רקע כללי וטענות התובעים

התובעים, בני זוג, הזמינו אצל הנתבעת טיול מאורגן להודו ונפאל ל- 19 ימים בין התאריכים 18.2.15 עד 8.3.15. עקב סגירת נמל התעופה של קטמנדו באופן מפתיע – לא טסה הקבוצה במסגרתה נסעו לנפאל. הקבוצה נשארה עד סוף הטיול בהודו וטיילה משך 4 ימים באתרים אחרים ולא לפי המסלול, ומכאן הדרישה לפיצוי בסך 6,000 ₪ בטענה כי היה על הנתבעת לספק להם טיול חלופי בהודו ולא "למרוח" את הזמן כפי שהיה בפועל.

טענות הנתבעת

התובעים נרשמו לטיול להודו ונפאל ל- 17 לילות – 19 ימים מיום 18.2.15 ועד 8.3.15 בשווי של 3,490$ לאדם. התובעים חתמו על טופס הרישום בו מצויין כי הטופס מהווה אישור מחייב על קבלת מסלול הטיול תקנון החברה קריאתם והבנתם.

בתאריך 4.3.15 התקבלה הודעה כי עקב נחיתת חירום של מטוס בשדה התעופה של קטמנדו לא היה שדה התעופה פעיל למשך 3 ימים, דבר שהינו בבחינת כוח עליון.

עם קבלת ההודעה הנתבעת הציעה לקבוצה שתי אופציות: האחת, נסיעה לקטמנדו, האורכת כ – 16 שעות. השניה, נסיעה לדלהי. שתי האופציות נדחו על ידי כל חברי הקבוצה (ובכללם התובעים) שביקשו להמשיך ולטייל בוארנסי שבהודו.

בזמן ההמתנה הנתבעת דאגה שהתובעים וחברי הקבוצה יקבלו ארוחת בוקר וצהריים בבית מלון.

בימים 6.3. ו – 7.3 השתדלה התובעת למלא את הזמן בתוכן.

ביום הטיסה המקורי חזרה ארצה, 8.3.15 , חברי הקבוצה התחלקו ל-3 קבוצות עקב עומס בטיסות. הקבוצה שנשארה המשיכה לטייל בעיר דלהי, חזרה למלון ללינה וארוחת ערב. הטיסה יצאה לקראת 2:30 והנחיתה היתה ביום למחרת בשעה 16:30, כך שהתובעים נהנו מיום טיול נוסף בתאריך 9.3.15 אשר לא היה כלול בטיול המקורי , קיבלו ארוחת צהריים, אוטובוס והדרכה ללא כל תשלום נוסף.

לפי תקנון החברה מצויין כי אין היא אחראית לאיחורים בהמראות ונחיתות של מטוסים וכן לביטול טיסות – שכן אלו באחריות חברות התעופה. בנוסף במסלול הטיול צויין במפורש כי לוח הטיסות בהודו משתנה בתדירות גבוהה וכל מחדל ו/או שינוי שקשור בחברות התעופה לא מהווה עילת תביעה כנגד הנתבעת.

עוד טוענת הנתבעת כי גם לה עצמה נגרמו הוצאות והפסדים בשל התקלה בשדה התעופה בקטמנדו שכן היא נאלצה לבטל טיסות, בתי מלון בנפאל ולרכוש עבור הקבוצה שירותים חדשים בהודו וזאת מבלי לדרוש מהם כל תמורה נוספת.

הצדדים חזרו על טענותיהם במסגרת הדיון שהתקיים. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות מצאתי כי אין בתביעה ממש.

ככלל, הנתבעת, כמי שתחום עיסוקה הוא שירותי תיירות, צריכה לצפות כי תתכנה תקלות מפעם לפעם אשר יצריכו את שינויו של מסלול טיול או לוח זמנים במקום כזה או אחר. הנתבעת ציינה במפורש בתוכנית הטיול כי לוח הטיסות בהודו משתנה בתדירות גבוהה ובמקרה כזה ייתכן שינוי המסלול כולל אפשרות של נסיעה בתחבורה יבשתית במקום טיסות. אם כך ציינה הנתבעת במסמכיה שלה, הרי שתקלות שכאלו הן בתחום הצפייה של הנתבעת.

יחד עם זאת, אין מחלוקת מצד התובעים, והם ציינו זאת במפורש, כי התקלה בקטמנדו היתה בבחינת כוח עליון שגרם לשיבוש לוח הזמנים של סוף הטיול כאשר ברור כי מדובר במקרה בלתי צפוי ומפתיע של היה בשליטת הנתבעת. על כן, יש לבחון האם בנסיבות מקרה זה הנתבעת פעלה בסבירות בימים שבהם נותרה הקבוצה בהודו עד חזרתה לארץ.

לפיכך, אין מנוס מלפנות לחליפת המכתבים שצורפו לכתבי הטענות אשר שיש בה כדי לשקף בזמן אמת את הטענות ההדדיות של הצדדים:

במכתב התובעים מיום 18.3.15 הלינו הם כי היה ברור לנתבעת כי אין מה לעשות בוארנסי וכי היה עליה לקחת את הקבוצה לכל מקום חליפי בהודו בו אפשר לראות אתרים חדשים. תחת זאת היה יום שנמרח בעיר וארנסי, וגם בדלהי היו שעות עודפות במלונות עם ביקורים באתר וחצי כל יום כאשר יש בדלהי אתרים נוספים כגון אתר אונסקו אליו לא הגיעה הקבוצה.

במענה מיום 16.4.15 השיבה הנתבעת בצורה מפורטת כי הקבוצה טיילה במקומות אלו, במהלך הימים בהם נבצר להגיע לנפאל: ביום הראשון - טקס הארטי בגדת נהר הוארנסי; ביום השני – שייט זריחה לפנות בוקר, סיור רגלי בסמטאות ומקדשי העיר הקדושה, ביקור באוניברסיטה, סיור במוזיאון בטירת ראמנאגר, ארוחת צהריים על חשבון הנתבעת, סיור רגלי בגטאות העיר, שיעור יוגה במלון; ביום השלישי – ביקור בסאראנת, ביקר בבהארט מטה, ביקור מפעל המייצר בדי משי, הופעת ריקודים ומוסיקה מסורתית שלא היתה כלולה בתוכנית; בנוסף, סיורים בעיר דלהי – קומפלקס אקשרדם, ביקור ברובע התרמילאים.

בתשובה, טענו התובעים במכתב מיום 3.5.15 כי לא הכירו טוב את העיר בוארנאסי, לא ביקרו באטרקציות חשובות כגון מקדשי דורגה, מקדש הזהב, אסי גאת, לא ביקרו במוזיאון לארכאולוגיה בסאראנת, לא חוו את חג ההולי בוארנסי למרות שקנו בגדים מיוחדים. גם בדלהי הרגישו כי לא הכירו טוב את העיר, לא היו באתר אונסקו, המצודה האדומה, מאוזולאום של הומאיון, המוזיאון הלאומי ומוזיאון הרכבת וכי בכלל הימים לא היו מנוצלים כראוי.

הנתבעת השיבה ביום 21.5.15 כי האתרים אותם ציינו התובעים לא מופיעים במסלול הטיול שלה וכי לא בהכרח מה שרשמו התובעים הוא המחייב ביקור והדבר נתון לשיקול דעתה בתכנון הטיול.

הרושם העולה מחליפת המכתבים שלעיל היא כי הנתבע לא ישבה באפס מעשה ולא הותירה את הקבוצה חסרת מעש עקב הנסיבות שנכפו. הנתבעים לא הכחישו את האמור במכתבה המפורט של הנתבעת מיום 16.4.15 אלא טענו כי ניתן היה לבקר בעוד מקומות וכי התחושה שלהם היא כי לא הכירו את המקומות בהם שהו מספיק טוב. נראה לי, איפוא, כי תחושת החמיצות והאכזבה שלהם נובעת יותר מתחושה סובייקטיבית אישית (עמה בודאי שלא ניתן להתכווח) ולא עם מחדל של הנתבעת למלא את ימי הטיול שנותרו, ככל יכולתה. דווקא ממכתבה של הנתבעת עולה כי מדובר בימים שמולאו בתוכן ככל הניתן בניגוד לרושם אותו ניסו התובעים לטעת כאילו ביטלו זמנם במלון ובקושי יצאו לטייל.

חשוב לזכור כי אין לבית המשפט את הכלים והידע לקבוע האם המקומות בהם ביקרה הקבוצה היו לא יותר מאשר "מריחת זמן" כטענת התובעים. אפשר אולי להתוכח האם המקומות בהם ביקרה הקבוצה בהודו היו מספקים או שמא ניתן היה לבקר בעוד מקומות, כפי טענת התובעים, אולם בנסיבות מקרה זה, לא שוכנעתי כי הנתבעת התרשלה או פעלה בחוסר סבירות ולא התרשמתי שיש בהתנהלות הנתבעת בסיס מספיק כדי להקים לתובעים עילת תביעה כנגדה ולחייבה בפיצויים כלפיהם; ומה גם שסבירה ומקובל עלי טענת הנתבעת כי לה עצמה נגרמו נזקים עקב הצורך לבטל הזמנות אצל ספקי תיירות בנפאל (ששולמו מראש), אליה לא הגיעה הקבוצה בשל סגירת נמל התעופה בקטמנדו, וכן לשלם לספקי תיירות בהודו עקב הצורך לשכן את הקבוצה בימים בהם היתה אמורה להיות בנפאל.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ו, 18 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.