1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד הרשמת הבכירה ס' אלבו), בתא"מ 23207-04-13, מיום 17.6.15, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למחיקת התביעה שהגישה המשיבה בשל אי קיום צו לגילוי מסמך.

העובדות הצריכות לעניין

1. המשיבה הינה הבעלים של פרויקט "אפ-טאון" בירושלים (להלן: "הפרויקט") וכן משמשת כחברת הניהול של השטחים המשותפים בפרויקט מאז שנת 2006. המבקשת מחזיקה ב-2 דירות בפרויקט, ובהתאם לכך מקבלת מהמשיבה שירותי ניהול.
2. ביום 4.3.13 הגישה המשיבה נגד המבקשת בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא (תיק מספר 17-07859-13-1), על סך 32,680 ₪ בגין אי תשלום חלקה בהוצאות. לתביעה צורפו 2 הסכמי ניהול עליהם חתמה המבקשת (האחד מיום 9.8.99; והשני מיום 30.9.03).
3. המבקשת הגישה התנגדות, שנדחתה ביום 14.8.14 על ידי כבוד הרשם א' פוני. על החלטה זו ערערה המבקשת, וביום 22.12.14 קיבלה כבוד השופטת מ' ליפשיץ-פריבס את הערעור בכפוף להפקדת סך של 7,000 ₪. משהפקידה המבקשת את הסכום האמור - הועבר התיק להליך של סדר דין מהיר.
4. ביום 26.3.15 הגישה המבקשת בקשה לגילוי מסמך, בגדרה דרשה להמציא לידיה את הסכם הרכישה של הפרויקט שנערך בין המשיבה לבין כונס הנכסים של הפרויקט בשנת 2006. המשיבה התנגדה בטענה שהמבקשת לא הבהירה מדוע הסכם הרכישה נחוץ לה, וממילא ההסכם מכיל סודות מסחריים ופרטים שכלל אינם רלוונטיים.
5. ביום 29.4.15 הורתה כבוד הרשמת הבכירה ס' אלבו למשיבה להמציא את העתק הסכם הרכישה, זאת מאחר שהמבקשת טענה כנגד זכות המשיבה לשמש כחברת ניהול, והתירה למשיבה למחוק סעיפים מההסכם האמור הכוללים סודות מסחריים.
6. ביום 14.6.15 המציאה המשיבה לבית משפט קמא ולמבקשת את העתק הסכם הרכישה, תוך מחיקת סעיפים שאינם רלוונטיים לתביעה. ביום 17.6.15 הגישה המבקשת בקשה למחיקת התובענה בתואנה כי המשיבה מחקה את רוב סעיפי הסכם הרכישה. עוד באותו יום דחתה כבוד הרשמת הבכירה ס' אלבו את בקשת המבקשת, בקבעה כי הסעיפים הנוגעים לעצם רכישת הזכויות בבניין לא נמחקו, כך שאין מקום למחיקת התביעה.

מכאן הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

1. ראשית, העלתה המבקשת טענה בדבר חוסר סמכות עניינית. לטענתה, שאלת הוצאות הבית המשותף נתונה לסמכותו הייחודית של המפקח על המקרקעין;

שנית טענה, כי ייתכן והסכם הרכישה היה מוגבל בזמן כך שקיימת אפשרות שהתקופה כבר הסתיימה. מבלי לעיין בהוראות ההסכם אין כל אפשרות לדעת את משך תוקפו של ההסכם;

שלישית, המבקשת רכשה את דירותיה מקבלן שנכנס להליכי פירוק. הקבלן ביצע הפרות רבות כלפיה ועל כן היא מעוניינת לדעת האם במסגרת רכישת הזכויות קיבלה המשיבה על עצמה את התחייבויותיו של הקבלן.

1. המשיבה סמכה ידיה על החלטת בית משפט קמא וטענה, בין היתר, כי:

המבקשת טענה אך ורק כנגד זכות המשיבה לשמש כחברת ניהול של הפרויקט, ושעה שהמשיבה הציגה את הסעיפים הרלוונטיים מהסכם הרכישה המקנים לה את הזכות לשמש כחברת ניהול, אין כבר כל עילה לגילוי מלוא הסכם הרכישה;

המבקשת לא טענה בשום שלב כי ברצונה להגיש תביעה שכנגד ולכן אין להידרש לטענות בדבר הפרות מצד הקבלן; וגם אם עומדות למבקשת טענות כלשהן כלפיו, הרי שחלה עליהן התיישנות, שכן הסכם הרכישה נחתם לפני כ-9 שנים;

טענת המבקשת, לפיה ייתכן והסכם הרכישה הוגבל בזמן, הינה בגדר ספקולציה בלבד, מה גם שטענה זו לא נטענה בפני בית משפט קמא אלא הועלתה לראשונה במסגרת הבקשה דנא;

טענת המבקשת בדבר חוסר סמכות עניינית הועלתה אף היא לראשונה במסגרת הבקשה דנא, ואין לה מקום הואיל והמשיבה הינה חברת ניהול ולא נציגות בית משותף.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, על כלל נספחיהן; ולאחר שבחנתי את החלטת בית משפט קמא; באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ויש להותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה.
2. כאמור, בקשת המבקשת למחיקת התובענה התבססה על הוראת תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות"). תקנה זו מאפשרת לבית המשפט למחוק, לפי העניין, כתב תביעה או כתב הגנה של מי שהפר צו להשיב על שאלון, צו לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים.

בהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: "צו בתי המשפט" ו/או "הצו"), ספק אם מדובר בהחלטה הניתנת לערעור ברשות, שכן עסקינן בתקנה 122, שהינה חלק מפרק ט' לתקנות (סעיף 1(10) לצו). על פניו, אין המדובר בהשגה על החלטה המורה על מתן צו לגילוי מסמך פלוני, אלא בהשגה על החלטה בה נדונה טענה להפרה של צו שניתן בעבר.

ניתן למצוא בפסיקה עמדות לכאן ולכאן: מחד גיסא, יש הגורסים כי הצו מקים מחסום דיוני מוחלט להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה מכוח תקנה 122 לתקנות (רע"א 134/11 מורד נ' מיכלובסקי (8.2.11)); מאידך גיסא, המדובר בטענה להפרת צו לגילוי מסמך ולפיכך ניתן לראותה כהחלטה בעניין גילוי מסמך פלוני (רע"א 1690/14 כפיר בן אדוה נ' חברת דואר ישראל בע"מ (10.4.14) (להלן: "עניין בן אדוה").

על רקע גישות סותרות אלו, ובהתאם לנימוקים שיפורטו להלן, אינני נדרש לבחון שאלה זו.

1. סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע, כי גם במקרים בהם קיימת אפשרות להיעתר לבקשת רשות ערעור, הרי שבית המשפט שלערעור לא ייתן רשות לערער על החלטת ביניים, אלא במקרה בו שוכנע כי אם הערעור לא יידון באופן מידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש שאינו ניתן לתיקון, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה (ראו החלטותיי ברמ"ש 29629-07-15 דימנט נ' פולנסקיה (19.7.15); רע"א 16888-07-15 מוסך ארתור את יצחק בע"מ נ' מתתיהו (29.7.15)).

לא שוכנעתי כי החלטת בית משפט קמא נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין ולא מצאתי מקום לחרוג מן הכלל האמור ולהתערב בהליך המתנהל עדיין בבית משפט קמא, בו כבר נקבע מועד לישיבה מקדמית (10.11.15), ושעה שאין המדובר בנזק שלא ניתן לתיקון. ככל שיהיה בכך צורך בהמשך, טענות אלו יוכלו להישמע בפני המותב הערעורי וניתן יהיה לבררן על בסיס מסכת עובדתית מלאה.

1. לא זו אף זו, עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה דיונית מובהקת. לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בבואה לבחון את הפעלת הסנקציה הקבועה בתקנה 122 לתקסד"א, וערכאת הערעור לא תמהר להתערב בהחלטה כגון דא (רע"א 624/11 המוטרנות היוונית קתולית נ' יוסף נח'לה (15.3.11); עניין בן אדוה). דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בהליך בסדר דין מהיר. כידוע, תכליתם של הליכים בסדר דין מהיר הינה לקצר את משך ההתדיינות בתובענות בסכומים נמוכים, ולהוזיל את העלות הכרוכה בניהולם. תכלית זו צריכה להקרין גם על הליכי ההשגה (רע"א 646/14 ‏אשטרום חברת קבלנות בע"מ נ' ניו קופל בע"מ (8.5.14)).
2. בל נשכח כי הסנקציה הקבוע בתקנה 122, המאפשרת מחיקה של כתבי טענות בשל הפרה של צו לגילוי מסמך, "הינה סנקציה חמורה שבית המשפט יפעילה במקרים קיצוניים" בלבד, כאשר נפלו פגמים של ממש בהתנהגות בעל דין במסגרת ההליכים המקדמיים (רע"א 6596/05 אירידיום בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (26.10.05)).

הנה כי כן, אין המדובר כאן במקרה קיצוני ועל פניו כלל לא ניכר כי נפלו פגמים בהתנהגות המשיבה. משכך, ותוך שנבחנה החלטת בית משפט קמא, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה שלא למחוק את כתב התביעה בשל אי-העברת הסכם המכר במלואו לעיון המבקשת, לא כל שכן שעה שהמשיבה הגישה את הסכם המכר ונקבע כי הסעיפים הנוגעים לעצם רכישת הזכויות בפרויקט לא נמחקו.

1. למעלה מן הצורך ולגופו של עניין, עיון בסעיף 2 לבקשה לגילוי מסמכים מיום 26.3.15 מלמד, כי הנימוק לבקשה לגילוי הסכם המכר היה ש"התובעת רכשה זכויות ניהול הבניין בו מתגוררת הנתבעת מחברת ניהול שנכנסה להליכי פירוק...". בית משפט קמא נעתר לבקשה "הואיל וזכויותיה של התובעת מקורן בהסכם המכר, הרי שהסכם זה רלבנטי לבירור המחלוקת..." (29.4.15). מן המקובץ עולה, כי גילוי הסכם המכר התבקש ואף ניתן אך ורק לצורך הוכחת הזכויות הקנייניות של המשיבה בפרויקט. לפיכך, טענותיה הנוספות של המבקשת, ובכללן: חוסר סמכות עניינית; קיזוז; ותוקף ההסכם (טענות שלא הועלו בבקשה המקורית לגילוי מסמכים אלא רק בתשובה לתגובה), ממילא אינן רלוונטיות לבקשה דנא ואינני נדרש לדון בהן בשלב זה.
2. הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 4000 ₪, אשר יקוזזו מסכום הפיקדון. היתרה תוחזר למפקיד.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לידי הצדדים.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"ה, 03 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.