחלקו בעיזבון, כולו או מקצתו או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה.

(ב)  מי שהסתלק מחלקו בעיזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה; אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.

          (ג)   הסתלקות של קטין ושל מי שהוכרז פסול-דין טעונה אישור בית המשפט.

           (ד)  הסתלקות על תנאי - בטלה. (תיקון מס' 9)  תשנ"ח-1998

           (ה)  בחוק זה, "רשם לענייני ירושה" - כמשמעותו בסעיף 65א.

...

15. מי שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מחלקו בעזבון שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, חלקו מתווסף לשאר היורשים על פי חלקיהם".

ב. פעולת ההסתלקות לפי סעיף 6 לחוק הירושה היא פעולה חד-צדדית הנעשית בתצהיר, ואינה תלויה בהסכמת האדם שלטובתו נעשתה ההסתלקות. כן נפסק כי יש לפרש את הוראת סעיף 6(ב) לחוק הירושה כמאפשרת הסתלקות לטובת אדם אחר אך ורק אם האדם שלטובתו הסתלק היורש הוא בחיים בעת הגשת ההסתלקות. עוד נפסק כי אין כל נפקות להודעת הסתלקות שלא ניתנה בדרך הפורמלית הנדרשת על פי חוק הירושה (דיני ירושה, קראוס, תוספת עשרים ותשע, עמ' 74(ה) (להלן: קראוס); דיני ירושה ועיזבון, שאול שוחט, נחום פיינברג ויחזקאל פלומין (מהדורה שביעית מורחבת ומעודכנת, התשע"ד – 2014, (להלן: דיני ירושה ועיזבון), עמ' 47 ואילך).

כאמור בסעיף 6(א) לחוק הירושה, הסתלקות מזכות בעיזבון אפשרית עד לחלוקת העיזבון. כאשר נעשית ההסתלקות לאחר שניתן צו ירושה ובטרם חולק העיזבון יש לבקש תיקונו של צו הירושה.

ג. לעניין מושא ההסתלקות, יורש יכול להסתלק מחלק כזה או אחר של העיזבון כולו, אך לא מנכס מסוים של העיזבון שאיננו בגדר "מנה" (שם; ע"א 834/75 זיק נגד מדינת ישראל, פ"ד ל"ב (1), 662; ע"א 516/80 לשצינסקי נגד הנאמן על נכסי לשצינסקי, פ"ד ל"ב (4), 337).

נקבע כי הסתלקות יכולה להיות הן עבור תמורה וגם ללא תמורה, וכי הסתלקות בתמורה אינה בהכרח העברה. ראו לעניין זה דבריו של כב' הנשיא שמגר בע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין (9/8/95) כדלהלן:

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

"הגישה לפיה עצם קבלת תמורה עבור ההסתלקות אינה מונעת סיווג הפעולה כהסתלקות, עולה גם מפסק-הדין המנחה בד"נ 43/74 מוניץ נ' דקלו, פ"ד ל(1), 242".

בת"ע (ת"א) 11660/99 עיזבון המנוח חיים גרינבאום נגד קיילה גרינבאום (21/6/01), קבע כב' הש' שוחט כי לאחר הסתלקות של יורש (בתמורה) מחלקו בעיזבון, רואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה. בתמורה להסתלקותו מקבל היורש סכום כספי, אך העובדה שמדובר בסכום מתוך כספי העיזבון אינה הופכת אותו שוב ליורש. הטעם לכך הוא שהאדם אשר לטובתו נעשתה ההסתלקות מקבל אמנם את זכותו הודות ליורש שהסתלק, אך אין הוא מקבל את הזכות ממנו אלא במישרין מן המוריש בבחינת רכישה מחמת מיתה כאמור בסעיף 1 לחוק הירושה. רוצה לומר על ידי ההסתלקות מן העיזבון זכה זה שלטובתו בוצעה ההסתלקות בעיזבון שהפך להיות רכושו שלו, כך שהתמורה משולמת למעשה בפועל מרכושו שלו ולא מרכוש או מנכסי העיזבון.

עם זאת, הסתלקות על-תנאי – התלויה בתנאי שאפשר שיבוא ואפשר שלא יבוא – היא בטלה.

ד. אשר למועד ההשתכללות של ההסתלקות, מדובר "במועד הגשתה של הודעת ההסתלקות לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט, כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א לחוק. "רק משהוגשה ההודעה, כאמור, נתפס המסתלק על הסתלקותו. משהגיש היורש הודעת הסתלקות כדין, שוב אינו יורש עוד ורואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה, כאמור בסעיף סעיף 6(ב) לחוק הירושה. "ואין נפקא מינה שטרם ניתן צו ירושה או שההסתלקות לא אושרה ע"י בית-המשפט (לפי החוק אין צורך באישור כזה) או שהעיזבון טרם עומד לחלוקה" (ראו ע"א 639/69 שלכטר נ' חרש (26/8/70), מפי כב' הש' חיים כהן; דיני ירושה ועיזבון, עמ' 49).

מי שהסתלק מירושתו (להלן: המסתלק) אינו יכול לחזור בו מהסתלקותו. משהסתלק, הוא חדל מהיות בעל מעמד בעיזבון, ונחשב כאילו לא היה יורש (ע"א 2531/99 ג'ורי נ' דנגור (14/4/02), מפי כב' הש דורנר); חוק הירושה אינו מזכיר במפורש את האפשרות של חזרה מהסתלקות, ונקבע שלא מדובר בלקונה אלא בהסדר שלילי (ראו הצעת חוק הירושה, התשי"ב – 1952, עמ' 46; תמ"ש (ת"א) 82221/96 רות זעפרני ואח' נ' עובדיה שלאם ואח' (28/3/00), דינים משפחה א' 350, מפי כב' השופט יהושע גייפמן).

ה. לעניין נפקותה של הודעת הסתלקות שנעשתה שלא כדין, התעוררה שאלה מה דינו של יורש שהסתלק מחלקו בעיזבון לטובת אדם שאינו מהמנויים בסעיף 6(א) לחוק – האם מחמת בטלות ההסתלקות יראו בו יורש ויהא זכאי לחלקו כיורש, או שמא מאחר והסתלק רואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה – למרות שהודעת הסתלקותו בטלה, ולא יהא זכאי לדבר?

בע"א 734/90 עלי צאלח זובידאת ואח' נגד חדיג'ה זובידאת (13/2/92), נקבע מפי כב' הש' מצא כדלהלן:

"רק מי שהסתלקותו מחלקו בעיזבון הינה תקפה, רואים אותו (כדי השיעור נושא הסתלקותו), כאילו לא היה יורש מלכתחילה; בעוד שלהודעת ההסתלקות, שהחוק אינו מכיר בה, אין כל נפקות. משמע: זכות המשיבה לרשת את המנוח – עליה ביקשה היא להכריז בצו – יכלה להיגרע רק במסירת הודעה בת תוקף על הסתלקות מחלקה בעיזבון, כולו או מקצתו. משנקבע כי הודעת ההסתלקות שלה היא בטלה, שוב לא היה מקום לייחס לה כל משמעות". (ההדגשה אינה במקור – ד.ס.).

על אף האמור, נקבע כי יורש רשאי לבצע הסתלקות כללית, על אף שהדברים אינם מפורשים בחוק הירושה, ואז יתווסף חלקו לשאר היורשים על פי חלקיהם; (דיני ירושה ועזבון, עמ' 49 - 50; ת"ע (ת"א)13030/01 עזבון המנוחה פלונית נ' האפוטרופוס הכללי (21/5/02), מפי כב' הש' שוחט).

לסיכום, הסתלקות שלא נעשתה לטובת מי מהיורשים המנויים בסעיף 6(ב) לחוק הירושה או הסתלקות כללית היא בטלה, ומי שחתם עליה הוא עדיין יורש לכל דבר ועניין. זה דינו גם של מי שחתם על תצהיר הסתלקות כללית, אך לא הגישה לרשם לענייני הירושה.

מן הכלל אל הפרט

63. נוכח האמור בסעיף 6(2) לחוק הירושה, אין צריך לאמר כי הסתלקותם של היורשים "לטובת עיזבון המנוח" היא בטלה. משמע, הנתבעים נותרו יורשים של עזבון המנוחה.

בהמשך, משהודיע נציג האפוטרופוס כי הסתלקות לטובת עזבון לאו הסתלקות היא, ולא תתקבל על ידי הרשם לענייני ירושה, נדרשו היורשים שהסתלקו לחתום על כתב הסתלקות מתוקן. ארבעה יורשים בארץ (הנתבעים 5, 11, 14, ו- 15 אכן חתמו על נוסחים מתוקנים בחודש ינואר 15', בפני עוד שינפלד, כאשר התיקון הוא אך ורק בסעיף 2 לתצהירי ההסתלקות, בנוסח הבא: "הסתלקותי מהעיזבון היא לטובת כללית". ואולם, לאחר חתימתם של האחרונים, נעצר עו"ד שינפלד, הדברים נודעו בציבור, וההליך נעצר. מיכאל העיד כי לאחר שהוברר כי עו"ד שינפלד הסתבך וסיבך את הדברים, נמנע מלפנות אל היורשים האחרים.

נוכח התרחשויות אלה, לא הוגשו תצהירי ההסתלקות המתוקנים לרשם לענייני ירושה הירושה. משנחתמו תצהירי ההסתלקות "הכשרים" על ידי ארבעת היורשים (תמר, אנה, פאינה ושמחה) מיום 25/1/15, אך לא הוגשו לרשם לענייני ירושה, לא השתכללה גם הסתלקותם של יורשים אלה מעיזבון המנוחה, והם נותרו יורשים לכל דבר ועניין.

64. האם יש נפקות כלשהיא לחתימה של הנתבעים על תצהירי ההסתלקות?

א. הנוסח של תצהירי ההסתלקות עליהם חתמו יורשים אלה "לטובת עזבון המנוח", מלמד כי היורשים גילו דעתם כי הם הולכים בעקבות המתווה ששורטט על ידי האפוטרופוס או ב"כ הנתבעים, לצורך מכר הדירה (להלן: המתווה), וסמכו על מיכאל לאחר מכירת הדירה ייתן להם את חלקם. יתכן שהנתבעים התנו את הסתלקותם בזכות לקבל כספים ממיכאל ויוסף בעקבות מכר הדירה, כפי שניתן היה להבין מדבריו של מיכאל, אך אין לכך כל ראיה תומכת, בהיעדר מסמך בכתב או עדות על הסכמות מחייבות בין המוכרים לבין שאר הנתבעים.

בנתונים אלה היה מיכאל, למעשה, שלוחו של אחיו יוסף, ופעל בהסכמה מפורשת או מכללא של יורשי המנוחה בתהליך מכירת הדירה, אשר הביעו הסכמתם למתווה בניסיונם להסתלק מזכויות הירושה שלהם בדירה, כדי שמיכאל יוכל למכרה; נראה כי הכול סמכו עליו שלאחר מכר הדירה תימכר, יחלק את תמורתה ביניהם על פי הדין.

לא זו אף זו, מהודעת הדוא"ל שאותה שלחה עו"ד צור לעו"ד שינפלד ביום 26/8/13, שם התבקש סכום נוסף של 30,000 ₪ נוספים לצורך אשרור של מכר הדירה, לכאורה בשם יורשי המנוחה, ניתן להסיק קיומה של שליחות נחזית של מיכאל, וכן מסר לפיו לעו"ד צור יש קשר עם יורשי המנוחה, או למצער היא מעבירה מהם מסרים לעו"ד שינפלד.

דהיינו, כל הנתבעים פרט לנתבעת 4 (ולנתבעים 1 ו-2 שהיו יורשי המנוח בלבד) העבירו לכאורה מסר בעצם חתימתם על תצהירי ההסתלקות אודות כוונתם לוותר על זכויותיהם בדירה הנדונה דידן, לצורך מכירתה. מכאן, כי צו הירושה אחר המנוחה – לגבי הדירה – נדרש לאו דווקא לצרכיהם של הנתבעים האחרים, אלא כדי לאפשר רישום הדירה על שם המוכרים, ומכירתה בשלמותה לצד ג'.

יורשי המנוחה לא סתרו מסקנה זו, על אף שניתנה להם הזדמנות לעשות כן.

כאן המקום להתייחס לתצהירו המאוחר של מיכאל משנת 18', שבו ציין כי הוא החוט המקשר בין כל הנתבעים לגבי התביעה, ואישר כי "יתר הנתבעים נתנו לי הרשאה לבצע את כל הפעולות לצורך ניהול התביעה". משמע, הנתבעים האחרים או רובם נתנו לו הרשאה לנהל את עניינם בתביעת התובעת.

יורשי המנוחה לא סתרו גם גרסה זו של מיכאל על אף שניתנה להם הזדמנות לעשות כן. הם הקפידו להימנע מלמסור גרסה כלשהי גם במועד המאוחר בו הומצאה להם התביעה פעם נוספת, ביודעם על ההליך הנדון דידן, לרבות הקשיים שנוצרו עקב מעלליו של עו"ד שינפלד. חזקה עליהם כי אם התעניינו בתיק, ראו גם את גרסתו של מיכאל, לרבות דבריו כי הם ויתרו לו על חלקם בדירה, והוא התכוון לתת להם חלק מהתמורה שיקבלו הוא ויוסף. אם הנתבעים או מי מהם קראו את כתבי הטענות או ביקשו מעו"ד צור לעדכן אותם, חזקה עליהם שידעו גם כי תצהירי ההסתלקות המקוריים אינם כדין והם עדיין נחשבים ליורשי המנוחה, אך הכספים ששולמו לעו"ד שינפלד כנאמן נגנבו על ידו, ואינם עומדים עוד לחלוקה.

ב. בנתונים אלה, ניתן היה לצפות כי יורשי המנוחה או מי מהם יגישו תצהירים מעודכנים לגבי מערכות היחסים בין יורשי המנוחים, עליהם העיד מיכאל בבית המשפט, ולו לגבי חלקם, לרבות בשאלה אם נתנו או לא נתנו למיכאל - באמצעות למרה ויוסי, והחתימה על תצהירי ההסתלקות - הסכמה מפורשת או מכללא למכור את הדירה בסכומים הנטענים. ועוד, אם חזרו בהם הנתבעים/יורשי המנוחה או מי מהם מכוונתם להסתלק מעיזבון המנוחה, והם עומדים על זכויותיהם כיורשים, היה מצופה מהם למסור לבית המשפט גרסה מפורשת בסוגיה זו.

כך גם אם ביקשו לסתור את השליחות הנחזית של מיכאל ואת ההנחה כי עו"ד צור העבירה עבורם את המסרים שביקשו למסור לעו"ד שינפלד.

ג. אשר לכתב ההגנה שאותו הגישה עו"ד צור בשנת 16' בשם כל הנתבעים, למרות שבאותו שלב ייצגה למעשה רק את מיכאל באמצעות ייפוי כוח ואולי גם את יוסף, הוא אושר בדיעבד רק על ידי 5 נתבעים (יוסף, שמחה, יוסי, דוד ותמר). לא זו אף זו, פרט למיכאל לא הגיש אף נתבע תצהיר עדות ראשית או תצהיר אחר לבית המשפט עד עצם היום הזה, גם לאחר שהתביעה נמסרה לרובם פעם נוספת, וחלקם אשרר את פעולותיה של עו"ד צור בתביעה. דהיינו, כל הטענות העובדתיות של נתבעים 5, 7 -12, 14- 16 בכתב ההגנה לא נתמכו בתצהיר של מי מיורשי המנוחה, ואינן קיימות, למעשה.

יתר על כן, כתב ההגנה מציין במפורש כי הנתבעים חתמו על תצהירי הסתלקות מעיזבון המנוחה, וחלק מהם אף חתם על תצהירים מתוקנים כדין, אך משנודע להם על הסתבכותו של עו"ד שינפלד עצרו את ההליך כולו. גם טיעון עובדתי זה לא נתמך בתצהיר, ומשכך אינו בגדר גרסה שנמסרה בהליך מטעם הנתבעים 5, 7 -12, 14- 16, אלא מטעמו של מיכאל, שהוא אחד מיורשיו של המנוח בלבד.

גם בסופו של יום, בדיעבד, בחרו רוב היורשים להימנע ממתן ייפוי כוח לעו"ד צור ולאשרר את פעולותיה בניהול התיק; דהיינו, לא הגישו כתב הגנה לתביעת התובעת למתן פסק דין הצהרתי כי היא בעלים של הדירה בשלמותה; אחרים, אשר נתנו ייפויי כוח מאוחרים לעו"ד צור, אשררו את כתב ההגנה שהגישה בשנת 16' מטעם כל הנתבעים, אך לא הוסיפו דבר לעניין עמדתם לגבי הדירה לאחר הגשת התביעה, ולאחר שמיכאל הצהיר והעיד כי הוא מכר את הדירה בהסכמתם, כפי שבאה לידי ביטוי על ידי נציגה מטעמם, המכונה למרה. לא נעלם מעיני כי ברשימת יורשי המנוחה לא מופיעה יורשת בשם למרה, אך לא מן הנמנע כי מדובר בכינוי של אחת מיורשות המנוחה.

משמע, יורשי המנוחה לא הצליחו להסתלק למעשה מירושתם, על אף כוונתם לעשות כן, אבל הם גילו את רצונם להסתלק מזכויותיהם בדירה ולא התעניינו בתביעה.

65. ניתן להבחין בין מספר קבוצות בתוך יורשי המנוחה:

א. היורשים אשר קיבלו את כתב התביעה, לא הגיבו, לא הגישו כתב הגנה, לא חתמו על ייפוי כוח לעו"ד צור ולא אשררו את פעולותיה. נתבעים אלה גילו דעתם בריש גלי כי אין להם עניין להתנגד לתביעת התובעת ואינם עומדים על זכויותיהם.

ב. יורשי המנוחה אשר קיבלו את כתב התביעה, אשררו בשנים 18'-20' את כתב הגנה שהגישה עו"ד צור בשם כל הנתבעים, ונתנו לה ייפויי כוח בנוסח המצוין לעיל; יורשים אלה הודיעו כי הם מאשרים את מעשיהם של עו"ד צור ועו"ד אמיר ממשרדה ואת "התנהלות התביעה... מראש ובדיעבד". כן הצהירו "ואין לנו רצון להגיש כתבי בית דין נוספים בבית משפט המחוזי בחיפה במסגרת התביעה".

ג. נינו בראלי, אחותו של רומן, תושבת מוסקבה, אשר בחרה שלא לקבל את כתב התביעה, על אף שזומנה לבית המשפט שם כדי לקבלו. היא תחשב כמי שבחרה לא לדרוש דבר דואר שנשלחה אליה.

ד. נתבעת 4, נטליה ז"ל, אחותה של המנוחה, אשר לא חתמה על תצהיר הסתלקות וכתב התביעה לא נמסר לה; על פי דיווחו של ב"כ התובעת, לנתבעת 4 יש בן, אך הוא לא הצליח לאתרו. ייאמר כבר עתה כי לעיזבונה של לנתבעת זו מגיע 1/42 מתמורת הדירה.

בחינת פעולותיהם של כלל יורשי המנוחה (לפי דיווחו של יוסי שמיר, אשר הגיש שלוש בקשות למתן צו ירושה אחר המנוחה, ומנה את יורשיה), מלמד כי איש מהם לא היה מעוניין למסור גרסה בבית המשפט, תצהירי עדות ראשית או הודעה כלשהיא לגבי עמדתם לאחר שהגישו תצהירי הסתלקות מחלקם בדירה. לו עשו כן, הייתי רואה לבחון את גרסתם ביחד עם גרסתו של מיכאל לגופה.

66. מכל מקום, בהיעדר גרסה פוזיטיבית מצד מי מנתבעים 5, 7 -12, 14- 16, גם לאחר שכתב התביעה נמסר להם פעם נוספת בשנים 2018- 2020 (התובעת מסרה את כתב התביעה לנתבעים הגרים בארץ, ולעו"ד צור שייצגה אותם לכאורה הן בבקשות למתן צו ירושה, ואת חלקם גם לעניין הדירה, משהודיעה לעו"ד שינפלד על דרישתם להעלות את מחיר התמורה ב- 30,000 ₪ נוספים), ובהיעדר הודעה כלשהי לבית המשפט מצדם, שעה שתצהירי ההסתלקות שלהם הוגשו לתיק, הם מוחזקים כמי שמצטרפים לגרסתו של מיכאל, וודאי שאינם טוענים בניגוד לה.

משכך, נותרה בפני גרסתו של מיכאל לפיה קיבל למעשה הרשאה מטעם יורשי המנוחה למכור את הדירה באמצעות עו"ד שינפלד, מתוך כוונה שלאחר קבלת התמורה יעביר להם סכום מסוים מתוכה, אשר נתמכה וחוזקה בתצהירי ההסתלקות של יורשי המנוחה ויורשיהם.

בהעדר גרסה מצדם, אין די בגרסתו היחידה של מיכאל בעניין זה, נוכח הסתירות בדבריו בעניינים שנמנו לעיל; משכך, הייתה התובעת רשאי להסיק מתצהירי ההסתלקות המקוריים, הבטלים, כי היורשים האחרים מסכימים לוותר על זכויותיהם בדירה, אף שהם נותרו יורשי המנוחה, וכי יש בכך משום אמירה לגבי עמדתם בדבר זכויותיהם בדירה. מדובר במסמכים שנערכו על ידי עורכי דין, וחזקה על הנתבעים האחרים - בהיעדר גרסה אחרת - כי בעת שחתמו על תצהירי הסתלקות אלה, סברו כי הם מוותרים על זכותם לרשת את זכויותיה של המנוחה בדירה הנדונה דידן. כזכור, היה לתובעת בסיס להאמין בכך, מששמעה גם מעו"ד צור בדצמבר 14' כי נותרו רק שני יורשים בחולון שטרם חתמו על תצהירי ההסתלקות, וכי זהו המכשול האחרון להעברת הדירה על שמה.

בנתונים אלה, בהעדר גרסה נגדית של יורשי המנוחה, ונוכח הסכמתם להעמיד את מיכאל בקדמת המכר ולסמוך עליו כי יפריש להם חלק מהתמורה, לכשתתקבל, ובהעדר טענה נוספת מלמד טיעוניו של מיכאל נגד התובעת, הרי שהם אינם זכאים לקבל כספים מעבר לכספי התמורה של הדירה ששולמה לנאמן עבור מיכאל והיורשים, אשר הכפיפו עצמם להסכמות אליהן הגיע מיכאל במסגרת ההליך למכירת הדירה. יש לזכור כי התובעת שילמה גם את החלק שדרשו יורשי המנוחה בחודש אוגוסט 13', בהסכימה לדרישה להעלות את מחיר הדירה, בהאמינה כי דברם של יורשי המנוחה נמסר מפיה של עו"ד צור.

67. לסיכום, בהיעדר תצהירי עדות ראשית מטעם מי מהנתבעים האחרים, בהעדר מסמך מחייב בין המוכרים לבין שאר הנתבעים, ובהיעדר ראיה כי נתבעים אלה חתמו על תצהירי ההסתלקות מתוך ציפייה לקבל תמורה כלשהי מהדירה, קיימת חזקה כי הם ויתרו על זכויותיהם ללא תנאי. לא מן הנמנע כי אכן ויתרו כדי לקדם את העסקה, לאחר יעוץ שקיבלו, ויתכן כי אכן התכוונו המוכרים לתת להם חלק מהתמורה, בסך כולל של 30,000 ₪, כעולה ממכתבה של עו"ד צור מיום 28/8/13. יודגש כי עו"ד צור אינה עדה במשפט, ולכן אין במכתבה הנ"ל כדי לייצר גרסה לנתבעים האחרים, אלא עמדתה של ב"כ הנתבעים 1 ו- 2 בלבד.

68. מה הסכום שהיה מגיע ליורשי המנוחה על פי דין?

כעולה ממכתביו של עו"ד מתן פלטנר מיום 13.10.10 ו -14.12.10 לעורך דין דויטש, אשר ייצג את המנוח בבקשה לתיקון צו הירושה אחרי המנוחה, זכאים יורשי המנוחה לשליש מעיזבונה של המנוחה. ראו תצהיר המנוח מיום 17/8/10 לפיו למנוחה היו 3 אחים - באוסטרליה, בארה"ב ובברה"מ – אשר הקשר עמם נותק ולא נכחו בהלווייתה (נספח 14 לתצהיר התובעת). לכאורה, המנוח לא התייחס לאחיותיה של המנוחה.

עמדתו זו של עו"ד פלטנר תואמת את האמור בסעיף 11(א)(2) לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965:

11.  (א)  בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין כולל מכונית נוסעים השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העזבון –

(1)...

(2)   אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים - שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעזבון, יטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העזבון;

לימים, כתב יוסף שמיר, אשר הגיש את הבקשות למתן צו ירושה אחר המנוחה, ומנה 7 אחים ואחיות, כי לכל אח ואחות יש 1/21 בירושת המנוחה (1/3 חלקי 7 מעיזבון המנוחה). הבקשה הוגשה ביום 19/11/12. דהיינו, נוכח העובדה כי המנוחה הייתה בעלים של מחצית הדירה בלבד, כל אחד מהאחאים היה עתיד לרשת 1/42 מהזכויות בדירה).

בישיבת יום 4/8/20 הודיעה ב"כ הנתבעים כי לפי חישוביה, הסכומים המגיעים לרומן שמיר, לאמו ולאחותו ביחד הם 17,857 ₪, דהיינו פחות מ-6,000 ₪ לכל אחד מהם. אשר ליוסי שמיר, אחי המנוחה, הוא זכאי לקבל 17,857 ₪, וכך גם הנתבעים פאינה, שמחה, דוד שמיר ותמר גולן, אשר חתמו על ייפוי כוח לב"כ הנתבעים, למעט נטליה המנוחה.

לטענתה של ב"כ הנתבעים, הנתבעים מיכאל ויוסף, יורשי המנוח, זכאים לקבל 3/4 מהדירה, והשאר – 1/4 הדירה מגיע ליורשי המנוחה, כאשר רק 5 מהם חתמו לה על ייפוי הכוח.

ב"כ התובעים - אשר טען בסיכומיו כי יורשי המנוחה זכאים לשליש בלבד מתוך מחצית הדירה של המנוחה, דהיינו 1/2 X1/3 = 1/6 – הודיע לבית המשפט כי הוא "מסכים עם החישוב של עו"ד גב' צור" (עמ' 70, ש' 10- עמ' 72, ש' 29).

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בנדון, ובהעדר גרסה פוזיטיבית של מי מיורשי המנוחה, איני רואה לחייב את התובעת לשלם סכום נוסף ליורשים אשר לא מצאו לנכון ליתן הסבר לכך שהם הסכימו לוותר על זכויותיהם בדירה, ללא קשר למעמדם כיורשים, ונמנעו ממתן גרסה בהליך שהתקיים במחלוקת שבין התובעת לבינם. ואולם, לגבי נטליה ז"ל, אשר לא הביעה כל עמדה ביחס לזכויותיה בעיזבון המנוחה, יורשיה זכאים לקבל את חלקה. על פי חישוביי, הסכום המגיע לה הוא נמוך מהמצוין לעיל, אך נוכח הסכמת הצדדים, יופקד סך של 17,857 ₪ בקופת האפוטרופוס הכללי עבור יורשיה של נטליה.

בנוסף לכך, בהיעדר צו ירושה אחר המנוחה, תירשם הערת אזהרה על הדירה הנדונה, לטובת יורשי המנוחה, שאינם נתבעים בתיק זה ואינם יורשיהם של הנתבעים נכון ליום הגשת התביעה; דהיינו, חרף ההנחה שיוסי שמיר וכל אחיה ואחיותיה של המנוחה היו מודעים לזהות יורשיה, הרי שבהעדר צו ירושה אין וודאות כי לא קיים אח נוסף שלא צוין בבקשות למתן צו הירושה. לא למותר לציין כי המנוח עצמו ציין רק 3 יורשים של המנוח – אחים שמתגוררים בחו"ל.

69. סוף דבר

נוכח כל המקובץ, ניתן בזה פסק דין הצהרתי לפיו התובעת, ויויאן (אביבה) וקנין, היא הבעלים של זכויות החכירה בדירה בשטח של 67.3 מ"ר, המצויה בבית משותף ברחוב שפרינצק 15/18 בנהריה, במקרקעין הידועים כגוש 18177, חלקה 13, תת חלקה 18 (להלן: הבית והדירה, בהתאמה), בכפוף לתשלום כל המסים, האגרות וההיטלים הנדרשים על פי כל דין. כל זאת, גם בכפוף למילוי התנאים הבאים:

א. הפקדת סך של 17,857 ₪ בקופת האפוטרופוס הכללי עבור יורשיה של נטליה ציציאשוילי, ת"ז 321451809.

ב. רישום הערת אזהרה לטובת יורשי המנוחה, שאינם נמנים בבקשות לצווי הירושה אחר המנוחה שאותם הגיש יוסי שמיר, אינם נתבעים בתיק זה ואינם יורשיהם של הנתבעים נכון ליום הגשת התביעה.

בנסיבות העניין, נוכח הנזק שנגרם לנתבעים כולם בעסקה הנדונה, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, ב' טבת תשפ"א, 17 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.