1. בפניי תביעת התובעת בהליך של תביעה קטנה, על נזק לרכבה, בו נהג במועד האירוע מר גולן פרץ (להלן: הרכב). הנזקים נגרמו לטענתה בשל נהיגה רשלנית של מר אורן כהן, נהג המשאית שבבעלות הנתבעת (להלן: המשאית).
2. לטענת מר פרץ, בעת שיצא מחנייה בנסיעה לאחור הבחין במשאית נוסעת לאחור. משכך נעצר במקום. או אז הבחין כי המשאית ממשיכה בנסיעה לאחור ותוך כדי שהיא מתיישרת בנסיעה לאחור, פגעה ברכב עם אזור הגלגל הקדמי ימני של המשאית.
3. מנגד, טען מר כהן כי שעה שהמשאית כבר חנתה לצורך פריקה, נסע מר פרץ לאחור ופגע במשאית.
4. בפניי העידו מר פרץ ומר כהן.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. מצאתי להעדיף גירסת נהג המשאית על פני נהג הרכב.

אבהיר המסקנה.

בהתאם לעדותו של מר פרץ עת נסע לאחור הבחין במשאית שגם היא נוסעת לאחור ומשכך עצר את רכבו. למרות האמור המשאית לטענתו לא הבחינה בו והמשיכה בנסיעה לאחור ותוך כדי התיישרות פגעה ברכבו.

בהתאם להדגמה שהדגים מר פרץ בבית המשפט הראה כי הרכב עמד במאונך למשאית וכי דופן המשאית פגעה בחלק האחורי של הרכב באזור תא המטען (עמ' 1, ש' 19 לפרוט').

ואולם, עיון בתמונות הנזק מעלה כי הנזק המשמעותי לרכב הוא דווקא בדופן הימנית של הרכב – בחלק האחורי של הכנף הימנית האחורית, שם נראית מכת מעיכה.

מכאן שהאופן בו תיאר מר פרץ את התאונה ואת נקודת המפגש בין המשאית לרכב, אינו עולה בקנה אחד עם מוקד הנזק שנראה ברכב.

די באמור כדי להורות על דחיית התובענה משזו לא הוכחה.

התוצאה:

1. אני מורה על דחיית התובענה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת סך של 500 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ו, 23 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.